יש אנשים שקיימת בליבם תחושה והרגשה מילדות שהם נועדו לעשות משהו גדול בחיים אבל משום מה ההצלחה מתמהמהת ועל זה נדבר הפעם. רבים רוצים לעשות משהו גדול בעולם והרבה פעמים הרצון הזה מופיע בשל צורך להראות ולהוכיח יכולת אבל במקרים רבים הרצון הזה מסתיר תחושת חוסר שייכות ומאבק תודעתי פנימי בין כוחות שמאיימים לפרק את העצמיות ומתאגרים אותה.

הפרק הזה מתאר את הפער שבין הפוטנציאל למימוש בפועל והמפגש עם התוצאה שהרבה פעמים היא מאכזבת ומה אפשר לעשות על מנת להגיע להרגשה המתאימה בתוך עצמי.

כדי להסביר את הנושא חילקתי אותו ל 3 נושאים:

הנושא הראשון מדבר על הפער שבין היכולת לבין התוצאה.

הנושא השני מדבר על ההשוואה לאחרים, הנסיגה, הדרך לחיות את החיים כמתבונן מהיציע ולא כמעורב, הצורך להיות שייך, חוסר הביטחון והמאבק בין הרוח והחומר ובין ההרגשה לבין צורת החשיבה.

הנושא השלישי מדבר על האשליה שמסבירה שהזמן קצר מלכת ורק תוצאה מוכחת ופרקטית יכולה לבטל את האשליה הזו.

אלבום המוסיקה החדש של עידו בן-אלי - I Search For You בספוטיפיי

אתר האינטרנט של תחנת ירח

ערוץ היוטיוב של תחנת ירח

הפרק עוסק בנושא ההשתקפות ״עם האחר״ והוא חוקר הנחות יסוד שמספרות שהאדם הוא ייצור חברתי המוגדר דרך דימוי עצמי שמוכתב ומבוסס על דעתה של החברה והסביבה עליו. הדימוי הזה הוא אשלייתי ומדומה ועדיין האדם מדמיין את השיפוט של האדם האחר עליו ופועל על פיו, מחליט החלטות על פי מה שהוא חושב שמצופה ממנו וזה מה שמכתיב את ההתנהגות שלו כאשר הוא עושה הערכת מצב ומשתנה לפי הצורך כדי להתאים את עצמו.

השאלה ?

השואל שהפנה את השאלה לפודקאסט ציטט סוציולוג אמריקאי שאמר שהזהות העצמית של אדם ניבנת באופן חברתי למרות שהוא מכיר במונח ״היכרות העצמית עם עצמך״ לאורך החיים ועדיין הוא טוען שהמפגש של ההיכרות העצמית עם ה"אני שבמראה" הוא שיוצר את האדם. במילים אחרות אין עוד דרך לדעת בדיעבד מי אני, אלא אם על ידי השוואה לאחרים, ניתוח אינטרקציות מהעבר, וניתוח ההווה - והכל ביחס לחברה.

והשואל שאל: איך אני יכול לדעת מי אני מתוך עצמי, ללא מפגש עם אחרים? מבלי קשר לחברה? איך בן אדם מהרחוב מתחיל את המסע הזה של להבחין מי הוא כאשר בכל רגע אפשרי ביום הוא מתעסק ב"אני שבמראה" כשהוא רק חושב איך חושבים עליו אלו שמסביבו?

ערוץ היוטיוב של תחנת ירח

אתר האינטרנט של תחנת ירח

ערוץ המוסיקה של עידו בספוטיפיי

הפרק עוסק בשאלה : למה אנחנו מרגישים ככה ? והוא מדבר על הפער בהבנה שבין ההרגשה והרגש כי בני אדם לא תמיד יודעים להבדיל ביניהם, להבדיל בין ההרגשה שיש לי לבין הרגש שאני מרגיש וכך אפשר לומר שההרגשה היא לא תמיד ברורה,למעשה היא חיבור בין הרגש לבין הבנה גבוהה והחיבור הזה (רגש -הבנה )לא תמיד קיים ונוכח בגלל אורח החיים והמהירות בתוכו והקושי בזיהוי של ההרגשה וזו הסיבה שלרבים אין גישה קלה לדבר הזה שנקרא: ההרגשה בתוכי. ההרגשה מבקשת שהרגש יעשה כברת דרך על מנת לחפש מחשבה מתאימה וגבוהה שתסביר לו את התמונה הכללית והרחבה של החוויה הרגשית שזה עתה הוא חווה או פשוט תסביר לרגש מה הוא מרגיש ממקום ההתסכלות הרחב והרוחני..אבל בגלל שאצל רוב האנשים הרגש מופיע בפתאומיות ומשתלט על הכל (כי הוא בעצמו רוצה להיות עצמאי ובלתי תלוי) אז הוא גם מבטל בדרך הזו את ההרגשה כי הוא לא מאפשר להבנה גבוהה או למחשבה מתאימה להצתרף. במילים אחרות ועל מנת שיובן : ברגש האדם כועס או דואג, מפחד , מצטער או שמח ואז הרגש הזה הוא כל כך דומיננטי שהוא משתלט על כל המרחב ואז הוא לא מוצא את התמיכה של המחשבה הנכונה..

מבחינה תודעתית יש בתוכנו ציפייה שהשכל יבוא לעזרתו של הרגש באירועים שיש בהם סערת רגשות וחוסר שקט או בהלה או פחד או רגש אחר ואז הוא יסביר לי: מה אני מרגיש . לא למה אני מרגיש או מהי הסיבה שאני מפחד או מודאג או כועס אלא מה אני מרגיש בכלל? , איזה רגש ?פחד,כעס, שנאה, צער..וכו׳.. הלמה אני מרגיש ככה או הסיבה ההגיונית לזה היא גלישה לא רצויה בהכרח של השכל כי הוא קשור יותר אל הצד הפרקטי והמעשי והוא לא רואה את התמונה המלאה ולכן הסיבות שהוא יתן ללמה הם הרבה פעמים בכלל לא נכונות אלא מה שנראה לי על פי הסתכלות שהיא הרבה פעמים שטחית .מי שיודע למה אני מרגיש ככה זו ההרגשה שהיא האינטגרציה בין הרגש שלי למחשבה הגבוהה ורעיון המחשבה הגבוהה הוא לפתוח את המרחב וכאילו להביט בסיטואציה מרחוק ולא מתוך נקודת הפגיעות של הרגש אלא מאותה נקודה שבה הרגש פוגש מחשבה נכונה ומתאימה והם צועדים יחד.. זה קשה למימוש בזמנים מהירים של אינסטנט כמו שיש היום ולכן ההרגשה היא מצרך שהופך להיות נדיר יותר מה עוד שאדם לא צריך לחכות לחיבור הספונטני של ההרגשה- הבנה אלא צריך לדעת ״להביא את זה״ או לייצר את החיבור הזה או להתאמן בשיטוט הרגשי שמחפש מחשבה גבוהה והשיטוט הזה יכול להתקבל בתוך מצב של בהייה או מצב של מדיטציה כי דרוש שקט ודרושה הקשבה והתבוננות וכוונה במצב הזה ואם תשימו לב הרבה מכם חיים בתוך ערפל של תחושות ורגשות שהוא בכלל לא ברור לכם ואין לכם תמיד פתרון לסוגיה הזו ואיך להגיע לבהירות.

בחיי הרגש וההרגשה יש כל העונג שקיים בעולם כי אפשר לחיות את האהבה אבל אי אפשר לחיות רק את הצוף ורק להיות דבורה שעוברת מפרח לפרח ומזינה את האבקנים שהם הבסיס להמשכיות. העולם הזה הוא עולם חומרי מוקף חומות של מסגרת שמבקש בחירה ברורה והתייחסות ופתרון של מצבים מוגדרים על מנת שהחוויה תהיה ברורה , ממוסגרת וכזו שנלמדת על כל צדדיה.

הזיכרון של האדם הוא לא דבר מצחיק והסבל האנושי נמתח בין פחדים, טראומות ורגעי התעלות ואושר כאשר רק הקבלה והאהבה העצמית יכולות לספר שתמיד יש תקווה לעתיד טוב יותר , שהאדם חי את החוויה שהוא בחר ועדיין יש לו זכות בחירה חופשית להתנהל בתוך החוויה בדרך רוחנית, לשים דגש על השילוב בין הרגש לבין מחשבה גבוהה שמסבירה את כל האירועים מנקודת מבט רחבה , ממקום שרואה את האפשרויות , ממקום שמבין שהחוויה חוזרת על עצמה שוב שוב על מנת שתהיה למידה. ולכן, אין צורך לרוץ לכל אירוע ולנסות לפתור אותו באופן פרקטי: מוטב להתרחק , להקשיב , להתבונן , לתת לרגש להופיע ולאפשר לו לפגוש הבנה גבוהה שתסביר את האירוע ממקום שרואה את האפשרות לחוות ולבחור. ועל ההרחבה של הנושא הזה אתם מוזמנים להקשיב בפרק

ערוץ היוטיוב של תחנת ירח

אתר האינטרנט של תחנת ירח

האינסטגרם של תחנת ירח

ערוץ המוסיקה של עידו בספוטיפיי

רבים מבני אדם מתייחסים אל האחריות שלהם ביחס לאחרים ובהשוואה למה שמקובל בחברה והם בוחנים את האחריות שלהם או את היעדרה עפ״י המעשים הפרקטיים והתוצאה שהם חוו (או שהם יחוו) ולא בהכרח על פי הכוונה המקורית של הדברים. כאשר אדם מתכוון לטוב אבל תוצאת המעשים שלו לא עומדת בציפיות של הסביבה שלו או של עצמו, המעשה יכול עדיין להיות מתויג ככישלון או כחוסר אחריות וזה מבטל את העובדה שהכוונה המקורית שלו היתה טובה מיסודה וזה קורה כי עולם החומר פועל על פי תוצאה ומכוון את עצמו רק על פיה.

בתפיסת עולם החומר והמעשה האחריות קשורה לערך מוסרי ויש לזה השלכות על המעשים שלנו, על עצמנו ועל הסביבה שלנו גם אם אנחנו מסכימים שיש לנהוג מתוך חופש בחירה ותוך כדי מתן של מרחב פעולה לאפשרויות השונות שיבואו ויחד עם זאת צריך לקחת בחשבון שתוצאות המעשים שלנו יפגשו מתי שהוא עם גמול או עם עונש כי האחריות היא מוסרית ולכן, מי שנמצא בתפקיד שדורש אחריות צריך לנהוג ולפעול מתוך התוקף המוסרי הזה, הוא חייב להיות ער לאפשרויות של טעות או של מחדל שבעקבותיהם הוא יקבל עונש או יואשם בחוסר אחריות. זו הסיבה שאנשים פועלים ומיישמים את הפעולות שלהם ביחס לאשמה או לעונש האפשרי או לסיכון שעומד לפניהם (לדעתם) ולא עפ״י נקודת המבט הרוחנית שמסתכלת קודם על הרצון ועל ההרגשה ועל כוונת המקור כאפשרות שמתוכה אפשר לבחור ולממש דרך מתוך אחריות לדרך ולא לתוצאה.

בגלל ההתחשבנות שאנשים עושים עם תוצאות המעשים שלהם הם לומדים לקבל החלטות עפ״י הגמול או העונש האפשרי של הפעולה או העשייה שלהם ולא על פי ״ הרצון או הבקשה האמיתיים שלהם״ והם יסבירו את זה לעצמם ולאחרים שיש הבדל בין הרצוי והמצוי ומוטב לי לעשות משהו שיש לי בו פחות סיכון לכאורה למרות שאני יודע שאני לא רואה את כל התמונה המלאה ואת כל האפשרויות והכל מבוסס על ההערכות או על ניסיון של אחרים. ההערכות הללו הרבה פעמים מתבררות כטעות כי מה שנכון למישהו אחד לא בהכרח נכון לי ..

אחריות היא בדיקה של יסודות עמוקים ולא רק ביחס לתוצאות מיידיות של הפעולות שעשיתם ותעשו אלא בדיקה בתוך עצמי שלכם מה נכון לכם כי עולם החומר הוא מגרש משחקים שאותו צריך ללמוד לנהל ממקום חומרי כאשר את ההתנהלות המעשית עדיף לכם לקיים ממקום רוחני. בהתנהלות רוחנית אין דבר כזה שלא יהיו הפרות או חוסר שימת לב או אירועים שיכולים בקלות לגלוש להגדרה של חוסר אחריות , והניסיון להימנע מהפרות רק גורם למתחים וחרדות מאפשרות של כישלון או של חוסר אחריות וניסיון להימנע מהם זה מצב מתוח שלא תורם ליכולת המיקוד והריכוז של האדם , להיפך, זה מתיש אותו.

האחריות מבקשת ליצור מבנה שהוא מסגרת שתכיל בתוכה את מה שנכון לי ואת מה שאני רוצה, את מה שאני מאמין בו ועדיין היא תשאיר לי החופש המלא לתת את הפרשנות שלי לנושא .

כשאדם מתנהל מתוך אחריות הוא מנהל דיאלוג בתוך עצמו שלא מתנהל רק בין החלקים השונים של התודעה אלא בין הגורם המנהל שהוא עולם החומר ובין הגורם המתנהל שהוא עולם הרוח. הגורם המנהל הארצי מציב כל הזמן לוחות זמנים ,גשרים, התניות, אתגרים , התראות, בקשות ומטרות מתוך הצורך לנהל את מעשה החיים הפרקטי בצורה עניינית וברורה כי אין זמן וצריך להתקדם בצורה מעשית ופרקטית .. דרישות הניהול הללו הם לעיתים קשוחות כי עולם החומר לא מחייך והוא לא תמיד נחמד בבקשות והדרישות שלו ועדיין יש לכם בחירה חופשית להתנהל בתוך צפיפות המשימות שלכם מתוך התנהלות רוחנית ששמה את הדגש על מה שנכון ועל מה שמתאים ורצוי לכם תוך שאתם ערים לכך שיש פערים מתסכלים בין ההבנה לבין יכולת היישום שלכם שבאה לידי ביטוי בקושי להכיל את התהליך ובקשיי הבנה וחוסר התאמה במצבים מסוימים . זה קורה לכל אחד ואחת שאומר שחשבתי ככה וקרה אחרת , דמיינתי מצב אחד וקיבלתי מצב אחר ושאני לא מבין למה אני לא מקבל מהעולם את מה שאני מבקש למרות שביקשתי כבר כמה פעמים. התנהלות רוחנית לא רצה לפתור את הפער הזה ואת חוסר ההבנה או את אי ההתאמה - היא יודעת שהפער הוא עובדה ! וכאשר מופיע ספק אז אין ספק כי ההתנהלות הרוחנית נותנת קדימות מלאה למה שאתם מרגישים , למה שאתם רוצים ולמה שנכון לכם ועדיין נשאר הרבה מקום לפרשנויות השונות ולמה שתעשו כאשר תתוודאו לזה שהכל נמצא בשינוי מתמיד ואין באמת היכן לאחוז מלבד במרכז של עצמכם .

לאתר האינטרנט של תחנת ירח

לערוץ היוטיוב של תחנת ירח

האינסטגרם של תחנת ירח

ערוץ הספוטיפיי של עידו  

הפרק ה 72 של הפודקאסט עוסק בנושא - אשמה, עלבון, ויתור.

ככל שבני אדם נפגשים עם רגשות שנחשבים קשים ומטרידים עבורם כך יש לאותם רגשות נטייה להערם לגובה עד להרגשת חנק מבלי שיש לאדם יכולת להגיע להרגשה של הקלה.

עלבון ואשמה הם מצבים שהאדם רוצה להיפתר מהם במהירות בגלל שהוא לא תמיד יודע איך לנהל אותם בתוכו ולכן יש להם נטייה להיערם, להידבק , לרדוף ולהטריד אותו בעקשנות וכך קל יותר להרגיש אשם ונעלב או להאשים, להעליב ולא לוותר לאחרים.

אנשים משקיעים הרבה מחשבה, תשומת לב ומאמץ בדימוי העצמי שלהם על מנת לשמר, לטהר, להעצים , להרים ולמנף אותו כשהוא נוטה לקרוס אופן קבוע כאשר מופנית כלפיו ביקורת או כאשר בונים אותו על קרקע לא יציבה וזה קורה בד״כ בגלל פרשנות עצמית שגויה והתעסקות עודפת עם הדימוי העצמי.

רוב הרעיונות שיש לכם על עצמכם משתנים בכל תקופה כי רוב האנשים חיים את עצמם ביחס לאחרים ובהשוואה לאחרים ולא ביחס לעצמם ואם אתם מסכימים לזה אז זה רק מראה שהדימוי העצמי שלכם הוא לא קבוע אלא משתנה ביחס למצבים שאתם פוגשים ומתמודדים איתם לכאורה מחוץ לעצמכם.

אשמה גם היא תכונה קשה ודביקה כי האשמה מאשימה את עצמה וזו אצבע מאשימה שאתם מפנים כלפי עצמכם ולכן אתם רוצים להעלים ולגרש ולהיפתר מההרגשה הזו במהירות האפשרית וההתנהלות הזו רק מעמיקה ומשרישה את האשמה ביסודות עמוקים יותר וכך האדם מחביא את אשמתו אבל הוא לא יכול להסתיר אותה מפני עצמו כי האצבע המאשימה עדיין מצביעה עליו מתוך עצמו וכך האשמה נוטה להתנחל בלבבות בני האדם.

כללתי בפרק הזה הזה את המושג ויתור כי הוא הרבה פעמים נתפס כמושג שלילי. התפיסה של הויתור כתכונה שלילית אומרת שאף אחד לא רוצה להיות פראייר ויש אנשים שממש מפחדים להיתפס ככאלה. עמדה של ויתור יכולה להיתפס כחוסר דיעה או חולשה אישיותית או חוסר באסרטיביות ויוזמה כאשר האמת אומרת שויתור הוא הרבה פעמים עמדה שבה האדם מרגיש בתוך עצמו שהוא מקבל ויקבל בכל מקרה את מה שנועד לו ולכן לא אכפת לו לוותר עבור תחושת האחדות ולטובת כל הצדדים והשאלה היא : מה קורה לאדם כזה שמוכן לויתור וחי בקרב בני אדם שכל רצונם הוא להילחם על דעתם ולא לוותר בשום מצב כי רבים תופסים את הויתור בכך שאתה פראייר , כפשרה צורמת וחוסר עמוד שדרה של זה שויתר והם לא מבינים שדווקא מי שמוותר רואה במקרים רבים את טובת כל הצדדים ולכן זו תכונה חיובית כי אדם שמותר מרגיש שהוא כבר קיבל את מה שנועד לו ולכן הוא בוחר שלא להתעקש.

אנשים שמאשימים אחרים יכולים לעשות את זה על כל נושא ועל כל דבר , המהירות שבה המאשים הופך לנאשם היא גבוהה וכל אדם שהולך לישון בלילה ומוצא את עצמו ער מבין שהאמת נוטה להופיע כשאתה מתהפך במיטה שלך בלילה ומתקשה להרדם.

אנשים שמעליבים אנשים אחרים גם נותנים לעצמם את הפריבילגיה להעלב ולעיתים הם מצפים שהצד השני ייצא מגדרו על מנת להוציא ולחלץ אותם מהעלבותם .. הם משתמשים בזכות להעלב כמו כלי נשק שמאפשר להם להמשיך לשלוט ולנהל את הסיטואציה ואת האדם השני בשם הפגיעות שלהם כי הקורבן יודע לקרבן את עצמו היטב על מנת להמשיך ולשלוט במהלך דברים ..והוא משתמש בחרב הפגיעות כדי להשיג את המטרות שלו.

אנשים שמוותרים לאנשים אחרים עושים את זה כדי לשמור על האחדות הכללית ,במקרים רבים הם מרגישים שהם כבר קיבלו את שלהם ועדיין, ללא הכרות עצמית עמוקה הויתור הזה יכול להיות אוטומטי ויכול להצביע על פחד להתעמת ועל רצון להיות בהרמוניה בכל מחיר במצבים שבהם האירוע שמופיע מבקש התייחסות אחרת וצורת פעולה שונה ולכן , גם מי שרוצה הרמוניה צריך לדעת ולהכיר גם את הדיסהרמוניה כי ברגע שיש התנייה רק לצד אחד של המשוואה מופר האיזון . הויתור באופן כללי הוא חיובי ונכון כי אפשרות הויתור תמיד תפנה פנימה אל תוך האדם בשאלה האם אני זקוק לזה באמת או שאני יכול לוותר ? ועצם העמדה הזו היא מצב רוחני תומך כי האדם פונה אל עצמו בשאלת רצון וזה מצביע על רצון לאחדות עם הקוסמוס כי העולם הרוחני מתפתח על ידי שאלות שהאדם שואל את עצמו .

אתם מוזמנים בשמחה להאזין לפרק כאן או בכל אחת האפליקציות הפודקאסטים.

לאתר האינטרנט של תחנת ירח

לערוץ היוטיוב של תחנת ירח

לאינסטגרם של תחנת ירח

 מוסיקה לנשמה - הערוץ של עידו בספוטיפיי

אדם נחבט ומתחבט בחיים , בהחלטות ודילמות שסובבות אותו שכל המטרה שלהן היא לגלות ולהכיר ולחדד את האופי שלו שהוא סך התכונות שמרכיבות אותו או את נשמתו . מבחינה קוסמית יש מטרה וכוונה שאומרת שכאשר מופיע אירוע שדורש התייחסות ופתרון מהתוכן הפנימי האמיתי אז רצוי כמובן שהאופי יוביל וישלוט בסיטואציה כי הוא חלק של הנשמה ולכן עדיף שהוא יוביל מאשר שצורת המחשבה הארצית שכלתנית תוביל כי אז המשקל התודעתי יופר כי החומר יוביל את הרוח כאשר החומר אמור לשרת את הרוח  וזה גורם הרבה פעמים לעקשנות מיותרת או להתנהגות הישרדותית ולא לכוונת המקור שהיא להעצים את נקודת האופי . ככל שנקודות אופי מוכרות יותר ומובילות את האישיות כך עולם החומר משפיע פחות ואולי מטריד ומציק פחות כי הרוח מובילה את החומר ולכן כאשר אדם שואל את עצמו מהו הכיוון שבו עליו לצעוד בחיים או באיזה עיסוק הפוטנציאל שלו יבוא לידי מימוש בדרך הטובה ביותר או על איזה גשר אני נמצא כרגע כדאי שהתשובה תישען תמיד על 3 נקודות : על האופי , על הייעוד ועל הרצון ועבור רוב בני האדם האופי והייעוד לא ידועים או לא ברורים ולכן נשאר לו לאדם להישען על הרצון שלו שזו רגל אחת מתוך 3 רגליים וזה רק מסביר למה יש כל כל כך הרבה חוסר בהירות בעולם הרוח של האדם ואיך כל כך הרבה דברים מהותיים מוסתרים ממנו ועד כמה חשוב להביט פנימה אל עצמך ולחשוף את סוד האופי האמיתי ואת שאלת הייעוד אחרת האדם ישאל את עצמו אין סוף פעמים - בשביל מה אני חי ? .

הגשר של מי שאתה דורש היכרות עצמית ברורה עם האופי , היעוד והרצון שלכם שאלו הגורמים שיכולים לעזור לכם לצעוד עם וודאות בדרך לא וודאית ולא ידועה ולדחוף את עצמכם קדימה למרות החששות, והספקות ולהאמין בדרך (למרות הפחדים) כאשר ההתנהלות הזו היא הגשר שמוביל אל מי שאתם רוצים להיות וזה כמובן גם כרוך בשאלה : האם קיבלת את עצמך באופן מלא על הגשר של מי שאתה ? אם התשובה היא כן והאדם אכן קיבל את עצמו באופן מלא כאן ועכשיו כמו שהוא אז לשאלה מי אתה רוצה להיות תהיה תשובה פשוטה : אני רוצה להיות אותו דבר .. אני רוצה להיות אותו דבר כי המהות הפנימית היא אותו דבר ואין לי מה לשפר אלא עלי לקבל את עצמי ואז שכן אפשר לבקש זה תנאים ,קצב התפתחות, התנסויות , תפקידים , רמות שונות של חיכוך , רוחב של חוויה או של תפקיד או בקיצור - לבקש להרחיב את הדרך ואולי להאיץ את ההתפתחות שלכם אם זה רצונכם.

על מנת לגשר בין מה שהנני לבין מה שאני רוצה להיות יש צורך אמיתי להתאחד עם העבר , לקבל את מה שהיה, לדעת שזו בחירה , שזו הדרך שכללה כפי הנראה גם מהמורות הכרחיות על מנת לבנות עמוד שדרה של התנסות . העבר הוא זיכרון בלבד וכל עוד העבר מקיש מציק ולא מרפה קשה להביט קדימה אל העתיד בתקווה ולהתפנות לחיפוש אמיתי שהוא דומה מאד לשיטוט בטבע ללא מטרה מוגדרת כאשר האדם נמצא תחת הרגשה של איזון ונעימות שיכולים לאפשר תחושה של זרימה , ותזכרו שזה הכלי שלכם , לזרום .. כי הזרימה היא תכלית החיפוש והאדם נמדד על פי האמון שיש או אין לו גם אם קיים בתוכו קול הספק ששואל : האם אגיע ליעדי ?

הגשר בין מי שאני למי שאני רוצה להיות מתחיל ביכולת שלי להתאחד עם מה שהיה, כל מה שהיה וקרה עד היום הוא בדמיוני ותלוי בזיכרון שלי שהוא בעצמו תעתוע ותלוי בפרשנות השכלית שלי על האירועים ולכן אני מבין שמה שהיה הוא שיהיה ואין צורך לחפור בעצמי ולעצמי על מה שהיה כי כל מה שהיה וקרה נראה לי היום אחרת מהעמדה שבה אני נמצא בה כאן ועכשיו. יש מצב שבעוד רגע או עוד שבוע אחזור לנקודת הכאב שלי או לנקודת השבירה שלי או לנקודת הדימוי העצמי שלי ושוב כל מה שקרה או קורה או יקרה יראה לי לא צודק , לא רצוי ולא הכרחי בחוויה של עצמי ועדיין הנוכחות שלי בכאן ועכשיו מאפשרת לדחות את כל מה ששקרי , כוזב ואת מה שלא מאפשר האחדות בתוכי.

אתר האינטרנט של תחנת ירח 

ערוץ היוטיוב של תחנת ירח 

האינסטגרם של תחנת ירח 

הפרק ה70 עוסק בשאלה איך מקיימים תודעה בריאה בגוף שהוא חולה או שאלת התודעה כדרך ריפוי.

המסר המרכזי שעונה על שאלת התודעה כדרך ריפוי אומר שכל המחלות וכל התופעות נובעות מחוסר איזון ולכן כדי להיות בריאים שאלת האיזון היא זו שצריכה לעלות על הפרק אצל אדם חולה ואצל אדם בריא כי רק במצב של איזון תודעתי יש אפשרות לבסס בריאות מלאה שנוגעת גם במישורים הרוחניים וגם הארציים: דווקא המישורים הארציים -הפיסי, המנטלי והרגשי הם אלו שמעסיקים בני אדם בגלל ההזדהות הטבעית עם עולם החומר והגוף וגם בגלל הצורך לאזן או לתקן חוסר איזון עפ״י הפרשנות של חמשת החושים שמזהה חוסר איזון עם קלקול מכני בגוף , עם מחלה או בעיה שמאיימת , עם מה שמפחיד גופני וכואב.

בתפיסה הארצית המקובלת שאלת הריפוי עוסקת בנוכחות של הריפוי רק בזמנים שבהם יש נוכחות של סבל או כאב או מחלה כשלמעשה בהסתכלות הרוחנית הריפוי עובד כל הזמן והוא לא קשור רק למצב הגופני הנוכחי אלא קשור אל האיזון שכל הזמן בוחן את עצמו. הריפוי לא זקוק באמת למחלה על מנת להתבטא כי הוא כל הזמן מאזן ופותר ומתקן ומחזיר את הדברים לאיזון ולזרימה עוד לפני שהמצב מוגדר כבעיה קבועה או מחלה וזו הסיבה שמסבירה שהרבה מאד מהתופעות הגופניות שאנשים חווים פשוט חולפות מעצמן ולא הופכות להיות בעיה כרונית קבועה או מחלה. במילים אחרות אפשר לומר שאותה זרימת צ׳י או אנרגיה ידועה שאנו מדברים עליה כה רבות ברפואה הסינית היא הבסיס לתנועה של הדברים, לזרימה ולמחזוריות במישורים רוחניים וארציים וכאשר התנועה קיימת (מעצם הזרימה שמתקיימת) אז אנרגית הריפוי שומרת על הזרימה הזו במצב תקין וכאשר יש חסימה או עצירה אז מתהווה בעיה או מחלה כאשר הזרימה היא תמיד בצורה של ספיראלה כלפי מעלה כי זו התנועה שמבטאת פולאריות של אנרגיה חיובית .

כדי להבין את הריפוי יש להתייחס למושגים כמו זרימה,איזון וחסימה ביחס אל הגוף שלכם וביחס אל התודעה שלכם וזה ברור לכם שכאשר הזרימה נחסמת מסיבה כלשהיא אז גם לא יתקיים איזון והסיבות לחסימה אפשרית הם רבות ויכולות להופיע מהמון כיוונים : נפילה, פציעה, טראומה, פחד וכל רגש אחר או סיבה מנטלית שקשורה לדרך מחשבה, פרשנות שגויה, אגו ושליטה או מסיבה רוחנית שהיא תמיד הסיבה האמיתית מאחורי הדברים ועדיין ועבור רוב האנשים הבעיות הרפואיות שלכם מניעות חיפוש אחר הסיבתיות לבעיה הרפואית כשבפועל זו כמעט אף פעם לא הסיבה האמיתית לבעיה ולמה ? כי כמו כל שאר הדברים הסיבה מוסתרת מפני צורת המחשבה הארצית כי היא קשורה לבחירה ולאפשרויות החוויה של האדם שאמורים להניע תהליך ושינוי תודעתי ולכן הסיבה למחלה תמיד קשורה לאלמנטים מנטליים , רגשיים ורוחניים שתמיד נמצאים מאחורי המצבים הגופניים וכמעט כמו בכל דבר המחלות הם רק ההשתקפות והזרז לבחירה שמופיעה אצל האדם על מנת ליצור שינוי , לעורר , ולהניע את התודעה לשינוי אבל יש בהחלט מקרים שבהם אפשר לומר שהרבה פעמים זו פשוט חסימה של הזרימה שלא טופלה ונגררה יותר מידי זמן , הפכה להיות קבועה וכעת היא מוגדרת כמחלה כי לכל צורת התנהגות ולכל צורת מחשבה יש השלכות..

לאף אחד לא מגיע לסבול , לאף אחד לא מגיע לכאוב וכל אדם בעולם הזה ראוי לחמלה, התייחסות וריפוי ועדיין הקיום הגופני והארצי הוא בסיס לסבל כי הנשמה נאלצת לחיות תוך גוף צר ומתכלה והאדם מנסה לפתור את הדילמה הזו על ידי חווית התעלות שמקרבת אותו למימד הרוחני בתוך עצמו מתוך אמונה שזה יביא אותו לשחרור מהסבל , ושימו לב איזה שינוי בני אדם מוכנים לעשות בעצמם כאשר אומרים להם חלילה שהם חולים כי ללא מודעות אנשים עושים שינוי רק דרך כאב כשהדרך להמנע מכך היא לשנות את צורת המחשבה ולקיים בתוך עצמך מצב של בריאות טבעית שבה האדם מביט על עצמו כגינה פורחת שנעה במחזורים של עליה ושפל בכל המיימדים והרמות , בגוף ובנפש ועל כך אדבר בהרחבה בפרק הזה ..

תהנו :) רן

אתר האינטרנט של תחנת ירח 

האתר האינטרנט שלי ברפואה הסינית 

האינסטגרם של תחנת ירח 

ערוץ היוטיוב של תחנת ירח

הפרק עוסק בסיפורי חיים דפוסי חשיבה, רגשות ותוצאות ..

את הפרק הזה אני מקליט בעקבות שתי שאלות שהופנו אל הפודקאסט ושתיהן עוסקות בזיכרונות העבר וכיצד דפוסים מהעבר נמתחים אל ההווה העכשווי ומשפיעים על הבחירה ועל החוויה 

השאלה הראשונה: מאז שאני זוכרת את עצמי התקשיתי ביחסים אנשים . בתור ילדה הייתי מאד רגישה , מסוגרת וביישנית ומכיוון שהורי לא ידעו איך להתמודד עם זה אז זה הלך והחמיר עם השנים. לשמחתי בשנים האחרונות אני עוברת תהליך מאד משמעותי ואחרי הרבה מעברים וחיפושים אני גרה כיום במקום שטוב לי בו ובסביבה שטוב לי בה וכך הדברים מתחילים להסתדר ביני לבין אנשים וגם ביני לבין המקום אני מתחילה להאמין בעצמי בכך שאני חשובה ושיש סיבה לחיות ואני יודעת שמה שעזר לזה זו האמונה שקיים משהו טוב בשבילי גם אם לא ראיתי את זה באותו רגע. אחד הדברים שאני משתוקקת אליהם זה האינטימיות של עוד אדם בחיי. כל בני הזוג והחוויות האינטימיות שלי לא נמשכו לזמן ארוך מחצי שנה ובשנים האחרונות לא חוויתי את זה כמעט בכלל . אני יודעת שרק אם אאמין באמונה שלמה שמגיע לי לאהוב ולאהב, להקים משפחה ולבנות חיים משותפים אז זה יכול לקרות עבורי. כי ראיתי כבר איך אמונה משפיעה על חיי... אך ככל שאני משננת מנטרות, משתדלת לצאת מהקונכייה שלי ולעשות צעדים מעשיים אני מרגישה שכלום לא מתקדם. שהאמונה הפנימית הגרעינית שלי זה שלעולם לא אחווה את זה... אני חושבת שזה בגלל שלא היתה לי דוגמה טובה לזוגיות בריאה . …אני בת 33 ואף פעם לא יצא לי לגור עם בן זוג. ובגלל שאני לא מצליחה לדמיין איך זה מרגיש מניסיון זה מקשה עלי להאמין בזה באמת.

שאלתי היא איך אני יכולה לשחרר את הספקות ולהאמין באמת באמונה שלמה שזה יקרה לי? איך אני יכולה להתחבר למקום הזה בתוכי שמרגיש שזה ממש אמיתי למרות שמעולם לא חוויתי את זה ?

==

השאלה השניה   שנשאלה בנושא היא זו:

לכל אחד מאיתנו יש סיפור חיים שמתחיל בילדות, אמונות ופרדיגמות ומחשבות רצויות ולא רצויות בהווה שהן תולדה של הנ"ל, אם אני מבין נכון הרגשות שלנו והתחושות שמלוות אותנו הן פועל יוצא של אותן מחשבות והן גם האינדיקטור לאלו תוצאות (ידועות) נמשוך לחיינו. איך יוצאים מדפוס מציאות אחד שמוכתב שוב ושוב על ידי אותם דפוסי חשיבה לסיפור חיים חדש, איך ניתן לסיים סיפור חיים אחד שכאילו נגזר עלינו אי שם בילדות מבלי שהיתה לנו בחירה ולהתחיל סיפור חיים חדש על פי רצוננו ומתוך בחירה

את התשובות לשאלות הללו תוכלו לשמוע בפרק 69 של הפודקאסט ואתם מוזמנים בשמחה להאזין.

אתר האינטרנט של תחנת ירח

ערוץ היוטיוב של תחנת ירח

האינסטגרם של תחנת ירח

הפרק עוסק בנושא הפרודוקטיביות והבנת המעשיות ואפשר לומר שמנקודת מבט רוחנית על החיים עדיף לתת לאנשים אפשרויות ואת זכות הבחירה המלאה עד כמה שניתן אבל החיים כמו החיים מביאים לעיתים הרבה בלבול ואתגרים , והם דורשים גם מיומנויות פרקטיות , רגשיות ומנטליות ויש רבים שמוצאים את עצמם בהרגשה שהם לא מממש מבינים איך לממש את מה שנדרש מהם באופן מעשי ולכן הם מעדיפים שפשוט יגידו להם מה לעשות.

השאלה הנשאלת היא האם אפשר להוציא משהו לפועל ולהיות פרודוקטיבים גם אם לא יודעים מה הוא הדבר בדיוק ? איך הוא נראה ומה תהליך היצירה המדויק שלו ? ומבחינה רוחנית אפשר לשאול : איך אדם חי אם הוא לא יודע עבור מה הוא חי ? איך אדם יכול ליצור או לממש תכלית בעצמו אם הוא לא יודע מה התכלית האמיתית שהוא מבקש ? התשובה היא שרוב התהליכים של בני אדם כרוכים בחיפוש, בפתרון למצבי בלבול ואי וודאות שכדי להתמודד איתם רבים מתמקדים בתכנית שעיקר המהות שלה היא יצירת ביטחון וודאות על ידי חזרתיות שמבוססת על ניסיון העבר שלהם או של אחרים . דרך החזרתיות האדם יכול לצבור יכולת ובעקבות זה לצבור ביטחון ביכולת שלו והשאלה האמיתית שצריך לשאול היא לא מהי העבודה למשל שהאדם עושה אלא על מה הוא חושב ואיך הוא מרגיש כאשר הוא עושה את זה כי אולי הוא מקיים במקביל לעבודתו תהליכים רגשיים ֿונפשיים אחרים בזמן שהעבודה נעשית באופן אוטומטי וכך הנפש משוחררת לכאורה ואולי הוא כותב ומצייר בדימיונו , שומע הרצאות ומוסיקה או משוחח עם עצמו או עושה את העבודה שלו מתוך מצב מדיטטיבי ונמצא במישור תודעתי אחר ולקיים את הרוחני לצד הארצי כי בזמן שהוא עובד הוא עדיין שוהה בעצמו . כמובן שזו רק דוגמא אבל בפועל רוב בני האדם חיים בהשוואה לאחרים , ולכן הם רוצים הכרה , מעמד וכח ותמורה גבוהה בעד שעות העבודה שלהם גם אם זו תרחיק אותם מעצמם ולא תהיה להם פניות להיות בקשר עם עצמם לאורך היום כי הם רצים אחרי משימות ועובדים אולי עבור מטרות של אחרים ומוציאים אל הפועל רעיונות שאחרים הגו ולכן יש הבדל בין להיות פרודוקטיבי עבור המטרות של עצמך ובין להיות פרודוקטיבי עבור מטרות של אחרים שאימצת לעצמך ואז המניע שלך להיות פרודוקטיבי חלש יותר בד״כ ובהרבה מקרים אתה תתעייף או תתיאש מהר .

אדם שנמצא במודעות עצמית לוקח אחריות שווה גם על הצד הרוחני וגם על הצד הארצי שלו והוא יודע שהמתנה האמיתית היא האפשרות לשהות בעצמך ולהיות בקשב עם עצמך כל הזמן למרות שהחיים הארציים מסבירים שפניות זה מותרות ובזבוז זמן ועל האדם להיות פרודוקטיבי כל הזמן כי צריך להספיק.. עבור רבים המטרה היא לשרוד ואח״כ המטרה היא לחיות ברווחה ובשפע ואחכ המטרה היא לייצר שפע עבור הדור הבא כי האדם מאמין שהוא חי את החיים שלו כדי להבטיח את קיומו ולא כדי לממש את העצמיות והבחירה שלו  .. המטרה האמיתית היא להיות כאן ועכשיו , להבין את הקשר נשמה חומר , לקחת אחריות מלאה על הצד הרוחני והארצי, לדעת שהרצון האמיתי של כל אחד ואחת הוא להיות מאושרים ולדעת שהפרשנות הארצית לאושר מובילה לשיפוט ולתשוקות חולפות, לדעת שמתחת לרדיפה ההיסטרית אחרי חומר וכסף מסתתר פחד ממחסור שיהיה קיים שם בכל מקרה עד אשר הקשר עם האלוהי יהיה ביחסי אמון מלאים וכעת ועם ההבנה הזו באמת ברורה ומוסכמת אז אפשר לשאול את השאלה:  איך הופכים את כל זה לדבר פרודוקטיבי .. ואת התשובה לזה תוכלו לשמוע בפרק 68 של הפודקאסט .

אתר האינטרנט של תחנת ירח

ערוץ היוטיוב של תחנת ירח

האינסטגרם של תחנת ירח

חווית ההרחבה מבקשת במקרים רבים להרחיב עוד ועוד והפחד מפני הצמצום מאפשר לעולם החומר להוביל באופן בלעדי ולעקוף את הרצון הרוחני. עולם החומר כידוע מבקש תוצאה ברורה ככל שניתן או במילים אחרות האדם רוצה להרחיב את דרכי הקיום והמימוש שלו במגוון דרכים על מנת לחוות את השפע החומרי ואת ההצלחה ולהראות אותה לאחרים וכך לקבל אישור לעצמו שהוא מצליח והרי לכם התוצאה. חווית הרחבה היא מבורכת וכולם רוצים וראויים לחוות שפע אבל רבים רוצים לחוות רק את ההרחבה, רוצים לקבע שליטה להפגין כח והרגשת ביטחון.

היקום עובד דרך תנועות של הרחבה וצמצום על מנת לשמור על האיזון שלו ולכן חווית התרחבות נצחית לא מאפשרת לתנועות אחרות להתבטא ולכן גם הצמצום וההסתפקות הם שיעור שיש ללמוד כי יש טעם רב בחוויה אחת שנלמדת בשני כיוונים מנוגדים שבסופו של דבר משלימים את עצמם.

חווית הצמצום נמצאת לכאורה מהעבר השני והיא באה לידי ביטוי בהסתפקות שלעיתים מתבוננת בחווית ההרחבה ונכנסת לדילמה: היא צרה יותר ומוגבלת ולכן גם היא היתה רוצה לחוות התרחבות אבל היא גם יודעת שחווית ההרחבה נוטה לבסוף להצתמצם וחווית הצמצום נוטה להתרחב כי כך פועל הקוסמוס במתח שבין שתי קצוות שהם בחירה שמשקפת את האפשרויות וההתנהלות של הנשמה שרוצה לחוות את חוויותיה באופנים שונים כי זו מהות הלמידה, ההבנה שמעבר לצמצום נמצאת הרחבה וככל שמסתפקים יותר אפשר ללמוד מתינות ומידתיות שעצם ההכרה בה מעוררת חווית הרחבה פנימית שמופנית אל השמיימי והנשגב באמון מלא שכל דבר שתזקקו לו באמת יוגש לכם ללא מאמץ ובמובנים מסוימים אלו הדוגמאות לניצחון הרוח על החומר כי אדם מודע שואף לרכב על עולם החומר ולא שעולם החומר ירכב עליו.

דרך הצמצום וההסתפקות מבקשת לבטא מתינות , דיוק וגישה מצומצמת לכאורה שדוחה את כל מה שלא אמיתי, צבוע, ואשלייתי ומטפחת את עמוד השדרה הרוחני שנשען על האופי האמיתי שמבקש להתגלות, על הרצון , על אמון בתכלית החוויה, על כבוד לבני אדם, כבוד לקיום ולבריאה והגישה הזו מציעה בתוכה את כל המרחב האפשרי,, כך האדם הרוחני נמנע מהשוואה לאחרים ולא מרגיש הפסד כאשר הוא לא משקיע את חייו בחיפוש אחר אפשרויות הרחבה אין סופיות אלא בזיקוק המרחב הפנימי מתוך הצמצום וההסתפקות וזו כנראה הסיבה שרבים מגיבורי הרוח פרשו מהדרך המקובלת ויצאו אל המדבר העצמי של האי וודאות.

בני אדם מפחדים ממחסור , מפחדים להיות תלויים באחרים. ולהיות נזקקים

הפתרון שהם מבקשים הוא הרחבה נצחית כדי לא לפגוש את הפחד

אבל הפחד הוא המנוע שדוחף אותם אל עשייה שבמקרים רבים נעשית דווקא

מתוך חווית המחסור שנושפת בעורפם .

הצמצום וההסתפקות הם הדרך להביט אל הפחד בעיניים ולהגדיר את הצרכים האמיתיים שבתורם מדייקים את הדר ועצם ההסתכלות הזו מרחיבה את הדרך כי היא זו שמגדירה אותה וכאשר אדם צועד בדרך שלו הוא חווה התרחבות כי הוא יודע שהוא על נתיב נכון וכך נבנה בו אמון והוא יכול להביט אל העתיד בתקווה לשיפור של התנאים כי הוא יודע שהוא מאיר את הסימטאות האפלות בתוך עצמו וכאשר הוא פועל כך הפחד נסוג ומפנה את מקומו להתפתחות שמרחיבה את הדרך.

לאתר האינטרנט של תחנת ירח

לערוץ יוטיוב של תחנת ירח

לאינסטגרם של תחנת ירח