(חלק ג' ואחרון) בעקבות ביקור הצורר הנאצי בארץ המגף, חלה החמרה בתנאי חיי יהודי־איטליה. משנודע לברטלי כי ידידו, הקרדינל אליה דלה קוסטה, עמד בראש רשת הצלת יהודים, הוא לא היסס לרגע. תפקידו של ברטלי בהתארגנות החשאית היה מסוכן ביותר, אך סיפור הכיסוי שלו נראה מושלם. אולם יום אחד, כרעם ביום בהיר, נגרר ברטלי לחדר חקירות אפלולי והואשם בהתנגדות לפאשיזם. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2996

(חלק ב') עם הכתרתו בשנית כאלוף ארצו, תבעה המפלגה הפאשיסטית מברטלי לזכות בשמה באליפות רכיבת־האופניים היוקרתית בעולם: ה"טור דה־פראנס". לנוכח היסוסיו, הסיתו הפאשיסטים את דעת הקהל נגד ברטלי, השחירו את שמו הטוב, ואף איימו במרומז על חייו. כמי שכפאו שד, החל אז ברטלי להתכונן לתחרות המפרכת ביותר שבה השתתף מעודו. למרות הקשיים, האלוף האיטלקי הוכיח כי לא קורץ מחומר רגיל, ואף הביע באומץ את מחאתו לעיני העולם כולו. לאחר שמדינתו התדרדרה לשפל מוסרי חסר־תקדים, החליט ברטלי, בשם מצפונו, גם להסתכן ולתקוע מקל בגלגלי המפלגה הפאשיסטית. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2991

(חלק א') ג'ינו ברטלי היה אחד מן הדגולים שבאלופי רכיבת־האופניים בהיסטוריה. הוא היה בן למשפחה קשת־יום, וכדי לרכוש את זוג האופניים המשומשים שלו, עבד כעוזר־איכר. בגיל שבע־עשרה נעתר אביו להפצרות, והתיר לו להתחרות במירוץ הראשון שלו, שבו זכה. בחלוף כחמש שנים בלבד ותודות לסגנון הרכיבה החריג שלו, ברטלי הוכרז כאלוף איטליה, וזכה להערצה שלא חלם עליה. אולם אז החלו הפורענויות להתרגש ולבוא: בתחילה פקדה טרגדיה את משפחתו, ולאחריה מצא עצמו ברטלי במסלול התנגשות עם המפלגה הפאשיסטית ומנהיגה האלים, בניטו מוסוליני. ברטלי סירב להיהפך לכלי־שרת בידיה של אידיאולוגיה שממנה סלד, והחליט להתנגד לה במו־רגליו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2985

זֶנּוֹבִּיה הייתה מלכתהּ הגאה של מושבת־הסחר המשגשגת פלמירה (תדמור), בשטחי סוריה דהיום. לאחר שקיסרי־רומא מיאנו להכיר בשלטונה, הביס צבא זנוביה את לגיונותיהם בזה אחר זה. ממלכתה הלכה והתרחבה, עד שהשתרעה על כל חלקה המזרחי של הקיסרות. בכך הגדישה מלכת־המדבר השאפתנית את הסאה, והאימתנית שבמעצמות העולם העתיק החליטה לאסור עליה מלחמה. סופה של מי שכינתה עצמה "המלכה הנודעת מכולם", היה רע ומר. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2978

נגיב מחפוז היה סופר מצרי זוכה פרס נובל, הנחשב לאחד מחלוצי הספרות הערבית המודרנית. בספריו מתח מחפוז ביקורת על שחיתות שליטי ארצו, וקומם עליו את קנאי־הדת, בשל אופן תיאורו את מייסדי הדתות המונותאיסטיות. לאחר שהעז להתנגד באומץ לפגיעה בחופש הביטוי, ואף לתמוך בגלוי בהסכם השלום עם ישראל, הוא הגדיש את הסאה. החסידים השוטים, שטעו לחשוב שאלימות היא הוכחה לאדיקות, גמרו אומר להשתיק את מחפוז. לעד. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2973

אלפרד וֶגֶנֶר היה מלומד חריף, שהשערותיו המהפכניות שמטו את היבשה מתחת לאַדְנֵי־הממסד המדעי. על סמך עדויות שונות, הוא הציע שכלל יבשות העולם היו בעבר חלק מיבשת־על כבירה. מכך הסיק וגנר, שייתכן בהחלט כי היבשות נעות לאיטן מאז ועד היום. כתוצאה מכך, הוא נקלע לעימות חזיתי עם כל מי שדבקו בהנחות המדעיות המקובלות בתקופתו, וסירבו להניח למישהו להזיז את היבשה שלהם. שמו הטוב של וגנר הוכתם ותומכיו נרדפו, אך בדיעבד התברר כי רעיונותיו החלוציים היו נכונים. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://niv-goldstein.com/

קרל סייגן היה מדען מבריק שחלום־ילדותו היה איתור חיים תבוניים מחוץ לכדור־הארץ. כיועץ בכיר של סוכנות החלל האמריקאית (נאס"א), הוא רתם את טובי המוחות למצוד חובק־העולמות שלו: סייגן נטל חלק בשיגור לחלל של שלל משימות בלתי־מאוישות, שאחת מהן הייתה יומרנית במיוחד. ברבות השנים הפך סייגן למדען המפורסם בארצות־הברית, שהנגיש לציבור הרחב את יופיו של המדע בעזרת ספרים וסדרות פורצי־דרך. בעיני רבים בדורו, סייגן הפך לדמות המופת של הספקן אשר לחם בעוז באמונות־ההבל, בחן טענות למפגשים עם חייזרים, והזהיר מפני סכנותיו של "החורף הגרעיני". למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://niv-goldstein.com/?p=2954

מילדרד פיש־הרנק הייתה מלומדת אמריקאית, שנישאה לגרמני והעתיקה את מגוריה לארצו. במרוצת שנות השלושים של המאה העשרים, היו בני־הזוג הרנק עדי־ראיה לנסיקת המפלגה הנאצית, והחליטו שלא לעמוד מנגד. הם ייסדו בביתם את ארגון המחתרת הגדול בברלין, חילצו יהודים מגרמניה ואף ריגלו למען ברית־המועצות. עד מהרה העניק שירות־המודיעין הגרמני לרשת־הריגול את הכינוי "התזמורת האדומה". המצוד אחר בני־הזוג, שחירפו נפשם למען האנושיות החל, ותוצאותיו היו הרות־אסון. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://nivgoldstein.wordpress.com/wp-admin/post.php?post=2948&action=edit

(חלק ב' ואחרון) חרף אזהרות מקפיאות־דם של יורדי־ים נורבגים, שקלטון החליט לחצות את ים־וודל עתיר קרחוני־הענק, בדרכו לאנטרקטיקה. בתחילה שיחק ל"אנדיורנס" מזלה, אלא שאט־אט החלו הצרות לאפוף את הספינה מכל עבר, וסופן שהכריעו אותה. בלית־ברירה, הורה אז שקלטון על פינוי ה"אנדיורנס", וחברי־צוותה מצאו עצמם נטושים בלב ים־הקרח האינסופי. כך החלה האודיסיאה האגדית של שקלטון, שבמסגרתה הציל את כלל חברי־צוותו והשיבם לחיקה החמים של הציביליזציה. אלא ששקלטון לא הסתפק בהפיכת שמו למופת של עוז־רוח ואומץ. הוא נחוש היה להגשים את חלום חציית אנטרקטיקה, ויצא למסעו האחרון אל היבשת הקפואה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://niv-goldstein.com/?p=2933

(חלק א') ארנסט שקלטון היה הרפתקן לִבְלִי־חַת, אשר חלם להיות הראשון להגיע לקוטב הדרומי. לאחר שיריביו גברו עליו במלחמה הקרה הזו, הציב לעצמו שקלטון אתגר אימתני חדש: חציית יבשת אנטרקטיקה. הוא רכש את הספינה האיתנה ביותר שנבנתה אי־פעם בנורבגיה, והעניק לה את השם "אנדיורנס", שמשמעותו "התמדה", או "כוח סבל". בדיעבד התברר, כי לא היה שם מדויק מזה לתיאור העלילות מקפיאות־הדם של שקלטון וצוותו, באחד מן המקומות העוינים ביותר בכדור־הארץ. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://tinyurl.com/3a4bu6fk