הפרק על ספר היובלים מצטרף לסדרה העוסקת בספרים החיצונים.

לכאורה, מחבר היוב' שחי בסביבות שנת 250 לפנה"ס, שִׁכְתֵב לספרו את הסיפורים המוכרים ביותר שמצויים בספר בראשית, שמוכרים לכל אחד מאתנו. אלא שבפועל, הוא שתל בסיפורי התנ"ך תכנים המשקפים את זמנו, ואת האידיאולוגיה המיוחדת שבה האמין. ספר היוב' משקף את החברה שחייתה בישראל במאה ה-3 לפנה"ס.

בפרק זה שרון ואני בחרנו להתמקד בלוח השנה המיוחד שבספר היוב'. לוח שמונה 364 ימים, שמתחלקים בצורה שלמה ב-7, שמסמל את השבת ושלפיו, כך לשיטת מחבר הספר, נקבעו זמני הפולחן שנתן אלוהים לישראל.

הסיבה שבחרנו להקדיש פרק לנושא זה, היא משום שהיוב' מספק לנו הצצה נדירה על חברה שאנחנו יודעים עליה מעט מאד. חברה שהתפלגה במאות הראשונות שקדמו לספירת הנוצרים בשאלה מהו לוח השנה שעל-פיו יש לקיים את הפולחן לאלוהים, הוא הלוח המחייב את ישראל.

את אות הפתיחה ואת השיר שחותם את הפרק הזה, כתב והלחין שרון אלכסנדר. את השיר מבצעת הזמרת והשחקנית, אורנה כץ.

את תמלול הפרק ניתן לקרוא כאן, והנה הפרק ב-MP3.

האזנה נעימה,

בפרק הראשון הראנו שמאות שנים לאחר שספר אדם וחוה נכתב, הוא הפך בסיס למדרשים מעוררי שאט נפש שמצויים במשנה ובתלמוד, שמכפישים באופן מיוחד את חוה, האישה הראשונה שיצר אלוהים.

השאלות שאנו מתמודדים בפרק השני הן: מה מסביר את המדרשים האלה? איזו תכלית הם מילאו? ולא פחות חשוב מכך, מדוע מדרשים שמזהמים את האישה הפכו אקטואליים במאה ה-21? 

שרון ואני מראים שהמדרשים שנכתבו לפני 2000 שנים נועדו לטייח את האמת. הם נכתבו בימים שבהם רבנים, קנאים וקיצונים, הובילו את ישראל למרד הגדול ואח"כ למרד בר-כוכבא. שתי המרידות הסתיימו בשואה קולוסאלית, לאומית – וחוה הפכה אשמה להם, ואילו האחראים האמתיים הועלו למעלת קדושים. לכאורה אין קשר בין שני העניינים – האמת היא שהקשר קיים גם קיים!

בימינו החברה הדתית-אורתודוכסית, החרדית והלאומית כאחת, מתפוררת מבפנים. המדרשים האלה, שלא היו בשימוש עד לפני 30-20 שנה, הפכו אמצעי שליטה שנועד להגביה את החומות סביב לחברה הדתית. שני הפרקים שמוקדשים להשלכות שהיו לספר אדם וחוה, מספרים סיפור שאיננו מוכר לציבור החילוני, שהגיע הזמן שישמע אותו.

הנה לינקים לתמליל ולפרק ב-MP3.

היום יותר מבכל זמן אחר בעבר, השתלחויות חסרות רסן של רבנים כלפי נשים מוצאות את דרכן לתקשורת ומזעזעות את הציבור השפוי.

"השתלחויות חסרות רסן"? מה פתאום - הרי התורה היא שמדברת מפיהם!

ובכן: לא. זה לא נכון, ומעולם לא היה נכון. אף אחד מהרבנים לא מבסס, ולא יכול לבסס את דבריו על התנ"ך. התנ"ך מכבד את האישה, שהרי אלוהים עצמו יצר אותה בדמותו ובצלמו, כפי שיצר את הגבר. אז מה עומד מאחורי עמדת הרבנים שבשבילם קולה של אישה הוא ערווה, ושקובעים שיש להדירה מהמרחב הגברי לבל תטמא אותו?

התשובה היא מדרשים המבוססים על חיבור שנקרא ״ספר אדם וחוה״ אשר הוצא מארון הספר היהודי ונאסר לקריאה לפני 2,000 שנה. למרבה הצער, לפני שנעלם, החיבור הצליח לנבוט - וענפיו הצמיחו מדרשים מחפירים נגד נשים בכלל ונגד האישה הראשונה בפרט.

בפרק השמיני של הפודקאסט של התנ"ך, שרון אלכסנדר ואנוכי מותחים חוט שתחילתו בספר אדם וחוה, וסופו ב"פנינים" שמשמיעים בימינו רבנים, שכביכול - ורק כביכול - מדברים בשם התורה. הרבנים סבורים, ובצדק גמור, שהציבור החילוני לא מכיר את התנ"ך ולא מסוגל להפריך את דבריהם. בפרק זה, שרון ואני נחשוף את הציניות של אותם הרבנים, אשר משתמשים בתנ"ך למען צבירת כוח פוליטי - ושבדרך מפוררים את החברה שעליה הם מבקשים להשפיע.

את החיבור המלא של ״ספר אדם וחוה״ ניתן לשמוע כאן, ולפרק ב-MP3. 

לתמלול הפרק לחץ כאן.

כורש, אבי האומה הפרסית, העלה את איראן לליגה של הגדולים. מהו הסיפור האמיתי מאחורי הקיסר הגדול?

פרק משותף שהוקלט יחד עם ד"ר תמר עילם גינדין מהפודקאסט אירניום מועשר ועם ד”ר אילן אבקסיס מדברי הימים. 

בפרק דנו שלושתינו בדמותו של כורש מלך פרס. אילן נתן את הרקע ההיסטורי, תמר את הרקע הפרסי, ואני את הרקע המקראי.

ניתן להוריד את הפרק כקובץ MP3. האזנה נעימה!

הספרים החיצוניים פרק א׳: חנוך

"הספרים החיצונים" הם אסופת חיבורים שנכתבה בארץ ישראל, במקביל לכתיבת התנ"ך. ומכיוון שחיבורים אלה לא נכנסו לתנ"ך, הם מכונים "חיצונים".

בפרק הראשון, השחקן שרון אלכסנדר ואנוכי, ד"ר ליאורה רביד, מספקים רקע היסטורי לשני מפעלי כתיבה עצומים, שהתקיימו במקביל במשך מאות שנים: כתיבת התנ"ך וכתיבת הספרים החיצונים. מכל בחינה, מדובר בשני מפעלי כתיבה חד-פעמיים בתולדות האנושות!

שרון ואני מתמקדים בפרק זה בעובדה, שלמרות שהתנ"ך והחיבורים החיצוניים נכתבו במקביל, הם מציגים תמונה של שתי דרכי אמונה שונות ומנוגדות בתכלית זו לזו – וזו רק אחת הסיבות שבגללן הספרים החיצונים נאסרו לקריאה והוצאו מחוץ לארון הספרים היהודי.

עוד אנו מראים (ונראה בפרקים הבאים), שההשפעה של הספרים החיצונים על דרכי האמונה של היהודים והנוצרים הייתה כל כך גדולה, עד שמבחינות רבות אנחנו יותר "עם הספרים החיצונים", מאשר "עם התנ"ך". למשל, האמונה שיש הישארות לנפש לאחר מות הגוף, ושגן עדן נמצא בשמים ושאליו מגיעות נשמות המתים הצדיקים, עומדת בניגוד מוחלט לעמדת התנ"ך.

להורדה כ-MP3, לחצו כאן.

לתמלול הפרק לחצו כאן.

אחד מעמודי הייסוד של התנ"ך קובע שאלוהים הוא מהות הצדק, המוסר והמשפט – לאור אקסיומה זו, שרון ואני מתמודדים עם הניסיון, שבו ציווה אלוהים על אברהם לקיים טקס פולחני, שבמהלכו הוא ישרוף את בנו, את יצחק.

השאלה שעומדת במרכז פרק זה היא : מתי ניסיון שכזה משתלב עם ההיסטוריה של ישראל, שעליה מספר התנ"ך?

האם הוא מתאים לזמנו של אברהם ההיסטורי, או לזמנם של כותבי התנ"ך שחיו 1300 שנים מאוחר יותר?

האם ניסיון שכזה עומד במבחן היתכנות ההיסטורית? ועוד יותר מכך, האם הוא אפשרי מנקודת מבט תיאולוגית – ואם התשובה לשתי השאלות שלילית, מה ניסיון שכזה עושה בתנ"ך?

המסע של שרון ושלי הוא מסע היסטורי ותיאולוגי כאחד. זהו מסע מאתגר, שבמהלכו אנחנו מבררים מדוע הניסיון שבו ניסה אלוהים את אברהם נחשב מוסרי – וכן, הוא מוסרי !!! - ואיזה תפקיד הועידו לו כותבי התנ"ך.

ויותר מכל דבר אחר: האם בכלל היה ניסיון, או שגם לפי התנ"ך מדובר בפיקציה. במשחק מכור, שהתוצאה שלו הייתה ידועה מראש?

להורדת הקובץ כ-MP3, לחצו כאן.

לקריאת התמלול ניתן ללחוץ כאן.

אלוהים, כך מספר התנ"ך, ניסה את אמונתו של אברהם וציווה עליו לבצע פולחן דתי, שבו יעלה את יצחק בנו לעולה.

עולה הוא פולחן שבו הקורבן נשרף כליל, ושריפתו מסמלת את נתינתו השלמה לאלוהים – ואת זה ציווה אלוהים על אברהם לעשות!

בפרק זה שרון אלכסנדר ואני הולכים בשני מסלולים. המסלול הראשון מציב את האקסיומה, שהיא אחד מעמודי היסוד של התנ"ך, שלפיה אלוהים הוא מהות הצדק, המוסר והמשפט. ומכאן, שהניסיון שבו העמיד אלוהים את אברהם, הוא בהכרח מוסרי.

במסלול השני, אנחנו בוחנים את האופן שבו התמודדו הפרשנים הקדומים עם אמונתם השלמה במוסריותו של אלוהים, שהעמיד את אברהם בניסיון "מוסרי" שהם עצמם ידעו שדגל שחור מתנוסס מעליו.

הפתרונות שהציעו הפרשנים לניסיון האלוהי, פותחים צוהר מרתק לשלוש תקופות נעלמות בהיסטוריה של ישראל.

להורדת הפרק כ-MP3, לחצו כאן.

לקריאת התמלול ניתן ללחוץ כאן.

סיפורם של אלקנה ונשותיו, חושף בפנינו תמונה נדירה של משפחה שבה נשבר הסדר החברתי שהיה נהוג בחברה הקדומה. סדר קשוח שקבע מי האישה הבכירה, שעמדה בראש ההיררכיה המשפחתית, ומי נמצאה בתחתית.

בפרק זה אנחנו עומדים על מכלול עניינים שקשורים ישירות בסדר זה: על גיל הנישואין המקובל של נערות, שניתנו לנישואין כשעדיין היו ילדות; על הסיבות המסבירות מדוע הן חיו בממוצע 30 שנה; ועל חשיבותה הגדולה של מנת הבשר הכפולה, שקיבלה חנה.

סיפורם של השלושה מתרחש ביום אחד ובמקום אחד: בשילה, שהיה מקום פולחן של שבטי מרכז הארץ. והסיפור, מספק לנו הצצה על השינויים בדרכי הפולחן שהתקיימו בישראל בשלהי תקופת השופטים.

הפולחן שנדד בדרכים ושהתבצע על גבי גל אבנים קטן וצנוע שנאסף לצד הדרך ונעזב מייד לאחר מכן, החל להתמסד. ובסופו של תהליך ארוך, הוא מתקיים בהיכלות מפוארים ומפלצתיים.

פרק זה הוקלט מחדש בדצמבר 2018.

האזנה נעימה,

ליאורה

ניתן להאזין לפרק כ-MP3 כאן

לקריאת התמלול ניתן ללחוץ כאן.

שמשון, כך מסופר, היה נזיר אלוהים. ונזירות בתנ"ך מסמלת את הקשר המיוחד בין הנזיר לבין אלוהים, ולא מנשים – ושמשון בהחלט לא התנזר מנשים. הנזירות שלו התבטאה בכך שלא גילח את שיער ראשו, שהוא זה שהעניק לו כוח פיזי על אנושי.

למרות כוחו העצום, שמשון לא עמד בראש צבא ולא הציל את בני עמו מהפלישתים, שהיו אויביהם המרים. שמשון אהב נשים פלישתיות, הוא התרועע עם הפלישתים והמלחמות שכביכול ניהל איתם, היו בגלל נשים.

התכונות שמיוחסות לשמשון מציגות דמות זרה לחלוטין לתנ"ך בכלל ולספר שופטים בפרט. פרק זה דן בשאלה מי הוא היה, ומה עושה בתנ"ך גיבור שברור לחלוטין שהוא לא ישראלי.