(חלק א') וינסנט ואן־גוך מוכר כאחד מגדולי הציירים בהיסטוריה, אך ציוריו המפעימים לא זכו להערכה במרוצת חייו רווי־הסבל. כבר למן נערותו, ניכר היה כי ואן־גוך התקשה למצוא את מקומו בעולם: הוא נפלט מכל מסגרת, התאהב בנשים הלא־נכונות, וחי בבדידות תהומית ובשולי החברה. לאחר תקופה קצרה וכושלת כמטיף דתי, מצא ואן־גוך את ייעודו האמיתי כצייר. אולם התנהגותו התמהונית הביאה אותו לעזיבת הולנד, וכשהוא עני, דחוי ורעב, התיישב בפריז. ואן־גוך הרדוף החל לחלום אז על הקמת קומונת אמנים, שבהם ראה את אחיו לגורל, בדרום-צרפת. אלא שעם מעברו לדרום שטוף־השמש, החלה קריסתו הנפשית של וינסנט ואן־גוך. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2423