אם עבד משמש כתשלום ייעודי להלוואה והאדון משחרר את העבד, אין לעבד אחריות כלפי הנושה. אולם הרבנים הנהיגו תקנה והכריחו את האדון לשחררו. כדי לפצות את הנושה, העבד כותב שטר חוב על ערכו. רבן שמעון בן גמליאל סבור שהמשחרר את העבד כותב את שטר החוב. רב ועולא מסבירים כל אחד את המקרה הזה אחרת. איזה אדון שחרר את העבד, איזה אדון צריך לשחרר את העבד לפי התקנה ומי כותב את שטר החוב לפי הרשב"ג? מה מטרת התקנה ומה שורש הוויכוח בין תנא קמא ורשב"ג? אם ייעד שדה להחזר והלוואה והשדה ניזוק, האם הנושה יכול לגבות מרכוש אחר של החייב? במה זה תלוי? אם עבד משוחרר למחצה, בית שמאי ובית הלל חלוקים אם הבעלים צריך לשחרר את חציו השני. בסופו של דבר, בית שמאי משכנעים את בית הלל שצריך לשחרר את העבד כדי לאפשר לו לשאת אשה כדי שיוכל לקיים את מצוות פריה ורביה. האם אפשר לשחרר עבד חלקית? יש ויכוח בין רבי וחכמים האם זה עובד. רבה ורב יוסף חלוקים בשאלה האם המחלוקת מתייחסת רק לעבד המשוחרר על ידי שטר או גם על ידי כסף.

דף נלווה גיטין מ

הדף היום מוקדש ע"י הרב יואל ושולמית כהן לע"נ רבי ד"ר עקיבא פרדמסקי.

איזה סוג של פעולות יהוו אינדיקציה לכך שהאדון שיחרר את העבד? אם הבעל הפקיר את העבד ובכך ויתר על זכויות כספיות לעבד ומת, האם  הבן יכול לפדות את העבד כדי להתיר נישואים עם יהודיה או שאין להם עוד זכות לעשות זאת מכיוון שהם כבר לא הבעלים של העבד? האם האדון בעצמו יכול לשחרר את העבד לאחר שהפקיר כדי להתיר נישאין? באיזו לשון יש להשתמש בגט שחרור? אם כותבים בלשון עתיד, יש מחלוקת אם זה יעיל או לא.

דף היום מוקדש ע"י דויד וגיטה ניופלד לע"נ יוסף בן מנחם מנדל ופשה.

הדף היום מוקדש ע"י הריאט הרטמן לע"נ משה בן יהודה אריה.

רב אומר שאם אדם מקדש את עבדו, העבד יוצא לחופשי. השאלה השלישית שהועלתה על רב מברייתא נפתרה. האם גם הנושא הזה הוא ויכוח תנאי? רבי יוחנן אמר שמי שמפקיר עדיין צריך לתת לו גט שחרור כדי לאפשר לו להינשא ליהודיה. מעלים קושי מברייתא ופותרים אותו. הברייתא דנה במקרה של גר שמת והשאיר בין נכסיו גם עבדים – מי יכול לזכות בעבדים. יש מחלוקת תנאים. הגמרא מביאה כמה מסורות של רבנים שפסקו כמו אחת הדעות התנאיות ואחר כך מנסים להעריך האם הרב פסק כך במפורש או שמא הסיקו זאת ממשהו אחר שאמר?

דף נלווה גיטין לח

הדף היום מוקדש ע"י ארט גודל לע"נ קרינה גולה בת הודה ויהודה. 

אינו יהודי יכול לקנות אינו יהודי או יהודי עבור עבודתו אבל לא לגופו או בתשלום כסף או אפילו בחזקה. מאיפה זה נדרש? רבי יוחנן פסק שעבד כנעני שבורח מבית האסורים משתחרר אוטומטית (והופך ליהודי). איך זה מסתדר עם פסיקתו האחרת שבכל פעם שמשנה מביאה את רבן שמעון בן גמליאל, ההלכה כמוהו חוץ משלושה מקרים ובמשנתנו פסק שהעבד שנפדה נשאר עבד. כיצד נוכל להבחין בין שני המקרים? הגמרא מביאה את סיפוריהן של שלוש אמות כנעניות של רבנים או שנלקחו בשבי או שהיתה בעיה שבגללה רצו לשחררה. כל סיפור מוסבר לפי כללי פדיון/שחרור עבדים. לא אמורים לשחרר עבד כנעני, כפי שנדרש מפסוק בתורה. עם זאת, יש מחלוקת אם הפסוק הזה מחייב או שאולי הוא רק מתיר להחזיק עבד, אבל לא אוסר שחרור עבד. וכן יש יוצאים מן הכלל, כגון לצורך מצוה, כמו צורך בעשירי למניין. רב ושמואל חולקים במקרה שבו האדון מפקיר את עבדו, האם הוא צריך לתת לעבד גם גט שחרור כדי להתיר נישואין עם יהודיה. רב אומר שמי שמקדש את העבד הוא בעצם רק משחרר את העבד, אבל צריך גם לתת גט שחרור כדי להתיר נישואים עם יהודיה. מביאים שלושה מקורות להקשות על רב - שמי שמקדש עבד צריך להביא את ערך העבד לבית המקדש. כל קושי נפתר.

הדף היום מוקדש ע"י נתניה סלומוביץ לע"נ אמה, חביבה לילקה בת נחה ואברהם.

הדף היום מוקדש ע"י טינה לם לכבוד אירוסיה של בתה דבורה לדניאל בתת.

מה האטימולוגיה של המילה פרוזבול? יתומים אינם זקוקים לפרוזבול כדי לגבות את הלוואות אביהם, שכן הם נחשבים כאילו נמצאים בסמכותו של בית הדין. מכיוון שניתן לכתוב פרוזבול רק אם ללווה יש קרקע, הרבנים מוצאים דרכים לתת לאנשים כמות מינימלית של קרקע או לאפשר לדברים אחרים להיות נחשבים כקרקע על מנת להבטיח שניתן לכתוב פרוזבול. חלקם מאפשרים רק לומר את הפרוזבול, מבלי לדרוש שטר. יש המתירים פרוזבול אם לערב להלוואה יש קרקע או אפילו למי שחייב כסף למלווה יש קרקע, על פי עיקרון שיעבודא של רבי נתן שאם לווה כסף ולאחר מכן מלווה את הכסף למישהו אחר, הנושה יכול לגבות את ההלוואה ישירות מהלווה השני. יש ויכוח האם שמיטה מבטלת הלוואות עם אחריות נכסים. למרות שרבי יוחנן הכין מהמשנה כי ההלוואה כאלה אינה מתבטלות, הוא לא היה מוכן לפעול לפי זה וקבע כי ההלוואה בוטלה. ישנם שני חריגים עיקריים לכלל שמיטת כספים - האחד הוא אם אחד מסר את שטרות חוב שלו לבית הדין והשני הוא מי שהלוה במשכון, שכן כאילו ההלוואה כבר נגבה. זאת בעקבות דעתו של רב ייצחק כי המשכון נחשבים שנקנה על ידי הנושה. במקרה שלא היה פרוזבול, אם הלווה בא להחזיר את ההלוואה, הנושה צריך לומר ששמיטה ביטלה את ההלוואה, אבל אז הלווה צריך להגיד שהוא רוצה להחזיר לו את הכסף בכל מקרה כמתנה. אחרים מאפשרים לאחד לטעון שיש לו פרוזבול אבל איבד אותו, והם אפילו שואלים את מי שהגיעו לבית הדין בלי השטר אם אולי היה להם אחד ואיבדו. אם עבד כנעני נלקח בשבי ונגאל שלא על ידי בעליו, מה מעמדו של העבד? יש ויכוח אם זה תלוי אם הגואל היה בדעתו לפדות אותו להיות עבד או מתוך כוונה להפוך אותו לאדם חופשי. על פי הגמרא, זה עשוי גם להיות תלוי אם הבעל המקורי התייאש או לא - ויתר על אי פעם לקבל את העבד בחזרה או לא. לרבא ולאביי יש פירושים שונים למקרה במשנה ואיך שהם הבינו מה התיקון עולם כאן.

הדף היום מוקדש ע"י פיליס הכט לכבוד קהילת הדרן ורבנית מישל ובהכרת הטוב הקב"ה. "תודה על כל התמיכה בתקופה מאתגרת זו." 

יש חילוקי דעות לגבי אילו נדרים ניתן להתיר על ידי חכם. התקנה של חתימת עדים על הגט מבואר הן לפי רבי אלעזר הטוען שלפי התורה אין צורך בעדי חתימה וגם לפי רבי מאיר הטוען שמתורה דרושים עדי חתימה. פרוזבול הונהג כדי שהלוואה לא תבוטל בשנת השמיטה כדדי שלא תנעול דלת בפני לווים. כיצד יכולים הרבנים לעשות תקנה שהולך נגד דין תורה (שלפי דין תורה השביעית משמטת את החוב!)? שני הסברים מובאים. לפי אחד ההסברים, השמיטה היא רק מדרבנן בזמן הזה (שאין יובל נוהג) שכן לפי דין תורה אין שמיטת כספים והיא הוחזרה על ידי הרבנים כזכר לדין שמיטת כספים. כיצד יכולים הרבנים לקבוע שיש שמיטת כספים אם זה נוגד את דין התורה, שכלא נוהג שמיטה, יש ללוה להחזיר את הכסף למלווה? ישנן שתי תשובות לשאלה זו. האם הלל תיקן פרוזבול לדורו בלבד או לכל הדורות הבאים? לשמאול ולרב נחמן היו תגובות שונות לפרוזבול לגבי האם מדובר בהתפתחות חיובית או לא.

אלמנה יכולה לגבות את כספי כתובתה מיתומים רק על ידי שבועה (בדיוק כמו כל הנושים שגובים מיתומים על חובות אביהם). אולם החכמים אסרו על אלמנות להישבע כיוון שהם חששו משבועות שקר. מדוע הם היו מודאגים במיוחד לגבי אלמנות ולא לגבי גרושים? רבן גמליאל הנהיג תקנה שאלמנות יכולות לגבות כספי כתובה על ידי נדר האוסר עליה דבר שהיתומים יסכימו לו. מדוע נדר עדיף על שבועה? שמואל התיר שבועות מחוץ לבית דין כיוון שרמת חומרתן אינה גבוהה כמו בבית דין (עם שם ה', ספר תורה). רב לא היה מתיר שבועה לאלמנות אפילו חוץ לבית דין ולא מתיר לנשים ללגבות כתובתן כי הוא ראה שאנשים לא לקחו נדרים ברצינות בזמנו. כאשר רב הונא פסק כך, הקדימה האשה ונשבעה בכל זאת ולאחר מכן הותר לה לאסוף את כתובתה כי היא כבר נשבעה. במצב אחר עם רבה בר רב הונא שגם הוא פסק כמו רב, וכאביו, רב הונא, אז ביקשה האשה את דמי המזונות המגיעות לה. אולם רבה אמר לה שאינה זכאית לדמי המזון שכן שמואל פסק שמי שבא לבית הדין לתבוע דמי כתובתה אינה זכאית עוד למזונות. האשה הייתה מתוסכלת מאוד וקיללה את רבה על כך שפסק גם כרב בעניין אחד וכשמואל בעניין אחר, ובכך מנע ממנה לקבל כספה. לאחר מכן הוא מת מהקללה. רב יהודה פרסם הצהרה פומבית המחזקת את דעתו של שמואל נגד רב, המתיר לאלמנות לגבות כתובתן על ידי שבועה מחוץ לבית דין. מדוע אין חשש שבעלה של אשה יפר את נדרה או שתלך לחכם להתיר את הנדר? יש אומרים שהיא יכולה לגבות בנדר אם היא לא נשואה ומכיוון שאנשים צריכים לפרט את הנדר כשהם הולכים לחכם, אין סיכוי שנדרים מסוג זה יותרו. אחרים מתירים זאת כשהיא נשואה, אך דורשים ממנה לנדור את הנדר ברבים כיון שבעל אינו יכול להפר נדר שהודר ברבים. רב נחמן ורב פפא חלוקים בשאלה האם צריך לפרט את הנדר כאשר הולכים לחכם כדי להתיר נדר. מה הבסיס לוויכוח שלהם?

רב נחמן פסק כרבי בשני הנושאים - שמי שמבטל גט בבית דין, גם לאחר תקנת של רבן גמליאל, הביטול יהיה תקף, ואפשר לבטל חלק מהעדים שלא בפני האחרים. מביאים דברי רב נחמן במקום אחר לסתור את הפסיקה שלו בעניין 'מה כח בית דין יפה' שכן הוא פוסק שיש לקיים את כוחו של בית המשפט בנוגע לחלוקת רכוש יתומים. מבחינים בין דיני ממונות (נכסי יתומים) לבין דיני איסור והיתר (גירושין). רבא ואביי חלוקים בשאלה האם אנו מקבלים את גילוי דעת (כאשר מישהו ציין את רצונו אך לא אמר אותם במפורש) במקרים של ביטול גט. זה אחד מששת המקרים (יע"ל קג"ם) שבהם אנו פוסקים כאביי נגד רבא. המקרה בו הם חולקים הוא כשהגיע שליח עם גט והאשה אמרה לו לחזור מחר כי היא היתה עסוקה באריגה. כאשר השליח חוזר עם מידע זה לבעל, הוא משיב "ברוך הטוב והמטיב", כשהוא מציין שהוא שמח שלא קיבלה את הגט, אך לא מציין במפורש שהוא מבטל את נתינת הגט. אביי ורבא מביאים כל אחד מקרים כדי לנסות להוכיח את עמדתם. הגמרא פוסקת כמו רב נחמן בשני נושאים - האחד, שמבטל גט מול שני אנשים, ושאנו פוסקים כרבי בשתי הסוגיות (ראה לעיל). הם גם פוסקים כמו אביי שגילוי דעת לא מועיל בגירושים. אם אנשים ידועים בשמות שונים במקומות שונים, הם היו כותבים רק את השם שהם היו ידועים בעירם הנוכחית, אבל מאוחר יותר הם קבעו שהם צריכים להכניס את כל השמות שהם מוכרים בהם (או אולי רק הוסף את המילים "וכל שום שיש לו"). רב אשי מגביל זאת למקרה שבו האדם מוכר בשני השמות במקום בו ניתן הגט (עם זאת, יש שמבינים את רב אשי בצורה הפוכה). אלמנה יכולה לגבות את דמי הכתובה שלה מיתום רק על ידי שבועה. אולם הרבנים לא היו מתירים לנשים להישבע כיוון שהם דאגו לשבועות שקר. לכן קבעו תקנה שנשים יכולות לגבות את הכסף על ידי נדר בהסכמת היתומים. עוד שני תקנות היו שעדים צריכים לחתום על גט והלל הנהיג פרוסבול להתיר לגבות הלוואות לאחר שנת השמיטה.

דף נלווה גיטין לג

הלימוד השבוע מוקדש ע"י בוב ופאולה כהן לע"נ חיים אברהם הכהן בן אלטר גרשון הכהן.

הדף היום מוקדש ע"י סלביה קליין לע"נ אחיה, בובי קליין.

איזו הוכחה מביא רב נחמן כדי להוכיח ששני אנשים יכולים להיחשב כבית דין? מה הסיבה לתקנה של רבן גמליאל שלא התירה ביטול גט בפני בית דין וכיצד זה מתקשר לויכוח בין רב ששת לרב נחמן לגבי מספר האנשים שצריכים להיות נוכחים בעת ביטול הגט? האם התקנה היא למנוע ממזרים או עגונות? אם מישהו הולך נגד התקנה של רבן גמליאל ומבטל גט בבית דין האם הגט מתבטל או לא? האם יש לרבנים סמכות להתגבר על דין תורה - כפי שיוצא ממקרה זה - כי הגט הוא בטל מדאורייתא כי ניתן בלי רצונו של הבעל! הגמרא מסבירה שלפי דעת רשב"ג יש סמכות לעקור את הנישואין (אפקיענהו רבנן לקידושין מיניה) במקרה זה משום שהבעל לא שמר על כללי הנישואין ולכן לא שמר על תנאיו של "כדת משה וישראל' שקיבל כשהתחתן. אם בעל אמר לעשרה אנשים לכתוב גט לאשתו, האם יכול לבטלו בפני חלק מהם? רבי ורבן שמעון בן גמליאל דנים בסוגיה זו. יש שני הסברים שונים לגבי מה הוויכוח ביניהם ומה הבסיס לויכוח. או שהם מתלבטים אם עדות שמתבטלת חלקית מתבטלת במלואה או שמא מי שמבטל עדות צריך לבטלה בפני כל אלה שהעידו קודם לכן. כפי מי פוסקים בשתי מחלוקות אלו?

איך בעל מבטל גט? באיזה שלב אפשר לבטל? בהתחלה, יכול היה לבטל את הגט (לפני שהגיע לאשה) לפני בית דין, אבל רבן גמליאל התקין  שלא ניתן עוד לבטל את הגט בצורה כזו, כיון שיכול להיווצר מצב שהאשה תקבל את הגט ולא תדע שהגט בוטל. איזה ניסוח לביטול גט מיעיל ואיזה ניסוח לא יעיל לביטול? אם הוא מבטל את הגט ששלח שליח, האם הוא יכול לעשות שימוש חוזר באותו גט אם יחליט אחר כך לגרש את אשתו או שהגט עצמו מתבטל?