רמב"ם: שלושה פרקים-קרבן פסח - פרקים ט- י, חגיגה - פרק א.
קטעים אלו מתוך משנה תורה לרמב"ם מסכמים את הכללים המעשיים להקרבת קורבן פסח ולהלכות העלייה לרגל בשלושת הרגלים. לגבי קורבן הפסח, הרמב"ם מפרט את ההקפדה היתרה על אכילתו יחד בחבורה אחת מבלי להוציא את הבשר החוצה, את האיסור החמור לשבור בו עצם, וכן את ההגבלות על מי שאינו מהול או שאינו יהודי לאכול ממנו. בהלכות חגיגה, מוסברות שלוש החובות המרכזיות של עולי הרגל במקדש – מצוות הראייה (הבאת קורבן עולה), מצוות החגיגה ומצוות השמחה (הבאת קורבנות שלמים) – תוך פירוט זמני ההקרבה המותרים, שיעורם הכספי של הקורבנות, והדינים המאפשרים להשלים את הקרבתם במהלך כל ימי החג במקרה שהדבר לא נעשה ביום הראשון.

הרמב"ם היומי: שלושה פרקים- קרבן פסח - פרקים ו-ח.

פרקים ו'-ח' בהלכות קרבן פסח מתמקדים בדיני טומאה וטהרה של מקריבי הקרבן ובאופן הכנתו ואכילתו. הרמב"ם מסביר כי יחידים שהיו טמאים בזמן הקרבת הפסח (כגון טמאי מת או בעלי טומאה היוצאת מגופם) נדחים מלהקריבו ועליהם להשלימו ב"פסח שני", אך קיים חריג מרכזי: אם רוב עם ישראל, או רוב הכהנים, נטמאו בטומאת מת – הציבור אינו נדחה, והקרבן מוקרב ונאכל במועדו גם בטומאה. בנוסף, מפורטים הכללים הקפדניים של אכילת בשר הפסח בליל ט"ו בניסן: חובה לצלות אותו ישירות באש בלבד (ולא לבשלו או לצלותו על כלי מתכת), ויש מצווה לאוכלו יחד עם מצה ומרור מתוך שובע, כאשר זמן האכילה הוגבל על ידי חכמים עד לחצות הלילה בלבד.

רמב"ם: שלושה פרקים-קרבן פסח - פרקים ג-ה.

רמב"ם: שלושה פרקים-מעילה - פרק ח, קרבן פסח - פרקים א-ב.פרקים אלו ברמב"ם חותמים את הלכות מעילה ופותחים את הלכות קרבן פסח: מעילה פרק ח' מפרט את דיני הפועלים, האומנים וקניית חומרי בנייה במקדש (שנעשית ממעות חולין כדי למנוע מעילה), דיני מלח, ומסיים בחובת הזהירות והיראה העמוקה כלפי "חוקים" שמצוות הקורבנות נמנות עמהם; קרבן פסח פרק א' פותח את הספר התשיעי (ספר הקורבנות) ומפרט את מצוות שחיטת הפסח ב-י"ד בניסן אחר חצוות בעזרה בשלוש כתות, דיני שחיטה על חמץ והקטרת אימורים, והלכות הקרבתו בשבת המדגישות כי דברים שאי אפשר לעשותם מאמש דוחים את השבת; וקרבן פסח פרק ב' מתווה את דיני המנויים על קרבן הפסח והרכב החבורה, תוך דרישה לשיעור אכילה של כזית לכל משתתף וביטול מינוי לפני השחיטה בלבד, לצד הלכות מיוחדות לגבי נשים, עבדים, קטינים ויתומים.

רמב"ם: שלושה פרקים-מעילה - פרקים ה-ז.

פרקים אלו ברמב"ם מפרטים את דיני מעילה בהקדש: פרק ה' מתווה את מגוון החפצים והחומרים המוקדשים (בבדק הבית או למזבח) ומבהיר כי מעילה חלה רק בדבר התלוש מן הקרקע, תוך פירוט דיני גידולים, עצים, עבדים, והנאה מריח וקול; פרק ו' מרחיב על ההבדל בין חפצים שנפגמים בשימוש (הדורשים פגם בשווי פרוטה) לכאלו שלא נפגמים, ועוסק בכלל "אין מעילה אחר מעילה" בקודשי בדק הבית לעומת קודשי מזבח; ופרק ז' דן בדיני שליחות במעילה (כאשר השליח מבצע או משנה מההוראה), בדרכים לחילול ותערובת מעות הקדש אצל חנווני, ובדיני פקדונות ופחות משווה פרוטה.

רמב"ם: שלושה פרקים- מעילה - פרקים ב- ד.
פרקים ב–ד בהלכות מעילה מפרטים את מועדי חלות איסור מעילה בקורבנות ובקודשים (כגון קודשי קודשים שמועלים בהם משעת הקדשם, לעומת קודשים קלים שמועלים באמוריהם רק לאחר זריקת הדם), ומציגים את הכלל שלפיו קודשים שהייתה להם שעת היתר לאכילה שוב אין בהם מעילה מהתורה אף אם נפסלו לאחר מכן. כמו כן, מפרט הרמב"ם את דיני המעילה במעות שהופרשו לקורבנות ולנזירות, תרחישי ערבוב מעות, פדיון דמי חטאות ואשמות, ומבהיר כי דין מעילה חל גם בחפצי נדרים וקונמות שנאסרו על האדם.

רמב"ם: שלושה פרקים -עבודת יום הכיפורים - פרקים ד-ה, מעילה - פרק א.

בפרקים ד–ה של הלכות עבודת יום הכיפורים מסכם הרמב"ם את סדר העבודה הכרונולוגי המדויק ואת דיני העיכוב והדיעבד: הקפדה חמורה על סדר העבודות בתוך ההיכל (קטורת, הזאות הדמים ווידויים), דיני תקלות כגון נפילת מום או שפיכת דם הדורשות הבאת בהמה או דם חלופיים, ופסול עבודה שנעשתה שלא כסדרה. בהלכות מעילה (פרק א) פותח הרמב"ם באיסורי הנאה מקודשי ה', הגדרת המועל בשגגה (משלם קרן, חומש ואשם מעילות) לעומת בזדון (מלקות ותשלומי פגם), לצד איסורי התורה והדרבנן לעבוד או לגזז בבהמות הקדש (קודשי מזבח ובדק הבית).

רמב"ם: שלושה פרקים- עבודת יום הכיפורים - פרקים א-ג.

פרקים א–ג בהלכות עבודת יום הכיפורים לרמב"ם מפרטים את סדר העבודה הייחודי של יום הכיפורים בבית המקדש, המבוצע מתחילתו ועד סופו בבלעדיות על ידי הכהן הגדול. ההלכות כוללות את ההכנות המוקדמות (פרישת הכהן הגדול שבעה ימים קודם לכן, השבעתו, והחלפת כהן חלופי למקרה פסול), המעברים התכופים בין בגדי זהב לבגדי לבן הדורשים חמש טבילות ועשרה קידושי ידיים ורגליים, והעבודות המרכזיות ביום זה: עשר הזכרות השם המפורש בשלושת הוידויים ובקראו "לה'", עריכת ההגרלה על שני השעירים ושילוח שעיר לעזאזל, כניסה יחידה בשנה לקודש הקודשים להקטרת קטורת והזאת הדמים (43 הזאות בסך הכל), וסיום הקריאה בתורה בעזרת הנשים בליווי שבע ברכות ייחודיות.

רמב"ם: שלושה פרקים-פסולי המוקדשין - פרקים י"ז- י"ט.
פרקים אלו ברמב"ם מפרטים את דיני פסולי המוקדשים: פרק יז עוסק בהשפעת מחשבת פסול (כמו מחשבת זמן ופגול) בעבודות הקרבן השונות, בפרט בחטאות פנימיות ובמנחות; פרק יח מגדיר את האיסורים, המלקות והכרת על מחשבות פסולות, אכילת פגול, נותר וקדשים שטומאו; ופרק יט מפרט את מצוות שריפת קדשים שפסלו או נותרו, מקומות שריפתם, וחלוקת הדינים בין איסורים הטעונים שריפה לבין אלו הטעונים קבורה.

רמב"ם: שלושה פרקים-פסולי המוקדשין - פרק יד, פסולי המוקדשין - פרק טו, פסולי המוקדשין - פרק טז.
פרקים אלו עוסקים בדיני המחשבה והכוונות הפוסלות בקורבנות ובמנחות: נקבע כי כוונת העובד (ולא הבעלים) היא הקובעת, ורק כאשר היא נעשית על ידי אדם, מקום ודבר הראויים לעבודה, וכן על חלקים הראויים לאכילה או להקטרה. שינוי שם הקורבן או הבעלים אינו פוסל את רוב הקורבנות (אך מונע מימוש חובת הבעלים), למעט חטאת, פסח, מנחת חוטא ומנחת קנאות שנפסלים בכך לגמרי. בנוסף, מפורטים הדינים המבדילים בין מחשבה שלא בזמנה המפגלת את הקורבן (ומחייבת כרת), לבין מחשבה שלא במקומה או מחשבה מעורבת הפוסלת אותו בלבד.