חלי גולדנברג היא שחקנית, כותבת, צלמת, ציידת שלטים ועוד טייטלים משתנים. בסרט הראשון שלה היא שיחקה כבר בגיל 15 וחצי, אבל הפעם הראשונה שבה היא הבינה שקולנוע הוא אמנות שבאמצעותה היא יכולה להביע את עצמה, היה כששיחקה בסרט ״הלהקה״ של אבי נשר ב־1978. אחרי שלושה סרטים גם נסעה ללמוד משחק בניו יורק.
היחסים שלה עם צילום היו קיימים מאז ומעולם: ״גדלתי עם אבא עם חדר חושך במרתף, וכדוגמנית צעירה הצלם הראשון שצילם אותי היה בן לם. הטעם שלי הושפע ממנו, אני מצלמת כאילו אני בתו הביולוגית״. כשקיבלה את המצלמה הדיגיטלית הראשונה שלה היא התחילה להתנסות ולימים הצילום הפך לפרקטיקה האהובה עליה. ״כשעשיתי קליק במצלמה הדיגיטלית ומיד ראיתי את התמונה יצאתי מדעתי. עד היום הכי מרגש אותי זה לצלם״.
לכתוב היא התחילה בתקופת הפריחה של הבלוגים, בתחילת שנות ה־2000, בבלוג מצליח באתר ״רשימות״. ״זו היתה הפעם הראשונה בחיים שיכולתי לתווך את עצמי לעולם, כמו שאני בוחרת לשים את עצמי על השולחן. אחר כך רענן שקד הציע לי טור שבועי ב־24 שעות של ידיעות אחרונות, וזה היה אושר גדול״.
היום, אחרי כמה עשורים של פעילות בכל התחומים, היא ממשיכה לעשות הכל מהכל. ״בשנה האחרונה צילמתי שני פיצ׳רים ובחודש הקרוב אני מצלמת שני סרטים קצרים. אולי כי יש לי אנרגיה גבוהה, אני מדברת מהר ואני זזה מהר, אבל אני לא מכירה בעולם עוד אישה שהיתה צריכה לחכות 20-30 שנה כדי שיבינו שהיא לא רק צעירה בלונדינית ויכולה גם לשחק נשים מבוגרות״. אנחנו מחכים לצפות.