למצוא את הפלוס

ב-8 באוקטובר 2023, ביום שאחרי הטבח הנורא, כשהכאב רק החל לחלחל, הדר אמיר כבר ראתה לנגד עיניה את אלפי הנפגעים שיזדקקו למענה. לא רק לפציעות הגלויות, אלא גם לטראומה המודחקת ולמתח הגופני הרב שמתפרץ בעקבותיה.היא הקימה את האלמנט החמישי מרחב שיקומי הוליסטי שהוקם בלב המרכז הרפואי שיבא בתל השומר. המרכז מנגיש טיפולים אישיים וקבוצתיים המשלבים מדע, גוף ונפש, תוך שיבה אל המרכיבים הבסיסיים ביותר של הריפוי: הטבע והקהילה.

הדר מסבירה מדוע החיבור לסביבה הוא קריטי לשיקום מטראומה ושחיקה, ואיך נוכחות בטבע גם אם היא נעשית דרך דמיון מודרך, מצליחה להרגיע את מערכת העצבים ולמלא את הנשמה.

אמנם המרכז חדש, אך הוא כבר הפך לבית עבור יחידות מילואים הזקוקות לתהליך עיבוד, ועבור צוותים רפואיים שזקוקים בעצמם למרחב של שקט ושיקום. מעבר לעולם הרפואה, המודל של האלמנט החמישי מציע שיעור חשוב למנהלים בארגונים: איך ללמוד מהמחזוריות של הטבע על האיזון שבין ביצועים להתאוששות, וכיצד לייצר עבור העובדים מרחב בטוח לצמיחה מחודשת.

בשנים האחרונות המילה Wellbeing נשמעת לא מעט במסדרונות ארגונים, אבל ליישם את המושג בפרקטיקה היומיומית זו משימה מאד קשה.

אוסנת בן יוסף ארמוזה, מובילת תחום ה-Wellbeing הגלובלי, הגיוון והאחריות התאגידית באמדוקס, לוקחת אותנו אל מאחורי הקלעים של ארגון גלובאלי ומספרת איך הם מיישמים בישראל ובסייטים בחו"לם.

אחד הגילויים של אוסנת הוא שהמפתח לרווחת העובד לא נמצא בהטבות או בפינוקים, אלא בנקודה הרבה יותר בסיסית והיא מערכת היחסים עם המנהל הישיר. יש למנהלים השפעה דרמטית על רמות האושר של העובדים, על ההחלטה אם להישאר בארגון ואפילו על המצב הבריאותי של האנשים.

אוסנת משתפת כיצד באמדוקס הצליחו לתת למנהלים כלים פרקטיים ונגישים מבלי להפוך אותם לנטל או ל-"עוד משימה" ברשימה.הם בנו פורטל ייעודי, שמסייע למנהלים בפעילויות הוקרה (Recognition) עם העובדים ויצירת חיבור אנושי פשוט שמניעה קדימה גם את התוצאות העסקיות.

אם אתם אנשי HR או מנהלים בארגון זהו פרק שנותן כלים רבים להבין איך לייצר תרבות ארגונית ששמה את האדם במרכז ואגב כך, קוטפת את הפירות העסקיים.

הם קיימים בכל ארגון. אלו האנשים שבלעדיהם המערכת פשוט לא תעבוד, אבל הם האחרונים לקבל קרדיט, תגמול ולעיתים גם ברכת בוקר טוב במסדרון.

למה דווקא השדרה החיונית הזו מרגישה שקופה, ואיך זה פוגע בשורה התחתונה של העסק? חנה שטיינברג, יועצת ארגונית, מנחת סדנאות לפיתוח מנהלות ומנהלים מתארחת לשיחה על הדרכים לגשר על הפער בין ההנהלה לשטח. אנשים רוצים להרגיש משמעותיים וחלק מזה הוא לתקשר איתם בנוגע לשינויים. למשל כאשר הנהלה נדרשת להחלטה משמעותית שתשפיע על עבודת האנשים בארגון, כדאי לשתף את הצוות או המחלקה הרלוונטית בהחלטה, כמו גם לעשות פיילוט, שהרי חברי הצוות הם אלו שצריכים להוציא את ההחלטה לפועל.

אז איך הופכים את העובדים השקופים למנוע של הארגון?

חנה מציעה מספר כלים מעשיים:

1. ישיבות בהן מאפשרים לעובדים לפרוק את אשר על ליבם.

2. הכרת תודה לעובדים על הדרך, לא על התוצאה.

3. שיחה אישית בה גם המנהל/ת משתפים דברים אישיים.

4. יום עבודה של מנהל עם עובד מהדרג הזוטר, כך יבינו ביחד את המורכבות שיש לכל אחד בתפקיד שלו.

ההווה של עולם העבודה מרגיש לרבים מאיתנו כאוטי, לא יציב, ולעיתים אפילו מאיים. רן לפלר, דירקטור בקבוצת נירם גיתן, מסביר שאנו נמצאים בצומת שבו נפגשים הגורם האנושי והטכנולוגיה המשבשת, שהיא הבינה המלאכותית בארגונים. רן מציג ניתוח של נתוני דו"ח הפורום הכלכלי העולמי, המצביע על כך שעד שנת 2030 רוב המיומנויות המוכרות לנו יתיישנו, ובוחנת כיצד ניתן להפוך את אותה אי וודאות תמידית מבאג במערכת לפיצ'ר שמאפשר צמיחה. אחת התובנות המעיינות שעולות מן הדו"ח היא שעבודות הצווארון הכחול דווקא צפויות לצמוח.

התקשורת הפנים ארגונית, לדעתו של רן, היא מפתח לצמצום פערים ועידוד פיתוח ארגוני. במקביל, הוא ממליץ לחשוב מעבר להישרדות תפקודית אלא לעבור ללמידה מבוססת חוזקות ומשם ליישום מהיר בשטח. חשוב מכל, לשים דגש על המיומנויות האנושיות הייחודיות: החל ממודעות עצמית וחשיבה ביקורתית, דרך אמפתיה ובניית אמון, ועד לאומץ ניהולי ואינטואיציה. 

רבים מאיתנו פועלים מתוך מה שצריך ומה שמצופה, מוצאים את עצמם תקועים ושחוקים, ולעיתים גם לא נהנים מהדרך. לא במקרה, כרבע מהעובדים חווים מורכבויות מנטליות שמקורן במקום העבודה. החוויה האישית הזו היא שהובילה את נירית ארטין לבצע שינוי משמעותי בחייה. היא יצאה לדרך עצמאית וכיום כמומחית לתקשורת נירית מלווה מנהלים וארגונים בבניית נוכחות ותדמית אותנטית.

נירית מדגישה כי בלב כל ארגון יש אנשים, ובין אם אתה בעלים, מנהל בדרגת ניהול ביניים או אדם עובד כל סוג של תקשורת צריך להיות אותנטי. אם אתם מפרסמים פוסטים ולא תשמרו על הכנות, על מסרים שמייצגים אתכם - אין סיכוי שהמסר יעבור.

נירית עומדת גם על חשיבות התקשורת הלא מילולית, המקום שבו רוב המסר באמת עובר. היא מסבירה כיצד לבוש, שפת גוף וטונציה, גם בתקשורת כתובה כמו מיילים, מחזקים סמכות ונוכחות. וגם...איך הקימונו שהפך לחלק מכרטיס הביקור שלה, כמעט והכשיל אותה. 

הפרק הזה שונה משיחות רגילות, כי הפעם הוא לא עוסק בעולם העבודה, אלא על החיים שלנו בישראל תשפ"ו.

אלישבע בלום, אם ל-8 תושבת עלי, התיישבות או התנחלות, תלוי מהי הדיעה המקדמית של כל אחד מאיתנו כשהוא שומע את שם היישוב, ועל זה בדיוק הפרק, היכולת שלנו לקיים דיאלוג ולהקשיב בלב פתוח, למי שלא חולק איתנו את אותן השקפות עולם או דיעות, אבל כן חולקים איתנו את הרצון הבסיסי להיות עם מאוחד שמסוגל לדבר על הקשיים ולהכיר בכאב ובנקודות הקושי שיש לכל אחד. האם זה קל? בוודאי שלא, אבל אם נדע להקשיב, הרי שנדע, כמו אלישבע, לצאת מאיזור הנוחות ובמקרה שלה להתחיל לחלק חלות בתל אביב וללכת ללמוד מוסיקה בבית ספר רימון.

יפעת אלפסי, מנהלת הלמידה והפיתוח הארגוני במכבי שירותי בריאות, מספרת כיצד הארגון עבר טלטלה עמוקה עם פרוץ הקורונה לפני חמש שנים. העובדים, שאמורים להיות העוגן לבריאות ול־Wellbeing של מיליוני מטופלים, מצאו את עצמם נשחקים, מותשים, ומאבדים מחוברות.

במקום להסתפק באמירה “זה המצב”, יפעת והצוות שלה בחרו לעשות שינוי אמיתי: הם הפסיקו למדוד שחיקה והחלו למדוד חוסן. הם פיתחו מודלים, קיימו סדנאות, הרחיבו אפשרויות לעבודה מהבית, ושמו את האדם שמאחורי התפקיד במרכז. “אין לנו אבקת קסמים”, אומרת יפעת, “אבל יש לנו תהליכי עומק שנבנים יחד עם העובדים”.

למרות השנים המורכבות מהפכת ה-AI שמטלטלת את עולם העבודה, המלחמה שהשפיעה עמוקות על הצוותים, עלייה בביקוש לשירותים רפואיים לצד עובדים שנמצאים במילואים  במכבי דווקא רואים עלייה מתמשכת ברמות החוסן.

יפעת מציגה ארבעה “איים” שהם עוגנים מרכזיים בפיתוח אנשים בארגון:

התפתחות מקצועית

פיתוח כישורי ניהול

חיזוק הכישורים האישיים

ארגז כלים מקצועי ומנטלי

בשיחה פתוחה ומעשית, יפעת מפרטת איך נבנה מדד החוסן, כיצד הפך לאחד הכלים הארגוניים השימושיים ביותר, כזה שניתן להטמיע גם בארגונים גדולים מורכבים וקשיחיםעם למעלה מאלף עובדים כמו מכבי שירותי בריאות.

אמנון רגב הוא אל"מ (מיל’), יזם חברתי, מגשר, מנחה תוכנית הרדיו הכול פתוח ב־103FM ובעיקר, מלך החיבורים.
בפרק הזה הוא מסביר איך יוצרים חיבורים אמיתיים בחיים ובעולם העבודה, ולמה אינטואיציה היא לא רק תחושת בטן אלא כלי ניהולי חיוני. "ההקשבה הפנימית העמוקה מדייקת אותי", הוא אומר, ומשתף בסיפור אישי על מיזם שבו התעלם במשך שלוש שנים מהקול הפנימי שביקש ממנו לעצור.

אמנון התחיל את דרכו כיבואן של קונקטורים מחברים פיזיים לעולם הטלוויזיה בכבלים והלוויין. עם  השנים הוא הפך לקונקטור של אנשים. בשיחה אמנון מספר למה בעיניו כל היכרות היא בעצם פרידה בהמתנה, ומה אפשר ללמוד מזה על חיבור, משמעות ואושר.

האם אי פעם בתור מנהלים שאלתם את עצמכם או את העובדים שלכם את השאלה: "מה הדבר הכי גרוע שיקרה ביום שזה יצליח?" השאלה הזאת שעל פניו נראית מבלבלת יכולה לעזור למצוא את מה שמפריע להצלחה. מיכל מילגרום מור, מייסדת שינוי מתוך גדילה בית הספר הגבוה לתודעה מתחדשת בראי משא הנשמה, משתמשת לא פעם בשאלה הזאת כחלק מתהליך שהיא עושה עם חברות הזקוקות לתהליך פנימי. מיכל שגדלה במשפחה קונבנציונלית ולמדה מקצועות ריאליים ופסיכולוגיה קלינית צמחה עם השנים בתחום עולם הרוח. היום, היא משתמשת במסע האישי שלה כדי לחבר את העולם הרוחני ליומיום הארגוני, למטרות העסקיות של חברות. כי הרי כל רעיון לסטארט-אפ, חזון או תוכנית שנתית מבוססים על משהו עמוק ומהותי יותר מהתוצאות העיסקיות. 

במסגרת הליווי שלה, מיכל מתחילה כל תהליך ליווי של חברה בבדיקת מצב העובדים, מדד האושר בחברה, והיעדים האמיתיים. לא פעם הכול מוביל בחזרה לשאלה הקריטית: "מה הדבר הכי גרוע שיקרה ביום שזה יעבוד כמו שצריך?"

האזינו לפרק כדי לגלות איך לשלב תודעה עמוקה עם יעדים עסקיים, ולמה הפחד מהצלחה הוא כנראה הדבר שהכי צריך לנהל בארגון שלכם.

רני אורן, מייסד עמותת פטריציו פאולטי בישראל, יו"ר תנועת One, מייסד פרוייקט נערי האור וחוות מרפא ברשפון.

רני אורן מייסד עמותת פטריציו פאולטי בישראל, יו"ר תנועת One ומייסד פרוייקט 'נערי האור', הוא לא רק יזם חברתי, אלא אדם שבחר להפוך רגע של מפגש אנושי עמוק, כמעט בלתי אפשרי, לנקודת מפנה בחייו.

כלוחם ביחידת דובדבן, בעצומה של פעולה מבצעית מול אדם שנגדר כאויב, רני מביט בעיניו ורואה דווקא את ההשתקפות של עצמו. ומשם נולדת שאלה: "למה שני בחורים צעירים, שלא מכירים זה את זה, גדלים לתוך מציאות שבהם הם מנסים להרוג אחד את השני?"

השאלה הזאת היא גם הזרע שממנו נבט פרויקט נערי האור - מסע חינוכיי-תרפויטי פורץ דרך, שמלווה בני נוער שנפלטו ממערכות רבות ומאפשר להם לחזור לראות את עצמם באור.

לא כתוקפנים, לא ככישלון, אלא כבני אדם שיש בתוכם תקווה, כוחות ולב פועם.

הסיפור של רני הוא לא רק על נוער - הוא עלינו, ועל האפשרות שלנו - במיוחד כמנהיגים, להנהיג מתוך הלב. לראות את האדם. להדליק אור גם כשיש חושך.