כשמשלמים על נזקים, משלמים מהקרקע הכי משובחת (עידית). האם העידית נקבע לפי הניזק או המזיק? יש מחלוקת בנושא זה בין ר' עקיבא ור' ישמעאל לגבי הדין מדאורייתא. המשנה מבוארת בשני אופנים שונים - לפי כל דעה.

הדף היום מוקדש ע"י ג'ודי שוורץ לכבוד יום הולדתה של בתה, רינה.

הדף היום מוקדש רונה פינק לכבוד גלנדה ג'פה.

הדף היום מוקדש ע"י מיצי ודוד גפן לע"נ אחיו של דוד, עזריאל בן אברהם.

כשנהוגה שנת היובל, הקרקע חוזרת לבעל המקורי בשנת היובל. לכן, רכישת קרקע בזמן שהיובל נוהג נחשב כרכישת קרקע לפירות. לפיכך, לרבי יוחנן וריש לקיש יש אותה מחלוקת לגבי ביכורים - האם הקונה קורא את מקרא ביכורים או לא? שני מקורות מובאים לתמוך ברבי יוחנן אך נדחים בשני אופנים שונים. הגמרא מציעה שהמחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש היא מחלוקת תנאים. אבל הצעה זו נדחית. שני מקורות (פסוק וברייתא) מובאים לתמוך בשיטת ריש לקיש. יש לגבות סוגים שונים של תשלומים מאיכויות שונות של קרקע. מי שצריך לשלם על נזקים, משלם מהקרקע הטובה ביותר (עידית), בעל חוב משלם מקרקע באיכות הממוצעת (ביינונית), ואשה גובה את הכתובתה מהקרקע הגרועה ביותר (זיבורית), אבל לדברי רבי מאיר, היא גובה מקרקע בינונית. יתומים משלמים על חובות אביהם מקרקע באיכות נמוכה יותר (זיבורית). לא תמיד ניתן לגבות מנכסים משועבדים (שנמכרו לאחר למרות שהיו משועבדים לאותו חוב). כל החוקים הללו הותקנו מטעם תיקון עולם. כיצד יכולה המשנה לומר שגובים נזקים מקרקע איכותית בגלל תיקון עולם? האם זה לא פסוק בתורה?! הגמרא מסבירה שהמשנה חייבת להיות לפי דעת רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא.

הלימוד החודש מוקדש לרפואת שרונה רחל בת מרים חנה.

הדף היום מוקדש ע"י קהילת הדרן בלונג' אילנד לע"נ גיטל רבקה בת גולדה מרים.

אין לפדות אדם שמוכר את עצמו כמה פעמים לאינו יהודי כדי למנוע ממנו מלעשות זאת. הגמרא מספרת סיפורים על יהודים שמכרו את עצמם ללא-יהודים (קניבלים או להיות גלדיאטור), ובהם סיפור על ריש לקיש שהצליח להימלט בצורה מתוחכמת. תקנו שמי שמוכר את שדהו לאינו יהודי חייב לקנות בחזרה את הביכורים מהאינו יהודי ולהביאם לבית המקדש - כדי למנוע מאנשים למכור את אדמתם לאינם יהודים. אם מוכרים שדה לאינו יהודי, ויהודי קונה פירות מאותה שדה, האם מחויב לעשר את הפירות? יש מחלוקת בין רבה לרבי אלעזר והגמרא מנסה להביא תמיכה לכל דעה. אם מוכר את הקרקע לפירות, אך שומר על גוף הקרקע עצמה, הקונה מביא את הביכורים, אך יש מחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש האם הם קוראים את הטקסט הנקרא בדרך כלל על ידי המביא ביכורים (מקרא ביכורים). כל אחד מהם מביא מקורות תנאיים שמתוכם מקשה על השני.

חכמים תקנו תקנה שאם גבר מגרש את אשתו מחמת חשדות להתנהגותה המופקרת או מחמת נדר שנדרה, אינו יכול להינשא לה בשנית. ישנן שתי סיבות שונות לתקנה. התנאים חלוקים לגבי אילו סוגי נדרים מתייחסים כאן. יש מחלוקת תנאים לגבי גבר המגרש את אשתו בגלל שהיא איילונית (לא מגיעה לבגרות פיזית), האם הוא יכול להתחתן איתה בשנית? נראה שדעתם של התנאים כאן סותרים את דעתם במשנה הקודמת והאמוראים מנסים לפתור סתירות אלו. המשנה פוסקת שאין אנו פודים מי שמוכר את עצמו או את בנו לאינם יהודים. אבל אנחנו כן פודים את הבנים לאחר מות אביהם. רב אסי מגביל את החלק הראשון של המשנה ומובא סיפור לתמוך בפסיקתו.

הדף היום מוקדש ע"י קהילת הדרן בלונג איילנד לע"נ אביה של דינה רבינוביץ, יוחנן משה בן מאיר ורבקה.

אם האדון גר בארץ ומוכר עבדו ליהודי בחוץ לארץ, העבד יוצא לחירות ומכריחים את האדון השני לשחררו. מדוע הקונה הוא זה שנקנס? אם עבד בורח מאדונו שגר בחוץ לארץ כדי לגור בארץ, אנו מכריחים את האדון לשחרר את העבד כדי לאפשר לעבד לקיים את המצוות התלויות בארץ. רבי אחי ברבי יאשיה דרש הלכה זו מהפסוק בדברים כג:טז "לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו". הגמרא מביאה שלושה פירושים אלטרנטיביים לפסוק זה. אין פודים שבויים, ספרי תורה, מזוזות ותפילין ביותר ממה שהם שוים משום תיקון עולם. מהן הסיבות שניתנו לתקנה זו? בנותיו של רב נחמן נחשבו לצדיקות שכן היו בוחשות בקדירה על האש בידיים חשופות ולא נכוו. רב עיליש נלקח איתם בשבי וכאשר קיבל הודעה מציפורים שעליו לברוח, חשב לקחת אותם עמו, אך קודם כל רצה לבדוק שהם באמת צדיקות. לאחר שהקשיב לשיחתם בשירותים, הוא הבין שהם בכלל לא צדיקים ולכן לא הביא אותם איתו כשברח ובסוף טען שהן עוסקות בכישוף. האם אפשר לקרוא מתוך תורה שנכתבה על ידי אינו יהודי?  חכמים התקינו שאם גבר מתגרש מאשתו מחמת חשדות שהיא היתה עם גבר אחר או מחמת נדר שנדרה, אינו יכול להינשא לה בשנית. האם זה תלוי באיזה סוג של נדר היא נדרה?

הדף היום מוקדש ע"י אמה רינברג לע"נ אביה, יצחק ניסן בן אטה פייגא ויעקב.

הדף היום מוקדש ע"י אליסה הרטשטיין לכבוד בתה דליה בסיום חמשה שנות שיורת בצה"ל. "אנו גאים בה ובכל החיילים וחיילות העומדים על משמר ארצינו."

המוכר עבדו לאינו יהודי או מוכר אותו ליהודי הגר בחו"ל, קונסים אותו כי העבד לא יוכל עוד לקיים את כל המצוות והעבד יוצא לחירותועל האדון לפדותו כדי לשחררו. הגמרא דנה במצבים שונים ומנסה לקבוע אם יש להעניש את הבעלים גם במצבים אלו (למשל אם האינו יהודי הכריח אותו למכור לו את העבד וכדומה. אם העבד התמסר לצבא לא יהודי, ואין לבעלים דרך לפדותו, האם הוא יכול לקבל תשלום כספי עבור העבד או שאסור כיון שעלול לעודד אחרים למכור את העבד בפועל? האם הדין יהיה כמו לגבי מי שנלקח ביתו בארץ ישראל בכוח על ידי השלטון הלא יהודי? במקרה שבו הבעלים מחויב לפדות את העבד, הוא נדרש לשלם אפילו עד פי עשרה או אולי פי מאה. האם זה עשר או שזה מאה? במה סכום זה שונה מהסכום הנדרש לפדיון בהמה גסה שמכר לאינו יהודי? איך אפשר להבדיל בין המקרים? האם הקנס לפדות את העבד חל גם על בן שאביו מכר את העבד ומת לאחר מכן? אם מכר עבד למי שגר בארץ ובחוץ לארץ, המוכר ייענש רק אם הובהר בחוזה שהעבד עומד להיות מובא בעבוד מחוץ לארץ. מה אם אשה מארץ ישראל התחתנה עם אדם מבבל והתכוון לחזור לבבל והכניסה עבדים בנדוניה, האם זה נחשב שהיא מכרה לו? אם עבד הלך ברצון עם אדונו לחו"ל ואז האדון מכר אותו שם, האם העבד יוצא לחירות? זה תלוי אם הבעל תכנן להישאר בחו"ל או תכנן לחזור לארץ.

האם אדון יכול למכור את תשלום הקנס הפוטנציאלי שהאדון יקבל במקרה ששור יהרוג עבדו? הם מביאים מקור לענות על השאלה, אבל זה לא חד משמעי. יש מחלוקת לגבי קידושין שעשה חצי עבד/חצי בן חורין או גבר המקדש אשה שחציה שפחה/חציה בת חורין - האם הקידושין תקף? האם זה כמו מי שמקדש חצי אשה או שיש סיבה להבחין בין המקרים? אם הייתה מאורסת לפני שהשתחררה לגמרי ואחר כך השתחררה, האם השחרור מבטלת את הקידושין או משלימה אותו? היה מקרה שהכריחו בעלים לשחרר את חצי שפחה/חצי בת חורין - האם בגלל שסברו כרבי יוחנן בן ברוקה שגם נשים מצוות בפרו ורבו או שמא היה זה כדי להגן עליה כי גברים נהגו בה מנהג הפקר מאחר שהיא לא יכלה להתחתן? חכמים קנסו את מי שמכרו את עבדיהם לאינו יהודי או לבעל יהודי שגר בחוץ לישראל וקבעו שהעבד יצא לחירות. האם הם צריכים לתת להם גם גט שחרור? אם השתמשו בעבד כמשכון להלוואה לאינו יהודי, באיזה שלב נחשב העבד למשוחרר?

דף נלווה גיטין מב

רבה סבור כי המחלוקת בין רבי לחכמים אם אפשר לשחרר חצי עבד הוא רק כאשר הבעל משחרר חלק ונשאר בעל על החלק השני, אבל אם הבעל מכר את החלק השני, כולם יסכימו שהעבד יהיה משוחרר באופן חלקי. אביי מעלה סתירה לרבא משתי ברייתות סותרות, וטוען שדרך היחידה לפתרון הסתירה היא לומר שאחד סובר כרבי ואחד כמו חכמים. אולם הגמרא מציעה ארבע פתרונות אחרים לסתירה. אם שור נגח מי שחציו בן חורין/חציו עבד, תשלום הנזק מגיע לאדון אם זה היה יום שעבד אצל האדון, ואם זה היה יום שהוא חופשי, הפיצויים מגיעים לעבד המשוחרר. נגד זה מועלות שתי שאלות ונפתרות. אם אדם שיחרר את עבדו אך עדיין לא נתן לעבד גט שחרור, האם הבעל מקבל תשלום אם העבד נהרג על ידי שור של מישהו? האם העבד ממשיך לאכול תרומה? מה מעמדם? מובאים מקורות כדי לפתור את הדילמות הללו, אבל כל מקור אינו חד משמעי ואי אפשר להסיק ממנה מסקנות.

אם עבד משמש כתשלום ייעודי להלוואה והאדון משחרר את העבד, אין לעבד אחריות כלפי הנושה. אולם הרבנים הנהיגו תקנה והכריחו את האדון לשחררו. כדי לפצות את הנושה, העבד כותב שטר חוב על ערכו. רבן שמעון בן גמליאל סבור שהמשחרר את העבד כותב את שטר החוב. רב ועולא מסבירים כל אחד את המקרה הזה אחרת. איזה אדון שחרר את העבד, איזה אדון צריך לשחרר את העבד לפי התקנה ומי כותב את שטר החוב לפי הרשב"ג? מה מטרת התקנה ומה שורש הוויכוח בין תנא קמא ורשב"ג? אם ייעד שדה להחזר והלוואה והשדה ניזוק, האם הנושה יכול לגבות מרכוש אחר של החייב? במה זה תלוי? אם עבד משוחרר למחצה, בית שמאי ובית הלל חלוקים אם הבעלים צריך לשחרר את חציו השני. בסופו של דבר, בית שמאי משכנעים את בית הלל שצריך לשחרר את העבד כדי לאפשר לו לשאת אשה כדי שיוכל לקיים את מצוות פריה ורביה. האם אפשר לשחרר עבד חלקית? יש ויכוח בין רבי וחכמים האם זה עובד. רבה ורב יוסף חלוקים בשאלה האם המחלוקת מתייחסת רק לעבד המשוחרר על ידי שטר או גם על ידי כסף.