כשאני הייתי כבר ילד בן 7, 8, משהו כזה… אני כבר התרוצצתי הרבה ברפת. ובתוך זה שהתרוצצתי, גם הייתי מנסה לחלוב פרות. והתחלתי לחלוב… ובתור זה נעשיתי איש רפת ממש. אני לא אומר, זה לא נעים להשוויץ, אבל… אני הייתי החולב המדופלם ביותר ברפת [צחוק ברקע]. כל פרה שעשתה בעיות ובעטה… [אני] צריך להגיע. בשלב מסוים התרוצצתי בין הרפתות לחלוב את הפרות הבעייתיות.

“הייתה הופעה ואז היא… היא אומרת: ‘אני אחרי הופעה, אני חוזרת לתל אביב’.

כשהייתי בן 19 או משהו, אני כבר לא זוכר בדיוק, החלטתי לעשות טרמפים לאילת. אז בשבילי אילת הייתה משהו חדש. אני כבר לא אספר על כל החוויות שהיו לי משמה… ונשאר בדרך לאילת ב… עין חצבה או עין חוסוב. יש שמה עץ ענק, אני חושב שהוא עוד קיים, של העץ הזה אחד מהענפים הגדולים היה ככה אופקי, והיה בערך שני מטר מעל האדמה. ואני כשעשיתי את הטרמפים לאילת, החלטתי שזה מקום מצוין לישון… לישון עליו. אבל מה לעשות, מתוך שינה נתתי סיבוב, עפתי למטה, ותוך כדי נפילה אני כנראה התעוררתי… ונדפקה לי היד. למזלי, היה שמה איזה צבא שהיה שמה ליד, היה רופא. הלכתי אליו והוא חבש אותי, ועם זה נסעתי אחר כך לאילת.

הוא הגיע עם המשפחה לארץ. הם הגיעו למה שאז… אז קראו לזה מסחה… היא כפר תבור. הוא הגיע לארץ כשהוא היה נער כבר. אני את הסבא הצלחתי לראות עוד כשהוא היה בכפר תבור, במסחה. ויש לו משפחה… תשעה אחים ואחיות. שניים מהאחים לא הגיעו לארץ, הם נסעו לאמריקה, לארצות הברית, ושם נשארו ולא הכרתי אותם. חלוצים. המשפחה הזאת בכלל הייתה מאוד ידועה. התבורים מהתבור

אתן מפרסמות את זה אחר כך? יכול להיות למשל מקרה, לגמרי מקרה, שאתן ראיינתן אותי, כתבתן… ושולחות אלי. ואני קורא את הדברים ואני רואה [ש]יש פה כמה דברים לא בדיוק מה שהיו. אולי לא הבנתן בדיוק נכון מה שאמרתי או… או אני לא יודע מה.

יש כל מיני אנשים שמראיינים אותם ואחר כך כותבים עליהם, או שהם בעצמם מחליטים לכתוב על עצמם, וכן הלאה. אני לא הגעתי למצב כזה, שחשבתי שזה ראוי בכלל להתחיל לפרסם דברים כאלה עלי.