נדב ברנע הוא מוזיקאי, אמן ומעצב תאורה שעובד בעיקר על במות גדולות, אבל לא רק. ״אני בגישה של לא צריך לבחור. יש לי כל מיני כובעים, ואני לא חייב לבחור אם אני מעצב תאורה או מוזיקאי, אם אני עובד בשבילי בלבד או בשביל אחרים״.

העבודה שלו עם היוצרים והיוצרות מתחילה לרוב בשלבים הראשוניים: ״כשאני נכנס לפרויקט אני אוהב להיות חלק מהמחשבה על הדברים כבר מהשלב המאוד בסיסי. התוצאה הסופית של התאורה שאנחנו רואים מורכבת מהמון החלטות שצריך לקחת בדרך״. 

כך, בכל הפקה, הוא חלק מצוות של יוצרים שעובדים יחד עם היוצר המרכזי, מנסים לתרגם את המחשבות שלו ושל החומר, ואז מנסים לתרגם את הכל לשפה ויזואלית. אחרי שלבי התכניות, הסקיצות והמודלים, וברגע שמסתיימת העבודה הטכנית בתוך החלל ונחשפת לקהל, עבורו ״זה כמו לידה. אני משחרר את העולל לדרכו והוא ממשיך בלעדיי״.

בעבודות אחרות הוא גם היוצר המרכזי בעצמו, כמו ב״חולמים״, שעלתה בבכורה בשנת 2020 – ״שילוב בין מיצב תאורה, עבודת וידיאו ותיאטרון דוקומנטרי, ללא גוף חי. עניין אותי לחקור האם אפשר לקיים מהלך בימתי ולהחזיק דרמה כשאתה מוציא ממנו את המרכיב של הפרפורמר״.

אחת העבודות המשמעותיות שיצר לפני כמעט שנה וחצי היא מיצב התאורה הגדול שנושא את הכיתוב Bring Them Home על חזית היכל התרבות. המיצב, שנוצר שבועות אחדים אחרי ה־7 באוקטובר, כלל במקור גם למעלה מ־200 בובות בגודל אנושי שסימלו את החטופים, שעליו עבדו למעלה מ־200 אנשי צוות. 

״בהתחלה אמרנו אוקיי, זו עבודה לשבוע. זה נשמע נורא תמים אבל באמת כל אותם אנשים שעבדו על זה – אף אחד מהם לא חשב שזה יהיה שם יותר משבוע אחד, שניים או גג שלושה״. את כתובת הניאון הוחלט להשאיר עד שאחרון החטופים יחזור.

אמן שנראה אותה יורדת משם בקרוב.