התחלנו בנוסטלגיה, אבל המשכנו משם לניסיון להבין את התמונה הגדולה. מאחורי הטיוח שצמצם את הסוגיה לרשימה של אנשים ורוגלה מסוג אחד, יש יסוד להניח שמסתתר דבר הרבה יותר מקיף שמחבר בין פרשיות - סביבת ראש הממשלה שהיתה נתונה לריגול מסוגים שונים, הכניסה המחודשת של אהוד ברק לזירה ב 2016, מפלגת הרמטכ"לים, הדגלים השחורים, צמרת משרד הביטחון, "פרשת" הצוללות ועד הקואליציה הנוכחית. ולסיום: יש אור בקצה המנהרה.

האם טיוח פרשת פגסוס הושלם והיא נדונה לתהום הנשייה? למה חלקים גדולים בציבור ממשיכים לקנות את השקרים של רשויות האכיפה, ומקלים ראש בעבירות החמורות שנחשפו לאורך השנים? האם ההסבר נעוץ בהשחתה העמוקה שעברה העיתונות, והאם, לכן, הבראת העיתונות תספיק כדי לתקן את המצב? או שמא איחרנו את הרכבת, והכוחנות הערומה כבר הכריעה את הצדק?

שוב ושוב רומזת ההגנה לתביעה ולבית המשפט שלא כדאי לה לנסות לשקר, מפני שההגנה יודעת יותר ממה שנדמה להם. והנה מה שקרה אחרי שבית המשפט לא הקשיב לעצתם. הולך ונעשה ברור שהשימוש ברוגלות סבוך יותר מכפי שמגלים לנו בכל ההליכים שסובבים את המשפט. מושיק קוברסקי מספר את הסיפור המדהים, הקומי טראגי, של הניסיונות להכשיר חומר שהושג, לכאורה, בדרכים לא כשרות.

תנ"צ גיא ניר לא סתם התריע. הוא ידע הרבה מידי על עבריינותה של צמרת המשטרה, ובאופן ספציפי על איך סיכלו את מינוי גל הירש. היה רגע שהיה מה לעשות עם כל זה, אבל אותה צמרת משטרה מיהרה לסבך את ראש הממשלה בחקירות, ולסדר לעצמה חסינות בפועל מכל ביקורת. כי מאותו רגע כל ביקורת היא "ניסיון למלט את רוה"מ". המסקנה הלא נעימה של עו"ד דבורין: עד שהפוליטיקאים של הימין לא יפתחו עמוד שידרה, עד שהם לא יפסיקו לשחק בידיים קשורות, וכל עוד יהיה איכפת להם מה אומרת עיתונות השמאל – דבר לא ישתנה.

בנרטיב שרקמה המדיה על "ניסיון הפיכה" יש יותר מסתם חורים. ולא סתם התובע הכללי, מאריק גארלנד, מסרב לענות על שאלות קריטיות בעדות בקונגרס. כדאי לכם לברר מי זה ריי אפס. יונתן יהב עקב אחרי כל זה מהרגע הראשון, ואין אף אחד במקומותינו שמתמצא כמוהו בפרטים.

השופט משה דרורי, סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בירושלים בדימוס: משמעות המשא ומתן על עסקת הטיעון היא שהפרקליטות בעצם חזרה בה מאישום השוחד. "דרישת הקלון של היועמ"ש חמורה בעיני מכל התיק כולו". "אני עד עכשיו לא מבין על מה נחקר ניר חפץ". "למה שופט המעצרים לא הורה להביא רופא בלתי תלוי לבדוק את תלונותיו של חפץ?" "אביחי מנדבליט לא מילא את תפקידו הבסיסי כיועמ"ש". וגם: זה נכון שאין מי שיעמיד עבריינים בפרקליטות לדין פלילי, אבל לשופט דרורי יש עצה בשבילכם: תביעות אזרחיות, כפי שעושה עכשיו אתי כרייף. אם יהיו תביעות רבות כאלה זה בהחלט ישפיע. שיחה מרתקת עם אדם רחב דעת, שמכיר את המערכת מבפנים.

כל הסיפור מתחיל עם לידתו של ישראל היום, ועם הניסיונות החוזרים ונשנים של נוני מוזס לחסל אותו. איך כל זה הוביל למשא ומתן בין מוזס לנתניהו, ועל מה בדיוק הם דיברו? כדי להבין את הדרמה הקצרה של שתי ההקלטות, צריך להבין את כל האינטריגות מסביבה. וגם, ציטוטים מחקירת ארי הארו, שעכשיו הפרקליטות מחזיקה כתב אישום דחוי מעל ראשו, עד אחרי שיעיד במשפט נתניהו. לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין את הרמיזא.

במאי היו בישראל פוגרומים, כמו בגולה. אליטה שלמה התגייסה להכחיש את זה. תנועת "ישראל שלי" ירדה לשטח לנסות להגן על נפשות ורכוש. המשטרה פשוט לא קיימת. יצא מזה גם סרט. שמו "חמישה ימים במאי" (לינק למטה) וגם: פידה שחאדה, חברת מועצת העיר אמרה ליוצרי הסרט שהיא דווקא בעד ה"התנגדות". בישראל זה לא נחשב להסתה. בעיני הקרן החדשה לישראל, לעומת זאת, זה כנראה ראוי לשבח. הם נתנו לה פרס על פעילות חברתית. ישראל 2022.

תא"ל (מיל) אמיר אביבי, מנכ"ל הביטחוניסטים, היה רל"ש רמטכ"ל תחת בוגי יעלון, וסגן מבקר מערכת הביטחון. הוא דווקא בעד ועדת חקירה לנושא הצוללות אבל לא מהסיבות שאתם חושבים. הבעיה מתחילה, לפי דעתו, מזה שמערכת הביטחון סגורה הרמטית לביקורת. כך שיש מצב שוועדה רצינית תגלה משהו אחר לגמרי מהשליחות הפוליטית שמייעדים לה. וגם: מה תרחיש האימים שעלול להתרגש עלינו במלחמה הבאה, והאם צה"ל ערוך לקראתו?