מבואר בארוכה בקונטרס התפלה ובכ"מ שעבודת התפילה צ"ל לאחרי הקדמת ההתבוננות וכו'. ובעצם – ה"ז דין מפורש בשו"ע: "קודם התפלה יחשוב מרוממות הא-ל ית' ושפלות האדם". ולמרות כ"ז – לא שמים לב לזה כראוי. והרי ענין ה"ההתבוננות" צ"ל באופן ש"רישומה ניכר" על התפלה – שירגיש בתפלתו כ"עבדא קמי מרי'". ומסתבר שכן צ"ל בכל ג' התפלות של היום. דהנה אע"פ שבנוגע להתפלות מנחה וערבית אפשר להתווכח ולומר שההתבוננות שקודם תפלת שחרית יש לה "פעולה נמשכת" על שאר התפלות, אמנם באמת לא מסתבר לומר כן, היות וענין ההתבוננות קודם התפלה אינה רק הכנה לתפלה, אלא זהו תוכן התפלה עצמה. אבל עכ"פ בנוגע לתפלת שחרית דרושה ענין ההתבוננות [בתור "לימוד זכות" י"ל, שאלו המתפללים בציבור יוצאים י"ח בזה ע"י שא' מהציבור עוסק בהתבוננות וכו'.]

משיחת יום ד' פ' נח, ל' תשרי, אדר"ח מרחשון ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-09-2024

It’s explained at length in Kuntres HaTefillah and elsewhere that davening must be prefaced by contemplation etc., and in essence, it’s an explicit halacha in Shulchan Aruch: “Before tefillah one should think about the exaltedness of Hashem and the lowliness of man.” Yet despite all this, people don’t give it proper attention. This contemplation must be done in such a way that it leaves a noticeable impression upon one’s davening, so that he feels like “a servant before his master. Ostensibly, the same obligation applies to all three tefillos; although you can argue that it leaves an impression for the whole day, and therefore it isn’t necessary for Mincha and Maariv – the truth is you can’t say that in this case, because the contemplation before davening isn’t just a preparation for davening, but an inherent component of davening itself. At any rate, for Shacharis, contemplation is certainly necessary. And to offer a defense for those who don’t do it, it can be said that when someone davens with a Minyan, his obligation is satisfied if someone else in the Minyan did the contemplation beforehand etc.

Excerpt from sichah of Wednesday, Parashas Noach, 30 Tishrei, 1st day of Rosh Chodesh Marcheshvan 5742

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-09-2024

הביאור במנהג ש"תורה היא" שביום א' דר"ח אלול "תוקעין להתלמד" משא"כ החיוב לתקוע מתחיל ביום ב' דר"ח: עיקר ענין התשובה (התוכן דתקיעת שופר) הוא בחודש אלול, חודש התשובה, שמתחיל ביום בדר"ח ‏–‏ א' אלול, ולאידך: כללות ענין התשובה הוא על "מפני חטאינו גלינו מארצנו" שבחודש אב שלפנ"ז, וכן יש בחודש אב את הענין ד"והפכתי אבלם לששון" ‏–‏ העבודה עם הלעו"ז וכו', ולכן ההכנה לתשובה שבחודש אלול היא, ה"תוקעין להתלמד" והתשובה על ה"מפני חטאינו" והעבודה עם הלעו"ז, כמו שזה ביום השלושים של חודש אב שהוא יום א' דר"ח אלול.

משיחת אור לא' דר"ח אלול ה'תשל"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-09-2024

The custom is that on the first day of Rosh Chodesh Elul, “one blows for practice,” whereas the obligation to blow shofar begins on the second day of Rosh Chodesh. The reason is: the main time for teshuvah is during the month of Elul, which begins on the second day of Rosh Chodesh. On the other hand, the reason we need teshuvah in the first place is the fact that “Because of our sins, we were exiled from out land,” which is connected to the month of Av. At the same time, in the month of Av we find an aspect of “transforming their mourning into gladness,” which is the service of transforming unholiness. Therefore, the way to prepare for the teshuvah of the month of Elul is the “blowing for practice,” the teshuvah and transforming unholiness, in the manner of the thirtieth day of the month of Av, which is the first day of Rosh Chodesh Elul.

Excerpt from sichah of the first night of Rosh Chodesh Elul 5732

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-09-2024

לע”נ מרת יהודית בת ר' נתן ע"ה פרידמאן, ליום היארצייט שלה כ"ט מנחם-אב. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנה ר' ניסן שי' פרידמאן

הוראה ממ"ש בהתחלת פ' שופטים "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך": ענינו של השופט הוא לתת הוראות כיצד לנהוג והשופטים ממנים שוטרים להשגיח ע"ז. וכ"ה בנוגע לכל בית יהודי פרטי, שכל ראש משפחה הוא בדוגמת ה"שופט וה"שוטר" ביחס להנהגת בני-ביתו. ועד"ז בנוגע לכל ילד יהודי, שהוא צ"ל ה"שופט" וה"שוטר" בנוגע להנהגתו הפרטית ובנוגע לחדרו הפרטי שבו נמצאים הספרים שלו וקופת צדקה, שהכל יהי' מונח בסדר הראוי, כמו שצ"ל בימי החול וכמו שצ"ל ביום השבת. וצריכים להעמיד "שופטים" ו"שוטרים" "בכל שעריך"‏ – ‏העינים, אזנים, הפה וכיו"ב‏ – ‏שדרכם יכנסו ויצאו רק ענינים הקשורים עם תומ"צ. וכ"ז מחזק את הקשר לאבינו שבשמים. וכך נעשה חדרו הפרטי של כל ילד יהודי "מקדש מעט", שהקב"ה יהי' בו ה"שכן", ועוד יותר‏ – ‏הבעה"ב, ומובן ש"שכן" ו"בעה"ב" כזה מביא אתו מתנות טובות לאלו הנמצאים בחדר... [ועוד].

ב' חלקים משיחת יום ג' דפ' שופטים, כ"ח מנחם-אב ה'תשמ"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-09-2024

Parashas Shoftim begins: “You shall set up judges and officers for yourself in all your gates…”: the role of a judge is to show the people how to behave, and the judges appoint officers to keep order in the city etc. The same applies to every Jewish house, where the head of the family is like a “judge” and “officer” with regards to his family’s conduct. Similarly, every Jewish child must be a “judge” and “officer” over his own behavior and over his own room, making sure everything in his room, his sefarim and his tzedakah box etc., are arranged in an orderly fashion (for example, the tzedakah box should be high up on Shabbos so he doesn’t touch it). And these “judges” and “officers” must be set up in “all your gates” – the “gates” being the eyes, ears, and mouth – making sure that only matters of Torah and mitzvos enter and exit through them. All this strengthens their connection to our Father in heaven, and in this fashion, every Jewish child’s room becomes a “Minor Mikdash,” and Hashem becomes his “Neighbor,” and moreover Hashem becomes the “Owner,” and obviously a “Neighbor” and “Owner” like that brings good gifts….

2 excerpts from sichah of Tuesday, Parashas Shoftim, 28 Menachem-Av 5749.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-09-2024

בתניא באגה"ק סי' ז' מדובר ע"ד הענין ד"מצוה דהוי זהיר בי' טפי". דאע"פ שכל יהודי מחוייב לקיים את כל מצוות התורה, וכמ"ש "אנכי ה' אלקיך וגו'", שהקב"ה פנה כביכול לכאו"א בפ"ע ואומר לו "אנכי ה' אלקיך וגו'", ועד"ז כל המצוות, מ"מ, יש לכאו"א מצוה מיוחדת שבה "זהיר טפי". ובלשונו של אדה"ז: "ואף שכל נפש מישראל צריכה לבוא בגלגול לקיים כל תרי"ג מצוות מ"מ לא נצרכה אלא להעדפה וזהירות וזריזות יתירה ביתר שאת ויתר עז כפולה ומכופלת למעלה מעלה מזהירות שאר המצוות". לדוגמא: החיוב לדאוג שגם הזולת יעסוק בתומ"צ הוא על כאו"א, אבל בנוגע להמרא דאתרא ה"ז "מצוה דהוי זהיר בי' טפי". בהגהות אאמו"ר על גליון ספר התניא שלו, מבאר ג' הלשונות "להעדפה וזהירות וזריזות" עפ"י קבלה. ובאותיות פשוטות: העדפה: שהאדם מתמסר בעשיית המצוה בלב ונפש, תנועת האהבה והחסד – קו הימין. זהירות: זהירות בקיום מל"ת, תנועת הגבורה והדין – קו השמאל. זריזות: ההחלטה שיש לקיים מ"ע או להזהר במל"ת באה מיד כמו שהיא לידי פועל – קו האמצעי, שלא משתנה בין קצה העליון לקצה התחתון.

משיחת כ"ף מנחם אב ה'תשכ"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-08-2024

Siman 7 of Iggeres Hakodesh discusses the idea of “the mitzvah in which one is especially vigilant.” Meaning, although Every Jew is obligated to keep all the mitzvos, nevertheless, everyone has a special mitzvah in which he is especially vigilant. As the Alter Rebbe writes, “And although every Jewish soul needs to be reincarnated in order to fulfill all 613 mitzvos, nevertheless this [heightened attention focused on a particular mitzvah] is necessary only for the sake of an additional increase, vigilance and zeal, with greater magnitude and greater vigor, doubled and redoubled above and beyond his vigilance in other mitzvos.” For example, while everyone is obligated to see to it that others engage in Torah and mitzvos, for a Rav, it’s a “mitzvah in which he must be especially vigilant.” In my father’s notes on the margins of his Tanya, he explains these three expressions, “increase, vigilance and zeal” according to Kabalah. In simple terms: “Increase” means one devotes himself to doing the mitzvah with his heart and soul; this comes from the attribute of love and kindness, the “right line.” “Vigilance” means fulfilling the negative mitzvos by refraining from what is forbidden; this comes from the attribute of severity and judgment, the “left line”. And “zeal” means that as soon as one decides to do a mitzvah, he incorporates it immediately into practice; this comes from the attribute of the “middle line,” which runs directly and unchanged from top to bottom.

Excerpt from sichah of 20 Menachem-Av 5724

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-08-2024

שיעור היומי בספר המצוות (וברמב"ם) עוסק בדיני קרבנות, ושם נאמר שקרבנות חייבים להיות "תמימים" (לא בעלי-מומין) ו"מובחרים". וההוראה: 1) גם כאשר עוסקים בענינים קדושים יש להקפיד שלא יהי' מעורב בזה שמץ של דבר איסור ח"ו (לדוגמא: גם כשמברכים על דבר מאכל יש לברר לפנ"ז את כשרותו). 2) כל דבר מצוה שהאדם עושה צריך לעשותו מן המובחר והחשוב שבנכסיו (לדוגמא: נתינת הצדקה צ"ל מן המובחר והמשובח) ומן המובחר והחשוב שבכוחותיו (לדוגמא: לעסוק בעניני יהדות מיד בתחלת היום כאשר כוחותיו הם במצב "מובחר"). וכ"ז יזרז בנין ביהמ"ק והקרבת הקרבנות.

משיחת יום ב', ה' תשרי ה'תשמ"ה, להתלמידים ולהתלמידות "צבאות השם" שיחיו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-08-2024

Today’s Sefer Hamitzvos (and Rambam) discusses how korbanos must be “whole” (unblemished) and “the choicest” (from the best one has). The lesson is: (1) Even when doing something holy, one must make sure nothing unholy gets mixed into it (e.g., when making a bracha before eating, one must also first make sure he isn’t eating anything not kosher); (2) a mitzvah must be done with “the choicest” – the best of what one has (for example, giving the best of his food to the poor) and the best of his ability (for example, devoting the morning, when one’s strength is renewed and fresh, to Hashem). This will hasten the coming of Moshiach when we will bring the korbanos in the Beis Hamikash.

Excerpt from sichah of Monday, 5 Tishrei 5745, to Tzivos Hashem

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-08-2024

לע”נ ר' משה ב"ר ניסן ע"ה ליום היארצייט שלו כ"ה מנחם-אב. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנו ר' ניסן שי' פרידמן

1) למרות שדובר כמ"פ שאין שום ענין להסתכל ללא הרף על איש פלוני וכו', ועאכו"כ בעת התפילה שעפ"י שו"ע צ"ל ההתבוננות ב"דע לפני מי אתה עומד" וכו' – לא הועילו הדברים, ואדרבה. ולכן: מכאן ולהבא או שזקני החסידם וכיו"ב ידאגו לתיקון הדבר, ואם לא, לא תהי' לי ברירה אלא לעשות זאת בעצמי וכו'... 2) מבואר בכ"מ אודות הפעולה שנפעלת באדם ע"י הראי' והסתכלות, הן לטוב והן למוטב, וזה חשוב במיוחד בנוגע לילדי ישראל בגיל החינוך. ולכן יש להשתדל שהצעצועים שנותנים לתינוק בדמות בעלי-חיים, ועד"ז בציורים שמראים לילדים כדי להקל עליהם הלימודים ובחוברות שלהם וכו' – יהיו הבעלי-חיים – טהורים. וזה נוגע ביותר כאשר מתכוננים לקיום היעוד דלעת"ל "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", שיש להשתדל שכבר עכשיו תהי' ההנהגה מעין זה ולפעול בכ"מ האפשרי שישתמשו רק בציורים טהורים, ועוד יותר – קדושים.

ב' חלקים משיחת יום ה' פ' חיי שרה, כ' מרחשון ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-08-2024

(1) Though it’s been mentioned many times that one shouldn’t stare incessantly at a certain person, especially during davening when one must contemplate Hashem’s greatness and “Know before Whom you stand” etc. – it hasn’t helped, and quite the opposite. Therefore: from now on, either the elder Chassidim and the like will take care of the matter, or else I will have no choice but to do it myself… (2) It’s discussed in several places that a person is affected by what they see, and this is especially important when it comes to children. Therefore, effort should be made that when toys and children’s educational books and the like use pictures of animals, they should be kosher animals. Especially nowadays, when we are preparing for the coming of Moshiach, when “I will remove the spirit of impurity from the earth”: to prepare for that time of purity, it is important wherever possible to use only pure images, and moreover, holy ones.

Two excerpts from sichah of Thursday, Parashas Chayei Sarah, 20 Marchesvan 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-08-2024

לזכות חי' שרה בת נינה שתחי' וויינבוים ליום ההולדת שלה כ"ד מנחם-אב
לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

ישנם "ליצני הדור" המלעיגים ממצות מזוזה ועל מה שמפרסמים שעי"ז שומר ה' על הבית ומה שבתוכו וכו'. יש לזכור מ"ש בהתחלת שו"ע "אל יבוש מן המלעיגים"! מפורש בשו"ע "מ"ע לכתוב פ' שמע והיה אם שמוע ולקבעם על מזוזת הפתח וצריך ליזהר בה מאד וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו וכו'". ואיתא בגמ' סנהדרין "רבי אליעזר אומר כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת"! זה שיהודי הזה שכח כ"ז – מובן, כי (לפחות) מזוזה א' שלו פסולה! ויש לבדוק גם התפילין שלו, ובמילא חסר אצלו ב"שיעבוד הלב והמוח", אבל על אלו שאליהם בא בטענות - קשה: מדוע "מתבלבלים"?! הרי מפורש בשו"ע "אל יבוש מן המלעיגים", ועוד: מדוע שכחו הם מה שמפורש בגמ' ובשו"ע הנ"ל בגודל ענינה של מזוזה?!

משיחת י"ג תשרי, אור לערב חג הסוכות ה'תשל"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-08-2024

There are “mockers of the generation” who mock the mitzvah of mezuzah and the idea that through mezuzah, Hashem guards the home and everything inside it etc. But it says clearly in Shulchan Aruch: “It is a mitzvah to write the passages of Shema and Vehaya im Shamoa and affix them to the doorpost of the entrance. One must be very careful with this, and anyone who is careful, his days and the days of his children will be prolonged….” Moreover, the Gemara says in Sanhedrin: “Rabbi Elazar says: any city that has even one mezuzah does not become an ir hanidachas!” The fact that this Jew forgot all this is understandable, because he has (at least one) invalid mezuzah in his home! And his tefillin should be checked, too, because the problem results from a failure to “subjugate the heart and the mind.” But the real question is to those who are flustered by his statements and wonder what to respond; why are they so flustered? It says clearly in Shulchan Aruch: “Do not be ashamed before the scoffers.” Moreover, why don’t they remember these explicit statements in the Gemara and Shulchan Aruch about the greatness of mezuzah?

Excerpt from sichah of 13 Tishrei, night of Erev Sukkos 5737

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-08-2024

לע”נ הרה"ח התמים ר' אליעזר דניאל ב"ר שמואל יעקב ע"ה מייערס ליום היארצייט שלו כ"ג מנחם-אב. ת.נ.צ.ב.ה.

בנוגע למ"ש בשני דפ' ראה "כי ירחיב ה"א את גבולך.. ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר וגו'", מביא רש"י את השיטה בזה שבמדבר נאסר להם בשר תאוה ודוקא משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה (ע"י שחיטה בכ"מ). והענין בעבודה: במדבר היו בנ"י במצב שקיבלו את כל צרכיהם (מן, בארה של מרים וכו'), והתעסקו בלימוד התורה ובתפלה ("ויהי בנסוע הארון וגו'"), לעומת זאת כשנכנסו לארץ התחיל הסדר דכיבוש הארץ והתעסקות עם ענינים גשמיים, חורש וזורע וכו' - "הנהג בהם מנהג דרך ארץ". ובזה נותן רש"י את הסדר בעבודה: כשעדיין נמצאים (לפני או) באמצע עבודת התפלה ולימוד התורה,"מדבר", אז אסור להיות (ראי', ובמילא ה)תאוה בענינים גשמיים, דוקא לאח"ז "כשנכנסים לארץ" ומתחילים להתעסק בכיבוש השבע (אומות -) מדות רעות והפיכת גשמיות לקדושה, ו"המתאבק עם מנוול מתנוול", שייך שתדבק בו תאוה לענינים גשמיים. אבל גם אז צריך להזהר "לא תאכל את הדם" - לא להכניס בזה הדם והחיות שלו.

משיחת כ' מנ"א ה'תשכ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-08-2024

On the verse in today’s Chumash, “When Hashem your G-d will expand your borders…and you will say, ‘I will eat meat,’ because your soul desires to eat meat etc.,” Rashi cites the opinion in the Gemara that non-sacrificial meat was forbidden in the desert, and it was only permitted to them after they entered the Land. In terms of Divine service: The Jewish people in the desert received their physical needs without toil, and instead spent their time in Torah and tefillah. But when they entered the Land they had to conquer it, and involve themselves plowing and sowing etc. And here Rashi provides a path for Divine service: at the beginning of the day when one is still in the “desert,” involved in davening and learning, he must not “see” – and therefore will not come to “desire” – physical matters. Only after he “enters the Land” and begins conquering the “seven nations” – transforming physicality and the seven evil traits to holiness – does he engage in physicality. And when he does so, “Anyone who wrestles with a filthy person becomes filthy,” meaning that some worldly desire for physical matters might stick to him. But even then, the Torah cautions that “you shall not eat the blood,” one’s shouldn’t invest his passion and life-force into it.

Except from sichah of 20 Menachem-Av 5722

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-08-2024

בהתוועדות דש"ק דובר אודות כנס השלוחים באה"ק, והוזכר דרגות שונות בשליחות: 1) מעשה השליח הוא דהמשלח. 2) כללות כח המעשה דהשליח הוא דהמשלח. 3) כל מציאות השליח היא מציאות המשלח. ועפ"י המבואר בדא"ח ישנה דרגה רביעית: הרצון והתענוג של המשלח הוא שתהי' מציאות ופעולת דהשליח, המעלה ד"קב שלו". והנה, אע"פ שהתואר "שליח" נאמר רק ביחס לחלק מהקהל, אבל באמת כאו"א מאתנו וכולם יחד הם "שלוחים" (ועבדים) של נשיא דורנו, שהוא השליח של נשיא העולם! אלא שישנם כאלו שזכו וקלטו זאת מיד וישנם כאלו שאצלם הדבר לוקח זמן, עד שישנם כאלו שהם ע"ד "ציפורניים", אבל גם הם מהווים חלק מהגוף, ויה"ר שיקלטו מהי מציאותם האמיתית ויתחילו מיד למלא תפקידם באופן המתאים. כמו שע"י הצפורן בודקים את סכין השחיטה שאין בו פגימה ויוכלו לשחוט בו, שעי"ז נעשה עלי' בבהמה ונעשה ראוי' לאכילת אדם, ועד"ז ענינו בעבודה – לבחון בעצמו אם יש בו "הרגש" להרגיש שמצב מסויים הוא ירידה עבורו ("פגימה").

ב' חלקים משיחת יום א' פ' ראה, כ"א מנחם-אב ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-08-2024

At the farbrengen on Shabbos we discussed the Shluchim convention held in Eretz Yisrael, and we mentioned the three levels in shlichus: (1) The shliach’s action is that of the meshaleiach; (2) the shliach’s faculty of action is that of the meshaleiach, and (3) the shliach’s entire identity is that of the meshaleiach. And based on Chassidus, there’s a fourth level: where meshaleiach desires that the shliach have is own identity and actions, “his own measure.” Although the title “shliach” was used with regards to only some of the people in attendance, the truth is that we are all shluchim of the Nasi of our generation, who is a shliach of the Nasi of the universe – just that some merited to recognize it immediately, while for some people it takes time. Then there are some people who are like “fingernails,” but even they are part of the body, and may it be His will that they quickly come to realize their true identity and immediately begin to fulfill their roles properly. In halacha, a fingernail is used to check a shechitah knife and make sure it is free of blemishes; only then can the knife be used to shecht the animal for human consumption, thereby elevating the animal. Similarly, a person must determine if they have the sensitivity to feel whether something is a ”blemish” and a descent for him.

Two excerpts from sichah of Sunday, Parashas Re’eh, 21 Menachem-Av 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-08-2024

לזכות ר' שניאור זלמן בן חוה לאה וזוגתו מרת שיינא בת חנה שיחיו ליום הנישואין שלהם ביום כ"א מנחם-אב
לברכה והצלחה בכל הענינים לאויוש"ט

לזכות שטערנא שרה בת חי'ה רחל שתחי' ליום ההולדת שלה כ"א מנחם-אב
לשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוף
נדבת בעלה ר' חיים ברוך שי' אלבסקי

התוועדות זו קשורה עם ההילולא של א' שמסר נפשו עבור הפצת התורה ומצוותי' בתנאים קשים ביותר, עד שסיבת פטירתו בטרם עת עפ"י טבע היתה יסורי המאסר והגלות. ומזה מובן שהלימוד שצ"ל מהתוועדות זו הוא לא להתחשב בשום מניעות ועיכובים על הפצת התורה והיהדות (ועד"ז שבע מצוות ב"נ), וסוכ"ס יראו שמנצחים אותם, וכמו שראו את הנצחון של בעל ההילולא אז, ומשנה לשנה מיתוסף בזה. דהנה נצחיות הנפש (שהעדר בריאת הגוף או מיתה לא יכולה לפגוע בזה) הוא דבר המתקבל גם בשכל הפשוט של אוה"ע, אבל החידוש בתורה הוא – שע"י ירידת הנשמה בגוף, הנה אח"כ עולה הנפש, ובפרט ביום היארצייט שהעלי' היא שלא בערך, שלכן נוהגים אז להוסיף ענינים מיוחדים לטובת ועילוי הנשמה. ובנדו"ד – להוסיף, ובאין ערוך, באותם ענינים שעליהם הוא מסר את נפשו, ולהתבונן בזה – מתוך שמחה – באופן ד"והחי יתן אל לבו" וכו'.

משיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשל"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-08-2024

This farbrengen is in connection with the passing of someone who gave up his life for spreading Torah and mitzvos under the most difficult circumstances. Indeed, the natural reason for the fact that he passed away before his time is because of the suffering of his imprisonment and exile. Therefore, the practical takeaway from the farbrengen must be to pay no heed to the challenges that may arise in spreading Torah and Judaism (as well as the Sheva Mitzvos Bnei Noach) but to carry on, and when one does so, he will eventually prevail – just as the baal haheilula prevailed back then. And his victory increases from year to year, because the Torah teaches that not only is the soul eternal (which even the gentiles accept), but moreover, after having come down into this world, it continues to be elevated from year to year. This is especially so on a yartzeit, when the soul rises incomparably higher (which is the reason for the special yartzeit minhagim performed in the soul’s merit). In our case, this means to increase, and in an incomparable fashion, in the activities to which the baal haheilula devoted himself, and “the living shall take it to heart” in a joyful manner.

Excerpt from sichah of Wednesday, Parashas Ekev, 20 Menachem-Av 5738

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-08-2024

לע”נ מרת טאבא נעכא בת ר' וואלף הלוי ע"ה רוס ליום היארצייט שלה י"ט מנחם-אב. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנה ר' יעקב לייב שמעלקא שי' רוס