האורח שלנו היום הוא הרב יובל שרלו, ראש ישיבת
"אורות שאול" השוכנת בדרום תל אביב ופעיל ציבורי בולט בזרם הדתי לאומי.
הרב שרלו עוסק במגוון תחומים ציבוריים ובכלל זה מכהן
בוועדות אתיות רמות דרג, חבר בארגון רבני צוהר ובפורום תקנה ומכהן כראש המרכז
בהמשך לפרקים הקודמים (14ו - 53) בהם עסקנו בנושא
של ייפוי כוח מתמשך מבחינת הדין האזרחי (בעניינים רכושיים, אישיים ורפואיים) היום
נדבר על ייפוי כוח רפואי בכל הנוגע לחולה הנוטה למות וזאת בראי ההלכה.
חשוב להדגיש כי ייפוי כוח מתמשך חל עד למצב בו
אדם מוגדר כחולה הנוטה למות ומכאן ואילך ייפוי הכוח אינו תקף ויש צורך לחתום מבעוד
מועד גם על ייפוי כוח לקבלת החלטות על טיפול רפואי לפי חוק "החולה הנוטה למות" (2005).
במסגרת הריאיון הרב שרלו סוקר את שני המסלולים העיקריים
העומדים בפני אדם המעוניין לקבוע היום כיצד יתקבלו החלטות בענייניו הרפואיים שעה
שהוא עצמו לא יהיה כשיר לעשות זאת בשל היותו "חולה הנוטה למות":
1. מתן הוראות מקדימות
המדינה מאפשרת לכל האזרחים מעל גיל 17 שכשירים
לקבל החלטות, לתת הנחיות רפואיות מקדימות או למנות מיופי כוח, למקרה שבו יהפכו
לחולים הנוטים למות שאינם כשירים לקבל ההחלטות.
ההנחיות או ייפוי הכוח ניתנים להארכה או לביטול.
חרף האמור, הרב שרלו מסביר מה מרתיע אנשים מלחתום
על המסמכים הנ"ל (לא לפתוח פה לשטן וכו').
על מה מדבר חוק "החולה הנוטה למות"?
החוק עוסק בחולים במחלה חשוכת מרפא הנמצאים בסוף חייהם,
ומחייב את הצוות הרפואי למתן טיפול מקל להם ולבני משפחתם.
החוק מסדיר את הכללים לפיהם יוכלו להורות מראש
שלא לקבל טיפול רפואי, אם לא יהיו כשירים לקבל החלטות, כדי להימנע מהארכת הסבל.
החוק קובע את המגבלות להימנעות מטיפול רפואי
ואוסר על המתה במעשה או על סיוע להתאבדות.
הרב שרלו מבהיר מהי החשיבות הגדולה של חתימה על
ייפוי כוח או מתן הוראות מקדימות מנקודת מבט דתית ומספר לנו על מיזם
"צוהר עד 120" שנועד לתת מענה לציבור כיצד לקבל החלטות הרות גורל מבחינה הלכתית ומוסרית שעה שבן משפחה נמצא בין
במצבים רפואיים אלה, קרובי החולה מתחבטים בשאלות
האם לבצע החייאה בכל מחיר בחולה המוטל על ערש
האם יש מצבים שבהם מותר להפסיק פעולות הזנה?
האם ישנה חובה להזין חולה עם דמנציה מתקדמת?
מהי עמדת ההלכה לגבי טיפול פליאטיבי או שימוש
לכניסה לאתר "צוהר עד 120" נא ללחוץ על
https://ad120.tzohar.org.il/