The Daily Sicha - השיחה היומית

ככל שמתקרבים יותר לזמן מ"ת יש להוסיף יותר בהכנות לקבלת התורה. עאכו"כ כשנמצאים ביום ערב זמן מ"ת. ובכ"ז ישנם כאלו שעסוקים בכל מיני דברים טובים ונעלים אבל שוכחים להזכיר שצריכים להתכונן בפשטות לקבלת התורה בחה"ש זמן מ"ת! וההכנה היא בפשטות - הקדמת נעשה לנשמע! [שאמרו בנ"י בה' סיון], ולא רק לומר א"ז, אלא לקחת כמה דקות במשך יום זה להתבונן בזה, ב"נעשה" ו"נשמע" ו"הקדמת נעשה לנשמע", בהתבוננות אמיתית אליבא דנפשי', ושדקות אלו "יתפשטו" על כל היום, ועי"ז יהיו מוכנים לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות!

משיחת אור ליום ה', ה' סיון ה'תשל"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-06-2025

The closer we get to Shavuos, the more we must increase our preparations for receiving the Torah, and especially on the day before Shavuos. Nevertheless, there are many people involved in all sorts of good and lofty things, but they forget to mention the need simply to prepare for receiving the Torah on the Yom Tov of Shavuos, the Time of the Giving of the Torah. And the way to preparate for it is simple: putting “We will do” before “We will hear” (which the Jewish people said on 5 Sivan). And one shouldn’t just say the words; rather one should take a few minutes during the day to reflect on it – to reflect honestly on “We will do,” on “We will listen,” and on putting “We will do before “We will hear” – and in such a way that these few minutes extend to the rest of the day. In this way, one will be ready to receive the Torah with joy and inner meaning.

Excerpt from sichah of Thursday night, 5 Sivan 5735

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-06-2025

לזכות חיים עזריאל בן חיה ריסה שי' ונגר ליום הולדת שלו יום א' דחג השבועות - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

*

לזכות אדל בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה יום א' דחג השבועות
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

1) הקשר דפ' במדבר עם זמן מתן תורתנו – נתינת התורה במדבר. וישנם ב' טעמים בדבר במדרשי חז"ל: א) מצד ה"חפצא" של התורה – להראות שהתורה היא הפקר לכל כמדבר, למעליותא, ובמילא "שיהיו הכל שווין בה", וכל הרוצה יכול (ובמילא צריך) לקחתה וללמדה וכו'. ב) מצד ה"גברא", האדם הלומד תורה – ש"משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו", שההכנה לקבלת התורה התורה היא ענין הביטול, "ונפשי כעפר לכל תהי'", ודוקא עי"ז נעשה ה"פתח לבי בתורתך". 2) בחמישי דפ' במדבר מסופר אודות פדיית הבכורים ע"י הלוים. שאע"פ שעבודת הכהונה נועדה לכתחילה לבכורים דוקא, פדו והחליפו אותם הלוים ונכנסו לעבודה במקומם ועבודתם היתה בשלימות. וההוראה: גם יהודי שבטבעו שייך לעבודה של התעסקות בעניני העולם, יכול הוא להגיע לדרגת העבודה דכהונה ושירות לה' כדוגמת שבט לוי, ועד שממלא עבודה זו בשלימות וכו'.

משיחת אור ליום ועש"ק פ' במדבר, ד' סיון ה'תשמ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-05-2025

(1) The connection between parashas Bamidbar and Shavuos is that the Torah was given in a desert. Two reasons for this are given in Midrashim: (a) From the perspective of the cheftza (the “object”) of the Torah, it was to show that like the desert, the Torah is ownerless (in the positive sense), so that “all will be equal in it,” and anyone who wishes has the ability (and therefore the obligation) to take it and study it etc. (b) From the perspective of the gavra (the “person” who studies Torah), it was to teach a person to “make himself like a desert, upon which everyone tramples,” because the preparation for receiving the Torah is bitul, “let my soul be like dust to all” – it is specifically in this way that one’s “heart is opened to Your Torah.” (2) Chamishi of parashas Bamidbar discusses the redemption of the firstborn males through the Levi’im. Although the service of kehunah was initially intended specifically for the firstborns, the Levi’im redeemed them and entered into the service in their place, and their service was complete. The lesson is that even a Jew who by nature is inclined toward the service of being involved in worldly matters can attain the level of the service of kehunah and serve Hashem like the tribe of Levi, and fulfill this service completely etc.

Excerpt from sichah of Thursday night, parashas Bamidbar, 4 Sivan 5745

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-05-2025

לזכות אסתר בת פריידא שתחי' ליום ההולדת שלה ה' סיון - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

*

לזכות הילד אלי' ברוך הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ה' סיון. לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏

מעלת ימי ההכנה למתן תורה על ימי מ"ת עצמם, שלכן דוקא ההכנה למ"ת גורמת את הענין דמ"ת, יובן בהקדם המבואר בחסידות מעלת תפלת המנחה דוקא שלכן "אפי' אליהו הנביא לא נענה אלא בתפלת המנחה", כי בתפלה המנחה יש את ההפלאה שמפסיק באמצע ההתעסקות בעניני העולם כדי להתפלל לה'! ועד"ז י"ל בנדו"ד: בשעת מ"ת עצמו, שהיתה בשבת ש"כל מלאכתך עשוי'", ומכל העולם יצא הקול "אנכי הוי' אלקיך" וכו' – אין פלא שעומדים אז במעמד ומצב של "באימה וביראה וברתת ובזיע", משא"כ בימים שלפנ"ז שהם ימי המעשה, ובכל זאת, כאשר שמעו שכעת יש להתכונן למ"ת – ניתקו את עצמם מעבודתם הפרטית והתכוננו בפועל למ"ת. וההוראה: בימים שלפני מ"ת, כאשר מתנתקים מעבודה היום-יומית שהיתה לפני התוועדות זאת ושתהי' למחרתה, ובאים ו"נדחפים" כדי לשמוע ביאור בענין "נעשה ונשמע" ואיך צריכים להתכונן למ"ת – ה"ז חידוש מיוחד. ומזה מובן היוקר של כל תנועה באותם שעות ורגעים שמנצלים להתכונן למ"ת בימים שלפני מ"ת.

משיחת אור ליום ועש"ק, ג' סיון ה'תשל"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-05-2025

The advantage of the days of preparation for Matan Torah over the days of Matan Torah itself can be understood based on the explanation in Chassidus of the greatness of the Minchah prayer (as the Gemara says, “Be careful with the Mincha prayer, for even Eliyahu was answered only at the Mincha prayer”): the unique quality of Minchah is that one interrupts in middle of his worldly affairs to daven to Hashem. Similarly, the Torah was given on Shabbos, when “all your work is done,” and a voice emerged from the entire world proclaiming that, “I am Hashem your G-d,” etc.; therefore, it is no wonder that the Jewish people stood with “reverence, awe, trembling and quaking.” What is more remarkable is the fact that in the days beforehand, which were weekdays, and they were engaged in their work, nevertheless when they heard that it was time to prepare for Matan Torah, they tore themselves away from their work and prepared for Matan Torah. The lesson is that during these days leading up to Matan Torah, when one disconnects from his daily work (which preceded this farbrengen, and to which he will return tomorrow after the farbrengen), and comes here to be pushed into listening to an explanation on the concept of Na‘aseh V’nishma and to hear how one must prepare for Matan Torah – that is a remarkable novelty. And from this we can understood the preciousness of every move one makes during these hours and moments that is utilized to prepare for Matan Torah.

Excerpt from sichah of Thursday night, 3 Sivan 5737

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-05-2025

א) בר"ח סיון יש להתחיל את ההכנות לקבלת התורה בזמן מ"ת ע"י ה"התקדשו" במחשבה דבור ומעשה וכו' ‏–‏ כמו בר"ח סיון בפעם הראשונה (שאז "באו מדבר סיני"). ב) כיון שההכנות למ"ת התחילו בר"ח סיון מובן שיש קשר בין "ראש חודש" לענין התורה, והביאור: בר"ח הוא מולד הלבנה לאחרי שבמשך כמה ימים היא מתמעטת עד שבערב ר"ח היא נעלמת לגמרי, ומר"ח והלאה היא הולכת ומאירה יותר ויותר מיום ליום (משא"כ השמש מאירה כל הזמן בלי שינויים). ועד"ז בתורה שהיא תורת חיים צ"ל ענין הצמיחה. וכמו בצומח עצמו יש תקופה שרואים שהוא צומח ומוציא פירות וישנה תקופה שהוא קפוא ואינו צומח ולא מוציא פירות כי אז מקבל כחות חדשים להוציא פירות מחדש, עד"ז בנוגע לתורה ‏–‏ זה שלפעמים נותן ה' קשיים בלימוד התורה ה"ז רק כדי שהאדם יתייגע ויתגבר עליהם ולהגיע עי"ז להבנה עמוקה יותר. ומכיון שהתייגע – יתענג מזה.

ב' חלקים משיחת יום א', ר"ח סיון ה'תשל"ב בעת הקאָנווענשאָן של נשי ובנות חב"ד תחיינה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-05-2025

(a) On Rosh Chodesh Sivan, one should begin preparing to receiving the Torah by “sanctifying yourselves” in thought, speech, and action, just like the Jewish people did on Rosh Chodesh Sivan the first time (the day that “they came to the Sinai desert”). (b) Since the preparations for receiving the Torah began on Rosh Chodesh Sivan, it is understood that there is a connection between Rosh Chodesh and Torah: After the moon becomes smaller and smaller and then disappears completely, Rosh Chodesh marks the birth of the new moon, and from then on the moon shines more and more with each passing day (unlike the sun, which shines constantly without change). Similarly, one’s study of Torah, which is a Torah of Life, requires growth. In a plant’s life, there are times when you can see it growing and producing fruit, and times when it appears frozen and doesn’t grow or produce fruit, but during that time it receives new strength to produce more fruit. The Same is true of Torah: Although Hashem sometimes gives a person difficulties in Torah study, it is only so that the person will exert himself to overcome them, and thereby reach a deeper understanding. And precisely because he exerted himself, he will take true pleasure in it.

2 excerpts from sichah of Sunday, Rosh Chodesh Sivan 5732 – during the N’shei Chabad convention

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-05-2025

לזכות אסתר בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה ר"ח סיון
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

*

לעילוי נשמת הרה"ח הרה"ת ר' יעקב בן הרה"ח הרה"ת ר' שמואל ע"ה נאטיק ליום היארצייט שלו ראש חודש סיון.

תנצב"ה

[המשך] ובזה שרש"י מציין "כמו שמצינו במעשה קרח", ששם היתה המיתה "בידי שמים", מביא ראי' למ"ש עה"פ לפנ"ז "והזר הקרב יומת" "בידי שמים", אף דבכ"מ שנאמר "יומת" (ולא "ימות") הכוונה בידי אדם. (ואף שכבר בפ' משפטים עה"פ "וגם בעליו יומת" פרש"י "בידי שמים", אבל שם אכן שואל "יכול בידי אדם" ומביא ראי' שזה "בידי שמים"). וההוראה מכל הנ"ל: כמו ב"מעשה קרח" לא "יצא (אפי') הקצף" (ולא רק העונש מיתה) עד שלא הקריבו הקטורת בפועל, ועד אז – אפי' לאחר שקרח הקהיל כל שבט לוי והציתם נגד "משה אמת ותורתו אמת" וכו' – הי' להם עוד נשיאת חן בעיני ה', ומשה חזר אחריהם שיחזרו בתשובה וכו', ועד"ז גם יהודי שחסר אצלו בענין של "שמירה מסביב למשכן", בהענין ד"הרחק מן העבירה" וכיו"ב, הנה כ"ז שאין הענין בפועל, ה"ה נושא חן גם "בעיני האלקים" – מדת הדין, ו"הקב"ה עוזרו" וכו' ובודאי ש"בל ידח ממנו נדח".

משיחת מוצש"ק פ' במדבר, מבה"ח וער"ח סיון ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-05-2025

[Continued.] By citing “the incident of Korach,” where the punishment was by the hand of Heaven, Rashi gives proof to his explanation in the earlier verse, “any layperson who approaches will be put to death” that “put to death” means “by the hand of heaven,” unlike most instances of the word יומת (as opposed to ימות) which mean death by the court. (Although Rashi already explained in Mishpatim on the verse, “its owner, too, shall be put to death (יומת)” that it means by the hand of heaven, nevertheless, there he asks explicitly, “Perhaps it means by the hand of man?” and brings a proof that it means by the hand of Heaven.) The lesson from all this is that just as in the incident of Korach, even the “wrath” (let alone the punishment of death) was not unleashed until they actually offered the ketores, and moreover, even after Korach gathered the tribe of Levi and incited them against Moshe, they still found favor in Hashem’s eyes, and Moshe sought to bring them to do teshuvah etc., similarly, if a Jew is lacking in his service of “guarding around the Mishkan” (distancing himself from sin) and the like, as long as he doesn’t actually sin, he finds favor in “the eyes of G-d” (the attribute of judgment), and “The Holy One, blessed be He, assists him,” and it is certain that “he who is banished will not remain banished.”

Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Bamidbar, Erev Rosh Chodesh Sivan 5739

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-05-2025

עה"פ [בשני דפ' במדבר] והלויים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהי' קצף על עדת בנ"י וגו'", מפרש"י: "אם תעשו כמצותי לא יהי' קצף, ואם לאו, שיכנסו זרים בעבודתם זו, יהי' קצף, כמו שמצינו במעשה קרח כי יצא הקצף וגו'". וצ"ל: 1) מה קשה בפשש"מ? 2) הרי "מכלל לאו אתה שומע לאו", ומדוע צריך לפרט "ואם לאו, שיכנסו זרים בעבודתם זו"? 3) למה צריך הראי' מ"מעשה קרח"? והביאור: בפסוק שלפנ"ז כתוב "והזר הקרב יומת", וקשה: מהו ענין ה"קצף" שמוסיף בפסוק זה? והיו יכולים לפרש, דמ"ש "יומת" קאי על זר שנכנס בפועל, אבל אם זר לא נכנס בפועל, ורק לא התקיים מ"ש בפסוק זה, שהלויים לא שמרו מסביב למשכן (שנתנו האפשריות שזר יכנס), אז (לא יהי' "יומת", רק) "יהי' קצף". וזהו מה שרש"י שולל ומפרט "ואם לאו, שיכנסו זרים בעבודתם זו", רק אז יהי' "קצף", נוסף על ענין ה"מיתה" שבפסוק שלפנ"ז. ומוכיח זאת מ"מעשה קרח" שנאמר שם "יצא הקצף": 1) שלא הי' ענין הקצף עד הקטרת הקטורת ע"י הזרים בפועל (אף שהפסקת השמירה על המשכן ע"י הלויים היתה לפנ"ז כשהתאספו אצל קרח). 2) שנוסף על ענין ה"מיתה" אצל ה-250 איש, הי' גם "קצף" כללי וכו'. [המשך יבוא]

ד חלקים משיחת מוצש"ק פ' במדבר, מבה"ח וער"ח סיון ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-05-2025

On the verse [in sheini of parashas Bamidbar] “And the Levi’im must encamp around the Mishkan of Testimony, so that there will be no wrath against the community of the Jewish people,” Rashi explains: “If you do as I have commanded, there will be no wrath; but if not, and laypersons venture into this service of theirs, there will be wrath, as we find in the incident of Korach, ‘for wrath has gone forth….’” A number of questions arise: (1) What is difficult here in the plain meaning of the verse? (2) We know that “From a negative statement you can infer a positive statement” – so why is it necessary to spell out that “but if not, and laypersons venture into their service of theirs…”? (3) Why does Rashi need to bring a proof from the “incident of Korach”? The explanation is as follows: A previous verse states, “any layperson who approaches will be put to death”; therefore, the question is why this verse adds this idea of “wrath”? A possible explanation would be that the earlier verse, which mentions the death penalty, applies when a layperson actually enters, whereas this verse teaches that if the Levi’im failed to guard the Mishkan as required (creating the possibility for layperson to enter), but no layperson actually entered, then (there would be no death penalty but) there would be “wrath.” But Rashi negates this explanation by saying, “but if not, and laypersons venture into this service of theirs” – only then will there be “wrath” (in addition to the death penalty mentioned in the earlier verse). Rashi proves this from the incident of Korach, where it says, “for wrath has gone forth,” indicating that (1) there was no wrath until the non-Kohanim actually offered the ketores (even though the Levi’im had already ceased guarding the Mishkan earlier, when they joined with Korach); and (2) in addition to the punishment of death upon the 250 men, there was also a general “wrath” etc. [To be continued.]

4 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos parashas Bamidbar, Erev Rosh Chodesh Sivan 5739

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-05-2025

דובר לאחרונה אודות החשיבות של קיום מסגרת ה"משפחה" – הרגש האחדות בין ההורים והילדים. וי"ל שגם החלישות בקיום ה"משפחה", כמו כל הצרות, נובעת מהרדיפה אחרי שיטת ה"גויים" שגשמיות ופרנסה הוא יסוד הכל, ולכן בדורות הקודמים, שהאדם הי' מתפרנס מעבודות בבית והמשפחה היתה עוזרת בפרנסה, ובמילא התקיים קשר המשפחתי, משא"כ בדורות אלה שהוקמו "בתי-חרושת" וכיו"ב. כמו המקומות שלוקחים הילדים מבית הוריהם ומוסרים אותם ל"מקצועיים" במוסדות ציבוריים כדי לחנכם... וראו הצרות שיצא מ"חינוך" כזה, מכיון ששכחו שלאדם יש "נשמה", וצריכים את האהבה והיחס המיוחד שבין ההורים להילדים. ועד"ז בעניננו: יש לדעת שלא משנה מהם תנאי המקום והזמן – התורה, ש"לא תהי' מוחלפת", קובעת שחייב להיות קיום וחיזוק למסגרת ה"משפחה". [וכמ"ש (גם) בפ' במדבר – "למשפחותם לבית אבותם"].

משיחת ט"ו בשבט ה'תשל"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-05-2025

Lately we’ve been discussing the importance of the “family” framework (as it says in parashas Bamidbar, “by their families, by their paternal houses”) – the feeling of connection and unity between parents and children. It could be said that the weakening of the family structure, like all troubles, stems from chasing after the approach of the gentiles, where everything is based on materialism and earning a livelihood. Therefore, in previous generations, when a person worked at home and the family assisted him in earning a livelihood, the family bond was maintained naturally, in contrast to our generation, where people work in factories etc. Some have tried the approach of taking children from their parents and handing them over to be educated by “professionals” in public institutions, but we see the terrible troubles that resulted, because they forgot that a person has a soul, and needs love and attention from their parents, and a connection with them. Similarly: one must know that regardless of the conditions of the place and time – the Torah, which “will not be changed,” establishes that the family unit must be sustained and strengthened.

Excerpt from sichah of 15 Shevat 5734

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-05-2025

לזכות ר' אברהם יהושע העשיל בן חנה רבקה שי' גורארי' ליום ההולדת שלו כ"ז אייר – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

*

לזכות ר' שמואל בן רייצל לאה שי' ונגר ליום ההולדת שלו כ"ו אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוועדות זאת קשורה עם שבת מברכים חודש סיון, שקשור עם מתן תורה, ובפרט שבשנה זו ה"ז גם ערב ר"ח סיון, שאז "באו מדבר סיני" (ו"סיני" קשור עם הביטול שצ"ל בלימוד התורה וכו') וחנו נגד ההר באופן שהיו מוכנים לקבל את התורה. וא"כ מובן שהתוצאה העיקרית מהתוועדות זו צ"ל בהוספה בהכנה למתן תורה ולקבלת התורה ע"י חיות חדשה בלימוד התורה. ולימוד התורה כדבעי ה"ז ע"י "דיבוק חברים" ו"פלפול התלמידים" (ואלו הם מתוך הארבעים ושמונה דברים ש"התורה נקנית" בהם - פרקי אבות פרק ו', הפרק שלומדים בשבת זו), והיינו שיש להשתדל ללמוד תורה עם עוד יהודים וכו', ואז, כשלימוד התורה הוא כדבעי, הרי הלימוד מביא לידי מעשה בקיום המצוות ובהידור.

משיחת מוצש"ק פ' במדבר, מבה"ח סיון ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-05-2025

This farbrengen is in connection with Shabbos Mevorchim of the month of Sivan, which is associated with Matan Torah, especially this year, when it also fell on Erev Rosh Chodesh Sivan, the day on which “they came to the Sinai desert” (“Sinai” connoting the bitul required for Torah study, etc.) and “camped facing the mountain” – they were already in a state in which they were fit to receive the Torah. Accordingly, it is understood that the primary outcome of this farbrengen must be to increase in the preparation for the giving of the Torah and receiving the Torah, through renewed vitality in Torah study. Proper Torah study involves “companionship with one’s colleagues” and “debating with one’s students” (which are among the forty-eight ways through which “the Torah is acquired” listed in the chapter of Pirkei Avos for this Shabbos). Therefore, one should strive to study Torah together with other Jews, and then, when the Torah is studied properly, it leads to action – keeping the mitzvos meticulously.

Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Mevorchim Chodesh Sivan, parashas Bamidbar, 5739

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-05-2025

לע"נ הרב אייזיק ב"ר מרדכי אלי' ע"ה שוויי ליום היארצייט שלו כ"ו אייר. ת.נ.צ.ב.ה.‏

*

לזכות מנוחה רחל בת מושקא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ה אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

בסיום מס' סוטה מדובר אודות ענינים שלכאו' אין ענין הברכה ניכר בהם בגלוי. וזהו ע"ד הענינים דבפ' בחוקותי, שקוראים כהכנה למ"ת, ובפ' כי תבוא "שאף שלפי הנראה דברי התוכחות אלו הם קללות, אבל לפי האמת אינם רק ברכות" כפי שזה כבר נתגלה בפנימיות התורה ובדפוס [לקו"ת פ' בחוקותי]. ועד"ז מסופר "מעשה רב" בנגלה דתורה [מו"ק ט: בקשר לרשב"י ובנו]. וכ"ה בסיום מס' סוטה שלומדים בימי ספה"ע כהכנה למ"ת. וזהו גם מה שהעבודה דימי הספירה קשורה עם קרבן העומר שהוא משעורים, ע"ד קרבן סוטה, שהתכלית בזה היא שיהי' "ונקתה ונזרעה זרע" – שמתברכים בזחו"ק. וכמ"ש ש"אם בחוקותי תלכו גו' – ונתתי גשמיכם בעתם וגו', וכפירוש הבעש"ט ש"גשמיכם" כולל ענינים הגשמיים. א' הענינים המבוארים בסיום מס' סוטה שמובן בפשטות שהכוונה בו הוא לטוב הנראה והנגלה הוא ד"בעקבתא שמשיחא חוצפא יסגי": שלאחר שכבר "כלו כל הקצין" צריך יהודי לתבוע ובכוחו לדרוש ביאת המשיח עד באופן של "חוצפא", כפס"ד ברור בתורה.

משיחת אור ליום ה' פ' נשא, ערב חג השבועות ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-05-2025

The end of Masechta Sotah (which is studied during Sefiras Ha’Omer as a preparation for the giving of the Torah) discusses events that seem not to be positive ones, similar to the passages in Bechukosai (which we read in preparation for the giving of the Torah) and Ki Savo, where, “although these words of rebuke appear to be curses, in truth they are nothing but blessings,” as has already been revealed and printed in the inner teachings of the Torah [Likkutei Torah on parashas Bechukosai]. There’s also a story in this vein recounted in Nigleh [Moed Katan 9b, regarding Rashbi and his son]. This is also why service the days of Sefirah are associated with the Omer offering, which is brought from barley – like the offering of the Sotah, because the ultimate goal is that “she will be exempted and bear children” – blessed with living, enduring children. As the verse states, “If you follow My statutes…I will give your rains in their time…” and as the Baal Shem Tov explained, “your rains” (gishmeichem) includes physical blessings. One of the events described at the end of Masechta Sotah (which obviously is meant plainly in a positive sense) is that “In the times of the approach of Moshiach, impudence will increase”: after “all the end-times have passed,” a Jew can and must demand the coming of Moshiach, even in a manner of “impudence,” in accordance with the clear halachic ruling of the Torah.

Excerpt from sichah of Wednesday night, parashas Nasso, Erev Shavuos 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-05-2025

לזכות מושקא בת חנה חי' שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ד אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

הוראה ממ"ש בתחילת פ' בחוקותי "אם בחוקותי תלכו וגו'": המענה לשאלה כיצד תובעים הענין ד"תלכו" ‏–‏ ללכת מחיל אל חיל בתומ"צ, כשנמצאים בזמן הגלות אשר "אותותינו לא ראינו גו'" ‏–‏ הוא ממ"ש "בחוקותי תלכו" ‏–‏ "בחוקותי" הוא מלשון חקיקה: החידוש באותיות החקיקה הוא שהאותיות הם חלק מהדבר בו הם חקוקים, ולא כמו אותיות הכתיבה שהדיו והדף הם ב' דברים, והיינו, כאשר עניני תומ"צ הם חקוקים בהאדם עד שמציאותו ומציאות התורה הם דבר אחד ממש ועבודתו היא מצד עצם נפשו הנה אז לא שייך שהעדר הגילויים שבזמן הגלות יפעל בו הגבלה כל שהיא! ועוד.

ב' חלקים משיחת יום ה' פ' בחוקותי, י"ד אייר, פסח שני ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-05-2025

The beginning of Bechukosai states, “If you advance in My decrees etc.” A person might ask: how can I be expected to advance in Torah and mitzvos “from strength to strength,” when I’m in exile, and “we have not seen our signs” etc.? The answer lies in the verse’s expression, “If you advance in My decrees” (Bechukosai), from the term engraving (chakikah): The unique quality of engraved letters is that the letters become part of the material in which they are engraved. Similarly, when Torah and mitzvos are engraved in a person to the extent that he and the Torah become literally one and the same, and his service comes from the essence of his soul – then the lack of revelation in exile cannot impose any limitations upon him.

2 excerpts from sichah of Thursday, parashas Bechukosai, Pesach Sheini 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-05-2025