רמב"ם: שלושה פרקים-פסולי המוקדשין - פרק יא- י"גלומדים ברמב"ם (הלכות פסולי המוקדשין, פרקים י"א-י"ג) על הדינים הפוסלים מנחות ונסכים ועל יסודות דיני המחשבות הפוסלות בקרבנות. הפרקים עוסקים בפסולים בעבודת המנחה (כגון קמיצה על ידי פסול, חיסור או ריבוי בשמן ולבונה, וקמיצה מכלי בלתי ראוי), בדיני לחם התודה ולחם הפנים שנחסרו או שנפסלו, וביסוד הגדול של שלוש המחשבות הפוסלות בקרבן בשיעור ארבע העבודות הראשיות (שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה): מחשבת שינוי השם, מחשבת המקום, ומחשבת הזמן המפגלת את הקרבן ("פיגול").

רמב"ם: שלושה פרקים- פסולי המוקדשין - פרקים ח-י

לומדים ברמב"ם (הלכות פסולי המוקדשין, פרקים ח'-י') על הדינים המורכבים של תערובות בעולות ובחטאות העוף וטעויות בהקשרי קנים ונדרים. הפרקים מפרטים כיצד דנים תערובת עופות מפורשים לעומת תערובת קנים סתומות (שבהן חלק מהעופות כשרים לפי חישוב יחסי), את הדינים כשגוזלים פורחים ומקפצים מציבור עופות אחד למשנהו ופוסלים אותם, וכן את ההלכות במקרי ספק וטעות בקרבנות יולדת ונודרת – מה מבין הקרבנות צריך להביא מחדש (תורים או בני יונה, למעלה או למטה ממזבח) וכיצד נוהגים בחטאות הבאות מספק, שאינן נאכלות אלא נשרפות.

רמב"ם: שלושה פרקים-פסולי המוקדשין - פרקים ה-ז.לומדים ברמב"ם (הלכות פסולי המוקדשין, פרקים ה'-ז') על הדינים הנוגעים למעות וקרבנות שהופרשו בטעות, לתערובות של קרבנות ולפסולים בעבודת העוף. הפרקים עוסקים בדין מעות חטאת שאבדו או שהופרשו לחינם (שחלקן נזטרפות, נדבות או מושלכות לים המלח), בדיני תערובות שבהן נתערבו בהמות הקדש זו בזו, בקדשי קדשים שנתערבו בקדשים קלים או בחולין, ובכלל היסודי שלפיו עוף שנפסל מפאת מום עוד בטרם הקדשו נחשב נבלה ומטמא, ואילו עוף שנפסל מחמת עבודה מוטעית במקדש (כגון שינוי מקום המליקה או לשם קרבן אחר) אינו מטמא כנבלה.

רמב"ם: שלושה פרקים- פסולי המוקדשין - פרקים ב-ד.

רמב"ם: שלושה פרקים-תמידין ומוספין - פרקים ט- י, פסולי המוקדשין - פרק א.
לימוד הרמב"ם היומי פורש את המבנה המערכתי והמדויק של עבודת בית המקדש, ומציג כיצד התוכן הרוחני מתורגם לפרוטוקול מעשי קפדני: פרק ט' (תמידין ומוספין) מקבע את דיני הקדימה וההיררכיה בין הקורבנות השונים על פי עקרונות של תדירות, קדושה וכפרה; פרק י' מעמיק בכוריאוגרפיה הייחודית של חגי תשרי, ובמרכזם סדר פרסי המוספים של סוכות, חלוקת העבודה ההוגנת בין 24 משמרות הכהונה והלכות ניסוך המים המרתקות; ואילו פרק א' (פסולי המוקדשין) פותח את דיני כשרות הקורבנות ומגדיר את הגבולות הפיזיים והמחשבתיים של השחיטה וקבלת הדם, תוך דגש על חשיבות הכוונה (הפוסלת קטנים ומתעסקים) והמיקום הגיאוגרפי המדויק בעזרה. יחד, שלושת הפרקים הללו מבהירים שבעולם הקודש, לכל סדר כרונולוגי, מיקום פיזי או כוונת הלב יש משמעות קריטית שקובעת את גורל הזבח בין כשרות לפסול.

רמב"ם: שלושה פרקים-תמידין ומוספין - פרקים ו-ח.שלושת הפרקים הללו מתוך ספרו של הרמב"ם מתארים בפירוט את סדרי העבודה בבית המקדש: פרק ו' מפרט את סדר היום הקבוע של קורבן התמיד, החל מעלות השחר, דרך פינוי המזבח, השחיטה, זריקת הדם, קריאת שמע ותפילת הכוהנים, ועד לניסוך היין ושירת הלויים; פרק ז' עוסק בקורבנות המוספים של ראשי חודשים וחג הפסח, ומרחיב על מצוות קציר העומר והקרבתו בט"ז בניסן ועל מצוות ספירת העומר; ופרק ח' מתמקד בחג השבועות, בקורבנותיו המיוחדים, בדיני אפיית והנפת "שתי הלחם" (קורבן המנחה הייחודי שעשוי חמץ) ובכללי העדפת קורבנות הציבור השונים כאשר חסרות בהמות להקרבה.

רמב"ם: שלושה פרקים- תמידין ומוספין - פרקים ג-ה.

שלושת הפרקים הללו מפרטים את סדרי עבודת הקודש היומית והשבועית בהיכל בית המקדש: פרק ג' עוסק בהלכות הקטרת קטורת הסמים, הטבת נרות המנורה והדלקתם, והקרבת מנחת החביתין היומית של הכהן הגדול; פרק ד' מתאר את שיטת ה"פיס" (הגרלות הכהנים) לחלוקת תפקידי העבודה השונים ואת אופן חלוקת לחם הפנים בין משמרות הכהונה; ופרק ה' מפרט את הלכות הכנת לחם הפנים ואפייתו, עריכתו המדויקת על השולחן מדי שבת לצד בזיכי הלבונה, והתנאים לפסילתו. יחד, הם מתווים את שגרת העבודה המדויקת והקבועה של עבודות הפנים במקדש.

רמב"ם: שלושה פרקים - מעשה הקרבנות - פרק יט, תמידין ומוספין - פרקים א-ב.

חלק זה חותם את הלכות מעשה הקרבנות ופותח את הלכות תמידין ומוספין: בפרק יט מפורטים דיני החיוב על העלאת קרבן בחוץ, החל רק על איברים, דם וקמצים הראויים להתקבל במזבח בפנים בשיעור כזית, וכן נקבע כי איסור שחיטה והעלאה בחוץ תקף גם בזמן הזה כיוון שקדושת המקדש קיימת לעתיד לבוא; בהלכות תמידין ומוספין (פרקים א-ב) מפורטות מצוות התמיד – הקרבת שני כבשים בכל יום (אחד בבוקר ואחד בין הערביים) בהכנה קפדנית, ומצוות האש על המזבח, הכוללת את סידור שלוש מערכות עצים שונות בכל בוקר, איסור חמור על כיבוי האש, ומצוות תרומת הדשן ופינויו אל מחוץ לעיר בבגדים פחותים ברוח עבודת הקודש היומית.

פרקים אלו עוסקים בדיני קיום נדרי קרבנות ומנחות במקדש, ובאיסור החמור להקריבם מחוץ לו; פרק טז מפרט כיצד אדם מקיים את נדרי הבהמות, העופות, העצים והלבונה שקיבל על עצמו; פרק יז מגדיר את הכללים להבאת מנחות ונסכים שנדר, כולל מגבלות הכמויות והכלים; ופרק יח עוסק באיסור התורה החמור על שחיטה או העלאה של קרבנות מחוץ לעזרת בית המקדש ("שחוטי חוץ"), עבירה הגוררת עונש כרת במזיד עבור קרבנות הראויים להקרבה בפנים.

רמב"ם: שלושה פרקים- מעשה הקרבנות - פרקים י"ג- ט"ו.

בפרקים אלו מפרט הרמב"ם את דרכי עשיית המנחות, דיני נדרים ונדבות והלכות הקדשת עוברים ואיברים: הוא מתאר את תהליך הכנת מנחת חביתי כוהן גדול (הנאפת, נקלית במחבת ונקרבת חצאיה בבוקר ובערב) ושאר המנחות (סולת, מחבת, מרחשת ומאפה תנור) המובאות בכלי שרת, מוגשות למזבח, נשמנות, נלשכות ונבזקות לבונה קודם קמיצתן. בהמשך מוסברים דיני נדרי קורבנות (בהם הנודר חייב באחריות החלפתם אם אבדו, בשונה ממתנדב המקדיש בהמה ספציפית), חובת הבאתם ברגל הראשון כדי שלא לעבור על איסור "בל תאחר", ואופן כפיית הנודר להקריב; ולבסוף מובאים דיני הקדשת חלקי בהמה (הקדשת איבר שהנשמה תלויה בו מקדשת את כולה, בעוד הקדשת חצי בהמה לעולה וחציה לשלמים מונעת את הקרבתה ומצריכה את מכירתה לאחר שייפול בה מום), הקדשת ולדות ועוברים, וכן תקפותם של תנאים וזמנים קצובים שקבע המקדיש בדבריו.