37 שנים נועה היתה עם אותו גבר. הראשון שלה מהתיכון. בדיוק כמו ההורים שלה. הדבר האחרון שהיא דמיינה זה שהנישואים האלה יסתיימו.

כשבעלה סיים את הקשר היא נכנסה למיטה ולא יצאה ממנה שלושה חודשים. אמא שלה ישנה איתה ושמרה עליה, המשפחה והחברות שלה עטפו אותה, ואפילו אישה אחת זרה שנועה דפקה לה את האוטו באחד מהרגעים הקשים ביותר, חיבקה אותה ושלחה אותה הביתה עם עוגה ומילים טובות.

בעולם של מיתוג, נראות, פומו וחשיפה ברשתות החברתיות, דיברנו על התדמית של אישה עם הטייטל "גרושה", דיברנו על להנות מעולם האפליקציות, דיברנו על תגובות של ילדים גדולים, ודיברנו על האהבה החדשה והמיטיבה של נועה.

הדבר הכי מקסים בנועה הוא היכולת שלה לכבד את ההחלטה של הגרוש שלה לסיים את הקשר, ואפילו להעריך אותו על האומץ שהיה לו לקבל ולבצע אותה. היא לא כועסת עליו אפילו קצת. בעיני זאת גדלות נפש.

נועה היא סטורי-טלרית. זה פרק עם סיפורים מעולים, אנרגיות טובות ועם הרבה צחוק.

האם תמיד נדרש משבר חיים כדי לעשות שינוי ולהתחיל לחיות את החיים במלואם?

אצל מיכל זה היה הסרטן בו חלתה בגיל 32, שגרם לה לתפנית בחיים, ולא הגירושים כמו שקורה להרבה גברים ובעיקר נשים.

היא היתה עורכת דין והיום היא צלמת דיוקנאות. היא טוענת שלאישה שמצטלמת יש אח"כ סקס טוב יותר. יש לה רשימת כללים לתמונות מנצחות באפליקציות. כדאי להקשיב!

שלושה ימים אחרי שעברתי לבית חדש וחודש לפני שמיכל עוברת, דיברנו על כוחו ומשמעותו של בית. על חשיבותו בתהליך של התחדשות.

מיכל היא אישה עם שמחת חיים. היא סקרנית ומתנסה וחוקרת ונהנית מכל העולמות. היא אוהבת לפלרטט ועם זאת לצד כל החגיגות שהיא חוגגת, היא יודעת שמה שהיא רוצה, זו אהבה מונוגמית גדולה .

גבי אומרת שכמו שהתגרשה כך גם יכלה להמשיך לחיות עם מי שהיה בן זוגה כל החיים. אלו יכלו להיות חיים "בסדר", ללא ריבים, עם חברות ומשפחתיות טובה, אבל בזכות האומץ שהיה לה להתגרש, וכן, גם בזכות זה שהיא בחרה לשים את עצמה במרכז, היא התעוררה על החיים של עצמה וחיה אותם בהנאה רבה יותר באופן משמעותי.

אז היכן טובת הילדים? איך שומרים עליה בקנאות לצד הרצון להיטיב עם עצמינו, ולהיות גם נשים (או גברים) ולא רק הורים?

ניסינו לתת תשובות על השאלות האלה. אני חושבת שעל כל המורכבות שבהן, גם הצלחנו במידה מסויימת.

דיברנו גם על נסטינג ופרידה הדרגתית.

דיברנו גם על שיח פתוח עם ילדים, ומתי הוא כבר לא.

דיברנו על דייטים ועל "להתפס" על ידי הילדים או כמעט להתפס.

דיברנו גם על שובע מעולם הדייטים ועל כמיהה לקשר רציני ועמוק

פעם ראשונה ששרים אצלי בפרק. זה היה מפתיע וכיפי.

אביב משמיע את הקול של הגברים הגרושים שאינם במשמורת משותפת. זה אתגר רגשי וכלכלי גדול.

הוא משתף בכנות בקושי הכלכלי, בתחושת הבדידות ובעצב.

הוא אדם מאמין, ולמרות שהיו פעמים בהן כעס על אלוהים, הוא עדיין נאחז בו ומודה לו על החסדים שהוא עושה איתו.

איך בא לי שמישהי תשמע את הפרק הזה ותתחיל איתו. הוא מקסים. היא תרוויח גבר שמרשה לעצמו להיות חלש ולגעת בכאב, כי הוא יודע שהוא חזק ויכול לנצח הכל.

מה עושים כשהלב נשבר? מה עושים עם הגעגועים לבני זוג מהעבר?

עד כמעט גיל 40 , לכרמי לא היתה מערכת יחסים רצינית של יותר מכמה חודשים .

זה אומר שהיא מומחית לפרידות, ויש לה הרבה מה להגיד בנושא. היא מספרת ומשתפת בכנות מרגשת.

היא לא ממש מאמינה באהבה ממבט ראשון, או אפילו בהתחלות עם פרפרים בבטן . היא חושבת שהתחלה של קשר צריכה להתבסס על תפיסות וערכים דומים והפרפרים צריכים להגיע רק מאוחר יותר.

כרמי היא בחורה שמרשה לעצמה להרגיש עד הסוף. לאהוב עד הסוף ,להתפרק עד הסוף , להרגיש עד הסוף.

אחרי שהכרתי אותה הבנתי למה קל גם להתאהב בה

קרן היא תאומה זהה. זה אומר שכבר מהרחם היא ביחד. תמיד יחד. עם הגרוש שלה היא היתה כבר מגיל 15.

אחרי הפרידה הקשה והסבוכה ממנו, ואחרי זוגיות נוספת שנגמרה במוות, ואחרי שחלתה בסרטן והחלימה, היא התחילה ללמוד להקשיב לעצמה ולצרכים של עצמה וליישם אינדיבידואליות. היום היא יודעת להיות לבד.

בין היתר קרן מאמנת בשיטת סאטיה ומחברת בין הוויות לתחושות גופניות. גם מול לקוחות שלה, גם עם עצמה, וגם איתי היא הדגימה את זה בתרגיל שעשינו בפתיחת השיחה שלנו.

השיחה עם קרן מזכירה עד כמה החיים שלנו הם גם וגם: טוב ורע, אתגרים והתגברויות, אבל מה שהכי חשוב זה שהחיים שלנו הם מראה המשקפת לנו את הבפנים שלנו. צריך לפקוח עיניים, להיישיר מבט אל המראה ולקבל ממנה תשובות לגבי התהליכים שעלינו לעבור.

דמיינו מסיבת הפתעה ליום הולדת, שאותה מארגנים לאישה החוגגת, לא אחרת מאשר הגרוש שלה ואישתו החדשה.

לפני שהכרתי את כרמית וייס זה נשמע דמיוני.

אחרי הפגישה איתה זה כבר נראה לי הגיוני לגמרי, כי היא אישה עם לב טוב ורחב, וכוונות טהורות כל כך שזה פשוט לא יכול להיות אחרת גם כלפיה.

היא רואה על בנוכחות של אישה חדשה בחייו של הגרוש שלה הכפלת כוח ויתרון גדול.

דיברנו על טובת הילדים, דיברנו על אימהות בצל גירושים.

כרמית היא אישה שנותנת אופטימיות וכח. לדעתי זה פרק שממש נותן תקווה. כיף להקשיב לה.

רוני התגרשה רק לפני חודש וחצי.

יש חתכת קונטרסט בין החיוך הילדי שלה לבין הנושאים הלא פשוטים שהיא מציפה.

היא מדברת בכנות רבה, שמעלה בי תהייה כללית לגבי הכנות שלנו עם עצמנו. עד כמה יש לנו אומץ לראות ולהגיד לעצמנו דברים מסויימים.

דיברנו על התבוננות על כאב ושהייה בתוך הקושי.

דיברנו גם על פירוק לצורך הרכבה מחדש.

דיברנו גם על חיים ללא משפחה וכמיהה למשפחתיות.

לדעתי זה פרק למתקדמות ולמתקדמים. לפעמים גם כדי להאזין לפרק נדרש אומץ.

היה חשוב לרוני לספר את סיפורה מנקודת הזמן העכשווית שלו. לפני שהדברים מסתדרים. לחשוף ולאפשר הזדהות גם בתוך התקופה הקשה שבה היא נמצאת.

קשה אבל אופטימית..

הילה הציעה לי לפני שהתחלנו את השיחה להזיז את הגוף. עמדנו אחת מול השניה, הנענו את האגן, את הצוואר והראש ואת הכתפיים. הסתכלנו אחת על השניה ונשמנו. התקרבנו.

ואז התחלנו.

הילה עברה משבר גדול אחרי הגירושים. היא טוענת שהיתה למשבר הזה נוכחות עוד כשהיתה ילדה. המשבר כלל בין היתר חוסר ויסות במפגשים עם גברים ובהתמכרות לאלכוהול.

ההתפקחות שלה הביאה איתה התפתחות אדירה. הילה גילתה עולם ששינה לגמרי את מסלול חייה. הוא הביא עימו נחמה, התעוררות, מקצוע וגם אהבה.

להילה יש כיום זוגיות משמעותית שמסבה לה אושר רב, אבל מה שהבנתי מהשיחה איתה זה שכשאומרים ״פרק ב״, לא מתכוונים דווקא לפרק ב׳ של זוגיות, אלא לפרק ב׳ של החיים שלנו עם עצמינו.

זו שיחה של שכל לצד רגש, ושל רוח לצד ארציות. זו שיחה עם אישה שיפה מבפנים אפילו יותר ממה שהיא יפה מבחוץ.

מה לוקחת איתה אישה שניידת משטרה מבריחה אותה מהבית תוך עשר דקות למקלט לנשים מוכות? רוזאן שחאדה לא לקחה בגדים. היא לקחה ספרים.

בהרבה שיחות שלי עם נשים עולה נושא האומץ שלהן. כששומעים על האומץ של רוזאן מבינים מחדש את המושג אומץ. היא אישה שהלכה שוב ושוב נגד כל מה שייצגו החיים שלה. נגד ההורים שלה והמשפחה, נגד התרבות הבדואית ממנה באה, נגד הבעל המכה. אותו בעל שכל כך אהבה ואפילו המירה עבורו את דתה.

רוזאן היא אישה צעירה וקטנה. נראית אפילו שברירית. אבל היא כל כך חכמה וחזקה. היא הצליחה לקטוע את רצף ההעברות הבין דוריות של משפחתה, ולספר לבנותיה סיפור חדש של נשים בחברה מסורתית ועל נשים בכלל.

את ההתמודדות שלה עם סיפור חייה הקשה, היא החליטה להפוך לעיסוק והיום היא מלווה נשים ביציאה ממעגל האלימות.

רוזאן היא וואחדה אישה!

~~~

ايش بتاخد معها امراة اللي الشرطة هربتها من البيت على ملجى للنساء المعنفات ؟

روزان شحادة ما اخدتت معها ملابس كانت بتاخد معها كتب وبس.

في الكتير من محادثاتي مع النساء منحكي عن موضوع شجاعتهن.

بعد ما تسمعوا عن شجاعتها لروزان بتفهموا من اول لجديد كلمة شجاعة.

هي امراة طلعت ضد كل الصعوبات عرضت عليها الحياة، ضد والدينها وعائلتها ضد الثقافة اللي تربت فيها، ضد الجوز الضارب، نفس الواحد اللي حبت هلقد وحتى بدلت دينها منشانه.

روزان هي امراة صغيرة بالعمر جسمها صغير وحتى نقول لطيفة كمان لكنها ذكية وقوية جدا.

نجحت روزان توقف نصيبة حياتها ونصيبة عائلتها، وتحكي لبناتها قصة جديدة عن النساء في المجتمع التقليدي وعن النساء بشكل عام.

روزان قررت تاخد قصة حياتها الصعبة عشان ترافق النساء بطلوعهن من دائرة العنف.

~~

לינק לפרויקט מימון המונים של הספר של רוזאן

https://headstart.co.il/project/80677