(חלק ב' ואחרון) חרף אזהרות מקפיאות־דם של יורדי־ים נורבגים, שקלטון החליט לחצות את ים־וודל עתיר קרחוני־הענק, בדרכו לאנטרקטיקה. בתחילה שיחק ל"אנדיורנס" מזלה, אלא שאט־אט החלו הצרות לאפוף את הספינה מכל עבר, וסופן שהכריעו אותה. בלית־ברירה, הורה אז שקלטון על פינוי ה"אנדיורנס", וחברי־צוותה מצאו עצמם נטושים בלב ים־הקרח האינסופי. כך החלה האודיסיאה האגדית של שקלטון, שבמסגרתה הציל את כלל חברי־צוותו והשיבם לחיקה החמים של הציביליזציה. אלא ששקלטון לא הסתפק בהפיכת שמו למופת של עוז־רוח ואומץ. הוא נחוש היה להגשים את חלום חציית אנטרקטיקה, ויצא למסעו האחרון אל היבשת הקפואה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:

https://niv-goldstein.com/?p=2933