"יחידים במינם"

מאזינות ומאזינים יקרים, מפאת הנסיבות, זה לא יהיה פרק רגיל של "יחידים במינם", אלא מעין "מאחורי הקלעים" של ההסכת. שמרו על עצמכם, היו בטוב ועשו טוב! ניב.

(חלק ג' ואחרון) זמן קצר לאחר שהובל ראול ולנברג למוסקבה, יצא החרמש מן השק. חסינותו הדיפלומטית לא הועילה לו, והוא נכלא על לא עוול בכפו. חוקריו דחו את טענותיו בדבר הצלת היהודים, וטפלו עליו אשמת ריגול למען גרמניה הנאצית. בשנים הבאות סיפקו שוביו שלל הצהרות שונות על מצבו ומקום הימצאו, אך גורלו נותר עלום. ולנברג, אשר הושיע רבים כל כך, לא נושע בעצמו. מי שהצליח לחמוק מבין מלתעותיה של החיה הנאצית, נמחץ דווקא תחת כפתו של הדוב הסובייטי. אולם מורשתו המפוארת של ולנברג, אשר אבד במחשכים, תאיר לנצח כמופת של אנושיות ומוסריות. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבה נעשה שימוש:

https://niv-goldstein.com/?p=2805

(חלק ב') בעוד "הצבא האדום" מתדפק על שערי בודפשט, התגנבו לאוזני ולנברג ידיעות מזעזעות: שליטיה החדשים של הונגריה, חברי מפלגת "צלב־החץ" האנטישמית, התמסרו בהתלהבות לטביחת יהודיה. ולנברג שם אז את נפשו בכפו, והחל לנסוע בדרכים, כדי לחלק במו ידיו את דרכוני־החסות. הוא לא בחל באמצעים והצליח להושיע יהודים מצעדות־מוות, ממחנות־ריכוז, ומאלף ואחת מיתות משונות. למרות שנהיר היה לו שהן הנאצים והן אנשי "צלב־החץ" ביקשו את נפשו, ולנברג לא ידע פחד. לבסוף הגיע היום שלו ייחל בכל לבו: "הצבא האדום" כבש סוף־סוף את בודפשט. אולם דווקא אז, חלה בעלילה תפנית מחרידה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://niv-goldstein.com/?p=2798

(חלק א') ראול ולנברג היה דיפלומט שבדי אציל־נפש, שנמנה עם אצולת הממון בארצו. למרות ייחוסו הרם, ולנברג העדיף לסלול את דרכו בחיים בכוחות עצמו. לאחר סיום לימודיו בהצטיינות, הוא עסק במספר משלחי יד, שבמסגרתם התוודע לגורל יהודי אירופה הנרדפים. רצונו של ולנברג לסייע לשארית הפליטה, הוביל אותו הישר להונגריה, שראשיה שיתפו פעולה בהתלהבות עם הצורר הנאצי. עם הגעתו לבודפשט, הבריק במוחו של ולנברג רעיון גאוני, שעתיד להציל את חייהם של אלפי יהודים ממבקשי נפשם. אולם עד מהרה, משך ולנברג את תשומת לבו של הגסטאפו, וגרוע מכך, של אדולף אייכמן. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://niv-goldstein.com/?p=2791

קטיה קראפט הייתה חוקרת הרי-געש, שהלכה אחרי מושאי אהבתה בלבה ובאפר. לצד בן זוגה, מוריס, היא נהגה לחקור את הרי הגעש באופן שונה ומסוכן מן המקובל בתחום. בני הזוג קראפט לא היססו לעמוד ממש על סף הלבה המבעבעת, כדי לצלם את ההתפרצות הגעשית מקרוב. באופן הזה, הם שפכו אור על תופעת הטבע, שרב בה הנסתר על הגלוי. תובנותיהם המהפכניות הצילו חיים רבים במספר אזורים געשיים. אולם יום אחד נוכחו בני הזוג קראפט לדעת, שלמען אהבתם הגועשת, הם הרחיקו לכת. זה היה משחק באש. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://niv-goldstein.com/?p=2772

(חלק ב' ואחרון) נחוש למצות את הדין עם הרוצחים הנאצים, שמעון ויזנטל החל במצוד. הוא נבר בהררי דפים ומכתבים, ודלה כל פרט מידע שיכול היה לסייע באיתורם, בכל פינה בתבל. עד מהרה זיכה אותו "שלל הציד" שלו בתהילה עולמית. רוצחים נאצים החלו לחיות בחשש מתמיד מפני רודף הצדק האימתני. אולם יום אחד שב וגילה ויזנטל לחרדתו, שאך פסע מפריד בין הצייד לבין הניצוד. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://niv-goldstein.com/?p=2758

(חלק א') שמעון ויזנטל, המוכר בכינויו "צייד הנאצים", הקדיש שישה עשורים מחייו לאיתור הרוצחים הנמלטים. חייו היו מסכת מחרידה של כאב ומוות: הוא התייתם מאב, וניצל ממספר פוגרומים עוד בטרם מלאו לו חמש עשרה שנים. למרות זאת, ויזנטל השלים את חוק לימודיו בהצלחה והקים משפחה, אך אז פרצה מלחמת העולם השניה. במרוצת שנותיה יחווה ויזנטל על בשרו, כמה וכמה התנסויות מזעזעות באכזריותן. הוא ישרוד את כולן, ובתום המלחמה תעמוד מטרה אחת לנגד עיניו: מיצוי הדין עם הרוצחים, למען הקורבנות. הוא היה נחוש לצוד נאצים באשר יהיו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2744

מריה סיבילה מריאן הייתה חוקרת חרקים ופרחים פורצת דרך, שאיוריה נחשבים עד היום למופת של דיוק מדעי. בשונה ממלומדי המאה השבע עשרה, היא השכילה לחקור את מושאי מחקרה לפרטי פרטים, בסביבתם הטבעית. שלא במפתיע, דווקא בתקופה שבה רבים ראו בחרקים "יצירי השטן" שנוצרו יש מאין, תרומתה להבנת גלגוליהם השונים הייתה עצומה. ואז, בגיל חמישים ושתיים, החליטה מריאן לפרוש כנפיים ולהמריא אל הרפתקת חייה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2734

ג'ימי ת'ורפ היה מגדולי האתלטים בהיסטוריה, אך הקדים את זמנו. כבר בילדותו הוא סבל ממחסור ומאפליה, בשל מוצאו האינדיאני. ת'ורפ מצא נחמה בריצה, ועוד בטרם מלאו לו עשר שנים, גמא עשרות קילומטרים. בשנים הבאות, הוא התגלה כספורטאי משכמו ומעלה, אשר הצטיין במגוון ענפי אתלטיקה. למרות הקשיים שהיו מנת חלקו, ת'ורפ קטף בקלילות שתי מדליות זהב באולימפיאדת סטוקהולם 1912. אולם היו אלה דווקא חברי הוועד האולימפי האמריקאי, שהתקשו לשמוח בהישגיו של בן־ארצם. אי לכך, הם אילצו את ת'ורפ להתחרות במסלול מכשולים גזעני, שבו לא היה לו סיכוי לנצח. פרי הבאושים של מזימתם הבשיל לאחת מפרשיות העוול המקוממות ביותר בעולם הספורט. למידע על קטעי המוסיקה והמקורות, שבהם נעשה שימוש:

https://niv-goldstein.com/?p=2721

(חלק ב' ואחרון) את שתי יצירות המופת פרי עטו, "ההוביט" ו"שר הטבעות", כתב טולקין בדם, גזע ודמויות. שתיהן נחצבו מדמיונו במשך שנים רבות, על רקע מלחמה עולמית, והפכו מיד לאבני דרך בתולדות הספרות. טולקין ברא בהן בלשונו עולמות קסומים לפרטי פרטיהם, והפך לאגדה מהלכת בעבור מעריציו המרובים. אלא שרק לאחר מותו של טולקין, התברר עושרו האמיתי של מפעל חייו המיתולוגי. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://niv-goldstein.com/?p=2704