The Daily Sicha - השיחה היומית

בכאו"א ישנו נצוץ מנשמת משה רבינו ומצד זה כל עניני תומ"צ הם "מילתא זוטרתי". ל"פשוט שבפשוטים" זה מובן בפשטות, שהרי יודע ש"שמע ישראל וגו'" הוא פסוק בתורה ש"צוה לנו משה וגו'", ופשוט אצלו שמשה הי' מונח בתורה עם כל חיותו ונשמתו, ובמילא מבין שכשמשה נתן לו פסוק זה – כלול בו גם נשמתו של משה. אבל ל"למדן" יש צורך בהשתדלות מיוחדת להסביר לו שכל גדלותו בתורה הוא מצד נצוץ נשמת משה שבו... וכאשר כל א' ינצל את בחי' משה שבו לצאת ממדידותיו והגבלותיו – זה יפעול בו ובסביבתו ש"נתמלא הבית כולו אורה", וכאשר מצטרפים כמה יהודים יחד – "כאַפּט מען זיך" שישנו בעולם "אור גדול" ואילו מהחושך לא נשאר אלא מעט – באותו שטח בעולם שאור הקדושה עדיין לא הגיע אליו, אף שמעט חושך זה הוא כפול ומכופל, שלכן, ביחד עם זה שכל מעשה טוב שנעשה במשך כל הדורות הוא באופן ד"יחוד נצחי" ומרבה אור, נשאר עדיין ענינים שלא נתבררו שיש להשלים ולברר.

משיחת אור לז' אדר ה'תשמ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-03-2025

Every Jew has a spark of the soul of Moshe Rabbeinu, which enables all matters of Torah and mitzvos to be considered “a small thing” for him. A simple person understands this plainly, because he knows that Shema Yisrael is a verse in the Torah that “Moshe commanded us” etc.; since it is obvious to him that Moshe was fully immersed in the Torah with his entire life force and soul, he understands that when Moshe gave him this verse, it also contains Moshe’s soul. However, for a learned person special effort is required, to explain to him that all his greatness in Torah comes from the spark of Moshe’s soul within him. When every individual utilizes the level of Moshe within himself to transcend his limitations and boundaries, that impacts him and his surroundings, so that “the entire house becomes filled with light.” And when multiple Jews come together, they realize that there’s a “great light” in the world, whereas only a small amount of the darkness remains – those areas in the world that the light of holiness hasn’t yet reached (though this small amount of darkness is doubled and redoubled, which is why these parts of the world still need to be elevated and perfected, despite the fact that every good deed performed throughout the generations creates an eternal union and increases light).

Excerpt from sichah of 7 Adar 5745

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-03-2025

לזכות שניאור זלמן הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ז' אדר – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏

על מ"ש רש"י [על מ"ש בגמ' "תנא כיון שנפל פור בחודש אדר, שמח (המן) שמחה גדולה, אמר, נפל לי פור בירח שמת בו משה", ומסיים בגמ' "ולא הי' יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד"] "כדאי הלידה שתכפר על המיתה" – צ"ל מ"קרא": נאמר "טוב גו' יום המות מיום הוולדו", ומ"סברא": לא יתכן שיום הלידה שאין אפשרות לדעת כיצד תהי' הנהגתו במשך כל ימי חייו, יגבר על הענין דיום המיתה?! אלא כי בנוגע למשה ראו כבר ב"יום הוולדו" מעלה בפועל ובגילוי – ש"נתמלא הבית [אע"פ שהיתה בית עמרם, "גדול הדור"] כולו אורה". וזהו הקשר בין פ' תצוה, שהיא פ' היחידה לאחרי לידת משה שלא נזכר בה שמו, לז' אדר – יום לידתו [שחל ברוב השנים בסמיכות לפ' תצוה] – כי בלידת משה שאז "נתמלא הבית כולו אורה" בא לידי ביטוי ענינו העצמי שזה בא לפני ולמעלה משם "משה" הקשור עם עבודתו וכו', ולכן בפ' תצוה הסמוכה לז' אדר, יום לידתו, לא נזכר השם "משה" כדי לרמז על ענינו העצמי.

משיחת אור לז' אדר ה'תשמ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-03-2025

The Gemara says: “Once the lot fell on the month of Adar, [Haman] greatly rejoiced. He said: The lot has fallen for me in the month that Moshe died…But he did not know that on the seventh of Adar he died, and on the seventh of Adar he was born.” Rashi explains, “the birth is worthy to atone for the death.” Seemingly the verse states, “better is the day of death than the day of one’s birth”; additionally, logic seems to dictate that the day of one’s passing, when his accomplishments are apparent, is more significant than his day of birth, when there’s no indication of what his life will be like. But in Moshe’s case, the essential quality of his life was already revealed on the day he was born – when “the entire house became filled with light.” And this is the connection between parashah Tetzaveh (the only parashah after Moshe’s birth in which his name isn’t mentioned) to 7 Adar, Moshe’s birthday, which usually occurs around the time of parashah Tetzaveh: when Moshe was born and “the entire house became filled with light,” Moshe’s essence – which transcends and came before Moshe’s name (which is associated with his service) – was revealed, and in a practical manner. Therefore, Moshe’s name is not mentioned in parashah Tetzaveh, around the time of Moshe’s birthday, to allude to his essence.

Excerpt from sichah of 7 Adar 5745

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-03-2025

כ"ק מו"ח אדמו"ר ביאר פעם דיוק לשון הגמ' "כל הכופר בעבודה זרה נק' יהודי" [ולא "עבודת אלילים" וכיו"ב]: אומנתו של היצה"ר הוא שקודם משכנע את האדם לעשות "עבודה" ש[היא מצוה בכלל אבל] היא "זרה" לאדם זה. וכטעותו של שאול המלך [המסופר בהפטורת פ' זכור] שחמל על הצאן ובקר של עמלק "למען זבוח לה'", וחשב ש"הקימותי את דבר ה'", וע"ז נאמר לו ש"שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים"! ו"מאסת את דבר ה'"! כי אף שענין הקרבנות היא "עבודה" ומצוה, אבל ממנו נתבע קבלת-עול, וכשבמקום זה רצו להקריב "זבח טוב" ו"חלב אילים" ה"ז "עבודה [שהיא] זרה" לו! ומזה נולד לבסוף "המן האגגי" והגזירה של "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים"!! ומצד שני - מי שכופר אפי' ב"עבודה [שהיא] זרה" [לו], ה"ז "כמודה בכל התורה" ונק' יהודי וכו'. וההוראה: כשנזדמן לא' "מצוה שאא"פ לעשות בידי אחרים", קודם כל עליו לעשותו ולאח"ז יכול לחפש עבודה שמתענג מזה. וע"י "וחכיתי לה' המסתיר פניו" [תנועה של קב"ע] הנה "יעשה למחכה לו וגו'".

ב' חלקים משיחת פורים ה'תשי"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-03-2025

The Rebbe, my father-in-law, once explained why the Gemara says, “Whoever repudiates avodah zarah is called Yehudi” (using the term avodah zarah rather than “idol worship” or the like): The yetzer-hara’s strategy is to first persuade a person to engage in a “foreign service” – a service that might even be a mitzvah in general, but which is nevertheless “foreign” to this person. This is like the error of King Shaul (as recounted in the haftorah of Parashas Zachor), who took pity on the sheep and cattle of Amalek “to sacrifice to Hashem”: he thought he was “fulfilling the word of Hashem,” but he was told that “To obey [is better] than a fine sacrifice; to listen [is better] than the fat of rams” and that, “You rejected the word of Hashem.” For although sacrifices are a form of service and a mitzvah, what was demanded of Shaul was kabbalas ol; when, instead he sought to offer “a fine sacrifice” and “the fat of rams,” this was a service that was foreign to him, and this error ultimately emerged “Haman the Agagite” and the decree “To destroy, to kill, and to annihilate all the Jews.” Conversely, one who repudiates even “avodah zarah” in the sense of a service that is foreign to him – is considered “as if he admits to the entire Torah” and is called a Yehudi, etc. The lesson is that when a person encounters a mitzvah that “cannot be performed through others,” he must first and foremost do it himself, and only afterward can he seek out a service in which he finds enjoyment. And by “waiting for Hashem Who hides His countenance” (kabbalas ol), then “He will do for those who await Him” etc.

2 excerpts from sichah of Purim 5719

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-03-2025

כללות הענין ד"מבצעים", שיוצאים לרחובה של עיר ומדברים שם אודות הנחיצות דלימוד התורה וכו' – הוא מעשה שבולט לעיני בשר, וכך פועלים על כל בנ"י. כהלימוד ממ"ש בתורה [שלישי דפ' תצוה] בנוגע לפעמוני הזהב שעל שולי מעיל הכהן-גדול – "ונשמע קולו בבואו אל הקודש" – שעוד לפני כניסתו לקודש, שאז לבש את הבגדים, שומעים את קולו "בבואו אל הקדש". ועד"ז כאשר צריכים להלביש את כאו"א מישראל, "ממלכת כהנים", ב"בגדי כהונה" ולמשוך אותו פנימה אל הקודש – מתחילים בזה שמכינים לו בגד עם "פעמוני זהב . . ונשמע קולו", וכך מכניסים אותו במבצע תורה, תפילין, מזוזה, צדקה, בית מלא ספרים, ועד שבאים לתכלית העיקר – להאיר את חושך הגלות עי"ז שבזמן החושך דליל שבת קודש מאירים נרות שבת שמדליקה כל אשה ובת בישראל, שעי"ז נעשה "שלום בית" בין איש לאשתו, שקאי גם על הקב"ה עם כנסת ישראל וכו'.

ב' חלקים מהתוועדות יום א' פ' שמיני, י"א ניסן ה'תשל"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-03-2025

The general idea of Mivtzoim – going out to city streets and speaking to people about the importance of Torah study, etc. – is something that stands out, and in this way impacts the entire Jewish people. Like we learn from the verse (in shelishi of parashas Tetzaveh) regarding the gold bells on the hem of the Kohen Gadol’s robe – “Its sound must be heard when enters the Sanctuary” – meaning that even before he enters the Sanctuary, when he puts on the priestly garments, it can already be heard that he is entering the Sanctuary. Similarly, when it comes to “dressing” every Jew – “a kingdom of Kohanim” – in “priestly garments” and drawing them inward toward holiness, it starts with preparing for them a garment with “gold bells... and its sound must be heard;” this is how to engage a person, with the Mivtzoim of Torah study, tefillin, mezuzah, tzedakah, a home filled with sefarim, until reaching the ultimate goal – illuminating the darkness of exile, by illuminating the darkness of Friday night with the light of the Shabbos candles kindled by every Jewish woman and girl, thus bringing about “peace in the home” between husband and wife – which also represents the relationship between Hashem and the Jewish people etc.

2 excerpts from sichah of Sunday, Parashas Shemini, 11 Nisssan 5735

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-03-2025

בעת מאסרו נשאל אדה"ז כו"כ שאלות בנוגע אליו ושיטת החסידות וכו', כשבין החוקרים היו אנשים מלומדים שהתעניינו מאוד בשיטתו וכו'. לאחרי שענה על כל השאלות נשאל ע"ד מ"ש בסוף פ"א דתניא ח"א בנוגע לחילוק בין נפשות אוה"ע ונפשות בנ"י וכו', ועל זה לא ענה אלא חייך... (ובכך זה הסתיים). וביאר אדה"ז שכוונתו בזה היתה שבכך יבינו החוקרים שלאחרי שענה בהצלחה על כל שאלותיהם לא כדאי להם שיסביר להם ענין זה... אלא שלכאו' הי' יכול להסביר להם ענין זה באופן אחר וכו' – אלא ש"חיוך" זה שלו הי' ענין של שמחה ש"ממתקת דינים", וזה הי' המענה הטוב שלו ביותר. הרי שבישבו ב"טאַיינע סאָוויעט", מקום שישבו מורדי במלכות, הי' הזמן להיות ב"שמחה" דוקא! וזהו המענה לשואלים איך יושבים ומתוועדים ושמחים בעת כזו [בהמשך למלחמת יום-הכפורים] – כי דוקא עכשיו, כאשר זקוקים לענין של "המתקת דינים", הוא הזמן לשמחה, ושמחה אמיתית – הקשורה עם תומ"צ וכו'.

א' השיחות דהתוועדות י"ט כסלו ה'תשל"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-03-2025

During his imprisonment, the Alter Rebbe was asked many questions about himself and the Chassidic approach etc. (among the interrogators were learned individuals who had much interest in the Alter Rebbe’s teachings). After he had answered all their questions, he was asked to explain what he writes at the end of the first chapter of Tanya regarding the distinction between the souls of the nations and the souls of the Jewish people. To this question the Alter Rebbe didn’t respond but merely smiled (and it ended with that). The Alter Rebbe later explained that his intention was to convey to the interrogators that, after having successfully answered all their previous questions, it would not be worthwhile for them to have him explain this, too. Seemingly, the Alter Rebbe could have made his point in other ways; but his smile was an expression of joy, which “sweetens judgments,” and this joy was his best response. This means that even while sitting in the Tainey Soviet, a place designated for those suspected of rebellion against the monarchy – this specifically was a time for joy! And this is the answer to those who ask how we can sit and farbreng and rejoice at a time like this [following the Yom Kippur War]: the answer is that now, when we need to “sweeten judgments,” is precisely the time for joy, and true joy – joy associated with Torah and mitzvos.

Sichah from farbrengen of 19 Kislev 5734

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-03-2025

בקשר למ"ש רש"י בפ' תצוה (כח, ד) [בראשון דפ' תצוה] בענין האפוד שזה "כמין סינר.. שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים", מספרים המלמדים שרש"י עצמו ראה פעם אשה רוכבת על סוס עם סינר כזה ומזה למד איך נראה האפוד [ואף שיכול להיות שהסיפור אינו אמיתי, הרי כמו הסיפורים שמספרים החסידים על הבעש"ט שמרוב ההתפעלות יכול להיות שהם שינו או הוסיפו בזה... (וזה הי' שבחו של אהרן בהדלקת המנורה ("להגיד שבחו של אהרן שלא שינה") – אף שידע גודל ענין הדלקת המנורה וכו' וזה הי' צריך לפעול עליו "שיצא מכליו" ובכ"ז הדליק את הנרות כדבעי בלי לשנות וכו'), בכ"ז, כיון שמדובר אודות גדול ונשיא בישראל, זה יכול להיות אמת, וה"הוראה" שבזה היא אמיתית]. וההוראה: מכל דבר שרואים צריך שיתוסף ענין בתורה.

משיחת מוצש"פ תצוה ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-03-2025

Regarding Rashi’s explanation [in rishon of parashas Tetzaveh (28:4)] that the Ephod was “like a type of apron…that noblewomen wear when riding on horseback,” cheder teachers tell the story that Rashi himself once saw a woman riding a horse with such an apron etc., and he used that to describe how the Ephod looked. Although it’s possible the story isn’t true, since it was said of a great leader of the Jewish people, it could be true, and the lesson from it is true. (This is like those who, out of excitement, alter or add details to stories of the Baal Shem Tov, which also explains why it was “Aharon’s praise” that “he did not deviate” from lighting the Menorah it exactly as instructed: despite his spiritual passion from understanding the profound significance of lighting the Menorah etc., he didn’t lose himself, and still managed to do it correctly.) The lesson is that everything one sees must lead to an increase in Torah.

Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Tetzaveh 5739

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-03-2025

לע"נ ר' מנחם מענדל ב"ר משה יוסף ע"ה הרשקוביץ ליום היארצייט שלו א' אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

1. ב' הנקודות ב"הדרן" על הש"ס שבמאמרו של אדמו"ר מהר"ש [א) התחלת הש"ס היא במ"ם פתוח, "מאימתי", וסיום הש"ס במ"ם סתומה, "בשלום". ב) חתימת הש"ס היא מעין הפתיחה] מצינו גם במשנה תורה להרמב"ם: א) שם הספר (שזהו התחלת הספר) – "משנה תורה", והספר עצמו מתחיל עם הפסוק "משוך חסדך וגו'". וסיום הספר – "כמים לים מכסים". ב) סיום הספר, "לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד .. ישיגו דעת בוראם .. מלאה הארץ דעה את ה' וכו'", הוא מעין הפתיחה – "לידע שיש שם מצוי ראשון", ושבזה תלוי כל מציאות הבריאה וכו'. 2. ביאור הרמז במספר פ"ג הלכות שבספר הרמב"ם עפמ"ש בגמ' עה"פ "והסירותי מחלה מקרבך", ש"מחלה זו מרה, ולמה נק' שמה מחלה – ששמונים ושלשה חלאין יש בה, מחלה בגימט' הכי הוו, וכולן פת של שחרית וקיתון של מים מבטלן". ע"י לימוד הלכות שבתורה, מזון הנשמה, שנתבארו בפ"ג הלכות שברמב"ם, נפעל ענין הרפואה שע"י התורה באופן ש"מלכתחילה לא אשים עליך".

משיחת מוצאי "זאת חנוכה" ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-02-2025

(1) In the Hadran on Shas in the Rebbe Maharash’s maamar, we find two points: (a) The Shas begins with an open mem (Me’eimasai) and ends with a closed mem (bashalom); (b) The end of Shas parallels the beginning. We find both of these in the Rambam’s Mishneh Torah as well: (a) The name of the sefer is “Mishneh Torah,” and it also begins with the verse “Meshoch chasdecha…”, while it concludes with “kamayim layam mechasim.” (b) The end of the sefer, “The entire world will be occupied solely with the knowledge of Hashem…they will attain knowledge of their Creator… the earth will be filled with the knowledge of Hashem, etc.,” parallels the beginning – “To know that there is a Primary Being” upon which all of existence depends etc. (2) On the verse, “I will remove illness from your midst,” the Gemara explains that “Illness refers to bile. And why is it called illness (machalah)? Because [bile] contains eighty-three illnesses; which is the Gematria of machalah (83), and all of them are negated by bread in the morning and a flask of water.” This is the allusion in the 83 sets of halachos in Rambam: Studying the halachos of the Torah – which is the sustenance of the soul – as set forth in the 83 sets of Halachos in Rambam, brings healing through the Torah, in such a way that “I will not place it upon you to begin with.”

Excerpt from sichah of Motzei Zos Chanukah 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-02-2025

לע"נ ר' ארי׳ ליב אברהם יעקב בן יוסף ע"ה שיינער ליום היארצייט שלו א' אדר (שני). ת.נ.צ.ב.ה.

בקשר עם סיום לימוד ספר יד החזקה להרמב"ם יש לערוך "סיום" על לימוד הרמב"ם בכל מקום. וכמה אופנים בזה: א) לערוך "סיום" בכל מקום שהיו עכ"פ עשרה לומדים, ובאופן כזה יערכו סיומים במקומות רבים. ב) לערוך "סיום" מרכזי אחד בהשתתפות כולם יחדיו באופן ד"ברוב עם הדרת מלך". ג) לעשות את שתיהם בהפרש של כמה שבועות. וההחלטה איך לעשות צריכה להקבע כפי הנראה לעסקני המקום שעל אתר בהתאם לתנאי המקום. ואם יהי' להם ספק – הרי "ספיקא לחומרא"... וכדי לעשות את כל הענינים באופן מסודר יש להתחיל לעסוק בהכנות המתאימות, הכנה רבתי, מבעוד מועד. וכמדובר כמ"פ שענין זה אינו שייך לחוג מסויים וכיו"ב – שהרי לימוד הרמב"ם שייך לכאו"א מישראל עד סוף כל הדורות! ובלשון של הקדמת הרמב"ם "כקטן כגדול". ויהי רצון שכל ענינים אלו יהיו בהצלחה גדולה יותר שיוכלו לצפות לפי ערך היגיעה, ושכ"ז יוסיף בהתמדה ושקידה וחיות בלימוד הרמב"ם בשנה שלאח"ז באופן ד"מוסיף והולך ואור".

ב' חלקים משיחת ז' אדר ה'תשמ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-02-2025

In connection with completing the study of the Rambam’s Yad HaChazakah, a siyum should be held in every place. There are several ways to do this: (1) To organize a siyum wherever there are at least ten people who studied, which would result in siyumim in many locations. (2) To organize one central siyum, “The King's glory is in a multitude of people.” (3) To do both, with a gap of several weeks between them. The decision should be made by the local community organizers based on the circumstances of every place. And if there’s any doubt – “a doubt should be resolved stringently”...To ensure that everything is done in an organized manner, proper preparations should begin well in advance. And as discussed many times, this isn’t for any particular group or circle; the study of the Rambam is for every single Jew, until the end of all generations, as the Rambam writes in his introduction, for “small and great alike.” May it be Hashem’s will that all this be accomplished with even greater success than can be anticipated relative to the effort invested, and that it result in greater diligence, persistence, and enthusiasm in the study of the Rambam in the coming year, in a manner of ever-increasing light.

2 excerpts from sichah of 7 Adar 5745

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-02-2025

מזה שע"י נתינת מחצית השקל בלבד קיבלו חלק בכל קרבנות הציבור רואים הענין ש"התורה חסה על ממונן של ישראל". וההוראה: מנין בא הסדר לאחרונה שמבזבזים כסף לנסיעות מעבר לים ל"ברית", חתונה או "תנאים" של קרוב משפחה או חבר וכו'?! ובפרט תלמידי הישיבות שענינם הוא ללמוד תורה באופן של "תורתו אומנתו"! (אם יש להם כסף מיותר שיתנו א"ז לצדקה לזכות ענינים אלו!), ועד"ז בנוגע להנסיעות ל"מקומות הקדושים": בחור שיש לו כמה מסכתות בש"ס או מאמרי חסידות שלא למד עדיין ‏–‏ מה חסר לו?... הנסיעה ל"מקומות הקדושים"?! ועבור ענינים אלו מכניסים א"ע לחובות וכו'?! וכן בנוגע להנהלת הישיבה שנותנת רשות לנסיעות כאלו: הרי תפקידם הוא לחנך את התלמידים שילמדו נגלה וחסידות בהתמדה ושקידה (ולדאוג שלא יחסר להם ענינים גשמיים)! שיחליטו בעצמם אם באמת צריכים לנסוע מעבר לים לחתונה של אח או אחות ולבזבז כסף לזה ‏–‏ אני לא ראיתי סדר כזה בדור הקודם...

משיחת מוצש"ק פ' משפטים, פ' שקלים, ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-02-2025

In the fact that donating just a half-shekel acquires a share in all communal sacrifices, we see how “The Torah spares the money of the Jewish people.” Where does the recent practice of squandering money to travel overseas for a bris, a wedding, an engagement of a relative or friend come from? Especially yeshiva students, whose focus should be on learning Torah in a such a way that “Torah is their occupation.” (If they have extra money, they should give it to tzedakah in merit of the simcha). Similarly regarding trips to the holy sites: A bochur who has yet to learn numerous masechtos or maamarim – what’s he lacking… a trip to holy sites?! And people go into debt for such things? This also applies to the yeshiva administration that grants permission for such trips: Their role is to educate the students to study Nigleh and Chassidus diligently and tirelessly (and to ensure that the students lack nothing in material matters). That they should decide on their own if it’s genuinely necessary to travel overseas for a sibling’s wedding and squander money on it – I didn’t see such a practice in the previous generation…

Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Mishpatim, Parashas Shekalim 5739

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-02-2025

הטעם שציור הגביעים בציור המנורה [שהציווי על עשייתו הוא בשלישי דפ' תרומה] שבכתי"ק הרמב"ם הוא באופן שהם רחב מלמטה וצר (השוליים) למעלה, היפך הרגיל, (דאף שבודאי הי' להרמב"ם מקור לזה בדרז"ל אבל בכל זאת צ"ל טעם הדבר), הוא, ע"ד שמצינו שהחלונות בבית המקדש היו "שקופים אטומים", "רחבים מבחוץ ופיהם אטום וקצר מבפנים . . כדי שתהא אורה יוצאה מההיכל שתאיר לעולם..." (רש"י), עד"ז היו גם הגביעים שבמנורה, הכלי שעל ידה נמשך האור מבית המקדש לעולם כולו, צרים מלמעלה והולכים ומתרחבים למטה, שזה מורה שהעיקר הוא גילוי והמשכה בעולם שלמטה מבית המקדש. וע"ד כששותים מהגביע, פעולת ההשפעה של הגביע, הרי צדו הרחב הוא כלפי מטה.

משיחת א' דר"ח אלול, ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-02-2025

In the Rambam’s drawing of the Menorah [commanded in shelishi of Parashas Terumah], the goblets appear wide at the bottom and narrow at the top, contrary to their usual form. (Although the Rambam certainly had a source for this from a Midrash etc.,) we must understand why. It can be likened to the windows of the Beis Hamikdash, which were “narrow and broad” — “wide on the outside, and their mouths closed and narrow on the inside... so that its light would go out from the Heichal to illuminate the world” (Rashi). Similarly, the goblets of the Menorah – the vessel through which the light extended from the Beis Hamikdash to the entire world – were narrow at the top and wide at the bottom, indicating that the primary purpose is to reveal and draw down the light of the Beis Hamikdash into the world below. Similarly, when one drinks from goblet – pouring its contents outward – its wider side faces downward.

Excerpt from sichah of first day of Rosh Chodesh Elul 5742

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-02-2025