בשנים הראשונות אחרי האבחון של יובל עם אוטיזם,

הרגשתי קושי עצום לשתף מה עובר עליי,

גם את המשפחה הקרובה שלי, שמרתי הכל בפנים.

חוויתי רגשות אשם על זה שלא הצלחתי להספיק הכל –

גם להיות אימא מהחלומות כמו שרציתי וגם אשת קרירה כמו שתכננתי.

הרגשתי שאני צריכה להחביא את זה על מנת להצליח להתנהל ולא להתרסק.

פחדתי שאם אחשוף את מה שאני מרגישה,

איפול למרה שחורה ולא אצליח לצאת מזה לבד.

בימים הכי קשים שלי שבהם לא ידעתי איך לתווך את הרגשות והמחשבות שלי.

לא הייתי מסוגלת לדבר ובמהלך הגישושים שלי באינטרנט בלילות,

נתקלתי באתר סלונה ובטור אישי של אישה בשם מיכל.

אותה מיכל הצילה אותי.

נשמע גדול נכון?

"הצילה" 🥹

מי יישמע...הרי היא "רק" כתבה את מה שעבר עליה.

בגדול, זה מה שאני הרגשתי גם.

בקטן - אילו היו המילים שאני לא הצלחתי להוציא מהפה שלי.

כן, זה היה כזה גדול!!

אצל מיכל מצאתי מקום.

דרכה הצלחתי לדובב את עצמי ולהשמיע לסביבה שלי מה עובר עלי ודרכי.

דרך הקול שלה, הבנתי אותי.

מיכל היא דמות פיקטיבית שם הבמה בזמנו של מאירה ברנע גולדברג,

אמא של אבישי שאובחן פחות או יותר באותו זמן כמו יובל שלי.

שתינו חווינו את אותו הדבר בזמן מקביל, רק שבמקום לאבד את קולה,

מאירה מצאה אותו ודרכו הצלחתי למצוא את הקול שלי.

הפרק הבא בפודקאסט שלי 🧩 הורות על הרצף 🧩 עם מאירה עלה לאויר 🚁

במסע שלי, למדתי שכשאני חזקה כהורה,

היכולת שלי לסייע לילד עולה משמעותית.

וזו הסיבה שבזכותה הקמתי את המרכז שלי - המרכז להורות מיוחדת

כי אני מאמינה שאנחנו ההורים גם חשובים.

אני אימא בעצמי לשני ילדים מאובחנים ואני יודעת בדיוק מה עובר על הורים מיוחדים במסע שלהם.

גם אני בעצמי עוברת את המסע.

מתוך הצורך האישי שלי הקמתי את המקום המופלא הזה בשבילכם,

כדי שתדעו- אתם לא לבד.