קרח פונה למשה ולאהרון ותוהה לכאורה בצדק "מדוע תתנשאו על קהל ה'". כל העדה שווים במעמדם, ואין סיבה להתנשאותם של משה ואהרון. אולם, המדרש מסביר שכדי לנהל חברה חובה שתהיה היררכיה. נראה במדרש בדיוק את חטאם של קרח ועדתו, ומהי הייתה כוונתם הנסתרת.

ע"פ הפסוק 'אור זרוע לצדיק' המדרש אומר שבכל פרט ופרט בחיים ה' זרע לנו את המצוות ומביא לכך דוגמאות רבות מחיי היומיום. מכך אנו למדים שכדי להיות צדיק אין הכרח להיות ספון בבית המדרש אלא גם אדם שחי את עולם המעשה יכול וצריך להיות צדיק. הרעיון הזה מתבטא בציצית, שאותה שמים על הבגד שנמצא עלינו תמיד והוא מקיף אותנו מכל עבר, בדומה למצוות, ולכן דווקא הציצית אמורה להזכיר לנו את כל מצוות ה'.

המדרש אומר שפרשת המרגלים נסמכה לפרשת צרעת מרים כביכול כדי להזהיר על עוון לשון הרע, ואעפ"כ המרגלים נכשלו בכך ודיברו לשון הרע על הארץ. עולה השאלה מה בכלל המשמעות של לשון הרע על ארץ, עצים ואבנים. במהלך השיעור נסביר שהארץ היא לא סתם חתיכת אדמה פרטית, אלא היא מייצגת ומגדירה את העם, וממילא חשיפת ערוות הארץ וגילוי הצדדים הרעים שבה גורם לחולשה ורפיון אצל העם, ובעצם מגלה את החסרונות שבו, בדומה לדיבור לשון הרע על אנשים ממש ואף גרוע מכך בגלל היקף האנשים שנפגעים מכך.

מהפסוק 'ירא את ה' בני ומלך' המדרש לומד שיראת ה' קודמת ליראה מהמלך. דינא דמלכותא דינא נאמר דווקא לעניין כלכלה ומשפט, אבל כאשר זה מגיע לענייני רוח ואמונה למלך אין עדיפות על אף אדם אחר וצו ה' קודם לכל.

ע"פ המדרש תלמיד חכם קודם לכהן גדול משום שחכם אי אפשר להחליף ולמנות אחר במקומו, מה שאין כן בכהן גדול. אבל גם נאמר שכהן גדול עדיף על נביא, וזה קשה הרי גם את הנביא אי אפשר להחליף! הרב הסביר שברגע שאדם נושא במשרה ציבורית הוא קודם לכל אדם פרטי ולא משנה מה מעלתו, ואף על פי כן מעלת התורה גדולה מכולן.

המדרש אומר שבני ישראל יצאו ממצרים בזכות הכשרים שבהם, ואלו הם הלויים. בני ישראל עבדו ע"ז והתבוללו במצרים ורק הלויים מלו עצמם ושמרו את ברית ה'. מדוע אם כן לא להוציא רק את הלויים? מכאן אנו למדים שאף שיש רוב של העם שלא שומר מצוות הוא יכול לזכות לגאולה בזכות אותה קבוצה ששומרת אמונים לקב"ה, מסר שרלוונטי מאוד לדורנו.

המדרש שואל מדוע הלויים נפקדו מגי לחודש ומעלה, הרי הם לא יכולים לעבוד בגיל חודש. תשובת המדרש היא שזה נעשה כדי לתת להם שכר. הרב הסביר שהשנים בהן האדם מתכונן לתפקיד, ומכווין את חייו כלפיו אף הן נספרות

המדרש מספר שבימי שלומציון המלכה, שהייתה צדיקה הגשמים ירדו בערבי שבתות, זמן שלא מפריע לעבודה ובנוסף התבואה שצמחה הייתה בריאה וטובה. נדון בכך ששלומציון הייתה מלכה, ולכן לכאורה פסולה למלכות, ונסביר את יחסם החיובי של חכמים אליה כפי שמשתקף במדרש.

מסופר על הלל הזקן שתיאר את הרחיצה בתור מצווה, מכיוון שכך הוא שומר על גופו שנברא בצלם אלוקים. זה מתקשר לשיטתו הכללית. ב"ה וב"ש נחלקו מה נברא קודם, השמיים או הארץ. הכוונה היא מה קודם למה הרוחניות או החומריות, וב"ה טוענים שהארץ נבראה תחילה ואי אפשר לבטל את ערכם של דברים שברא הקב"ה. משום כך עלינו לדאוג לגוף שלנו, כי בו טמון צלם האלוקים שלנו, שאף שהוא רוחני בוודאי, והוא אינו יכול להתקיים ללא דאגה לגשמיות.

המדרש מעלה את השאלה על מגילת קהלת, שלכאורה מפקפקת במשמעותם של מעשי האדם. אבל מדקדוק במגילה המדרש מסיק שישנה חשיבות להנהלות האדם באופן טבעי בעולם כל עוד זה נעשה מתוך כפיפות לה' והכרה בטובו.