
Sign up to save your podcasts
Or


(במשנה בדף ב. ראינו נשים שיכולות להינשא לראובן ולא לאחיו שמעון, ואז אם מת ראובן היא ערווה לשמעון ולא מייבם או חולץ לה ולא לצרותיה.
המשנה בדף יג. מפרטת 6 נשים שלא יכולות להינשא לאף אח!
שתיים מהנשים האסורות על כל האחים הן: אמו, ואשת אביו.
מי זה אמו? אם אמו שנשואה לאביו – זה כבר אשת אביו,
עונה רב אשי – המשנה לא עוסקת ב"דאי" (שעבר איסור ונשא אנוסת אביו)
(ראובן היה נשוי תחילה לרחל, ורק אח"כ יעקב אביו אנס אותה ונולד שמעון,
עונה רב כהנא – המשנה לא עוסקת באחווה של איסור (שיעקב אנס את כלתו).
(י. 5-)
ב. גירסת לוי במשנה
לוי כן הכניס את אנוסת אביו למשנה, וכך יש 16 מקרים
מחצית השקל לאתר סיני נהוג לתת את מחצית השקל למוסדות תורה. כמי שלומדים מאתר סיני, נשמח אם תבחרו בנו לטובת מחצית השקל, כדי שנוכל להמשיך בפעילות. לנוהגים לתת עוד לפני תענית אסתר, הנה הקישור שלנו -
https://secure.cardcom.solutions/e/xejw
תודה מראש ופורים שמח!
B."וּלְקָחָהּ" – לאסור: רק כשיש לו מבחר, אך אם אחת אסורה – כולן אסורות.
"וְיִבְּמָהּ" – להתיר: רק בייבום, אך בנישואין צרת ערווה מותרת.
ב. יוצא שיש לנו שני מקורות, מה כל אחד עושה עם השני:
רבנן (ג:) –
"וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ" (ויקרא יח, יח) –
רבי (ח:) –
"וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ".
ורבנן –
רבי –
"לצרור" – לר"ש (כח:) שאם היו שתי אחיות נשואות לשני אחים, ומתו שני האחים, האח השלישי לא מייבם/חולץ לאף אחת מהן (הן כמו צרות זו לזו).
רבנן –
"ולקחה" – רי"ס בר"ח –
ורבי –
"לאישה".
ורבנן – לומדים את זה מחטא
מחצית השקל לאתר סיני נהוג לתת את מחצית השקל למוסדות תורה. כמי שלומדים מאתר סיני, נשמח אם תבחרו בנו לטובת מחצית השקל, כדי שנוכל להמשיך בפעילות. לנוהגים לתת עוד לפני תענית אסתר, הנה הקישור שלנו -
https://secure.cardcom.solutions/e/xejw
תודה מראש ופורים שמח!
קשה – אם הפסוק מדבר רק על ייבום, אז שנתיר אחות אשתו שלא בייבום?!
תשובות: (ח: 5+)
דחייה – אפשר לפרוך מצרותיה, שאסורות במצוות ייבום ומותרות שלא בייבום.
דחייה – זה נצרך בשביל פשוטו (שהאיסור רק כשהאחות הראשונה חיה).
תשובה – הפשט נלמד כבר מ"ואישה אל אחותה" – רק בחיי אחותה.
דחייה – "ואשה אל אחותה" לא מספיק, כי יכול ללמד להקל יותר מדי, שגם אחרי גירושין יהיהמותר (וזה לא נכון!).
אלא –
"וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר" – זה דווקא בייבום "עליה",
"לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ (לשון יחיד, הצרה מות
שאי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו לך הכתוב בפירוש,
ולכן רק אשת אחיו הותרה ושאר עריות לא!
(ז. 7+)
+ הואיל ואשתרי אשתרי
כמו שלעולא – מצורע ביום השמיני שהוא גם טבול יום מקרי, כיון שמותר לו להכניס בהונותיו לעזרה להיטהר מצרעתו, זה מותר אפילו שהוא גם טבול יום.
(ז: 1-)
דחייה חלקית –
שם עולא התיר רק אם היה זמן שהאיסור הראשון היה בפני עצמו –
כלומר במצורע – רק אם ראה קרי ביום, כך שבתחילת היום היה רק מצורע ויכל להכניס בהונותיו, ואז כשנוסף גם הקרי – אומרים שכיון שהותר הותר,
אך אם שמעון היה כבר נשוי ל-ב, לא יכול לייבם את א, כי לא היה שום זמן שבו איסור אשת אחיו עמד בפני עצמו.
תשובה – יתכן שאכן לזה נצרך הלימוד! (שהיינו חושבים שזה יהיה מותר, קמ"ל מ"עליה" שאסור).
(ח. 13+)
("כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם" (ויקרא יח, כט)).
לכן היינו חושבים שנקיש לאיסור אשת אחיו שהותר,
קמ"ל ("עליה") שאחות אשתו אסורה, ומקישים את שאר העריות לאחות אשתו.
ולמה מקישים שאר העריות לאחות אשתו (לאסור) ולא לאשת אחיו (להתיר)?
הרחבה לגבי הדוגמאות:
זב ובעל קרי – מ2 מחנות
טבול יום גם אסור :
לברייתא זה מהתורה (עשה "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב", ומרבים טבול יום).
(+ לכאורה גם "ולא יטמאו את מחניהם").
רי"ח – רק מדרבנן, לומד שניתקן בזמנו של יהושפט מלך יהודה.
טמא מת – ממחנה 1 (וכן מחוסר כיפורים).
(בהתחלה אסור גם במחנה ישראל)
שתי ציפורים עץ ארז שני תולעת ואזוב (מתואר בתחילת פרשת מצורע),
תגלחת וטבילה,
ורי"ש לומד גזירה שווה שלא הורגים במיתת שריפה בשבת, וממילא גם לא שאר מיתות.
ומזה ששם צריך לימוד שלא דוחה, משמע שבשאר התורה עשה דוחה כרת.
(ו: 3-)
דחיית רב שימי בר אשי – יתכן שבאמת ברור שעשה לא דוחה כרת,
ולמה צריך לימוד שלא שורפים בשבת?
כי שם יש לכאורה קל וחומר שכן שורפים בשבת:
המתת רוצח > עבודת המקדש > שבת
(ו: 7-)
[הערות על הברייתא:
(ז. 4+)
להו"א – שהנושא זה עשה מול לא תעשה
לדחייה – שהנושא זה הקל וחומר
אולי כן דוחה שבת
עשה דוחה ל"ת
בגלל הקל וחומר הנ"ל:
המתת רוצח > עבודת המקדש > שבת
(=אם המתה דוחה עבודה, כל שכן שדוחה שבת).
אולי לא
כאן זה ל"ת עם כרת
כי אפשר לפרוך: שבת > מת מצווה > עבודה
(=הראיה שמת מצווה דוחה עבודה, ובכ"ז לא דוחה שבת).
אולי כן
כי הרי לא תעשה חמור מעשה, ובכ"ז עשה דוחה אותו, אז למה שלא ידחה גם כרת?
כי אפשר לדחות את הפירכא כי אולי באמת מת מצווה > עבודה > שבת.
ואז ממילא חזרנו לקל וחומר הנ"ל
From the publisher's feed

20 Listeners

159 Listeners

56 Listeners

137 Listeners

157 Listeners

185 Listeners

312 Listeners