אפרכסת

השפיעו על "אפרכסת" עם כמה שאלות קצרות - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

אלוף-משנה דורון מיינרט קיווה להיות תת-אלוף, מפקד אוגדה. זאת היתה ציפיה סבירה - הוא אהב את חיי הצבא, היטיב לפקד על גדוד וחטיבה ובהיותו סמח״ט 7 אחד המג״דים היה איל זמיר, שהתקדם מאז בארבע דרגות נוספות.

אלא שלמיינרט היתה בעייה רפואית קשה בפיו - הוא לא הצליח, ולא התאמץ, לסגור אותו. הבעת עמדותיו נגד נזקי כיבוש האוכלוסיה הפלסטינית סימנה את מיינרט כמחולל צרות. בכירי הצבא העדיפו אותו דומם, או באזרחות. ״איש עקרונות, מוצק, לא מתגמש,״ מתאר אותו אחד מעמיתיו, המעריך ומחבב אותו אך שתק בדרכו מעלה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר מיינרט, יליד קיבוץ בן השיטה, איך נקטע שירות הקבע שלו - ובהמשך, שירותו במילואים בחטיבת המבצעים, בהוראת אהרן חליווה - כשהתמיד בהתבטאויתיו, אף שלא חילחלו לעבודתו המקצועית בתכנון מהלכים מלחמתיים בחזיתות איבה. 

ליבת השיחה היא המציאות המקוממת בגדה, שם מנסה מיינרט לסייע לפלסטינים המותקפים בידי פורעים, כשפיקוד המרכז, משטרת מחוז ש״י והשב״כ מסייעים למתנכלים, במעשה ובמח

אמיר אורן, נלי מרקמן ואורי רמתי נפגשים בסלון של בן גוריון לשיחה  על בן־גוריון ותפיסת הביטחון שעיצב תפיסה שנולדה אז וממשיכה להשפיע על חיינו גם היום.

מתוך הפודקסט "בסלון של בן-גוריון"

אמיר אורן, נלי מרקמן ואורי רמתי נפגשים בסלון של בן גוריון לשיחה  על בן־גוריון ותפיסת הביטחון שעיצב תפיסה שנולדה אז וממשיכה להשפיע על חיינו גם היום.

מתוך הפודקאסט "בסלון של בן-גוריון"

אפרכסת עם מנהל הלחימה - באש, במקרה ייחודי זה - של בסיס רמת דוד, אורן לשם, על ״עשן ואי-ודאות״ באירוע השריפה בכרמל בדצמבר 2010. רצף האירועים, האילתורים, ההחלטות, ממלאי התפקידים; חיל האוויר במעבר משיגרה לחירום; מיקומם הנכון של המפקדים, של הממונים על המפקדים ושל הממונים על הממונים. 

שיחה שנייה עם סא״ל במילואים  לשם ממערך הלוחמה האלקטרונית, סגן מפקד טייסת התעופה בכנף 1 שבעמק יזרעאל בהתרגש האסון.

בסיפור, המשמש גם תשתית ללקחים כלליים בניהול משברים : הכבאים, סמלות המבצעים, מפקד טייסת התעופה, מפקד הכנף, מפקד חיל האוויר, נתניהו, ברק, טייסי הכיבוי הזרים ועמיתיהם המקומיים, תחרות היוקרה הרוסית-אמריקאית וגם מטוס יחסי הציבור המתקרא סופר-טנקר.

אולפן: אמנון האס
עריכה: עופר בדרשי

אורי סביר היה איש משרד החוץ שלאחר פרישתו משירות המדינה ניסה לקדם את השקפת עולמו, שביטויה המובהק היה תהליך אוסלו, כחבר כנסת מטעם מפלגת המרכז שהשתתפה בממשלת אהוד ברק.

ערן עציון, עוזרו של סביר בהיותו מנכ״ל משרד החוץ בתקופת השר פרס וסגנו ביילין, לא רק מעריך מאד את תיפקודו של סביר - בלי לומר זאת במפורש, הוא גם הולך במידה ידועה בדרכו. לקראת הבחירות לכנסת יודיע לאן פניו מועדות, אך הכיוון די ברור. כשעציון מתאר את עצמו כ״דמוקרט״ ומתייג-מסייג כ״דמוקרט ליברלי״, לא קשה לנחש היכן נמצא ביתו הפוליטי, במפלגה ששמה כולל אחד משני המונחים ושאינה מתקראת ״הליברלים״.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר עציון את מסלולו והשקפותיו. נער רחובותי, לוחם בשלדג - מסרב לספר על מבצעי היחידה בשנותיו בה, למעט להעלאת יהודי אתיופיה - ואז סטודנט וצוער בשירות החוץ. לימודי המזרח הרחוק, בדגש על סין, סימנו לו את הכיוון, השגרירות החדשה בבייג׳ינג. להפתעתו נשלף בידי סביר ללשכת המנכ״ל ולעמדת תצפית מעורבת במגעי השלום עם הפלסטינים וסוריה.

אף ששנותיו כקונסול בחוף המערבי היו נעימות ופוריות, הן הרחיקו אותו ממרכז העשייה, אליה שמח לחזור כשעוזי דיין הזמינו לפעול לצידו במועצה לבטחון לאומי. הוא נשאר במל״ל, עד לסגנות הראש, בימי אפרים הלוי, גיורא איילנד ואילן מזרחי, כשלמרות הצורך והחקיקה והשינוי מ״מועצה״ ל״מטה״ הלך המל״ל והתרוקן מהתוכן שנועד לו, במיוחד כשהגיע אליו, בחסד נתניהו ובשאיפה להתקדם משם לראשות המוסד, יוסי כהן.

עציון הפיח חיים בחטיבת התכנון של משרד החוץ. לאכזבתו, נתקל תכופות בפלישתם של ראשי זרועות המודיעין לתחום התכנון ובחריגתם מהערכות להמלצות.

הוא משוכנע ביכולת המדינאות האמריקאית-ערבית-ישראלית להתגבר על מכשול נתניהו. אחרי שנות מחאה, התנגדות ומגעים עם גורמים אזוריים ועולמיים, לא יפתיע אם יפעל להשתלב בדרג הפוליטי או בתפקיד מקצועי בכיר, לקידום השקפותיו.

אולפן: אמנון האס
עריכה: יעל בדרשי

בארבע מלחמות - ששת הימים, ההתשה, יום הכיפורים ולבנון - היה נעם שפירא איש יחידת האיסוף המרכזית של חיל-המודיעין, ששינתה באותן שנים את מספרה מ-515 ל-848 ושוב ל-8200. שפירא התחיל שם כמש״ק וסיים כרמ״ט, ראש מטה 8200, אלוף משנה - גם דרגתו כמפקד יחידת האיסוף הגלוי, חצב.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר שפירא, המופקד כיום כגימלאי על מורשת 8200 וגילגוליה, עד לש.מ. 2 - חיקוי של MI הבריטי, שירות מודיעין (צבאי) 2 - בתש״ח, על שירותו ביחידה ואירועי מפתח בתולדותיה. בעודו מקווה להחזיר את עטרת החבצלת ליושנה, הוא פועל להנציח אותה ולשתף בקורותיה את פרחי המודיעין, ילידי האלף השלישי.

שפירא מתאר את עידן העילויים, דוגמת סגן-אלוף שאול שמאי, מפענח המידע המוצפן כתוצאת חושיו ובקיאותו; את המעבר בראשות אמ״ן מאהרון יריב לאלי זעירא ובפיקוד 8200 משלמה ענבר ליואל בן פורת; את הימים הגורליים לקראת מלחמת יום הכיפורים, במתחים בין האיסוף למחקר לראשות אמ״ן; ואת 6 באוקטובר 1973 ב״בבל״, הבסיס המופצץ של היחידה ברכס אום חשיבה שבסיני. ״כשהאנטנות נפגעו בפצצות המצריות - הקליטה השתפרה״.

בשנים המיידיות שלאחר המלחמה ואף בעשורים הבאים כמו הוטמעו הלקחים, אך ככל שהתקדמה המאה ה-21 הם נשכחו, בביטול יחידת ״חצב״ ובהזנחת משימת-העל של 8200, ההתרעה, לטובת מודיעין-למטרות. ותיקי קצונת המודיעין שמעו את דור צאצאיהם מתפארים ביכולתם לדעת באיזה חלון בביירות להכניס איזה טיל ולאיזה חדרון עומד לפנות מנהיג חמאס. ״בספטמבר 2023 התרברב ראש אמ״ן שהוא יודע מה עושה סינוואר בכל רגע ומתי הוא הולך לשירותים״. 

אולפן: אמנון האס
עריכה: יעל בדרשי

לשיחה עם עו״ד יהושע רזניק על חוויותיו ותובנותיו ב-50 שנות פעילות כמשפטן, מחציתן בתביעה ומחציתן בהגנה, אין די בשעה. בתוך סד זמן זה נדחס רק חלק, המעורר רצון להרחיב ולהוסיף.

רזניק הגיע לפרקליטות המדינה אחרי שירות צבאי ביחידת ״אגוז״, במחלקת ההיסטוריה במטכ״ל ובסיוע לאיתור נעדרי מלחמת יום הכיפורים. כשייצג את המדינה בפני בית-המשפט העליון התוודע לסגנונות השונים של הנשיאים אגרנט וזוסמן. ברבות השנים הגיע לתפקיד המשנה לפרקליט(ת) המדינה לפלילים.

דומה ששיא התנסותו כתובע היה תיק דרעי. לאמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר רזניק על המקרה המוזר של אסתר ורדרבר, האם המאמצת של יפה דרעי, שלטענת הגנת דרעי תרמה עם בעלה כסף רב - ממקורות אפופי סימני שאלה - לזוג דרעי. מכונית נהוגה בידי מקורב של מקורב דרסה את ורדרבר למוות ובכך נמנעה הבאתה לעדות במשפט. שלילית במיוחד היתה התרשמות רזניק מאורח חייו של דרעי, שר פנים בסוף שנות ה-20 לחייו.

כך כתובע. כסנגור הגן רזניק על פקיד משרד ראש הממשלה עזרא סיידוף, שהואשם יחד עם שרה נתניהו בתיק המעונות. על אורחותיה וסגנונה של נתניהו יש לרזניק דעה.

השופט מנחם מזרחי, הנוטה חסד למקורבי נתניהו במחיר הפיכת החלטותיו במחוזי, זכור לרזניק מפעילות הדדית בעבר. גם בהיותו בפרקליטות, אומר רזניק, היתה למזרחי ״נטייה סנגוריאלית״. 

רוב השיחה כובש רזניק את המזג הג׳ינג׳י המסתער שאיפיין אותו לפנים, אך לקראת הסוף (הארעי?) הוא משחרר אותו מחרצובותיו, כשמוזכרים יריב לוין ומעלליו. 

אולפן: אמנון האס
עריכה: יעל בדרשי

המחזור של גדי שמני בצנחנים, מחזור ביקור סאדאת בירושלים, הפגיש אותו עם בני גנץ, עופר שלח, אליעד שרגא, דוד (צורי) צור, ניר ברקת ואיתן כבל. רשת קשר מועילה, אך גם תשתית לתחרות עתידית.

קצת יותר מ-20 שנה אחר-כך, והוא בפיסגת הצנחנים כמפקד החטיבה הסדירה 35, היו בין מפקדי הגדודים תחתיו ארבעה אלופים לעתיד - יוסי בכר, מוטי ברוך, איתי וירוב ואהרן חליווה. חמישי, אמיר ברעם, היה מפקד הסיירת. נעם תיבון, שאותו מינה שמני למפקד אוגדת איו״ש בהיותו אלוף פיקוד המרכז, היה סגנו בגדוד.

כדי להשלים את סיפור שושלת הצנחנים התמנה שמני, בתפקידו הראשון משלושה כאלוף, למזכירו הצבאי של ראש הממשלה אריק שרון, שעלילות יחידותיו בפעולות הגמול פירנסו את דמיונו של הילד הירושלמי גדי, בנו של איש כוחות הבטחון - משמר הגבול, משטרת ישראל, שב״כ.

שמני, שהיה תמיד מהפתוחים והלבביים במפקדי השדה של דור לבנון והשטחים, משבח בעיקר אותם קצינים - הרצי הלוי, למשל, מח״ט 35 כשהצנחנים נכללו באחריות פיקוד המרכז - שהצטיינו ביושר, קור רוח ואמירת דברים כהוויתם למפקדיהם, ״בלי אימת ממונים״.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ דוגם שמני מעט ממסלולו כמפקד ארבע פלוגות וסיירת, מג״ד 890, אלוף משנה בארבעה תפקידים, ראש חטיבת המבצעים ונספח צה״ל בוושינגטון. הוא מספר על הטבח בסברה ושתילה מזוויתו המיקרית ביציע, על רגע גילוי הכור הגרעיני בסוריה ועל התמודדותו עם האלופים איזנקוט, גנץ, גלנט ומזרחי על תפקיד הרמטכ״ל.

מאלפות במיוחד תובנותיו של שמני בשתי סוגיות - תרדמת צה״ל, בהשראת נתניהו, בשנות קניית השקט מחמאס בכסף קטארי, והחילוף האסוני של נתניהו ברעיון הבידול של פתח-גדה מחמאס-עזה: במקום חיזוק הרשות הפלסטינית והחלשת אירגון הטרור, להיפך. 

כצפוי, ממי ששילב יכולות ניהוליות עם הבעת עמדות, גיששו אצל שמני ראשי מפלגות, מהם שהיטיבו להכירו בצה״ל. לא, תודה, השיב; אישית אינו מעוניין בכך, ויש די והותר קצינים בכירים הבולטים כיום בפוליטיקה - שלושה, שאין לו ספק ביושרת שניים מהם, שלא היו איתו בפלוגת נוב׳ 77. 

אולפן: אמנון האס
עריכה: יעל בדרשי

פרופסור אילן שדה מעיד על עצמו, בכנות מחוייכת, שהתואר ״טראבלמייקר״ אינו גורם לו עוול. הוא דעתן ולעומתי, בוטה ולוחמני. קרבותיו מתועדים באוניברסיטאות ובבתי המשפט.

כשמוניטין זה לפניו מגיע שדה לאפרכסת ומציג גירסה נינוחה ומפוייסת יותר. לאמיר אורן הוא מספר על יוזמתו לכרות תעלה מסמוך לים התיכון, מהגבול הצפוני של רצועת עזה (או משלוש גזרות אחרות) מזרחה, אל ים המלח, בקעת הירדן, הממלכה - בהקשר המימי, כמעט הממלחה ההאשמית, מוכת הצמאון - ואף לצפון סעודיה.

איש הנדסת החשמל, המתמטיקה ומדעי המחשב מסביר להדיוטות את תחשיב התועלת שבהובלה, הפלה והתפלה של מים רבים, הרותמים לטובת האנרגיה את כוח הכבידה. הוא מבחין בין התעלה שלו, תיכון-מלח, מד-דד, לגירסה הראשונה של יובל נאמן, שאילוצים פוליטיים ומדיניים הפכו למד-דד-רד, עם ים סוף, עד לגניזתה.

שדה מתנגד לתחנות כוח גרעיניות, כי לדעתו נזקן הבריאותי והסביבתי גדול מתועלתן.  לא חייבים להסכים איתו - ואכן מאמציו לשכנע את המחליטים מאתגרים כחפירה לרוחב מדינת ישראל - אך רעיונותיו מעניינים כחומר למחשבה, כולל הקפת רצועת עזה בתעלה כמכשול מפני פלישה, בנוסח מצודות ימי הביניים.

אולפן: אמנון האס
עריכה: עופר בדרשי