בפרק 29 של סאבטקסט מתארח אלי הירש, משורר, מבקר ועורך לשיחה ארוכה ופתוחה שנעה בין הספר האישי לבין מצבה של השירה כולה. נקודת המוצא היא "משהו מעבר לאושר" ספרו האחרון, בו הוא מספר את סיפור אהבתו לנתי: מהדייט הראשון בפריז, דרך הבגידה והמשבר, ועד ההבנה כמה כוח יש לאהבה ולַיכולת לאהוב. משם נפתחת השיחה אל הפואטיקה שלו האמונה בשיר הארוך שמספר סיפור, האהבה לרומנטיקה האנגלית, והעוינות כלפי האידאה המודרניסטית שלפיה שיר אמור להגיד מה שאי אפשר לומר בפרוזה. בחלקה השני השיחה עוברת אל הכובע השני של הירש, המבקר: כמעט עשרים שנה של "קורא שירה", הדרך שבה נעשה עורך כמעט במקרה (סמטת השקדיות של דורית רביניאן), הנבואות שהתגשמו (שירה מזרחית, שירת נשים), והאבחנה המטרידה שלפיה השירה הישראלית של 2026 הולכת באוויר, תקועה, דועכת, קשורה בטבורה למשבר הפוליטי. ומעל הכול, האני־מאמין שחוזר לכל אורך השיחה: להבין ולהיות מובן, ולפתוח את השערים במקום לסגור אותם.

בפרק החדש של סאבטקסט, אלפרד כהן משוחח עם הסופרת אילנה ברנשטיין, דיברנו על הפרידה מהריאליזם הקלאסי לטובת זרם התודעה, על השפעות מודרניסטיות כמו פוקנר ווירג'יניה וולף, ועל איך זה לכתוב רומן בבידוד מוחלט בעיר אודנסה שבדנמרק. דרך הספרים שלה, בחנו מדוע המציאות הישראלית הפכה לכל כך מעוותת ו"פוסט-ריאליסטית" עד שקשה לתפוס אותה בכלים ספרותיים שמרניים. אילנה משתפת בכנות על האופן שבו היא מפרקת ומרכיבה מחדש את השפה בכל ספר מחדש, על כתיבה כפעולה טוטאלית שכואבת פיזית בגוף, ועל הבחירה לשים תודעות חריגות כמו אישה דמנטית או כלב מדבר במרכז הבמה

בעקבות צאת ספרו החדש נקודת זכות לרווקים, המשורר שלומי חתוכה מספר לאלפרד כהן על חוויית הנדודים המקומית, על שירי הפירוק שבהם חפצים יומיומיים שובקים חיים, ועל ההחלטה שלו להתרחק מהסטרס של המרכז לטובת חיבור אל הטבע. משם חוזרים השניים אחורה בזמן אל ימי הפעילות של הוצאת טנג'יר העצמאית ומדברים על השינויים שחלו במבנה שוק הספרות בישראל מאז כניסת הרשתות החברתיות ופריצת חומות המיינסטרים של שומרי הסף.

*הוקלט בפברואר 2026

בפרק זה של סאבטקסט, הסופרת והעורכת שרי שביט צוללת אל תוך המעבדה הפנימית של היצירה, החל מרגע הגילוי המכונן של ספריית הילדות המסתורית ועד למתח המתמיד שבין הבהילות של השירה לבין המבנה של הפרוזה. השיחה נוגעת בחשיבותה של דריכות גבוהה למציאות כמנוע לכתיבה, בתפקידן של הספריות כמקלטים מודרניים ובאחריות הכרוכה בעריכת כתב העת המיתולוגי "מאזניים" בעידן של מסכים והסחות דעת. שביט משתפת בתובנות על האבולוציה של תרבות הקריאה בישראל, על הצורך האנושי ב"אשליה עצמית" כדי לשרוד את המציאות המקומית, ועל ההתמסרות המוחלטת לכוחו המרפא של סיפור טוב.

*הוקלט בפברואר 2026 (לפני המלחמה עם אירן)

בפרק הזה של "סאבטקסט", נטעלי גבירץ מציעה מבט מרענן על מלאכת הכתיבה כפעולה של עונג, רחוקה מדמות היוצר המיוסר. השיחה נעה בין השקט המוחלט של רזידנסי בטירה גרמנית מבודדת לבין שולחן העורכת במשרדי "עם עובד" ברמת גן. נטעלי חושפת את מאחורי הקלעים של סדרת ה"עונות" החדשה שהקימה, מבקרת את השמרנות הגרפית של עטיפות הספרים בישראל, ומסבירה מדוע הקריאה היא ה"וולנס" ההכרחי שלנו מול המסכים והרעש הלבן. זהו פרק על המעבר מעולם הילדים למבוגרים, על הכוח של פלייליסטים בתוך טקסט ועל הניסיון לשמור על חיוניות ספרותית בעידן של בינה מלאכותית ותוכן מתועש.

מה הקשר בין שמירה אזורית בכדורסל לשירה מודרנית, ואיך זה שכוכב אחד מעז להלחין מילים מבלי להיות עבד שלהן? בפרק הזה של "סאבטקסט", אנחנו מארחים את המשורר רוני סומק לשיחה שמתחילה בזיכרון ממתי כספי וממשיכה למסע מרתק בין כלא 400, זירות איגרוף ודוכני עיתונים של פעם. סומק מספר על הבחירה לכתוב מפי פיות של אחרים, מסביר למה כל משורר חייב לדעת סייף, וחושף מדוע הוא עדיין מתרגש מכל שיר שמתפרסם בעיתון כאילו היה בן 17. שיחה על "הקומנדו של האלף-בית" ועל הרבע-שעה שנותרת אחרי שהזמן נגמר.

בפרק הזה של סאבטקסט אירחתי את ג'וליה פרמנטו לשיחה על המתח שבין הסופרת שביקשה "לקרוע את הווילון" עם רעש וזעם ב'ספארי', לבין המנהלת האמנותית שחודרת היום ללב המנגנון ומובילה את פסטיבל הסופרים הבינלאומי. צללנו למסלול המרתק שלה מהשהות באמריקה וחקר היידיש ועד למבט המפוכח על כפר סבא ובדקנו איך שומרים על קול אאוטסיידרי כשמחזיקים במפתחות של המועדון הכי יוקרתי בירושלים. ג'וליה שיתפה בכנות על השבר האינטלקטואלי של השנה האחרונה, על המפגשים הטעונים עם סופרים מהעולם ועל החיפוש העיקש אחר תקווה קונסטרוקטיבית בתוך ספרי הגות ועיון שמנסים לסמן את הדרך קדימה.

בפרק זה של סאבטקסט, אלפרד כהן מארח את המתרגם, המשורר ועורך סדרת "אטלנטיס", דוד ישראל ארונשטם, לשיחה עמוקה על המרחב שמעבר לריאליזם. החל מהשורשים המשפחתיים והחשיפה המוקדמת לשירה רוסית, ועד להקמת סדרת הספרים שמעניקה בית חדש לספרות הספקולטיבית בישראל, השניים צוללים אל תוך עולמות של אימה, פנטזיה ומדע בדיוני שאינם מסתפקים במפלצות, אלא חוקרים את נפש האדם.

השיחה מתמקדת במלאכת התרגום המורכבת של קלאסיקות כמו "בית היל הרדוף" של שירלי ג'קסון ויצירותיו של ה.פ. לאבקראפט, תוך בחינת הפסיכולוגיה של הפחד והצורך של הקורא הישראלי במיתולוגיות חדשות. איירונשטיין מסביר מדוע הגיע הזמן שהספרות המקומית תשתחרר מכבלי המציאות היומיומית ותאמץ כלים ספקולטיביים כדי לספר סיפורים אנושיים עמוקים יותר, וחושף הצצה מסקרנת לפרויקטים הבאים שנרקמים במעמקי סדרת הספרים "אטלנטיס".

בפרק מיוחד לציון שנה לפודקאסט סאבטקסט, אלפרד כהן מארח את שירלי גל, עורכת מוסף הספרים של "ישראל היום" ומי שהגיעה לעולם הספרות עם גישה מרעננת (ויש שיגידו פרובוקטיבית) מעולמות הפרסום והאסטרטגיה. שירלי מציגה תפיסת עולם שבה "הקהל הוא המלך", ומסבירה מדוע היא בוחרת להתמקד בנתוני מכירות וברבי מכר ככלי סוציולוגי להבנת החברה הישראלית. השיחה נעה בין הניסיון שלה ככתבת סקס ויחסים לבין האתגר שבניהול מוסף ספרותי שנלחם על תשומת הלב של הקורא אל מול כוכבי פופ ותוכניות ריאליטי.

השניים צוללים לניתוח נוקב של מצב הפרוזה והשירה בישראל, דנים ב"משבר האמון" שנוצר מול הקוראים עקב הצפת השוק בספרים במימון עצמי, ומנסים להבין האם נותרו לנו עוד "קנונים" ספרותיים בעידן שאחרי 2010. שירלי משתפת בתחזיות שלה לגבי עתיד הבינה המלאכותית בעולם התרגום והכתיבה, מסבירה למה הבוקטוק הוא הזירה הכי מעניינת כרגע, ומגלה למה גם ביקורת על ספר רומנטי יכולה להיות ניתוח ספרותי עמוק ומחויב למציאות.

האורח שלנו בפרק הזה הוא צור ארליך משורר, מתרגם, מבקר ספרות ועורך משנה בכתב העת "השילוח". בשיחה פתוחה עם אלפרד כהן, ארליך חוזר אל ילדותו בעופרה שבין דקלומים קלאסיים לאידיאולוגיה, ומסביר מדוע הוא מתעקש על חרוז ומשקל גם בעידן של "שירת העצמה" ותרפיה.

במהלך הפרק אנחנו צוללים לעומק המושג שמרנות לא רק כעמדה פוליטית, אלא כדרך חיים תרבותית המבקשת לשמר את המיטב של העבר כדי לשפר את העתיד. ארליך משתף בסיפורים מאחורי הטור השירי השבועי שלו שרץ כבר מעל 27 שנה, מדבר על האתגר האינטלקטואלי בתרגום יצירותיהם של אלכסנדר פופ והרב יונתן זקס, ונוגע בלב המחלוקת של השסע הישראלי והרפורמה המשפטית. בסיום, הוא מספר על המסע החדש שלו ללימוד יידיש והחובה שהוא חש כלפי השפה והתרבות שנכחדו.