הכהן הגדול והמלך כפופים לשיקולים משפטיים מיוחדים. המשנה בוחנת את מעמדם המיוחד במערכת המשפטית על ידי התייחסות למספר שאלות מרכזיות: האם הם כפופים לשיפוט בתי הדין? האם הם יכולים לשמש כדיינים בעצמם? האם הם כשרים להעיד, והאם אחרים יכולים להעיד נגדם? בנוסף להתווית עניינים משפטיים אלו, המשנה משווה ומנגידה דינים ייחודיים אחרים החלים על המלך והכהן הגדול.

הגמרא ממשיכה בניתוח מפורט של הבדלים ותקנות אלו כפי שהוצגו במשנה.

הלימוד השבוע מוקדש ע"י אלישבע גרי לכבוד צוות הדרן!

הדף היום מוקדש לע"נ מולי אנדלמן מהנכדות שלה.

יש מחלוקת בין חכמים ורבי יהודה במשנה לגבי מספר הדיינים בסנהדרין הגדולה - שבעים או שבעים ואחד. בתחילה, הגמרא מציעה שהמחלוקת מבוססת על הבנת המילה "עמך" בבמדבר יא:טז, כשהקב"ה אומר למשה לקחת שבעים זקנים "והתייצבו שם עמך." אולם זה נדחה והם מציעים במדבר יא:יז "ונשאו אתך במשא העם." גם זה נדחה ולבסוף לומדים משמות יח:כב "ונשאו אתך." למרות שההקשר שם הוא סנהדרין קטנה, לומדים את הסנהדרין הגדולה מהסנהדרין הקטנה.

מכיוון שהוזכר סיפור בחירת הזקנים במדבר, מובאת ברייתא המרחיבה על סיפור אלדד ומידד. יש שתי דעות שונות (חכמים ורבי שמעון) להסביר מדוע הם נשארו במחנה ולא הצטרפו לשאר הזקנים. מה הניע אותם לא להצטרף - חשש שלא ייבחרו או ענווה? כיצד התפתח הסיפור, על מה הם התנבאו?

המשנה מסבירה שצריך רוב של שניים כדי להרשיע נאשם - כיצד זה מסתדר עם מספר הדיינים הנדרש?

אם כל הדיינים מסכימים לחייב את בעל הדין, פסק דינם אינו מתקבל כיוון שיש דין שאם בית הדין רוצה להרשיע, הם דוחים את הדין ליום המחרת כדי לאפשר אפשרות למצוא דרך לזכות אותם. אם יש הסכמה פה אחד להרשעה, לא תהיה אפשרות לקיים דין זה.

מהן הדרישות להיות דיין?

רשימה ארוכה של ביטויים בגמרא מוסברת: כאשר הגמרא אומרת ביטוי מסוים, לאיזה רב/נים היא מתייחסת?

כדי להקים בית דין של עשרים ושלושה בעיר, צריך מספר מינימלי של אנשים. דעה אחת אומרת מאה ועשרים - מדוע?

הדף היום מוקדש ע"י שפרה אטיק לרפואת צבי דב בן שרה.

שבט שחטא נידון בסנהדרין הגדולה. למה הכוונה? מה היה חטאם? אחרי דחיית האפשרויות שמדובר בחטא רגיל שעונשו מיתה כמו שבת או עבודה זרה, מועלות מספר אפשרויות. רב מתנה אומר שמדובר בנשיא שבט שחטא. עולא אומר שמדובר במחלוקת בין שני שבטים על נחלה. רבינא חוזר לתשובה שנדחתה של עבודה זרה ומיישב את הקושי הקודם בהסבר שהם נידונים בבית דין של שבעים ואחד, אף על פי שהם מקבלים אותו עונש כמו יחידים שעבדו עבודה זרה.

נביא שקר נידון בסנהדרין הגדולה. זה נלמד בגזירה שווה מזקן ממרא שנענש רק אם מרד בהחלטת הסנהדרין הגדולה, אף על פי שהוא עצמו נידון בבית דין של עשרים ושלושה.

כהן גדול נידון בסנהדרין הגדולה. זה נלמד מהמילים "דבר גדול" - עניינים הנוגעים לגדול, אדם חשוב. אולם, אחרים מסבירים שזה מתייחס לדבר קשה. רבי אלעזר שואל לגבי שור של כהן גדול שנגח - האם הוא נידון בבית דין של עשרים ושלושה או בסנהדרין הגדולה? אין תשובה לשאלה זו, אבל אביי מסיק מהשאלה שהיה ברור שדיני ממוננות של הכהן הגדול נידון בבית דין של שלושה.

סנהדרין הגדולה צריכים להיות חלק מההחלטה לצאת למלחמת רשות. מניין לומדים זאת?

רק הסנהדרין הגדולה יכולה להרחיב את גבולות ירושלים והעזרות, ולהקים בתי דין של עשרים ושלושה. שניהם נלמדים ממעשיו של משה, שכן מעשיו נחשבים כשווים לאלו של הסנהדרין הגדולה.

מניין לומדים שעיר הנידחת נידונה בפני הסנהדרין הגדולה? מובאים הלימודים של דינים אחרים לגבי ערי הנדחת - למה לא ליד הגבול ולמה לא יותר משתי ערים? ישנן דעות שונות לגבי כמה ערים יכולות להיות מוגדרות כערי נידחת, תלוי במיקום, בתי דין שונים, וגורמים אחרים.

דף נלווה סנהדרין טו

הדף היום מוקדש ע"י דולי ונחמיה ששון לע"נ "אבינו היקר סולומון בן לאה ב12 חודשים לפטירתו."

הגמרא נותנת שלושה הסברים שונים למקרה במשנה של 'ערכין המטלטלין'. למה רבי יהודה דורש כהן אחד? למה בשומת קרקעות צריך תשעה ישראלים וכהן אחד?

מהו המקרה של אדם שדורש עשרה להעריך מכיוון שאי אפשר להקדיש בן אדם?

מה מעמדו של שיער העומד להיגזז - האם הוא כמו מטלטלין או שהוא נחשב כחלק מגוף האדם ולכן צריך עשרה אנשים, או שהוא נחשב כתלוש ולכן כמו מטלטלין שדורשים שלושה?

אילו מקרים נכללים בנרבע ורובע?

שור שנגח אדם - מהיכן אנו לומדים הלכה זו של עשרים ושלושה? אביי מקשה על דרשת רבא בנושא שלו ומובאות שלוש תשובות אפשריות (שתיים נדחות).

בהמות מסוכנות נידונות בעשרים ושלושה, אבל רבי אליעזר סובר שכל אחד יכול לקחת את החוק לידיים ולהרוג את הבהמה. ריש לקיש ורבי יוחנן חולקים האם רבי אליעזר מתייחס רק למקרה שהבהמה כבר הרגה.

הודות למעשיו האמיצים של רבי יהודה בן בבא, שהפר את גזירת הרומאים האוסרת על סמיכה, נמשכה מסורת הסמיכה הרבנית ויכלו לדין דיני קנסות. רבי יהודה בן בבא נהרג על מעשה זה, אך לא לפני שהספיק לסמוך את רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון, רבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע. רב אביה מוסיף שגם רבי נחמיה נסמך באותו זמן. בעוד שהסיפור נראה כמרמז שאדם אחד יכול לבצע סמיכה לבדו, הדבר סותר ברייתא הדורשת שלושה דיינים. הגמרא מיישבת סתירה זו וטענה שבהכרח היו עוד שניים עם רבי יהודה בן בבא.

רבי יהושע בן לוי קבע שאין לסמוך בחוץ לארץ ישראל. הגמרא דנה האם אפשר לסמוך מישראל אדם הנמצא בחו"ל באמצעות מכתב הסמכה או שליח. המסקנה היא שסמיכה מחייבת נוכחות פיזית של שני הצדדים - הסומך והנסמך חייבים להיות יחד, כפי שמודגם במספר סיפורים על ניסיונות סמיכה שנכשלו בגלל המרחק.

רבי זירא התחבא תחילה כדי להימנע מסמיכה, מתוך אמונה שעדיף להישאר עניו ולהימנע משררה. אולם, כששמע שעוונותיו של אדם נמחלים כשעולים לגדולה, הסכים להיסמך.

בנוגע לטקס עגלה ערופה, רבי שמעון סובר שנדרשים שלושה דיינים, בעוד רבי יהודה דורש חמישה. רבי אליעזר בן יעקב מציג עמדה שלישית שאינה מוזכרת במשנה - שהמלך והכהן הגדול חייבים גם הם להשתתף. רב יוסף מסיק שרבי אליעזר בן יעקב דורש את נוכחות כל הסנהדרין הגדולה, ומביא לכך מקור תנאי. בעוד שאביי מפרש מקור זה אחרת, מובאת ברייתא התומכת בפירושו של רב יוסף.

מעשר שני שאין דמיו ידועים צריך להיות מוערך על ידי שלושה אנשים. למה הכוונה במונח "שאין דמיו ידועים"? איזה סוג אנשים יכולים לבצע את ההערכה?

המשנה גם קובעת שהערכת הקדשות מיטלטלין דורשת שלושה דיינים. הדעה במשנה חולקת על עמדת רבי אליעזר בן יעקב הדורש עשרה, שהוא לומד מהמילה 'כהן' המופיעה עשר פעמים בויקרא כז בפרשת ההקדשות. הגמרא משאירה ללא מענה את השאלה כיצד חכמים מגיעים למספר שלושה דיינים.

כיצד עושים את החישוב לקביעת עיבור שנה על פי התקופה? האם זה מחושב לפי התקופה בסתו או באביב? האם כל סוכות צריך להיות בסתיו או כל ימי חול המועד או שדי אם רק יום אחד (האחרון) הוא בעונת הסתיו? האם יום התקופה הוא היום האחרון של העונה הקודמת או היום הראשון של העונה הקרובה? כל הנושאים הללו הם נושאים לוויכוח בין תנאים. 

כמה דיינים צריכים לסמיכה על קרבן פר העלם דבר של ציבור? רבי יהודה אומר חמשה ורבי שמעון אומר שלושה. מהיכן בתורה דורש כל אחד מהם את דעתו? ברייתא שונה מזכירה סמיכה וסמיכת זקנים. הכוונה בסמיכה זה לסמיכת רב. מהיכן לומדים שצריך שלושה דיינים לסמיכת רב, והאם זה באמת נכון שצריך שלושה דיינים?

ההחלטה לעבר את השנה צריכה להתקים לאחר ראש השנה, והאופן היחידי לעשות כך הוא בהוספת חודש אדר נוסף. 

אי אפשר לעבר את השנה בשנת רעב או בשנת שמיטה מאחר שזה יעכב את התרת התבואה החדשה ויחריף את המצב הקשה עוד יותר. יש מחלוקת לגבי השנה שלאחר שנת השמיטה. המחלוקת הזו תלויה במחלוקת אחרת בשאלה האם אפשר לייבא תוצרת מחו"ל או לא.

אי אפשר לעבר שלוש שנים ברציפות או להחליט בשנה אחת לעבר בשנה אחרת.

רבי יהודה וחכמים חלוקים בשאלה האם טומאת הקהילה לקרבן הפסח יכולה להוות גורם לעבר שנה. כדי לשפוך אור על נושא זה מובא סיפור מתקופתו של חזקיהו. עם זאת, ישנן מספר פרשנויות לפרטי הסיפור ולרלוונטיות שלו לסוגיה זו.

שמואל טען שלא ניתן לעבר את השנה ביום השלושים באדר, מכיוון שיום זה יכול להיות היום הראשון של ניסן.

על פי אילו קריטריונים מחליטים לעבר את החודש?

אחד הקריטריונים הוא שהדבר צריך להיעשות על ידי אלה שנבחרו על ידי הנשיא. מובא מקרה שבו אחד נוסף הגיע ורבן גמליאל ביקש מNי שלא הוזמן מראש לצאת. שמואל הקטן, כדי לא לבייש את מי שעשה זאת, לקח על עצמו את האחריות. בסיפורים אחרים, רבנים אחרים נהגו באופן דומה כדי לא לגרום בושה לאחרים.

ההחלטה לעבר את השנה צריכה את אישור הנשיא. בקבלת ההחלטה לעבר, אילו גורמים נלקחים/אינם נלקחים בחשבון? בנוסף להתחשבות בנושאים כמו הדרכים שעדיין רטובות וכו׳, ישנם שלושה גורמים עיקריים - התבואה החדשה, הפירות החדשים והתקופה. כמו כן, נלקחים בחשבון שלושת האזורים העיקריים בארץ ישראל - יהודה, הגליל ועבר הירדן.

ההחלטה לעבר חייבת להתקבל ביום, ולא בלילה.

הדף היום מוקדש ע"י נעמי אוקסמן לע"נ אמה, שרה יונגר.

הדף היום מוקדש ע"י מינדי ואריק הכט לע"נ אביה, ד"ר צ'רלס פלדמן.

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן מלונג' איילנד לרפואת חברת הקבוצה, ריקי זיביט.

רבא מלמד שעדות אדם להרשיע את עצמו אינה מתקבלת בבית דין, ועיקרון זה חל גם על עדות נגד בן/בת הזוג. עם זאת, כלל זה אינו חל על עדות לגבי רכושו.

ישנה מחלוקת בנוגע למספר הדיינים הנדרש לדיני מלקות. חכמים סוברים שנדרשים שלושה דיינים, בעוד רבי ישמעאל דורש עשרים ושלושה. אביי מסביר שרבי ישמעאל לומד זאת בגזירה שווה מדיני נפשות. רבא, לעומת זאת, רואה במלקות תחליף לעונש מוות.

למונח "עיבור החודש" במשנה יש ארבעה פירושים שונים.

בנוגע לעיבור השנה, רבן שמעון בן גמליאל מסביר שיש תהליך בן שלושה שלבים: מתחילים בשלושה דיינים, דנים בחמישה, ומסיימים בשבעה. התוספתא בסנהדרין ב:א מרחיבה בדעה זו. מובאים שני הסברים למשמעות המספרים המיוחדים הללו (3, 5, ו-7).

דף נלווה סנהדרין ט

הדף היום מוקדש ע"י עדינה גברץ לע"נ אביה, מל ריש.

הדף היום מוקדש ע"י ארט גולד לע"נ יהודה לייב בן משה.

באילו נסיבות רבי מאיר וחכמים חולקים האם מקרה של מוציא שם רע נידון בבית דין של שלושה או עשרים ושלושה, ומה שורש מחלוקתם? מובאות ארבע הצעות נוספות (המביאות את הסך הכל לשמונה) לענות על שאלה זו.

רב יוסף מביא דין לגבי מוציא שם רע. אף על פי שבדרך כלל, אם אדם חייב מיתה וחיוב ממון על אותו מעשה, הוא פטור מתשלום, (קם ליה בדרבה מיניה), יש תרחיש במוציא שם רע בו אדם יכול להתחייב גם מיתה וגם תשלום. אם הבעל הביא עדים נגד אשתו, ואז האב הביא עדים המזימים את הקבוצה הראשונה, ואז הבעל הביא עדים להפוך את עדי האב לזוממים, עדי האב מקבלים גם עונש מוות (כי ניסו להרוג את קבוצת העדים הראשונה) וגם חייבים לשלם לבעל, שכן היה צריך לשלם לאשה קנס אם עדותם הייתה מתקבלת. מכיוון שעונש המוות מתייחס למה שעשו לעדי הבעל והתשלום מתייחס לבעל, הם יכולים לקבל שני עונשים.

רב יוסף מביא פסיקה שנייה. אם אדם מעיד נגד אחר אך בתוך עדותו הוא מפליל את עצמו, אין אנו יכולים לקבל את עדותו כי הוא נחשב רשע ועדות רשע אינה מתקבלת בבית דין. רבא חולק וסובר שאנו מפצלים את עדותו (פלגינן דיבוריה) ומקבלים רק מה שהוא אומר על האחר כי אין אדם נאמן על עצמו להפליל, כי אדם קרוב אצל עצמו ואין ואדם משים עצמו רשע.