(חלק א') ג'ון רונלד רעואל טולקין הוא מחברן ברוך־הכישרונות של יצירות המופת "ההוביט" ו"שר הטבעות". כבר מגיל צעיר נשבה טולקין בקסמן של אותיות ומילים, ומצא בהן מפלט מגזירות הגורל. הוא למד על נקלה שלל לשונות, ועד מהרה, החל להמציא שפות מלאכותיות מורכבות. אלא שרק לאחר שלחם במלחמת העולם הראשונה, החליט טולקין לברוא על הנייר עולמות דמיוניים, לפרטי פרטיהם. יום אחד, לגמרי במקרה, הוא שרבט את המילים "במאורה באדמה גר לו הוביט", וכל השאר - מיתולוגיה! למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://niv-goldstein.com/?p=2689

(חלק ב' ואחרון) לאחר איחודם המחודש, שקדו חברי ה"וורד הלבן" על הרחבת היקף פעילותם המחתרתית. הם הפיצו אז ברחבי גרמניה כרוז מחאה חמישי במספר, ואף יצרו קשר עם תנועת המרי הארצית. אולם עייפותם של סופי והנס הייתה בעוכריהם, והם החלו לנהוג בפזיזות. כאשר קלגסי הגסטפו נשפו בעורפם, ונראה היה שקריסת המחתרת היא רק עניין של זמן, יצאו שני האחים למשימתם המסוכנת ביותר. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2648

(חלק א') סופי שול הייתה חברה במחתרת "הוורד הלבן", אשר התקוממה באומץ נגד הרייך השלישי. בצעירותה, סופי אמנם הצטרפה לתנועת "נוער היטלר", אך לא מצאה בה את מקומה. אולם לאחר שהיא ובני ביתה נעצרו על ידי הגסטאפו, סופי החליטה למרוד בכל דרך בגרמניה הנאצית. עם תחילת לימודיה באוניברסיטת מינכן, סופי הצטרפה למחתרת ה"וורד הלבן", שהקים אחיה הבוגר, הנס. היא לקחה חלק משמעותי בהפצת כרוזי המחתרת, שגינו את המנהיגים הנאציים, והטיפו למרי־אזרחי בגרמניה. הכרוזים חסרי־המורא חוללו סערה במינכן, ממעוזיה של המפלגה הנאצית. היה זה רק עניין של זמן, עד שחוקרי הגסטאפו יפתחו במצוד קטלני אחרי סופי וחבריה למחתרת. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2640

ארנסט הקל היה מייסד תחום האקולוגיה, ומי שגילה מאות אורגניזמים שלא היו מוכרים למדע. הוא הוסמך לרפואה, אך חלם להיות חוקר נודד, ולתאר את הטבע באמצעות מכחולו. בלית ברירה בחר הקל לעסוק בזואולוגיה, אך יום אחד חווה הארה ששינתה את חייו: הוא מצא את הדרך למזג את המחקר המדעי עם האמנות. אולם אירוע טרגי במיוחד, גרם להקל להקדיש את כל כולו לחקר האבולוציה. בערוב ימיו, הוא הפליא להציג את קשרי הגומלין שבין כלל שוכני כדור־הארץ בציוריו המרהיבים. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2629

דמיטרי שוסטקוביץ' נחשב על־ידי רבים, למלחין הדגול ביותר שפעל בברית־המועצות. למרות יתמות מוקדמת, חולי ועוני, שמו התפרסם ברחבי תבל כבר בגיל עשרים. נראה היה שדרכו למשרת המלחין הרשמי של ארצו הייתה סלולה, אך הוא סירב להיכנע לתכתיבי סטאלין. בהנחיית הרודן צמא־הדם, הוגדר אז שוסטקוביץ' כ"אויב העם", והפך לאסיר בארצו שלו. גם אז, למרות המחיר הכבד ששילם, שתל שוסטקוביץ ביצירותיו רמזים בגנות הרודנות, ובכך נותר נאמן לאמת שלו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2621

(חלק ב') לאחר שהשתקע בדרום־צרפת, שכר וינסנט ואן־גוך, במעותיו האחרונות, מעון רחב־ידיים. הוא צבע אותו בצבע הצהוב, אשר סימל בציוריו רגשות אושר ואחווה. בין כתליו של "הבית הצהוב", קיווה ואן־גוך לכונן את מושבת האמנים שעליה חלם. אולם לאחר שניאות הצייר פול גוגן, להתארח "בבית הצהוב" של ואן־גוך, התגלו שני האמנים כשמן ומים. מכאן קצרה הדרך ל"טרגדיה בארל" המגואלת בדם. עד לסוף ימיו, עתיד ואן־גוך לסבול מהתקפי אובדן שפיות חוזרים ונשנים. למרות זאת, בתקופות החסד שבין ההתקפים, הוא המשיך לצייר את ציוריו הגאוניים כאחוז תזזית. שפוי ומטורף לסירוגין, דחוי ובלתי מוערך, עני ובודד, חש ואן־גוך כי סבל דיו עלי־אדמות. רק לאחר מותו, הפך ואן־גוך הרדוף לגיבור תרבות נערץ, וזכה להערכה שנמנעה ממנו בחייו הטרופים. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2432

(חלק א') וינסנט ואן־גוך מוכר כאחד מגדולי הציירים בהיסטוריה, אך ציוריו המפעימים לא זכו להערכה במרוצת חייו רווי־הסבל. כבר למן נערותו, ניכר היה כי ואן־גוך התקשה למצוא את מקומו בעולם: הוא נפלט מכל מסגרת, התאהב בנשים הלא־נכונות, וחי בבדידות תהומית ובשולי החברה. לאחר תקופה קצרה וכושלת כמטיף דתי, מצא ואן־גוך את ייעודו האמיתי כצייר. אולם התנהגותו התמהונית הביאה אותו לעזיבת הולנד, וכשהוא עני, דחוי ורעב, התיישב בפריז. ואן־גוך הרדוף החל לחלום אז על הקמת קומונת אמנים, שבהם ראה את אחיו לגורל, בדרום-צרפת. אלא שעם מעברו לדרום שטוף־השמש, החלה קריסתו הנפשית של וינסנט ואן־גוך. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2423

איימי ג'ונסון קבעה מספר שיאי עולם מרהיבים, בשלל טיסות יחיד חובקות תבל. לא אחת התרסק מטוסה הרעוע, ופעמים רבות נאלצה ג'ונסון לנחות בשטחים עוינים. רבים עקבו בשקיקה אחרי הרפתקאותיה מסמרות השיער, ועד מהרה, היא זכתה לכינוי "מלכת האוויר". עם פרוץ מלחמת העולם השניה, הצטרפה ג'ונסון לחיל האוויר הבריטי, וסייעה בהטסת מטוסים ברחבי הממלכה. דווקא אז, בעת טיסה שגרתית מעל ארצה, אבדו עקבותיה של ג'ונסון לעד. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2416

(חלק ב') לאחר שבועות קשים מנשוא, במרחביו האינסופיים של האוקיינוס השקט, נפל זמפריני בשבי היפנים. הוא הועבר ממחנה שבויים אחד למשנהו, הועבד בפרך וסבל רעב ועינויים, אך שרד עד לתום המלחמה. לאחר ששב לארצו, הוא התחתן והחל לעבוד, אך גילה שזוועות המלחמה עדיין חיו בקרבו. זמפריני נקלע לתקופת שפל אישי שהתקשה להיחלץ ממנה, אך כמנהגו, סירב להיכנע. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2408

(חלק א') לואי זמפריני היה הטוען לכתר אלוף העולם בריצה, בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים. כילד בעייתי וכנער פורע חוק, זמפריני רץ בעיקר אם שוטרים רדפו אחריו. אולם לאחר שבגר מעט וגילה את חדוות הריצה, הוא היה בלתי ניתן לעצירה. "הטורנדו של טורנס", כפי שכונה, שבר שיאים לאומיים ללא הרף, ועוד בטרם מלאו לו עשרים שנים, זומן לנבחרת הריצה האמריקאית. אולם עם פרוץ מלחמת העולם השניה, עלה בלהבות חלום אליפות העולם של זמפריני. הוא גויס לצבא האמריקאי, ולאחר שמטוסו התרסק בלב האוקיינוס השקט, החל מסע ההישרדות הבלתי נתפס שלו.

למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2378