אחרי שבחלק הראשון נחשפנו למסע המורכב של ירדן לסרי, החלק השני מעלה שאלות מרתקות על כוח, שליטה ומשמעות. מה קורה כשלוקחים את הכאב והופכים אותו למקור של עוצמה? והאם השליטה במיניות שלנו היא באמת חופש, או אולי צורה אחרת של להיות כלואים בתוך התפיסות שגדלנו איתן?

אנחנו ממשיכים מהמקום שבו עצרנו: ירדן משתפת כיצד המעבר לאונליפנס העניק לה תחושת שליטה, אבל גם הציב אותה בתוך מסגרת חדשה שבה המיניות שלה עדיין מכתיבה את הזהות שלה. האם הבחירה באונליפנס הייתה חופש, או שמא זו הייתה הדרך היחידה שהיא הכירה להרגיש בעלת ערך? האם היא באמת עצמאית, או שהיא פשוט יצרה לעצמה תלות אחרת – כזו שנראית נוצצת יותר, אבל אולי מגבילה לא פחות?מה יקרה ביום שבו המראה שלה כבר לא יהיה המרכז? האם היא תוכל לשמור על תחושת העוצמה שלה גם כשלא תוכל יותר להסתמך על מה שהגדיר אותה כל השנים?

היא משתפת בכנות על תהליך הלמידה שלה לומר "לא" – איך במשך שנים הרגישה שהיא לא יכולה להציב גבולות, וכיצד עבודה פנימית דרך יוגה, מדיטציה וטיפול עזרו לה לשבור את הדפוס הזה. היא גם חושפת חוויות קשות ממערכת יחסים אלימה נוספת, וכיצד החוויות הללו עיצבו את הדרך שבה היא רואה גברים, מיניות ושליטה.

אבל אולי השאלה המרכזית ביותר היא – האם אפשר בכלל להשתחרר מהתבניות שהעבר שלנו יצר? האם אנחנו באמת בוחרים מחדש, או שאנחנו פשוט מחליפים סוג אחד של תלות באחר?

עוד לא שמעתם את הסיפור שלי? תאזינו לפרק 1 👇🏼 🎧 ⁠איך יצאתי מהזנות ובניתי חיים חדשים?⁠

📱 עקבו אחרינו:

אינסטגרם:⁠ imaginary_jail⁠

טיקטוק: ⁠imaginary_jail⁠

קטי גבעוני באינסטגרם:⁠⁠⁠ ⁠ketigivoni⁠⁠⁠

ירדן לסרי באינסטגרם:⁠ yardenlasry

יש לכם גם ווידוי שתרצו לחשוף? (אפשר גם אנונימי) 👈🏼⁠ הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו⁠

רוצים לקבל עדכון שהפרק הבא עולה? (יש גם אירועים וסדנאות לשחרור מהכלא הדמיוני שלנו) 👈🏼 ⁠הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו⁠

רוצים לבוא למפגשי השיתוף הבאים שלנו? 👈🏼 הצטרפו כאן לקבוצת הוואטסאפ