למוות בעתו, צפוי וידוע מראש. זה משום שאביה של תמר נהרג במלחמת ששת הימים רק שבועות ספורים לפני שהיא נולדה, ובשנים שלאחר מכן מתו גם שני אחיה ואחותה. היא נותרה לבדה עם אמה, והכתיבה הייתה במידה רבה הזדמנות להיערך, להיפרד לשם שינוי פרידה מסודרת וגם להיות נושאת כלים, לשאת עליה חלק מהסבל שאימא שלה נשאה בחייה. היא גם קנתה מצלמת וידיאו והחלה לצלם, ואימא שלה, הקשוחה, שיתפה פתאום פעולה. ״הרגשתי שאני עומדת בפני חצייה של נהר״, כותבת תמר בספרה, ״רציתי לאסוף כמה שיותר

סימני דרך מהגדה שאליה לא אוכל לשוב״.

שיזמה ובו היא ואחרים עומדים על הראש כשנשמעת הצפירה – תמר עובדת על תערוכה שמנסה לעשות סדר בסיפור המשפחתי.

Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠