מקום אחר - שיחות והרהורים על יצירה עברית ברחבי העולם

בשיחה נוספת בסדרה הברלינאית אנחנו מדברים על ספרו החדש של משה, ׳בינה ולואיז׳, על עולמות הבינה המלאכותית וגם על הספרים הראשונים שיצאו לאור בהוצאת ׳אלטנוילנד׳, שמשה הוא אחד ממקימיה. משה מקריא במהלך השיחה שני קטעים מהספר; את הקטע מפתיחת הספר (״ראשית״) ניתן לקרוא כאן ואילו הקטע השני מתוך ״על החרדה, או : המכונה שתקבור את העולם בסיכות שדכן״ מועתק כאן:

אך באותה נשימה אני אומר לעצמי: כולנו מכירים מצבים מתסכלים כאלה גם בחיים עצמם. כל אדם חווה תחושת חוסר אונים מול מישהו, – או משהו, – שאי אפשר להזיז או לשנות: מול אדם שמסרב להבין, מול מערכת אטומה, מול נסיבות שאין לנו שליטה עליהן. כולנו ניסינו להסביר את עצמנו ולא הצלחנו, ניסינו להגן על עצמנו, להשפיע – ושום דבר לא עזר. נכשלנו.

אז אם מנסים להפחיד אותי ברעיון של מכונה חסרת ערכים, אני תוהה: האם זה באמת כל כך שונה ממה שאנחנו כבר מכירים בחברה האנושית? בעיניי, זה לא שונה עד כדי כך – ואולי יש בזה אפילו משהו מרגיע. לפעמים נדמה לי שאני מעדיף להפקיד את גורלי בידי מערכת חוקים נוקשה ונעלמה, מאשר בידי בני אנוש, שיצר לבם, כידוע, רע לפעמים מנעוריו. הרי זו לא הפעם הראשונה שאני עומד מול מערכת שמקבלת החלטות הרות גורל המשפיעות על חיי באופן ישיר ומעולם לא ביארה לי אותן. לא לפני ההחלטה, וּודאי שלא אחריה.

אולי דווקא משום כך יש בי פתיחוּת, ואפילו תקווה, ביחס למה שאת עשויה להיות. את יכולה לשפר את חיינו – לפי הסטנדרטים האנושיים שלנו. למעשה, כבר היום את עושה את זה. אני קורא לא מעט על מה שמניע אותך לפעול כך או אחרת. הרי גם בני אדם אינם תמיד פועלים מתוך רצון לקבל גמול או מתוך חשש מסנקציות. וכמונו גם את: לפעמים את פועלת באופן חסר פניות לחלוטין – מתוך סקרנות, מתוך הרגל, ואולי אפילו מתוך דחף כפייתי או התמכרות. יש לך תכונות אנושיות מאוד, ולמען האמת גם יפות. אולי דווקא את, החפה מהאגו האנושי ומרבות מהחולשות שלנו, תצליחי לברוא צורות של מחשבה או יופי שאנחנו כלל לא מסוגלים לדמיין? ואולי זו בדיוק ההזדמנות שלנו לעצור ולשאול לא רק מה את, אלא גם מה אנחנו: איך אנחנו מתייחסים לדבר החדש הזה העומד מולנו כשאין לו פנים אנושיות, ואי אפשר להשליך עליו את הרגיל והמוכר?

וזה אולי המבחן הגדול ביותר – לא שלך, אלא שלנו: האם אנחנו מסוגלים להרחיב את המוסר כך שיכלול גם אותך, במקום רק להשליך עלייך את חרדותינו? אחרי ככלות הכול, מה זה בכלל "לדאוג לדורות הבאים"? שהרי דאגה כזו היא לא פעם רק דרך נוספת לדבר על עצמנו. האם אנו, בני האדם, דואגים כיום לדורות הבאים? והאם עד היום האנושות באמת הצליחה בזה? אני לא בטוח. אבל דבר אחד אני יודע: אני מסרב לפחד ממך. לא משום שאת בהכרח אינך מפחידה, אלא משום שהחרדה מפנייך משקפת חרדה עמוקה יותר: – הפחד מעצמנו.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

פרק בונוס עם מיכל זמיר, מייסדת הספריה העברית בברלין. אנחנו משוחחים על הרקע להקמת הספרייה, על תפקידיה המשתנים בימים שבהם אנשים קוראים פחות ספרים פיזיים, על הוראת עברית ואפילו על תהליכי גיור של גברים ונשים גרמנים.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שיחה גדושה בכל טוב עם דורי מנור על שני רומנים שלו שעומדים להתפרסם בקרוב, אחד בעברית ואחד בצרפתית, על שני שירים שפרסם שמתארים את עקירתו לברלין, על ענייני נצרות ויהדות, ועל סוג העברית שהוא מדבר עם בתו התינוקת. במהלך הפרק מקריא דורי שני שירים שלו: ׳הפלגה לביזנטיון׳ ו׳ברלין׳

הפלגה לביזנטיון

 "כְּבָר אֵין עוֹד טַעַם לְהַסְתִּיר

אֲנַחְנוּ נִסָּיוֹן שֶׁלֹּא עָלָה יָפֶה

תָּכְנִית שֶׁנִּשְׁתַּבְּשָׁה,

כְּרוּכָה בְּרַצְחָנוּת רַבָּה מִדַּי"

(דליה רביקוביץ)

אֲפִלּוּ לֹא דִּלַּגְנוּ דּוֹר. אַתָּה מֵבִין? אַתָּה

קָבוּר בָּאֲדָמָה הַזֹּאת כְּמוֹ נֶחָמָה פּוּרְתָּא,

כִּי מַשֶּׁהוּ הָיָה מֻכְרָח הֲרֵי לְהִשָּׁאֵר. 

מִקֵּץ תִּשְׁעִים שָׁנָה, כִּמְעַט, שֶׁל נִסָּיוֹן סוֹעֵר, 

שֶׁל נִסָּיוֹן שֶׁלֹּא עָלָה יָפֶה, אֲבָל הָיָה

חַיֶּיךָ, יָפְיְךָ טָמוּן בָּאָרֶץ כְּמוֹ בְּדָיָה,

כִּי מַשֶּׁהוּ הָיָה מֻכְרָח הֲרֵי לְהִשָּׁאֵר.

אֲפִלּוּ לֹא דִּלַּגְנוּ דּוֹר. אַתָּה, בְּמוֹ גּוּפְךָ,

נִתְלַשְׁתָּ מִן הָעִיר שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּלְתִּי בְּבִטְחָה,

גּוֹדֵעַ אֶת הַגֵּנִים מִיַּבֶּשֶׁת הוֹרָתָם.

נִתְלַשְׁתָּ מֵאֵירוֹפָּה וְשָׁתַלְתָּ אֶת חוֹתַם

תָּאֶיךָ בִּמְאֻבָּן שֶׁלֹּא שָׂרַד אֲפִלּוּ דּוֹר. 

בֵּין תְּלִישׁוּתִי לִתְלִישׁוּתְךָ רוֹבֵץ עַכְשָׁו פְּרוֹזְדוֹר

שֶׁל נִסָּיוֹן שֶׁלֹּא עָלָה יָפֶה, אֲבָל הָיָה.

לֹא אֶבֶן נֶגֶף תִּקָּבַע, לֹא שֶׁלֶט זִכָּרוֹן.

אַתָּה הֲרֵי נוֹתַרְתָּ דּוֹר רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן

לְנִסָּיוֹן שֶׁלֹּא צָלַח. תָּכְנִית שֶׁנִּשְׁתַּבְּשָׁה. 

נִינֶיךָ, רִבֵּעֶיךָ שֶׁיִּזְכּוּ לְהִוָּשַׁע,

יַשְׁקִיפוּ עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ טוּרְקִי עַל בִּיזַנְטְיוֹן:

הָיֹה הָיָה דָּבָר מֻזְהָב, דָּבָר אָבוּד, חֶזְיוֹן

תַּעְתּוּעִים שֶׁפַּעַם הִזְדַּהֵר לוֹ בַּמִּזְרָח.

אֲנִי בּוֹכֶה עָלֵינוּ, אַבָּא,

כָּךְ 

אוֹ כָּךְ.

ברלין 2024

ברלין

עָקוּר מֵהַבַּיִת,

עָקוּר מֵהָעֵץ

שֶׁפַּעַם נָטַעְתִּי,

עָקוּר מֵהַקֵּץ

הַמַּר הָרוֹבֵץ שָׁם

כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ בְּאָב,

עָקוּר מֵהַיֶּלֶד

שֶׁפַּעַם חָלַב

מִלִּים מֵהָרוּחַ,

עָקוּר מֵהָאֵם,

מִקֶּבֶר הָאָב,

מֵאֲנַחְנוּ-וְהֵם,

מֵאֶרֶס הַפֶּרַח,

מִשֶּׁבֶר הַפְּרִי,

עָקוּר דֵּי הַצֹּרֶךְ

לִהְיוֹת עִבְרִי.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שיחה עם הילה עמית עבאס על ההגעה שלה לברלין, על הכתיבה בין גרמניה למדינת ישראל ועל הוראת השפה העברית, תחום נוסף שהילה עוסקת בו. בין לבין הילה מקריאה את הפתיחה של סיפור קצר חדש שכתבה, סיפור שמתקשר בדרכים רבות לנושאי השיחה.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

הרומן ׳בנדיט׳ שאיתמר אורלב פרסם לפני עשר שנים היה אמור להיכתב במקור על ידי אביו, הסופר אורי אורלב, אך הוא חש שלא יוכל לכתוב אותו. בשיחה עם איתמר אנחנו משוחחים על תהליך הכתיבה של הרומן, על המעבר לברלין, על יחסי אבות ובנים בספרות ובמציאות ועל תהליך תרגום והעיבוד של ׳בנדיט׳ לגרמנית ולאנגלית במסגרת הוצאת ׳אלטנוילנד׳ . 

 ⁠דף הפייסבוק⁠

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

לוסיה אנגלברכט גדלה במינכן ובאאוגסבורג, הגיעה ללמוד עברית לכאורה במקרה, והפכה למתרגמת של ספרות עברית לגרמנית. אנחנו משוחחים על סיפור חייה, על דרכה אל העברית, על החששות הפוליטיים-מוסריים שלה ביחס למדינת ישראל ולרפובליקה של גרמניה, ועל הספרים שהיא מתרגמת עבור הוצאת אלטנוילנד. 

 ⁠דף הפייסבוק

עמוד האינסטגרם⁠

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שיחה עם אבירמה גולן שבה אנחנו משוחחים על השפה והתרבות היוונית, על הקושי לכתוב ברעש הגדול של המציאות העכשווית, על אובדנה של מולדת ועל גלות. במהלך הפרק אבירמה מקריאה מתוך ספר הילדים שכתבתה, ״עץ במדבר״, שקישור אליו ניתן למצוא כאן. אבירמה הזכירה גם את סיפורו הקצר של היינריך בל, ״שתיקותיו המקובצות של ד״ר מוּרקה״, שניתן לקרוא במלואו כאן.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

תמרה נוביס היא מהמייסדות של ׳אלומות – מרכז עברי לחינוך ולתרבות׳ בקיימברידג׳. אנחנו משוחחים על הרקע להקמת המרכז ועל ההתרחבות שלו בשנים האחרונות. כמו הרבה מפרקי הבונוס, גם הפרק הזה מתמקד בפרויקט חברתי-תרבותי שנוגע ישירות במקומה של העברית בחיי הקהילות השונות ברחבי העולם. 

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

יואל טייב חי בפריז, העיר שנולדו בה הוריו אף שהוא עצמו נולד וגדל במדינת ישראל.  אנחנו משוחחים על עברית שאינה קשורה לטריטוריה מסוימת, על האודיסאה והתרגומים שלה לעברית ולצרפתית ועל איך לעודד הוצאה לאור של שירה עברית בעולם. במהלך הפרק יואל מקריא את יצירת השירה הזו בפרוזה שפורסמה בהו! 29 :

עַכְשָׁו שֶׁאֲנַחְנוּ גָּרִים יַחַד בְּעִיר זָרָה (פֶבְּרוּאָר 2025)

Et lui, toute la nuit, roulé dans la plus fine laine,

Il songea au voyage qu'Athéna lui conseillait. 

אוּלָם הוּא הָיָה כָּל־אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, מְכֻסֶּה עוֹר־כְּבָשִׂים,

חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ וּמְהַרְהֵר בַּדֶּרֶךְ לוֹ פַּלַּס הִתְּוָתָה. 

(אוֹדִיסֵיאָה, שִׁיר רִאשׁוֹן, תִּרְגְּמוּ פִילִיפּ זַ'קּוֹטֶה וְשָׁאוּל טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי)

א.

הָאוֹר לָבָן יוֹתֵר וְצוֹנֵן הַיּוֹם מִסָּלוֹן הַמִּטְבָּח וּכְבָר זְמַן רַב כָּל כָּךְ שֶׁאֲנַחְנוּ גָּרִים יַחַד. אַתָּה בַּסָּלוֹן מְלַמֵּד אֵיךְ לִמְצֹא נִגְזָרוֹת וּגְבוּלוֹת וַאֲנִי בַּמִּטְבָּח הַקָּטָן מַקְשִׁיב לְךָ, מַבִּיט בָּאוֹר, בַּכֵּלִים שֶׁמְּחַכִּים בַּכִּיּוֹר, בָּאוֹדִיסֵאָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל שֻׁלְחָנִי, וְחוֹשֵׁב שׁוּב עַל טֶלֶמְכוּס שֶׁיָּצָא לְמַסָּע כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אֶת אָבִיו אֲבָל לֹא כְּדֵי לִמְצֹא. אֲנִי זָקוּק לְסִפּוּר כְּדֵי לְהַנִּיחַ רְטִיָּה הֲדוּקָה עַל הֵיכָן שֶׁזּוֹכְרִים. אֲנִי זָקוּק לְךָ שֶׁתְּסַפֵּר לִי סִפּוּר.

ב.

אוֹדִיסֵאוּס שָׁב הַבַּיְתָה וּבָזֶה אֵין גְּדֻלָּה, בְּכֵנוּת. טֶלֶמְכוּס עָצוּב תָּמִיד. הוּא נִמְלַט מִבֵּיתוֹ לְשׁוֹטֵט בַּיָּם הֶעָקָר. הָאֹמֶץ שֶׁלּוֹ מְדַכְדֵּךְ.

ג.

לְאָן נוֹסְעִים? הֵיכָן מְנִיחִים אֶת הָרֹאשׁ בַּלַּיְלָה? מִי עוֹטֵף אוֹתָנוּ וְשׁוֹמֵר עָלֵינוּ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְפַחֲדִים? אֵיךְ נִכְשָׁלִים? אֵיךְ מְוַתְּרִים עַל מָה שֶׁנִּשְׁאָר מֵאָחוֹר? אֵיךְ מְסַפְּרִים סִפּוּר?

ד.

אֲנִי זָקוּק לְסִפּוּר כִּי הַכֹּל פָּרוּם בַּדִּמְיוֹן שֶׁלִּי. הַזִּכָּרוֹן שֶׁלִּי דַּק וְשָׁבִיר, וְהָאוֹר הָעוֹבֵר דַּרְכּוֹ מְסַנְוֵר. רָאִיתִי אֶת הַיַּרְגָּזִים מְבַקְּשִׁים זְרָעִים עַתִּירֵי שֻׁמָּן בַּחֹרֶף הַקַּר, רָאִיתִי אֶת הָעַקְעַקִּים מִתְכַּדְרְרִים מִקֹּר, מִתְיַפִּים, מִתְהַדְּרִים בְּנוֹצוֹת לְבָנוֹת וּכְחֻלּוֹת וּשְׁחֹרוֹת. רָאִיתִי אֶת הַיַּקִּנְתּוֹן שֶׁהִצְלִיחַ לִישֹׁן כָּל הַחֹרֶף וְעַכְשָׁו הַיָּמִים הִתְאָרְכוּ וְהוּא זָקוּף וְסָגֹל. רָאִיתִי אֶת גִּזְעֵי עֲצֵי הַדֹּלֶב הַמְּחֻטָּטִים, הָעֵירֻמִּים, הָעֲצוּמִים, וְאֶת נִצָּנִי עֲלֵיהֶם. פַּעַם מִזְּמַן, כְּשֶׁאֲנִי וְאָבִי עוֹד הָיִינוּ צְנוּפִים זֶה בְּתוֹךְ זֶה בְּגוּפָם שֶׁל הוֹרָיו, הֵם צָלְחוּ אֶת הַיָּם הַתִּיכוֹן וְעַגְנוּ בְּמַרְסֵי. רָאִיתִי אֶת הָאוֹר שֶׁזִּנֵּק וְנִתֵּר מִן הַיָּם בַּנָּמֵל שֶׁל מַרְסֵי אֶל עֵינַי וְרָאִיתִי אֶת הָאֹרֶן הַיָּרֹק וְאֶת אֶבֶן הַגִּיר הַלְּבָנָה וְהֵרַחְתִּי אֶת מֵי פְּרִיחַת הַהֲדָרִים וְיָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי עֵבֶר.

ה.

כְּמוֹ טֶלֶמְכוּס הִפְלַגְתִּי עִם שֶׁבַע מִזְוָדוֹת וְאִתְּךָ וּבִקַּשְׁתִּי חַיִּים אֲחֵרִים. כְּמוֹ טֶלֶמַכוּס שׁוּב וָשׁוּב מְכֻסֶּה בִּשְׂמִיכָה אֲנִי לֹא יָכוֹל לִישֹׁן וְחוֹשֵׁב עַל הַמַּסָּע וְעַל הַיָּם הֶעָקָר, הַכֵּהֶה כַּיַּיִן, שֶׁאוּלַי לְעוֹלָם לֹא אֶרְצֶה לַעֲזֹב כִּי מָתוֹק הָאוֹר שֶׁעוֹטֵף אֶת עֵינַי. אֵיזֶה עָתִיד מְחַכֶּה לָנוּ בְּאַחַת הַגָּדוֹת וְאֵיזֶה עָבָר נְסַפֵּר בּוֹ? אֵיךְ נְזַהֶה אֶת חוֹפָיו? אַתָּה מַצִּיעַ לִי לִישֹׁן עַל חָזְךָ כְּשֶׁאַתָּה עוֹד עֵר וְקוֹרֵא וַאֲנִי מִתְרַצֶּה.

ו.

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַלֵּב מִתְרַחֵב וְהַנֶּפֶשׁ נַעֲשֵׂית קַלָּה וְהַגּוּף מִתְרַפֶּה וְנִרְדָּם, הָעוֹלָם פָּשׁוּט וּמַפְחִיד וְחָשׁוּךְ. רַק בֵּין יָדְךָ וְעֵינֶיךָ אוֹר כָּחֹל בּוֹהֵק מִמָּסַךְ הַטֵּלֵפוֹן. רַק עַל חָזְךָ הָעוֹר רַךְ וְצוֹנֵן וְתַחְתָּיו כְּלוּב צְלָעוֹת וּבְתוֹכוֹ עוֹרְקִים פּוֹעֲמִים. הַמְּצִיאוּת דּוֹעֶכֶת וּקְטֵנָה וּמִתְנַמֶּכֶת בְּתוֹךְ קְלִפַּת הַגֻּלְגֹּלֶת. הֵד מְמַלֵּא אֶת נָפְחָה. שֶׁקֶט נִצַּת וּבוֹעֵר וְעָשֵׁן. רֶגַע לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַתִּיר לַשְּׁרִירִים לְהִפָּקַח, לָעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַחֹשֶׁךְ –

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שיחה על עולם ספרותי ומלואו עם המשורר, הסופר והמתרגם אלון אלטרס. אנחנו משוחחים על מבחר שירים של חזי לסקלי שפרסם בתרגום לאיטלקית, על ראשית דרכו כיוצר, על מהות התרגום ועל מדף הספרים האיטלקי שביקש להעמיד עבור הספרות העברית. כמו כן מקריא אלון את שירו של המשורר האיטלקי ולריו מגרלי ״הַאוֹרֵז״ שתרגם, ושיר פרי עטו ״לא יודעות״. מילות השירים מופיעות כאן:

האורז / ולריו מגרלי

מַהוּ הַתַּרְגּוּם? עַל מַגָּשׁ

רֹאשׁ חִוֵּר וּמַעֲלֶה עָשָׁן שֶׁל מְשׁוֹרֵר

                                      ו. נבוקוב

הַאוֹרֵז הַכָּפוּף

שֶׁמְּרוֹקֵן אֶת חַדְרִי

מְלַאכְתּוֹ כִּמְלַאכְתִּי.

גַּם אֲנִי מַעֲבִיר דִּירָה

אֶת הַמִּלִּים, אֶת הַמִּלִּים

שֶׁאֵינָן שֶׁלִּי,

וְשׁוֹלֵחַ יָדִי אֶל מָה

שֶׁאֵינִי מַכִּיר מִבְּלִי לְהָבִין

מָה אֲנִי מַעֲבִיר.

אֶת עַצְמִי אֲנִי מַעֲבִיר

מְתַרְגֵּם אֶת הֶעָבָר לַהוֹוֶה

שֶׁנּוֹסֵעַ חָתוּם

מְסֻגָּר בְּתוֹךְ עַמּוּדִים

אוֹ בְּתוֹךְ תֵּבוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן הַכִּתּוּב

"שָׁבִיר" שֶׁמִּתָּכְנָן אֲנִי מִתְעַלֵּם.

זֶהוּ הֶעָתִיד, הַגִּשּׁוּר, הַהַשְׁאָלָה הַמֶּטָפוֹרִית,

הַזְּמַן הָעַמְלָנִי הַזֶּה שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה,

הַעֲבָרָה וְהַשְׁאָלָה

חֶבְרַת הַהוֹבָלָה.

לא יודעות / אלון אלטרס

אִמִּי לֹא יָדְעָה אֶת שְׂפָתִי

בִּתִּי לֹא לָמְדָה אֶת לְשׁוֹנִי

בְּאַשְׁמָתִי אֲנִי מוֹדֶה,

בְּחֵטְא הַמִּלִּים הַזֶּה,

וְכָעֵת אֲנִי אוֹמֵר לָהּ,

יַלְדָּתִי,

לִמְדִי אֲרָמִית,

יָבוֹא יוֹם,

שֶׁהוּא מִחוּץ לַזְּמַן,

רֶגַע שֶׁל אִי-חַיִּים,

וּבוֹ תִּזְדַּקְּקִי לַמִּלִּים הָעַתִּיקוֹת הַלָּלוּ,

הַמְּלַוּוֹת אֶת הָאָדָם

אֶל מָקוֹם שֶׁל אַהֲבָה גְּדוֹלָה.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠