רמב"ם: שלושה פרקים- טומאת צרעת - פרקים יד- טז

פרקים י"ד-ט"ז מסכמים את הלכות טומאת צרעת ומתמקדים בדיני צרעת הבתים ובמסר הרוחני העומד מאחוריהם. הפרקים מגדירים אילו בתים מקבלים טומאה, את תהליך ההסגר שעורך הכוהן (היכול להימשך עד שלושה שבועות), ואת שלבי הטיפול – מקילוף הנגע או חליצת האבנים ועד לנתיצת הבית כולו, כולל דיני הטומאה החמורים החלים על אדם או כלי הנכנסים לבית מנוגע. בסיום המסכת, הרמב"ם מסכם ומבהיר כי צרעת הבתים והבגדים אינה תופעת טבע רגילה אלא אות ופלא אלוהי שנועד להזהיר את האדם מעוון לשון הרע ורכילות; הנגע מופיע תחילה בקירות ביתו, ואם אינו חוזר בתשובה הוא מתפשט לבגדיו ולבסוף לגופו, במטרה לבודד אותו מחברת רשעים ולצים ולעורר אותו לתקן את דרכיו ולעסוק בדברי תורה.

רמב"ם: שלושה פרקים- טומאת צרעת - פרקים יא- יג.

פרקים י"א-י"ג בהלכות טומאת צרעת מסכמים את תהליך הטהרה המדוקדק של אדם מצרעתו ואת דיני הטומאה החלים על בגדים נגועים. טהרת המצורע נפתחת בטקס ייחודי הכולל שחיטת ציפור דרור אחת מעל מים חיים בכלי חרס, והזאת התערובת שבע פעמים על האדם המטהר באמצעות עץ ארז, אזוב, שני תולעת וציפור חיה המשולחת לחופשי; לאחר מכן, המצורע מגלח את כל שיערו הגלוי, טובל, ולאחר שבעה ימי המתנה עובר תגלחת וטבילה שניות המאפשרות לו לשוב לשגרה. במקביל, צרעת הבגדים נידונה רק באריגי צמר ופשתן או בכלי עור (ואינה חלה על בגדים צבועים), כשהיא מופיעה כנגע ירקרק או אדמדם עז בגודל 'כגריס' לפחות. הנגע מצריך הסגר של עד שבועיים בידי כוהן: אם הוא מתרחב או לא משתנה – הבגד נשרף כליל, ואם הנגע דוהה – קורעים ושורפים רק את מקומו. בגד טמא נידון כ"אב הטומאה" לכל דבר, והכנסת חתיכה קטנה ממנו (בשיעור כזית) לתוך מבנה מטמאת מיד את כל האנשים והכלים שבאותו החלל.

רמב"ם: שלושה פרקים- טומאת צרעת - פרקים ח- י.

רמב"ם: שלושה פרקים -טומאת צרעת - פרקים ה-ז.

פרקים אלו בהלכות טומאת צרעת מסדירים את דיני הנגעים המופיעים על גבי שחין ומכווה (פצעים טבעיים וכוויות מאש) וכן בקרחת ובגבחת, אשר נידונים לפי כללים ספציפיים ואינם מצטרפים זה לזה להשלמת שיעור הנגע. בנוסף, מוגדרים אזורי גוף חבויים (כגון קמטים ופנים האיברים) שאינם מקבלים טומאה, ונקבע הכלל כי ספק נגעים לפני שהאדם נזקק לטומאה – טהור, אך מרגע שהוחזק כטמא, הספק טמא. לבסוף, מפורט הדין הייחודי של "פרחה צרעת בכולו": אדם שהוסגר או הוחלט כטמא ולאחר מכן הנגע פשט וכיסה לחלוטין את כל עור בשרו בלבן – נטהר, אך אם יתגלה בו מחדש "בשר חי" טבעי אפילו כגודל עדשה, הוא יחזור לטומאתו המוחלטת עד שיתכסה שוב לגמרי או לחלופין עד שהנגע יתרפא.

רמב"ם: שלושה פרקים- טומאת צרעת - פרקים ב-ד.

רמב"ם: שלושה פרקים -פרה אדומה - פרק יד-פרק טו, טומאת צרעת - פרק א.

הפרקים שצירפת מתוך ספר טהרה של הרמב"ם עוסקים בשני נושאי הלכה מרכזיים: הלכות פרה אדומה והלכות טומאת צרעת. החלק הראשון (פרה אדומה י"ד-ט"ו) מפרט את רמת הטהרה הקפדנית והייחודית הנדרשת לשמירה על אפר החטאת ומי ההזאה, באילו מצבים הם נטמאים או נפסלים (למשל במגע עם שרץ, מגע אדם או שהות באוהל המת), ומתי המים עצמם מטמאים את מי שנוגע בהם בטרם שימשו לטיהור. החלק השני (טומאת צרעת א') פותח בהגדרות היסוד של צרעת בעור האדם, ומסביר אילו ארבעה גוונים של לובן נחשבים לנגע, מהו הגודל המינימלי, ומהם שלושת הסימנים (שער לבן, בשר חי או התרחבות הנגע) שעל פיהם בוחן הכהן האם האדם טמא מוחלט, טהור, או נדרש להסגר זמני.

רמב"ם: שלושה פרקים-פרה אדומה - פרקים י"א-י"ג.

פרקים אלו בהלכות פרה אדומה מתארים את תהליך ההזאה ואת דרישות הטהרה הייחודיות והמחמירות של מי החטאת. פרק יא' מפרט את אופן הכנת האזוב להזאה (שלושה קלחי אזוב מאוגדים) ואת התהליך בו אדם מזה על הטמא ביום השלישי והשביעי כדי לטהרו. פרק יב' עוסק בהגדרת פגיעת המים באדם או בכלים (מספיקה נגיעה כלשהי בגוף הטמא כדי לטהרו) ודן בשאלות של חיבור בין כלים לעניין קבלת הטהרה והטומאה. פרק יג' מדגיש את "מעלות הטהרה" המחמירות של החטאת – לפיהן גם מי ומה שטמאים לדברים אחרים (אפילו לקודש) עלולים להיחשב טמאים ביחס למי החטאת, ולכן נדרשת הכנה וזהירות מיוחדת כדי לא לפסול את המים; יחד עם זאת, מודגש שכל אדם מישראל נאמן להעיד על טהרת החטאת, בשל החומרה והזהירות שכולם נוהגים בה.

רמב"ם: שלושה פרקים-פרה אדומה - פרקים ח-י

פרקים אלו ברמב"ם בהלכות פרה אדומה עוסקים בתהליך המדוקדק של הכנת מי החטאת (המים המעורבים באפר הפרה) ובאופן השימוש בהם לטהרה. פרק ח' מדגיש את האיסור החמור לעסוק בכל מלאכה או פעולה אחרת בזמן שאיבת המים והולכתם, דבר שעלול לפסול אותם מיד. פרק ט' מפרט את אופן "קידוש" המים (פיזור האפר על פניהם) וסוקר מגוון מקרים שעלולים לפסול את המים המקודשים, כגון שינוי צבעם, נפילת חומרים זרים לתוכם או בעלי חיים ששתו מהם. פרק י' חותם בהלכות הנוגעות לשמירת המים והאפר, לכללי העברתם ממקום למקום (כולל האיסור להעבירם בספינה על נהר), ולפרטי אופן ביצוע ההזאה עצמה באמצעות אזוב על מנת לטהר, תוך דגש על כוונת האדם המזה.

רמב"ם: שלושה פרקים -פרה אדומה - פרקים ה- ז.

פרקים ה'-ז' בהלכות פרה אדומה עוסקים בדיני הטומאה של העוסקים בהכנתה ובכללים הקפדניים לשאיבת המים עבור "מי החטאת" (המים שמערבבים עם האפר). הרמב"ם מפרט כיצד כל מי שמשתתף בהכנת אפר הפרה המטהר נטמא בעצמו ומטמא את בגדיו במהלך העבודה. לאחר מכן, מוסבר כי המים המיועדים לקידוש חייבים להיות "מים חיים" (כגון מי מעיין טבעיים וצלולים) הנשאבים ישירות לתוך כלי כשר. הדין המרכזי והחמור ביותר המודגש בפרקים אלו הוא שביצוע של כל מלאכה אחרת או עיסוק צדדי (ואפילו פעולה קטנה) בזמן שאיבת המים והולכתם – עד לרגע שבו מערבבים בהם את האפר – פוסל את המים לחלוטין.

רמב"ם: שלושה פרקים- פרה אדומה - פרקים ב- ד.

שלושת הפרקים ברמב"ם (פרה אדומה פרקים ב'-ד') עוסקים בדינים החמורים והמיוחדים של הכנת פרה אדומה לטהרת טמאי מת. הרמב"ם מתאר את הליך ההפרשה והיטהרות של הכוהן השורף, הנעשה תוך שימוש בכלים שאינם מקבלים טומאה (כלי אבן) והזאת מי חטאת על ידי ילדים שגדלו והושגחו בטהרה מוחלטת מלידתם. בהמשך מתואר תהליך השריפה עצמו שמתבצע בהר הזיתים ("הר המשחה") מול פתח ההיכל, הכולל שחיטה, הזאת דם שבע פעמים, השלכת עץ ארז, אזוב ושני תולעת לתוך האש, ואיסוף האפר לשלושה חלקים לשימושים שונים. הפרק האחרון מפרט את הכללים והפסולים בתהליך, כגון חובת הכוונה, האיסור המוחלט על עשיית מלאכה אחרת במהלך ההכנה, הדרישה לביצוע ביום בלבד על ידי כוהנים (עד שלב אסיפת האפר), ופרטי דינים לגבי אופן ההזאה ומיקום השחיטה והשריפה.