רמב"ם: שלושה פרקים- נערה בתולה - פרקים א- ג.

רמב"ם: שלושה פרקים- ייבום וחליצה - פרקים ו- ח.

רמב"ם: שלושה פרקים- ייבום וחליצה - פרקים ג- ה.פרקי הרמב"ם (ג'–ה' מהלכות ייבום וחליצה) עוסקים בדיני נאמנות, סדר טקס החליצה והשלכות של פעולות ביניים בזיקת היבמה. פרק ג' מפרט את הלכות הנאמנות: הבעל נאמן לפטור את אשתו מיבם באמירה "יש לי בנים", אך אינו נאמן לאסרה באמירה "יש לי אחים" אם לא הוחזק בכך. כמו כן, מובהר כי עדות על מות הבעל או היבם כשרה גם מפי עד אחד, אישה או גוי המסיח לפי תומו. פרק ד' מתאר בפירוט את סדר מצוות החליצה: הקראת הפסוקים בלשון הקודש, חליצת מנעל העור מעל רגל היבם על ידי היבמה, ורקיקתה על הארץ בפניו. הפרק מדגיש כי המעשה (חליצה ורקיקה) הוא המעכב, ואילו הקריאה אינה מעכבת בדיעבד. פרק ה' דן במושגים "מאמר" (קידושין ליבמה) וגט ליבמה; הרמב"ם מסביר שגט ליבמה פוסל אותה ואת צרותיה מהאחים אך אינו מתירה לזר ללא חליצה, ומבחין בין "בעילה כשרה" הקונה קניין גמור לבין "בעילה פסולה" או "מאמר" הדורשים גט וחליצה נוספים.

רמב"ם: שלושה פרקים-גירושין - פרק י"ג, ייבום וחליצה - פרקים א- ב.
פרקי הרמב"ם (גירושין י"ג וייבום וחליצה א'–ב') מסכמים את דיני הנאמנות על מיתת הבעל ואת יסודות מצוות הייבום. פרק י"ג (גירושין) מפרט מתי אישה נאמנת לומר "מת בעלי", תוך הבחנה בין מוות ודאי לבין מקרים שבהם ייתכן שהיא מסתמכת על אומדן (כמו במלחמה או רעב); הפרק מדגיש את ההקלות המיוחדות שניתנו כדי למנוע עגינות, כגון קבלת עדות מפי עבד, שפחה או גוי המסיח לפי תומו. פרק א' (ייבום וחליצה) מבאר את חובת האח לייבם את אשת אחיו שמת ללא זרע או לחלוץ לה כדי להתירה לזר, ומגדיר מי נחשב "זרע" הפוטר מן הזיקה ומי נחשב "אח" המחויב בה. פרק ב' עוסק בפרטי קיום המצווה: חובת ה"מאמר" (קידושין מדברי סופרים לפני הביאה), דין הביאה (שקונה בכל מקרה), והקדימות של האח הגדול בייבום. כמו כן, מפורטים דיני ה"מורדת" בייבום והאיסור על יבמה להינשא לזר כל עוד לא הותרה בחליצה.

רמב"ם: שלושה פרקים- גירושין - פרקים י- י"ב.

השיעור לעילוי נשמת שושנה בת זכרי'ה.

פרקי הרמב"ם (י'–י"ב מהלכות גירושין) עוסקים בהשלכות המשפטיות של גט פסול, בדיני קטנה ומאנה, ובדיני נאמנות בגירושין ומיתה. פרק י' מבחין בין גט "בטל" מן התורה (האישה נותרת אשת איש) לגט "פסול" מדברי סופרים, ומפרט את הקנסות החמורים על אישה שנישאה בגט בטל ובעלה חזר. פרק י"א דן בדיני "מיאון" – זכותה של קטנה שהושאה על ידי אמה או אחיה לצאת מבעלה ללא גט, ומפרט את חובת ההמתנה של 90 יום ("אבחנה") לפני נישואים שניים לכל גרושה או אלמנה. פרק י"ב עוסק בדיני נאמנות: המקרים שבהם אישה נאמנת לומר "נתגרשתי" או "מת בעלי", המחלוקות בין עדים המכחישים זה את זה, והכללים שנועדו למנוע מהבעל או מצדדים עוינים (כמו חמות או צרה) לקלקל את חזקת האישה.

רמב"ם: שלושה פרקים- גירושין - פרקים ז- ט.

פרקי הרמב"ם (ז'–ט' מהלכות גירושין) עוסקים בדיני השליחות, התנאים והזמנים בנתינת הגט. פרק ז' דן באמינות השליח ובתקנת חכמים המחייבת שליח מחוץ לארץ לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" כדי למנוע ערעור מצד הבעל; הפרק מפרט מי מהנשים נאמנות להביא גט וכיצד שליח יכול למנות שליח אחר בבית דין. פרק ח' עוסק בגירושין על תנאי ("על מנת" או "אם"), ומבחין בין תנאי המחיל את הגט למפרע משעת הנתינה לבין תנאי שמחיל אותו רק בעת קיומו; הפרק מדגיש שתנאי המגביל את חירות האישה לעולם (כמו איסור שתיית יין לכל חייה) מבטל את ה"כריתות" ופוסל את הגט. פרק ט' מבחין בין "תנאי" לבין "זמן" או "מעשה" (גט לאחר 30 יום), ומפרט את החשש שמא הבעל פייס את אשתו וביטל את התנאי אם שהה עמה באותה מדינה, וכן את הדינים המיוחדים של "שכיב מרע" המגרש כדי לפטור את אשתו מייבום.

רמב"ם: שלושה פרקים- גירושין - פרקים ד- ו.

פרקי הרמב"ם (ד'–ו' מהלכות גירושין) מפרטים את התנאים הטכניים והמשפטיים להעברת הגט מהבעל לאישה. פרק ד' עוסק בחומרי הכתיבה (דיו על גבי עור או נייר) ובנוסח הגט הארמי, תוך הקפדה על כתיבה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים כדי למנוע ספק בגירושין. פרק ה' מגדיר את אופן נתינת הגט ("ונתן בידה"): הגט כשר לא רק ביד האישה ממש, אלא גם בהגיעו לחצרה או לרשותה, וכן בנפילתו בקרבתה ברשות הרבים. פרק ו' דן בשליחות בגט, ומבחין בין "שליח הולכה" (מטעם הבעל) לבין "שליח קבלה" (מטעם האישה), שמרגע שהגט הגיע לידו האישה מגורשת. בנוסף, הפרק עוסק בדיני ביטול הגט והשליחות על ידי הבעל קודם מסירתו, ובחזקת החיים של הבעל בעת מתן הגט על ידי שליח.

רמב"ם: שלושה פרקים גירושין - פרק א, גירושין - פרק ב, גירושין - פרק ג

רמב"ם: שלושה פרקים- אישות - פרקים כ"ג-כ"ה.

פרקי הרמב"ם (כ"ג–כ"ה מהלכות אישות) עוסקים בדיני הממון, התנאים והמומים בחיי הנישואין. פרק כ"ג מפרט כיצד הבעל והאישה יכולים להתנות ביניהם על ביטול זכויותיו הכספיות של הבעל (כגון אכילת פירות נכסיה או ירושתה) ומדגיש את חשיבות מנהג המדינה בקביעת סכומי הנדוניה. פרק כ"ד עוסק במקרים שבהם האישה מאבדת את כתובתה, כגון בזנות, בעבירה על "דת משה" (מצוות התורה) או "דת יהודית" (מנהגי צניעות), וכן בדיני אשת כהן שנאנסה. פרק כ"ה דן במקח טעות בנישואין עקב מומים או נדרים שהיו קיימים קודם לאירוסין, ומבחין בין מומים גלויים לנסתרים ובין מומים שנולדו לפני הנישואין לאלו שנולדו אחריהם; כמו כן, מפורטים המקרים שבהם כופים את הבעל לגרש עקב מומים או עיסוקים המפיצים ריח רע.

רמב"ם: שלושה פרקים- אישות - פרקים כ-כ"ב.

פרקים אלו בהלכות אישות עוסקים בחובות הממוניות והמעשיות שבין הבעל, האשה וילדיהם. פרק כ' דן ב"פרנסת הבת" – חובת היורשים לתת נדוניה לבת מנכסי אביה שנפטר כדי שתוכל להינשא, כאשר האומדן הוא עשירית מהנכסים ("עישור נכסים"). פרק כא מפרט את עבודות הבית שהאשה חייבת לעשות לבעלה (כגון טווייה, בישול והנקה) אל מול חובתו לספק לה מזונות, וקובע כי היקף המלאכה תלוי במצבם הכלכלי ובמנהג המדינה. פרק כב עוסק בדיני ירושת הבעל את אשתו ובניהול נכסיה ("נכסי מלוג" שקרנם שלה ופירותיהם לבעל, ו"נכסי צאן ברזל" שהם באחריות הבעל), תוך הגנה על זכויות האשה לשמירת "שבח בית אביה" ומניעת מכירת נכסיה ללא הסכמתה.