האוצרת גלית גאון - שעומדת בראש התכנית לאוצרות בינלאומית בשנקר ובראש מרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל - פעילה בשדה מאז תחילת שנות ה־90. ברזומה שלה אפשר למצוא את היותה האוצרת הראשית הראשונה של מוזיאון העיצוב חולון, האוצרת הראשית של המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס ועוד; ולאחרונה מונתה לאוצרת ראשית שותפה בביאנלה השלישית לאומנויות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל, יחד עם אנריאטה אליעזר ברונר.

הביאנלה הקרובה, שהתמה שלה היא ״יצירה, מעשים וימים״, תכלול שני מבטים – אחד פנימה, לתוך אוסף המוזיאון, והשני החוצה, למה שקורה היום. ״בכל פעם שאנחנו פוגשים יוצרים.ות של קראפט, השאלה היא איך אנחנו מאפשרות למיומנויות המקצועיות שלהם לבוא לידי ביטוי, אבל גם למחשבה שקשורה לזמן ולמקום״.

למרות כל זה, אין שום כוונה שהביאנלה תהפוך לתערוכת תגובה למלחמה. ״השאלה שאנחנו רוצות שהיוצרים ישאלו את עצמם היא האם שיניתי משהו בשנה הזאת בחיי היום יום, איך אני מגיבה לשינויים בתוך העבודה עצמה״. 

על שילוב מופעי פרפורמנס שיתקיימו בבוסתן המוזיאון היא אומרת ״אנחנו יכולים לרווח את ההגדרות. חלק מהתפקיד שלנו הוא לאפשר; לא להגיד ליוצרים מה לעשות אלא להשגיח, כדי שמי שנכנסים לתערוכה ירוויחו, ייצאו לעולם עם עוד תוספת קטנה״.

הרעיון מלווה אותה גם בתכנית האוצרות בשנקר, שבה ״היכולת שלנו היא לעדכן את התכנית כל שנה, להביא אנשים חדשים, לפתח את השדה. זו הגמישות הגדולה של תכנית שהיא חוץ־אקדמית. כל שנה הקבוצה משתנה והדינמיקות משתנות.

״אחד השיעורים הגדולים שלוקח זמן ללמוד אותו הוא שכשאת אוצרת, התערוכה היא לא אודותייך. יש שם יוצרים שבשבילם יצרת את האירוע הזה, ואת צריכה לאפשר לאנשים אחרים להיות במקומות האלה, לזכור בשביל מה יצאנו לדרך״.