מי מאיתנו לא חווה בסיטואציה כלשהי תגובה רגשית בלתי נשלטת, כעס בלתי מידתי או חרדה מוגזמת רק ממחשבה על משהו עתידי.
נדמה לנו שהסיבה טמונה באירוע שקדם להתפרצות אבל האמת היא שזכרונות עבר כואבים הם המנהלים את תגובותינו בהווה.
אלו המוקשים האמיתיים שאותם עלינו לפרק ובהמשך אתאר מספר דרכים אפשריות, חינמיות וזמינות בחיי היומיום, להפחתת חרדות ורגשות קשים.
טראומות - גדולות או קטנות - יצרו, כאסטרטגיית הגנה, רגשות חזקים, שאותם ארז המוח במעין "חבילות זיכרון" של אירוע-תגובה המשתחזרות וכאילו פועלות על דעת עצמן.
כשמשהו מזכיר לנו את האירוע ההוא – ה"חבילה" נפתחת ואיתה אותו הרגש ואנחנו למעשה נזרקים חזרה לאותו האירוע.
אם הופעלה כלפינו אלימות בילדות והתעורר בנו זעם, הזעם נארז עם זיכרון העימות, הביקורת, או טון הדיבור ועכשיו בהווה, הילד הקטן שלנו צועק ומסרב להיכנס למיטה ואנחנו נזרקים אל העימותים בילדות, וחשים כלפיו זעם אדיר. רגשית חזרנו 30-40 שנים אחורה ואנחנו שוב תחת התקפה אימתנית. זה כוחה של טראומה.
כדי להישאר קרובים ורגועים בשעת קונפליקט ללא חשש מביקורת או טעות – עלינו לעבד את הטראומות. רק אם נרכך את הרגשות הארוזים בחבילות שבמוחנו, נצליח, במצבים המזכירים את העבר, לא להיזרק אחורה רגשית ולא נוצף בחרדה, זעם, בושה או בלבול.
פעילות פיזית, אור השמש, אוכל בריא, שינה טובה ותרגול זמני רוגע חשובים ליצירת מצב רגשי טוב אבל הם לא יגעו במוקדי הכאב הספציפיים, בחבילות הזיכרון הרגשיות, המציפות. הרוגע לא יגיע לשם כל עוד לא שינינו את האופן בו אירועים מסוימים אגורים אצלנו בזיכרון.
בטיפול בטראומה מחפשים ליצור קשר עם האירוע – לחשוב עליו, לדבר עליו, לכתוב עליו – אך בסיטואציה שמפחיתה את החרדה או את הרגש הקשה שהתלווה אז לאירוע ולשנות את איך שהאירוע שמור אצלנו בזיכרון (“החבילה”). ליצור זיכרון קצת שונה של האירוע – עם פחות רגש.
ישנם טיפולים מוכחים מחקרית לטיפול בטראומות אשר יפחיתו בצורה מורגשת את עוצמת הרגשות החזקים והקשים שיתעוררו אצלנו במהלך החיים למול אירועים המזכירים לנו את העבר.
המטפל מנחה אותנו לדבר או לחשוב על נושא כואב מהעבר, ובאותו הזמן לעשות תנועות עיניים של ימינה ושמאלה או מגע לסירוגין בירך שמאל, ירך ימין וכך הלאה.
בסריקות מוחיות מסתבר שכאשר העיניים נעות מדוכאת פעילות אזור האמיגדלה – שקשורה לחרדה. אנחנו נוגעים בנושא כואב אך תנועות העיניים מדכאות את תחושת החרדה שמתלווה לזיכרון.
SE – somatic experiencing
עבודה עם הגוף ותחושות פנימיות.
פוקוסינג – התמקדות - עבודה עם תחושות פנימיות, דימויים, תנועה ונשימה.
בכולם אנחנו נוגעים באירועים כואבים, בעזרת טכניקות שמפחיתות חרדה ורגשות קשים – וכך משתנות ה"חבילות" שבזיכרון. הטראומות כבר לא מקפיצות ולא זורקות אותנו אחורה.
בהליכה מצב הרוח משתפר, השינה משתפרת, יחסים מתקרבים. ייחסתי את התועלות האלה לאנרגיה הפיזית ולשקט שבהליכה בחוץ עד שלמדתי שבזמן הליכה ועוד יותר בזמן ריצה – תנועות העיניים נוטות באופן טבעי לנוע משמאל לימין, לסירוגין כמו בטיפול EMDR.
בהליכה בלי פודקאסט תקבלו טיפול חינמי.
בשנת החלום אנחנו מעבדים ומשחזרים אירועים מחיינו, אך ללא הרגשות הקשים. רובם מנוטרלים בחלום. זהו עוד טיפול טראומות בחינם בתנאי שאנחנו ישנים מספיק, והשינה שלנו טובה מספיק. שנת החלום קורית לקראת הבוקר ולכן בשינה קצרה מדי – מתפספס הטיפול החינמי הזה.
יותר מדי קפאין, מאוחר מדי, ניקוטין, אלכוהול, או צפייה בסדרות לפני השינה פוגעים בשנת החלום.
כל שיפור של השינה – אורך ואיכות הוא טיפול רגשי חינמי ונפלא.
לקחת נשימה עדינה כשמדברים על משהו חשוב או כואב. אומרים משפט, נשימה עדינה. משפט נוסף, עוד נשימה. אם הנושא כואב מאוד – אפילו נשימה כל מילה. נשימה מחברת לתחושה בגוף. זה גם הקסם של פוקוסינג. כשנושמים בעדינות הגוף נרגע ואנחנו מעבדים נושא תוך הפחתת החרדה. אפשר לנסות לבד.
מגע עצמי מרפא כי הוא מפחית חרדה ורגשות קשים. המוח עובד אחרת כאשר יש מגע. מגע תוך כדי דיבור או מחשבה על נושא כואב עוזר עוד יותר. טיפולים במגע זה נהדר, ועוד יותר אם הם כוללים דיבור אבל כל ישיבה משותפת על הספה או כרבול במיטה, אפילו רק הנחת יד ואפילו מגע בעצמנו – עוזרים. ללטף את הירכיים. את הזרועות. את הפנים, השיער. תוך כדי מחשבה או דיבור ובטח בשעת התקף חרדה. זה עוזר וזה וזמין.
