ואם פרידה- סיפורים על גירושים ומערכות יחסים

ויקטוריה התגרשה רק לפני כשנה והגיעה אליי לדבר באומץ על מה שהיא עוברת.

היא אמא לילד על הרצף האוטיסטי ולמרות שלכל הילדים קשה, במקרה כזה יש התמודדויות נוספות, שדורשות רגישויות אחרות.ויקטוריה היא גם וגם וגם: היא מטפלת שמזדהה מאד עם המטופלים שלה, והיא אמא שמתמודדת כמעט לבד עם הפרידה, והיא בת (להוריה שכבר לא בחיים), והיא אישה רגישה שזקוקה לתמיכה. בשיחה איתה באו לידי ביטוי כל הצדדים האלה שבה.

יש בה משהו מאד שקט, ועם זאת אין ספק שמתחוללת בה סערה. היא התרגשה מאד, וזה ריגש גם אותי.

דיברנו על זה שבאופן טבעי ילדים רוצים שההורים שלהם יהיו יחד, ושחשוב להבהיר להם מסר, שאין להם אחריות על הפרידה של ההורים, כמו גם על האפשרות שאולי יחזרו.

אם כבר ילדים, אז דיברנו גם על הילד או הילדה הקטנים שבתוכנו שלפעמים צריך לתת להם קצת תשומת לב, ולהכיר בקושי שעברו בעבר, כדי לתת לנו להמשיך לעבר העתיד שלנו כבוגרים.

השאלה שיצאתי איתה מהשיחה עם ויקטוריה היא מהן בעצם נורמאליות וא-נורמליות, והאם מישהו מאיתנו נורמלי. מה דעתכם ודעתכן?

~~~~~~~

אשמח שתשתפו עם מישהו/י שיכול/ה להתרם מהפרק, וכדי להגדיל חשיפה, שתלחצו על מעקב ועל דירוג באפליקציות ההשמעה.

כאן ניתן להצטרף לקהילת א.נשים בתהליכי פרידה ⁠https://www.facebook.com/groups/1845086896207715⁠

כאן ניתן להצטרף לקבוצת ווצאפ שקטה, בה אני מעדכנת בכל פעם שיוצא פרק ⁠https://chat.whatsapp.com/E2yjyp9ZT16JcPNAmrrZlO⁠

כאן ניתן לעקוב אחריי ולצור איתי קשר

⁠https://www.facebook.com/ori.winter.3⁠

⁠https://www.instagram.com/ori.nir.winter/?hl=en⁠

~~~

ויקטוריה נהרי היא מטפלת רגשית LI-CBT ומנחת מנהיגות תודעתית.

מלווה נשים ונוער.

אפשר למצוא אותה בעמוד הפייסבוק שלה:

https://www.facebook.com/share/1B81U2GWqi/

דר' יובל דוידור היה נשוי 35 שנים (!!) . הפרידה באה אחרי שרצה לעדכן את מערכת היחסים הזוגית, והרגיש שבקשתו לא נענתה.יובל סיפר לי על כלים ושיטות ודרכים שהוא עשה ועדיין עושה במהלך המסע שלו, בינהם: מסעות פסיכדליים, טיפול EMID ועוד שיטות טיפול.

הבנו שהרבה פעמים מה שקובע את איכות הטיפול או התהליך ההתפתחותי, הוא האדם שמוביל אותך במסע (מטפל, מנחה, שמאן).

דיברנו גם על הקשבה לעצמנו ועל אינטואיציה, אבל גם למתן צ'אנס לתהליכים ועל סבלנות, חוסר ציניות וביקורתיות. דיברנו גם על הרווחים מזוגיות ולמה אנחנו בכלל צריכים אותה, בטח אחרי שכבר עשינו ילדים.לקחתי מיובל טיפ מעולה- להקליט סשנים טיפוליים, ולהקשיב להם אח"כ שוב, ולשמוע בכל פעם משהו נוסף.יובל שכתב את הספר "6 וזהו האם חובה להחליט עכשיו", המציג מתודה סדורה שעוזרת לקבל החלטות, נתן לנו כמה כלים להתמודדות עם דילמות.

השאלה שיצאתי איתה מהפרק היא, האם יש למסעות האישיים שלנו יעד? האם יש מקום שאליו אנחנו רוצים להגיע? מה דעתכם ודעתכן? אשמח לשמוע

~~~~~~~~

כאן ניתן להצטרף לקהילת א.נשים בתהליכי פרידה https://www.facebook.com/groups/1845086896207715

כאן ניתן להצטרף לקבוצת ווצאפ שקטה, בה אני מעדכנת בכל פעם שיוצא פרק https://chat.whatsapp.com/E2yjyp9ZT16JcPNAmrrZlO

כאן ניתן לעקוב אחריי

https://www.facebook.com/ori.winter.3

https://www.instagram.com/ori.nir.winter/?hl=en

"ואם פרידה אז ככה", היא סדרת פרקים קצרים, בהם מומחים בתחומי מערכות יחסים ופרידות, משתפים ברעיונות ובכלים פרקטיים, שאפשר לקחת וליישם, ולשפר בעזרתם את מערכות היחסים שלנו עם בני או בנות הזוג שלנו ועם עצמנו.

הפעם, אירחתי שוב את תמיר ארז, מטפל זוגי עם מומחיות במיניות,ששיתף אותנו בדרכים להפוך ריחוק לחיבור.

אני מזמינה אתכם ואתכן לקחת לפחות דבר אחד מהפרק הזה ולישם אותו.

~~

אפשר ליצור קשר עם תמיר ארז- מטפל זוגי ופסיכותרפיסט גופני , עם מומחיות במיניות

באתר שלו: Tamirerez.co.il

או בטלפון: 0548072424

"ואם פרידה אז ככה", היא סדרת פרקים קצרים, בהם מומחים בתחומי מערכות יחסים ופרידות, משתפים ברעיונות ובכלים פרקטיים, שאפשר לקחת וליישם ולשפר את מערכות היחסים שלנו עם בני או בנות הזוג שלנו ועם עצמנו.

הפעם, התארחה בפרק שוב כרמית וייס , מנחת הורים, מוסמכת מכון אדלר, מומחית לתהליכי פרידה וגירושים. ומטפלת רגשית בגישת LICBT.

היא ענתה לשאלה איך לחיות בלי רגשות אשם הוריים סביב הפרידה?

היא טוענת שזה ממש ישים ולגיטימי להיות ללא כל רגשות אשם בנושא. ממש כך.

אני מזמינה אתכם ואתכן לקחת לפחות דבר אחד מהפרק הזה ולישם אותו.

מיד לאחר שיעלה הפרק נפתח דיון בנושא בקהילת "ואם פרידה אז יחד" בפייסבוק. מוזמנים/ות להצטרף https://www.facebook.com/share/g/1DtEKnYjwi

~~~~~~~~

אפשר ליצור קשר עם כרמית וייס

ב: https://carmitweiss.co.il

או ב: [email protected]

או ב: 050-6619890

דנה ודנה הן שתי נשים כל כך מיוחדות. הן הרסו אותי בחמידות שלהן.
דנה אחת היא הגרושה ודנה השניה היא האישה הנוכחית של ג'וש, והן חברות מאוד טובות.

הן סיפרו לי איך נוצר הקשר בינהן, חודש אחרי שדנה השניה נהיתה בת זוגו של ג'וש, וגילתה שהיא חולה בסרטן.

הן דומות מאוד:
שתיהן אש, שתיהן בלגאניסטיות, שתיהן בנות יחידות.
ההורים של שתיהן התחתנו נישואי בוסר והתגרשו כששתיהן היו בנות שלוש, ולשתיהן היה סבא דומיננטי ששימש דמות אב.

שאלנו את עצמנו את השאלה למה להחליף דנה בדנה? התשובה שלהן היא שפשוט לחיות המון שנים עם אותו אדם זה מאתגר מאוד.

חוץ מזה הבנו שהן גם שונות.
דנה הראשונה נכנסה מהר לזוגיות פרק ב׳, ולדנה השניה לקח הרבה שנים.

בין היתר דיברנו על איך מגשרים על פער בין רשימת הפנטזיות שיש לנו לגבי בן/ת זוג לבין המציאות.
אחת השאלות שעלו בשיחה הזאת היא מה נותן לנו בטחון בקשר. מה לדעתכם/ן?

~~

אשמח שתשתפו עם מישהו/י שיכול/ה להתרם מהפרק, וכדי להגדיל חשיפה, שתלחצו בבקשה על מעקב ועל דירוג באפליקציות ההשמעה.
כאן ניתן להצטרף לקהילת א.נשים בתהליכי פרידה https://www.facebook.com/share/g/1GsoNxgWZc/
וכאן לקבוצת ווצאפ שקטה, בה אני מעדכנת בכל פעם שיוצא פרק https://chat.whatsapp.com/E2yjyp9ZT16JcPNAmrrZlO

תודה!

אני עוקבת אחרי יאיר אגמון והיצירה שלו כבר בערך עשור ומשוגעת על כל מה שהוא עושה, ועליו בכללי. (סדרת הרשת "הטרמפיסטים", הסרט "רחל אגמון", הסדרה "YYY" בכאן 11 , הטור השבועי שלו במקור ראשון, הכתיבה האותנטית ומרחיבת הלב שלו בפייסבוק, ועוד מלא גודיז)

כשפגשתי אותו בחתונה של חברים משותפים, וניגשתי בהתרגשות להזכיר לו שהזמנתי אותו בתפקידי הקודם להרצות בכנס גדול, והוא אמר לי שהוא בכלל מכיר אותי מהפודקאסט, כמעט התעלפתי משמחה. עוד יותר כשהוא אמר לי שלמרות שהוא מפחד להתראיין לפודקאסט בגלל עין הרע, הוא מסכים.

כתירוץ לשיחה הצעתי שנדבר על "ספר האקסיות" שלו, בו כתב חמישה סיפורי פרידה, אבל תכלס דיברנו בכללי על מערכות יחסים.

דיברנו על סיפור הילדות שלו, על סיפור הזוגיות המיוחד של ההורים שלו, על הבדידות שלו כילד דתי לאמא חד הורית וקשת יום, ועל האהבה שלו אליה, ועל איך תיקן שבר אישי והקים משפחה עם אישה שהוא אוהב, ועם שלושה ילדים שעושים הרבה רעש משמח בבית.

דיברנו גם על הזוגיות שלו ועל זוגיות ארוכת שנים, שזה מה שהוא מאחל לעצמו. אז גם אני.

יאירקה הוא איש מתוק ונדיב וצנוע וחמוד. הוא כיבד אותי בשסק וחתך לי מלפפון פקוס. אלה היו פגישה ושיחה שחיממו לי את הלב באופן שקשה לי לתאר.

מתי היא קורבן לגילוי עריות ולאונס קבוצתי בילדותה. זה מפעים לראות מה היא עשתה עם זה ולאן הגיעה.

כשנזכרה בשנות ה20 לחייה, בחוויות הקשות שהודחקו, היא יצאה למסע של ריפוי, שבמהלכו פיתחה את גישת המנהיגות התודעתית, שאחד מעקרונותיה אומר שמציאות היא השתקפות של התודעה שלנו.

שנתיים וחצי לאחר שהתגרשה מבן זוגה, אחרי שהיא הצליחה לעשות עדכון גרסה ולהיות בתודעה של נאהבת, הם חזרו להיות יחד.

היא בחרה לקחת אחריות על החיים שלה, ולא להפקיר את עצמה יותר, ושינתה תפקיד ממחזיקה למוחזקת.

מתי אומרת שכל הקונפליקטים שלנו עם בן/ת הזוג שלנו (וגם עם הילדים/ חברים/ קולגות וכו'), הם בעצם גירוי של אותו כאב אחד שלנו, שאותו עלינו לרפא.

זה פרק למתקדמים שנותן הרבה חומרים למחשבה לאנשים שעסוקים בהתפתחות אישית ובמודעות עצמית.

השאלה שיצאתי איתה מהשיחה עם האישה החכמה הזאת היא האם כל מה שהתקלקל ניתן לתקן, האם כל שבר ניתן לרפא. מה אתם ואתן אומרים?

פרק חדש של "אז ככה", סדרת הפרקים הקצרים (כ15 דק' לפרק), בהם מומחים בתחומי מערכות יחסים משתפים ברעיונות ובכלים פרקטיים, שאפשר לקחת וליישם ולשפר את מערכות היחסים שלנו עם בני או בנות הזוג שלנו ועם עצמנו.

הפעם, עידית קוסטיצקי טישל, שדכנית קצת אחרת, ענתה לשאלה שלי:

איך להפיק את מלוא הפוטנציאל מדייט ראשון?_______________________

אשמח לשמוע על דבר אחד שאתם בוחרים ליישם מתוך הפרק, או שהתחברתם אליו.

מיד עם עליית הפרק, נפתח דיון בנושא בקהילת "ואם פרידה אז יחד" בפייסבוק. מוזמנים/ות להצטרף https://www.facebook.com/share/g/1DtEKnYjwi

~~~~~~~~

לטובת תהליך שידוך מיוחד וקצת אחר, אפשר ליצור קשר עם עידית בטלפון 054-8046061

פעם כשהייתי בכיתה ד', צפריר היה איתי בכיתה חודש ואז יום אחד נעלם. אחרי 30 שנים גיליתי את הסיפור הדרמתי שעומד מאחורי ההעלמות הזו.

בלי (ואולי בעצם עם) קשר, הוא התגרש לפני שנה וחצי.

הוא שיתף אותי בהרהורים על המסע שהוא עובר מאז הפרידה. על פחד לשקוע בדכאון, על חיפוש עצמי מחדש, על קושי לשחרר דברים ולהתקדם, על תקשורת אינפורמטיבית מול רגשית, על חמלה ורוחניות, ואפילו על אילוף כלבים.

צפריר העלה נקודה מעניינת, והיא שבן/ת הזוג שלנו הוא מי שגורם לנו לתת דין וחשבון, ואז אנחנו מאשימים אותו על הדין והחשבון שהוא דורש מאיתנו. כל זה במקום לקחת אחריות על המעשים שלנו.

אחת השאלות שיצאתי איתן מהשיחה עם צפריר היא, האם רובנו צריכים בן או בת זוג (או ילדים או כלב) שיהיו עוגן עבורנו, ואם כן, מדוע אנחנו צריכים עוגן חיצוני? מה דעתכם ודעתכן?

אני חושבת שהמושג מעורר השראה מתאים בול לארז. הוא איש מרגש שיש הרבה מה ללמוד ממנו.

הוא ההוכחה לכך שאפשר לעשות מהפכות בחיים, ולהפוך מאנשים שלא חשבו על עצמם שום דבר טוב, לאנשים עם ערך עצמי גבוה, ואהבה עצמית אמיתית.

כחלק מהמסע שלו לאהבה ולהערכה עצמיות, ארז התחיל לרוץ, חלה בסרטן, החלים, הבין שהוא רוצה יותר בחיים, התגרש והשתתף פעמיים ב'איירון מן'.

הוא התחתן כי היה רצוי ולא הכיר את התחושה הזאת. דיברנו על ההבדל בין להרגיש רצוי בקשר, לבין לרצות, ועל זה שהרבה נופלים למלכודת הזאת.

השאלה שיצאתי איתה מהשיחה עם ארז היא למה מערכות יחסים (בדגש על זוגיות), הן כלי הכרחי להתפתחות אישית ולצמיחה. האם אנשים צריכים בן/בת זוג כדי לעשות עבודה פנימית.

מה דעתכם/ן?