זאת שאלה המטרידה כל בעל נשוי: איך מחוץ לבית אני אהוב כל כך כמו יעקב אבינו, ובבית אני הופך בעיני לאישתי לעשיו הרשע.

מהזווית הנשית השאלה הפוכה: איך ייתכן שבחוץ כל כך אוהבים את העשיו הזה שכל מה שהוא יודע לעשות זה לבוא הביתה בסוף יום ולבקש "הלעיטיני נא מן האדום האדום הזה" שהכנת, בלי להעריך את מי שהכין את האוכל..

מדוע אנחנו כאלה? למה יש בנו את העשיו הזה שמפריע כל כך? 

התשובה היא חד משמעית: וודאי שכן, אפשר לאהוב גם את עשיו, ואף לרצות לברך אותו, כפי שיצחק אבינו רצה לעשות. איך? כל התשובות בשיעור שלפניכם