פרק 200 (!) של תיק עבודות עם אורחת מיוחדת - פרופ׳ טרי שרויאר, דיקאנית הפקולטה לעיצוב בשנקר. שרויאר נכנסה לתפקיד לפני כמעט שנתיים, אחרי כשלושה עשורים שבהם כיהנה בתפקידים שונים בויצו חיפה, שלאחרונה הפך לבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה. לפני כן עבדה גם בלונדון עם סר טרנס קונראן, בין השאר בימי ההקמה של מוזיאון העיצוב (״זה היה קצת כמו לגעת באלוהים״).

שרויאר נכנסה לתפקיד בתקופה שבה עולם העיצוב מוטרד לא מעט מעולמות הבינה המלאכותית, שאליו היא מתייחסת כ״משחק שח של אדם נגד מכונה. ה־AI לא מעניין אותי בזה שהוא יודע לעשות הכל, אלא באיזה דיאלוג נקיים איתו״.

דיאלוג הוא רעיון משמעותי גם בחזון הכולל שלה עבור הפקולטה לעיצוב בשנקר, שאותה היא מייעדת להיות חוד החנית של גילויים חדשים, הצלבות מעניינות ושיתופי פעולה; ושואפת להגיע לאיזון נכון בין פרקטיקה עכשווית לפרויקטים קונספטואליים.

״אחת האג׳נדות היא שיתוף פעולה בין הפקולטה לעיצוב לפקולטה להנדסה. זה קורה כבר בהבלחות, אבל עוד לא הצליח לייצר מארג. אני חושבת שיש לנו כל כך הרבה להפיק מהקשר עם הנדסה, ולהפך. במעצבים יש פתיחות לקבל דברים״.

על החודשים הראשונים בתפקיד היא מספרת שהרגישה כמו עליסה בארץ הפלאות, הודות לעולם החדש שנפתח עבורה. ״באתי להיות הדיקאנית של שנקר כטרי, לא כמו אלה שהיו לפניי או שיבואו אחריי. אני אוהבת ללמוד, אוהבת לעבוד ואוהבת אנשים, וצריך לאהוב אנשים בשביל לעשות את התפקיד הזה״.