The Daily Sicha - השיחה היומית

בשיעור רמב"ם היומי: "לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה". ועפ"ז נשאלת השאלה: מכיון שמפורש בקרא "וקם העם הזה וזנה וגו' ועזבתים וגו'", נמצא דבעת הנישואין של הקב"ה עם כנס"י בעת מ"ת, הי' בדעתו לגרש, ח"ו, את בנ"י?! אלא בהכרח לומר שמלכתחילה אין כאן ענין של גירושין כלל! וכמ"ש "אי זה ספר כריתות וגו'" (אלא למראית עין). ומכיון שכן מתחזקת השאלה "עד מתי?!", הרי הקב"ה חייב לכנס"י "שארה כסותה ועונתה", ולפי הבנת וטובת האשה...! אין ברירה אלא לעשות את ה"אמת'ן געוואַלד" שרוצים משיח תיכף ומיד ממש! [ניגנו "ווי וואנט משיח נאו" בהתלהבות עצומה במשך שעה ומחצה!.. ואח"כ אמר:] אם יש כאן "ועד המסדר" שיבחרו א' שיכריז "עד כאן הקפה וכו'" כבהקפות...

ב' חלקים מהתוועדות ל"ג בעומר ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-05-2025

Today’s Rambam states, “A man should not marry a woman if he intends to divorce her.” The question is, we know that the giving of the Torah was the “marriage” of Hashem and the Jewish people, yet the verse says explicitly that “this people will rise up and stray…and I will abandon them…” which seemingly indicates that at the time of the marriage, Hashem intended to divorce the Jewish people, chas v’shalom? Rather, we must say that there was never a divorce (but only the outward appearance of one), as the verse states, “Where is your mother’s bill of divorce....” For this reason, the cry of “Ad mosai?” becomes even stronger – because Hashem is obligated to provide the Jewish people with “food, clothing, and intimacy,” and these must be given according to the needs and understanding of the wife. There is no choice but to raise a true hue and cry that we want Moshiach literally right now. [After the chassidim sang the niggun “We Want Moshiach Now” for an hour and a half straight, the Rebbe said:] If there’s a Vaad Hamesader here, they should appoint someone to announce, “This concludes the hakafah…”

2 excerpts from farbrengen of Lag B’Omer 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-05-2025

מבואר במפרשים ענינו של ספירת העומר בתקופה שבין יציאת מצרים ומתן תורה, שבתקופה זו התגעגעו בנ"י לקבלת התורה וספרו את הימים שעברו כבר מיציאת מצרים שעדיין לא קיבלו את התורה. ועד"ז בכל שנה ושנה יש להתעורר בתקופה זו עם געגועים לקבלת התורה מחדש. וכמו שמ"ת בפעם הראשונה הי' קשור עם תנאים והכנות מיוחדות, ועד"ז צ"ל בכל שנה ושנה כהכנה לקבלת התורה מחדש. בין התנאים הי' התנאי שהקב"ה רצה "ערבות" שבנ"י יחיו עם התורה במשך כל הדורות, וה"ערבות" היחידה שקיבל היתה "בנינו עורבים אותנו", ובזכות הבטחת חינוך הילדים מקטנותם ללכת בדרך התורה ומצוותי' זוכים בנ"י לקבל את התורה מחדש בכל הדורות.

משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ז אייר ה'תשל"ז – לנשי ובנות חב"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-05-2025

The commentaries explain that the Jewish people counted the days of the Omer between the Exodus from Egypt and the Giving of the Torah because they yearned to receive the Torah; similarly, every year during this time, one should awaken a yearning to receive the Torah anew. Just as there were certain conditions and preparations when the Torah was given the first time, preparations must similarly be made to receive the Torah anew every year – including that “Our children will be our guarantors” that the Jewish people will live with the Torah – which was the only guarantee Hashem accepted. It the merit of our commitment to educate our children from a young age to follow the path of Torah and its mitzvos, we receive the Torah anew in every generation.

Excerpt from sichah of Sunday, parashas Bamidbar, 27 Iyar 5737 – to N’shei Chabad

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-05-2025

בנין בית בישראל צ"ל ע"ד מ"ש בתחלת פ' בהר שכאשר "תבאו אל הארץ" צ"ל מיד "ושבתה הארץ שבת לה'" – המחשבה הראשונה שעליו מעמיד כל הנהגתו ה"ז ליקח דבר ארצי, גשמי וחומרי ולהכין אותו למעמד ומצב של "ושבתה" – שנאבדת הארציות שבדבר, ועי"ז "שבת לה'" – שרואים בו אלקות. זה בא ע"י האתערותא דלתתא ד"שש שנים תזרע שדך וגו'", לאח"ז בא השכר שבערך העבודה, ועד גם השכר וה"אתערותא דלעילא" שלמעלה מזה. ודוגמתו בסדר לימוד התורה – לכל לראש לימוד כפשוטו – חיצוניות התורה, לימוד פנימיות התורה, לימוד התורה כפי שהיא מקושרת בהקב"ה, ועד ללימוד באופן ש"שכינה מדברת מתוך גרונו". ועד"ז הסדר באהבת ישראל – שאוהב את היהודי מצד המעלות הגלויות שבו, מצד פנימיות הנשמה שבו, ועד מצד היותו העצם שלו (שגם ענין זה ישנו בגלוי בכל ישראל, וכמ"ש בתניא שאפי' קל בקלים עומד בכל נסיון שמרגיש שזה מנתקו ח"ו מאלקות).

משיחת יום ג' פ' בהו"ב, ל"ג בעומר – בין מנחה למעריב – ה'תשל"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-05-2025

A Jewish home must be built in the manner described at the beginning of parashas Behar, “When you enter the land,” it must immediately “rest a Shabbos for Hashem.” Meaning the first thought upon which one bases his entire conduct must be to take something earthly, physical, and material, and prepare it for the state and condition of “resting” – losing its earthliness, so that it becomes a “Shabbos for Hashem,” meaning G-dliness is perceived within it. This is achieved through the awakening from below, “For six years you shall sow your field etc.,” which is followed by the reward corresponding to the effort, and then also the reward and awakening from above that is even higher than that. The same applies to the order of Torah study: first one studies the plain meaning of Torah – the external dimension, followed by the inner dimension of Torah, followed by studying Torah the way it is connected to Hashem, and ultimately studying Torah in such a way that “the Shechinah speaks from inside his throat.” And similarly with Ahavas Yisroel: loving a Jew because of his revealed qualities, then because of the inner dimension of his soul, and ultimately because of his very essence (which is also revealed within every Jew, as it says in Tanya, that even the most unworthy Jew will withstand every test when he senses that sinning would sever him chas v’shalom from G-dliness).

Excerpt from sichah of Tuesday, parashas Behar-Bechukosai, Lag B’Omer 5735 – between Mincha and Maariv

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-05-2025

א' הטעמים לשמחה בל"ג העומר קשור עם רשב"י – יום ההסתלקות שלו, "יום שמחתו", ועד שביקש שכולם ישמחו ביום זה. הטעם לשמחתו ביום זה – מפני שביום זה הרגיש שהגיע לתכלית השלימות באופן התקשרותו ותאחדוותו עם ה', ובלשונו בספר הזהר "בי' אחידא בי' להטא בי' אתדבקת", למרות שגם לפנ"ז היתה עבודתו בשלימות. וההוראה לכל המשתתפים בשמחתו, כולל ובעיקר ילדי ישראל: כבר משעה שהילד יוצא לאויר העולם משתדלים לקשר ולאחד אותו עם ה' ע"י שמסובבים אותו בשמות קדושים וכו', וככל שהולך וגודל בגשמיות, כך הולך וגודל בהתקשרות והתאחדות עם ה' – ע"י לימוד התורה וקיום המצוות, באמירת "מודה אני" מיד כשניעור משנתו – שמרגיש שהקב"ה החזיר לו את הנשמה, ועי"ז מתקשר עם ה' בכל פעולותיו במשך כל היום כולו. אלא שאין להסתפק בההתקשרות וההתאחדות שהי' ביום שלפנ"ז, אלא תמיד יש להוסיף בזה.

משיחת ל"ג בעומר – בעת ה"פאראד" – ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-05-2025

One of the reasons for the celebration of Lag B’Omer is that it is the day of Rashbi’s passing, “his day of celebration,” to the extent that he requested that everyone rejoice on that day. The reason he celebrated Lag B’Omer is because he felt he had reached the ultimate perfection in his connection and oneness with Hashem on that day, as he says in the Zohar, “one with Him, aflame with Him, attached to Him” – even though his service was already complete before that. The lesson for everyone who participate in his celebration, especially Jewish children, is that from the moment a child enters the world, we strive to connect and unite him with Hashem by surrounding him with names of Hashem etc., and as he grows physically, he also grows in his connection and oneness with Hashem, by learning Torah and performing mitzvos, by saying Modeh Ani the moment he wakes up, expressing the feeling that Hashem has returned his soul to him, and in this way he connects to Hashem in everything he does throughout the entire day. But one must not suffice with the connection and unity that he achieved the day before – rather, one must always increase it.

Excerpt from Lag B’Omer parade of 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-05-2025

לע”נ מרת לאה בת ר' זאב ע"ה ליום היארצייט שלה ל"ג בעומר. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנה ר' אברהם דוד הכהן שי' טייטעלבוים

הוראה מאופן עבודתו של רשב"י – "תורתו אומנתו": כמו שעיקר חיותו של האומן היא ב"אומנות" שלו, ובזה חושב כל היום, גם כשעוסק בדברים אחרים – ועד"ז בנוגע לכאו"א מישראל: ישנם זמנים מסויימים במשך היום שבהם עוסק היהודי בשאר ענינים, כמו אכילה ושינה וכו'. אבל אעפ"כ ה"אומנות" של יהודי ועיקר מציאותו היא – תורה. וזה צ"ל ניכר בכל פעולתיו במשך היום, גם כאשר אינו לומד תורה בפועל. ובאמת, אצל ילדים, שהוריהם דואגים להם לכל צרכיהם, נקל יותר שלימוד התורה שלהם יהי' באופן ד"תורתו אומנתו" ממש, וכאשר הוריהם רואים שהם מונחים בלימוד התורה כ"כ ומקדישים לכך כל רגע פנוי – ה"ז משפיע גם עליהם שהם ישתדלו להקדיש יותר זמן ללימוד התורה. וכך גדלים הילדים בריאים ברוחניות, ובמילא גם בריאים בגשמיות – כי גם האכילה ושתי' שלהם וכו' היא רק כמה שזה יביא תועלת לה"אומנות" – התורה.

משיחת ל"ג בעומר – בעת ה"פאראד" – ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-05-2025

A lesson from Rabbi Shimon ben Yochai for whom “his Torah was his occupation”: Just like the primary vitality of a craftsman lies in his occupation, and that’s what he thinks about all the time, even when he is doing other things – so it is with every Jew: there are certain times during the day when a Jew eats and sleeps etc., but nevertheless, a Jew’s “occupation” and main focus of his being is Torah. This must be evident in everything he does throughout the day, even when he isn’t learning Torah. For children, it is easier for “Torah to be their occupation” literally, because their parents provide them with all they need, so they don’t have to worry about earning a livelihood etc. –and when the parents see that their children are so immersed in Torah learning and devote every free moment to it, the parents are also influenced to strive to devote more time to Torah study. In this way, the children grow up spiritually healthy, and consequently, physically healthy as well – because even when they eat and drink, they do so only to the extent that benefits their “occupation” – which is Torah.

Excerpt from Lag B’Omer parade of 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-05-2025

לזכות אריה ליב בן בתשבע שי' ליום ההולדת שלו י"ח אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

עה"פ [ברביעי דפ' אמור] "ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך וגו'" מפרש רש"י "אמר רב אבדימי ברבי יוסף מה ראה הכתוב ליתנן [הענין דמתנות עניים] באמצע הרגלים . . ללמדך שכל הנותן לקט ושכחה ופאה כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנות בתוכו". הביאור בזה שרש"י בחר גירסה זו שבתורת כהנים (מקור דבריו), ולא גירסה הנפוצה "כאילו ביהמ"ק קיים והוא מקריב קרבנות בתוכו": אף שנתינת הצדקה בכלל נחשבת כמו ש"נותן חיי נפשו לה'" כיון ש"במעות אלו הי' יכול לקנות חיי נפשו" (אדה"ז באגה"ק), אבל בזה גופא ישנה מעלה מיוחדת במעות "שאדם נותן מיגיע כפיו", וזהו המעלה שבנתינת פאה ולקט וכיו"ב שהאדם מתייגע בחרישה וזריעה וכו' עד שהשיגם – "בזיעת אפך תאכל לחם", והוא נותן א"ז לעניים אפי' קודם שהוא בעצמו נהנה מהתבואה. ולכן אף שנתינת הצדקה סתם ה"ז (רק) כהקרבת קרבנות אבל נתינת פאה וכיו"ב ה"ז גם "כאילו בנה בהמ"ק וכו'".

ג' חלקים משיחת מוצש"ק פ' אמור ה'תשל"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-05-2025

On the verse (in revi’i of parashas Emor) “When you reap the harvest of your land, you must not fully reap the corner of your field during your harvesting…” Rashi states: “Rabbi Avdimi the son of Rabbi Yosef said: Why did Scripture see fit to place this in the middle of the festivals…To teach you that whoever who gives leket, shik’cha and pe’ah properly is considered as if he built the Beis Hamikdash and offered up his sacrifices in it.” Rashi’s wording differs from the common version of the source text in Toras Kohanim, which states, “as if the Beis Hamikdash were standing and he were offering up sacrifices in it.” The reason Rashi uses the less common version is because while a person who gives tzedakah in general is considered as though he is “giving his soul’s life to Hashem,” since “with this money he could have purchased his soul’s life” (as the Alter Rebbe says in Iggeres HaKodesh), nevertheless, there is a unique quality to the tzedakah one gives from money he earned from the toil of his own hands. This is the special quality of pe’ah and leket etc., where a person necessarily has labored for it by plowing and sowing etc. – yet he gives it to the poor even before he has a chance to benefit from the produce himself. Therefore, while ordinary tzedakah is considered (only) like offering up sacrifices, giving pe’ah etc. is also considered “as if he built the Beis Hamikdash.”

3 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Emor 5738

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-05-2025

לע"נ ר' אליהו ב"ר יוסף מנחם מענדל ע"ה טענענבוים ליום היארצייט שלו ט"ז אייר

תנצב"ה

נדבת בנו ר' לוי יצחק שי' טענענבוים ומשפחתו שי'

הוראה פשוטה מהענין דקידוש ה' וחילול ה' [כמ"ש בשלישי דפ' אמור "לא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בנ"י וגו'"]: ילד יהודי צריך לדעת שהנהגתו עפ"י רצונו ית' אינה ענינו הפרטי בלבד, אלא עי"ז מתקדש שם שמים! ולהיפך, כאשר מתנהג באופן בלתי רצוי ח"ו, גורם חילול ה' ר"ל!, ומזה מובן עד כמה צריך כל אחד להזהר בכל פעולה שלו שתהי' באופן המתאים ליהודי. ובקשר לזה: בנוגע נוסח הברכה "חג הפסח כשר ושמח" מבאר אאמו"ר ש"כשר ר"ת כמוצא שלל רב", והיינו, כאשר ילד יהודי מקפיד לאכול מאכל כשר או שהנהגתו תהי' כשרה שלא תגרום חילול ה', עליו לדעת שזה "כמוצא שלל רב"!

משיחת ח"י ניסן ה'תשמ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-05-2025

A simple directive from the concept of Kiddush Hashem and chilul Hashem [as the verse states in shelishi of parashas Emor, “You must not desecrate My holy Name, that I may be sanctified among the Jewish people etc.”] : A Jewish child must know that acting according to Hashem’s will is not merely a personal matter, but something that causes a Kiddush Hashem, and when one behaves in an improper manner chas v’shalom, it causes a chillul Hashem. Therefore, a Jew must be especially careful to make sure his behavior is fitting for a Jew. On a related note, regarding the Pesach practice of wishing each other a “Kosher and joyous holiday,” my father, who’s birthday is today, explains that the word “kosher” is an acronym for “like one who finds great spoil” (כמוצא שלל רב), meaning: When a Jewish child is careful to eat kosher food and ensures that his behavior is kosher – and thus doesn’t cause a chilul Hashem – he must know that it is “like finding great spoil.”

Excerpt from sichah of 18 Nissan 5745 – to Tzivos Hashem

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-05-2025

לדעת רשב"י אין ציבור עושה פסח שני. ולכאו' היתכן שיחסר אצל הציבור כולו הענין דקרבן פסח?! ובפרט לרשב"י שאמר "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין", וע"י שאמר זאת פעל שהענין יומשך ויתגלה למטה בעוה"ז הגשמי, והיתכן שרשב"י יפסוק שהציבור כולו יגרע ח"ו בזה שיחסר אצלו ענין הפסח?! והביאור – שאדרבה, לדעת רשב"י הציבור אינו זקוק להביא פסח שני (ואם מביאו ה"ז חולין בעזרה), כי ע"י שהציבור צועקים "למה נגרע" ומשתוקקים להקריב הקרבן וכו' – פועלים כבר כללות ענין הפסח (וע"ד שגם בימים שבהם אין אומרים תחנון נפעלת הפעולה דאמירת תחנון (ענין התשובה) מצד עצם היותם "יומין זכאין"). ובפרט שרשב"י שהי' נשיא בדורו, רואה באנשי הדור את הענינים שלו (ע"ד מ"ש אדמו"ר האמצעי שנותן תיקון ב"יחידות" רק לאחרי שמוצא בעצמו (בדקות עכ"פ) את הענין הדורש תיקון), ואצלו הי' סדר העבודה שלא הי' זקוק לקיום מצות מעשיות אלא פעל ההמשכות ע"י עבודה רוחנית.

ד' חלקים משיחת פסח שני ה'תשמ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-05-2025

Rabbi Shimon ben Yochai holds that the community does not bring a Pesach Sheini offering. Seemingly, how is it possible that Rashbi, who said, “I am able to exempt the entire world from judgment” (and by saying it, he caused it to come down and be revealed in this physical world) would hold that the entire community would be “excluded” from bringing the Korban Pesach? The explanation is that, to the contrary, Rashbi held that the community doesn’t bring the Pesach Sheini because it doesn’t need to: When the community cries out “Why should we be excluded?” and they yearn to bring the korban etc. – that itself already has the effect of the Korban Pesach. (Similar to how we don’t say Tachanun on meritorious days because the merit of the day itself causes that Tachanun isn’t needed.) This is especially true considering the fact that Rashbi was the Nasi of his generation, who saw his own qualities in the people of his generation: because he was able to accomplish his Divine service in a spiritual fashion, he held that the community didn’t need to physically bring the Pesach Sheini. (Similar to the story of the Mitteler Rebbe pausing Yechidus until he was able to identify within himself – in a most subtle form – the issue for which someone needed a tikkun).

4 excerpts from sichah of Pesach Sheini 5743

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-05-2025

ידוע הפתגם שפסח שני מלמד אותנו "אַז ס'ניטאָ קיין פאַרפאַלען", שאף פעם לא אבוד, אלא יכולים לתקן, אפי' מי שהי' טמא, מי שהי' בדרך רחוקה, ואפי' "לכם", שנעשה ברצונו, מ"מ יכולים לתקן. וחידוש נוסף, שכללות הציווי דפסח שני נתחדש ע"י אותם אנשים שהיו צריכים לתיקון ע"י שטענו "למה נגרע וגו'", ולא רק לאלו הצריכים תיקון, אלא גם לכל ישראל – שניתוספה פרשה בתורה שיכולים ללמוד בה במשך השנה. והוראה נפלאה מזה: מכאן רואים עד כמה גדול כחו של כאו"א מישראל, שאפי' אחדים מישראל, יהי' מי שיהי', אפי' מי' שהי' טמא או בדרך רחוקה וכו', בכחם לפעול הוספה בעניני תומ"צ עבור כלל ישראל!

שיחת יום א' פ' אמור, י"ד אייר, פסח שני, ה'תשמ"ח - בבוקר, אחרי תפלת שחרית, לפני חלוקת הדולרים

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-05-2025

Pesach Sheini teaches us that it’s never too late: even if someone is “impure” or “distant,” and even if it was “lachem,” meaning it was by their choice – nevertheless they can still correct the situation. An additional novelty in Pesach Sheini is that the mitzvah was introduced by those very individuals who required correction, by protesting, “Why should we be excluded?” This led to the addition of a new parashah in the Torah, not only for themselves but for the entire Jewish people, and one from which we can derive a lesson for the entire year. This serves as wondrous lesson of the tremendous power of every single Jew: even a few individuals, whoever they may be – even if they were impure or distant etc. – have the power to add something to Torah and mitzvos for the entire Jewish people.

Sichah of Sunday, Pesach Sheini 5748 – after Shacharis, before giving out dollars

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-05-2025

לזכות ר' דוד שי' יוניק ליום ההולדת שלו י"ב אייר
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות.

העזרה ליהודי שני בגשמיות אין בה כדי לפטור את חובתו לעזור לו ברוחניות - להשפיע עליו להניח תפילין, כשרות, שמירת שבת או טהרת המשפחה וכיו"ב. ואדרבה - העזרה בזה נוגע עוד יותר כי בזה תלוי עיקר החיות של יהודי זה! והרי החיוב ד"הוכח תוכיך את עמיתך" [כמ"ש בשני דפ' קדושים] אינו רק על הרב והמגיד-מישרים אלא על כאו"א! וכ"ש א' שמעסיק יהודי שני בעסק שלו ועוזר לו בפרנסה גשמית, שעליו לנצל את ההשפעה שיש לו עליו ולעזור לו להתקרב ליהדות וכו' ו"המעשה הוא העיקר" וכו'. אלא זה צ"ל באופן דסבר פנים יפות וכו', ויש להשתדל בזה "עד מאה פעמים" וסו"ס יצליח וכו'.

משיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו ה'תשל"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-05-2025

Helping another Jew physically does not exempt one from the obligation to help him spiritually – by influencing him to put on tefillin and keep Shabbos, kashrus, family purity etc. On the contrary – helping another Jew spiritually is even more important, because that is the essence of a Jew’s life. The obligation to rebuke one’s fellow (as it says in parashas Kedoshim) doesn’t apply only to Rabbonim etc., but to every Jew. Certainly someone who employs another Jew in his business, thus assisting him with his material livelihood, is especially obligated to utilize the influence he has over him to help him in a pleasant manner draw closer to Yiddishkeit etc., and “action is the main thing.” One must exert himself in this effort “even up to one hundred times,” and in the end, he will succeed.

Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayishlach, 19 Kislev 5733.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-05-2025

לזכות שמעון צבי הכהן בן חוה רחל שי' ליום ההולדת שלו י"א אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות