רמב"ם: שלושה פרקים- כלי המקדש והעובדים בו - פרק ו-ח.

שלושת הפרקים ברמב"ם מפרטים את המערך הלוגיסטי, האנושי והחומרי של עבודת המקדש: פרק ו' מגדיר את מוסד "אנשי המעמד" כשלוחי כלל ישראל המלווים את הקרבנות בצומות, בארבע תפילות ביום ובקריאת מעשה בראשית; פרק ז' מונה את חמישה-עשר הממונים הקבועים על תפקודי הליבה במקדש (כגון קביעת זמנים, שוערים, פייסות, נסכים, פיקוח רפואי ואריגת הפרוכות); ופרק ח' מפרט את בגדי הכהונה – מארבעת בגדי הפשתן של כהן הדיוט, דרך שמונת בגדי הזהב והלבן של הכהן הגדול, ועד למידותיהם, אופן אריגתם העשירה ודיני גניזתם.

רמב"ם: שלושה פרקים- כלי המקדש והעובדים בו - פרקים ג-ה.

שלושת הפרקים ברמב"ם מפרטים את חלוקת התפקידים, המעמדות וההיררכיה בבית המקדש: פרק ג' מגדיר את חובות הלוויים כשומרים, שוערים ומשוררים (בפה ובכלי נגינה) תוך איסור על ערבוב תפקידים; פרק ד' עוסק בכהנים, חלוקתם ל-24 משמרות עבודה בשגרה לצד שוויון ברגלים, ומציג את שרשרת הפיקוד והדרגות במקדש; ופרק ה' מתמקד בכהן הגדול כדמות העליונה, ומפרט את התכונות הנדרשות ממנו (חכמה, עושר ומראה), את דיני האבלות והכבוד הייחודיים לו, ואת זכויותיו היתרות בניהול הקרבנות.

רמב"ם: שלושה פרקים- בית הבחירה - פרק ח, כלי המקדש והעובדים בו - פרקים א- ב.

פרקים אלו ברמב"ם עוסקים בהלכות שמירת המקדש וייצור הכלים והחומרים המקודשים שבו. בפרק ח' של הלכות בית הבחירה מוסבר כי שמירת המקדש בלילה על ידי כוהנים (ב-3 מקומות פנימיים) ולוויים (ב-21 מקומות חיצוניים) היא מצוות עשה שנועדה לחלק לו כבוד, כאשר 'איש הר הבית' מפקח עליהם באדיקות. בהמשך, הלכות כלי המקדש (פרקים א'-ב') מפרטות את תהליך רקיחת שמן המשחה הייחודי (שנועד למשיחת כוהנים גדולים ומלכים) ואת הרכב 11 סממני הקטורת השנתית, תוך הדגשת חומרת איסור הכרת על ייצורם לשימוש עצמי או הוספת דבש לקטורת, האיסור להקריב קרבנות על מזבח הזהב, והחובה לשאת את ארון הברית על הכתפיים בלבד מבלי להסיר את בדיו מטבעותיו.

רמב"ם: שלושה פרקים- בית הבחירה - פרקים ה-ז.

שלושת הפרקים ברמב"ם מתארים את מבנה הר הבית והעזרות, את הטופוגרפיה המדורגת שלו ואת דיני מורא המקדש, תוך פירוט חלוקת המתחם לעזרת נשים (ולשכותיה), עזרת ישראל, עזרת כוהנים ולשכותיהם (כמו לשכת הגזית), לצד הסבר על גובהו של קרקע ההיכל ביחס לשער המזרח הנמוך; כמו כן, הרמב"ם מבאר כי קדושת ירושלים והמקדש עומדת בתוקפה לעולם גם בחורבנם מפני שאינה בטלה, מפרט את הלכות מורא המקדש (התקפות גם בזמן הזה) האוסרות כניסה בנעליים, יריקה או ישיבה בעזרה, וחותם בהגדרת עשר דרגות הקדושה העולות בארץ ישראל ובמקדש – החל מכלל הארץ, דרך ירושלים ואיסוריה הייחודיים (כגון מניעת הלנת מת וגידול תרנגולים), ועד לקודש הקודשים שתקנתו מחמירה ומגבילה ביותר את הכניסה אליו.

רמב"ם: שלושה פרקים- בית הבחירה - פרקים ב-ד.שלושת הפרקים ברמב"ם מגדירים את המבנה ההנדסי וכלי הקודש של בית המקדש, תוך פירוט מקומו המקודש והקבוע של המזבח, מידותיו ומבנהו המדורג והאטום; עיצוב כלי ההיכל המרכזיים – המנורה על גביעיה, כפתוריה ופרחיה, שולחן לחם הפנים וסניפיו, ומזבח הקטורת; ומבנה ההיכל עצמו המעוצב "כמו ארי" (רחב מלפנים וצר מאחור) ומכיל מערכת תאים מורכבת, שתי פרוכות המפרידות בין הקודש לקודש הקודשים בבית שני, ואת אבן השתייה שבה נגנז ארון הברית במטמוניות תת-קרקעיות עוד מימי יאשיהו.

רמב"ם: שלושה פרקים- שמיטה ויובל - פרק ים יב-יג, בית הבחירה - פרק א.

שלושת פרקי הרמב"ם הללו חותמים את הלכות שמיטה ויובל ופותחים את הלכות בית הבחירה: פרק י"ב עוסק בדיני גאולת בתים בערי חומה (הניתנים לפדיון רק בשנה הראשונה) ובערי החצרים, תוך הגדרת מעמדן ההיסטורי מימי יהושע בן נון ועזרא; פרק י"ג מפרט את ערי המגרש של שבט לוי, זכות גאולתם העולמית, ואיסורם לנחול בארץ או להשתתף בביזת המלחמה בשל היותם "חיל ה'" המוקדש לעבודה ולהוראה – מעמד שהרמב"ם מרחיב לכל אדם המקדיש עצמו לה'; ופרק א' מהלכות בית הבחירה מציג את מצוות עשה של בניית בית המקדש, משתלשלות מקומות המשכן ועד קביעת ירושלים לדורות, ומונה את שבעת כלי המקדש, חומרי הבנייה (אבנים שלמות ללא מגע ברזל), האיסור על מדרגות למזבח והחובה לפאר את הבית כפי כוח הציבור.

רמב"ם: שלושה פרקים- שמיטה ויובל - פרקים ט- יא.
שלושת פרקי הרמב"ם הללו (ט-יא) מסדירים את דיני שמיטת הכספים, מניין שנות היובל וגאולת הקרקעות: פרק ט' מגדיר את מצוות שמיטת החובות בסוף השמיטה ואת תקנת ה"פרוזבול" של הלל הזקן שנועדה לעודד הלוואות לעניים; פרק י' מפרט את חובת בית הדין למנות את שנות השמיטה והיובל, את סדר התקופות ההיסטוריות, ואת דיני תקיעת השופר ביום הכיפורים המשחררת עבדים ומשיבה קרקעות; ופרק י"א אוסר על מכירת שדות אחוזה בארץ ישראל לצמיתות, מציג את שיטת חישוב פדיון השדה לפי השנים הנותרות ליובל תוך העדפת כוחו הכלכלי של המוכר, וקובע כי כל מכירה, מתנה או חלוקת אחים חוזרות למקורן בשנת החמישים.

רמב"ם: שלושה פרקים שמיטה ויובל - פרקים ו- ח.

בפרקים ו'-ח' מהלכות שמיטה ויובל, הרמב"ם מפרט את דיני המסחר, הביעור והאיסור "לסייע ידי עוברי עבירה" בפירות שביעית. בפרק ו' נקבע כי אין לעשות סחורה בפירות שביעית (נמכרים רק מעט ובאומדן "אכסרה" ללא משקל מדויק), והכסף שמתקבל נתפס בקדושת שביעית בעוד הפרי עצמו שומר על קדושתו המקורית בסדרת חילופין המעבירה את הקדושה לפרי האחרון. בפרק ז' מוסבר דין "הביעור" — החובה לבער מן הבית (לאכול רק 3 סעודות או לאבד) כל מין של פרי או את דמיו ברגע שהוא כלה לחיה מן השדה, כשהארץ מחולקת לשלושה אזורי ביעור נפרדים (יהודה, גליל ועבר הירדן). בפרק ח' אוסר הרמב"ם למכור כלי עבודה חקלאיים המיועדים למלאכות אסורות למי שחשוד על השביעית, מסדיר את גבולות הסיוע והדיבור לגויים העובדים בשביעית, ואוסר לקנות פירות מעם הארץ שמא לא ינהג בדמיהם בקדושה, תוך קביעת כללים לגבי מידת הנאמנות והחשד של בעלי אומנויות שונים וכוהנים על קדושת השביעית.

רמב"ם: שלושה פרקים- שמיטה ויובל - פרקים ג-ה.שלושת הפרקים הללו מפרטים את דיני ההכנה לשמיטה ואת אופן השימוש בתוצרתה החקלאית: פרק ג' עוסק באיסור עבודת הקרקע בסוף השנה השישית ("ערב שביעית") כדי שלא להכינה לשביעית, ומבחין בין זמן המקדש לימינו ובין שדה אילן לשדה לבן; פרק ד' מגדיר את איסור הספיחים (ירקות ותבואה שצמחו מאליהם ואסורים מדברי חכמים כדי למנוע רמאות), קובע את חובת הפקרת הפירות והפיכתם לחופשיים לכל ("והשביעית תשמטנה ונטשתה"), ומפרט את גבולות הארץ לעניין זה; ופרק ה' מפרט את קדושת פירות השביעית ודיני השימוש בהם, לפיהם יש לצרוך אותם רק לדרכם הרגילה (לאכילה, שתייה, סיכה או הדלקת הנר) ואסור לשנותם מברייתם, לסחור בהם כרגיל, להוציאם לחוצה לארץ או לגרום להם הפסד.

רמב"ם: שלושה פרקים- ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק יב, שמיטה ויובל - פרקים א-ב.

שלושת הפרקים עוסקים בשני נושאים מרכזיים בהלכה: פדיון פטר חמור ומלאכות אסורות בשביעית.בפרק י"ב (הלכות ביכורים) מוסבר החיוב לפדות חמור בכור באמצעות שה הניתן לכהן, ואם הבעלים מסרב לפדותו, חלה עליו חובה לערוף את צווארו. בפרקים א'-ב' (הלכות שמיטה ויובל) מפורטים דיני השבתת הארץ בשנה השביעית: הרמב"ם מגדיר את המלאכות האסורות מהתורה (זריעה, זמירה, קצירה ובצירה) ואת אלו שאסורות מדברי חכמים, וכן מפרט את ההרחקות והאיסורים הנועדו למנוע מראית עין של הכשרת הקרקע או זיבול השדה לקראת השנה הבאה.