פרק שמוקדש לחלומות שלנו. אלה שאנחנו רוצות להגשים ואלה שהגשמנו. לבנת חלמה מאז שהיא קטנה להיות מוזיקאית אבל החיים כמו החיים פנו בכל מיני פניות אחרות. בשיחה ממש רכה ופתוחה ואמיצה דיברנו על כמה זה אמיץ להגיד “אני את החלום שלי אגשים” איך זה קשור בהפיכה שלנו לאמהות ודיברנו גם על זה שיש כאב גדול בהגשמה עצמית לפעמים אל מול האמהות שלנו שלא יכלו לעשות את אותו הדבר. משם השיחה עברה גם להיזכרות בשושלת הנשים המדוכאות שעומדת מאחורינו ובבנות שלנו שהן העתיד. וזה גם מרגש וגם כואב. כמו החיים. פרק רך עגול עם דמעה של אושר והתרגשות וכאב ותקווה.