סערה מושלמת

החלום על מאדים הוא חלום אנושי עתיק: עולם אדום שנראה קרוב מספיק כדי לדמיין עליו עיר, ורחוק מספיק כדי להבטיח התחלה חדשה.

בשנים האחרונות החלום הזה קיבל טילים גדולים, תקציבים ענקיים, ואנשים ממש עשירים שמדברים עליו כאילו מדובר בפרק הבא של הציוויליזציה האנושית.

אילון מאסק רוצה להפוך את האנושות למין רב-כוכבי, ג'ף בזוס מדמיין עתיד שבו מיליארדי בני אדם חיים בחלל בזמן שכדור הארץ נשאר מקום ירוק ושקט. מאדים מוצג כתעודת ביטוח מפני אסון עתידי או כפיתרון כמעט טבעי לשאלה מה נעשה כשכוכב הלכת שלנו כבר לא יספיק.

אבל מאדים לא באמת מחכה לנו. אין שם אוויר שאפשר לנשום, מים שאפשר לשתות או אדמה שאפשר לזרוע בה. מעבר לאתגרים ההנדסיים מסתתרות גם שאלות אחרות. מי יגור שם? מי יקבל החלטות? מי ישלם? מי יחזיק בחמצן, במים ובדרך היחידה לצאת?

זה סיפור על מדע ועל דמיון, על טכנולוגיה ועל כסף, על פחדים אמיתיים ועל הבטחות גדולות. זה גם סיפור על כוח: מי רשאי לדמיין את העתיד בשם כולנו, ומי יצטרך לחיות עם התוצאות.

אתר האינטרנט של "סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il

לתמיכה ב"סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il/support

למי לא נמאס מהמדינה שירים את היד! אני לא מתכוון למדינה שלנו, אני מתכוון לרעיון של "המדינה".

הרי מהי מדינה? מדינה היא אוסף של ביורוקרטיות, חוקים, רגולציות ובעיקר מיסים, בלי סוף מיסים. המדינה אומרת לך מה מותר לעשות ומה אסור לעשות ואם מותר, אז איך מותר, ומתי מותר ולמי מותר – אינסוף כללים, וחלק מהכללים ממש מטופשים, אחרים מרגיזים והמיסים! כמה מיסים!

תנועה אידיאולוגית-טכנולוגית בשם "סיסטדינג" (Seasteading), מנסה לבנות אלטרנטיבה לכל זה - בים.

הסיפור שלה הוא לא רק סיפור על בתים צפים אלא גם על הניסיון לקחת שאלות שהתרגלנו לפתור ביבשה ולהעביר אותן לאוקיינוסים מתוך ההנחה ששם אפשר להמציא חוקים חדשים.

הרעיון הזה כל כך יוצא דופן שהוא מכנס באותו החדר אוסף של אנשים שבדרך כלל לא מתכנסים במקום אחד ושבו מהדהדת שאלה שנשמעת פשוטה, אבל היא בעצם לא: האם אפשר להקים חברה חדשה מבלי לחזור על כל מה שהופך חברות קיימות למה שהן?

אתר האינטרנט של "סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il

לתמיכה ב"סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il/support

ארה"ב נחשבת למנהיגת העולם החופשי, למקום שבו שוק הדעות הוא באמת חופשי, מקום שבו לא רק שכל אחד יכול להפוך לכוכב טלוויזיה, כל אחד יכול להפוך לנשיא.

אבל בשנים האחרונות מתגברת ההרגשה שהמשחק הדמוקרטי בארה"ב הוא משחק מכור ומי שקנה אותו הוא קומץ מיליארדרים שדואגים לנשיא והוא, בתמורה, דואג להם חזרה. האם זו דמוקרטיה או אוליגרכיה?

האם המיליארדרים הבינו שהדרך להשיג גישה אל הכוח בארצות הברית היא באמצעות רכישתו בכסף ובחנופה, והאם הנשיא הבין שהדרך להחזיק בכוח היא להפוך את המדינה למשרתת של האינטרסים העסקיים של האנשים העשירים ביותר על פני האדמה?

אם בעלי ההון מממנים את הנשיא, בעלי התשתיות הטכנולוגיות מחזיקים את המדינה, ובני משפחת הנשיא מתעשרים באותם השווקים שהנשיא אחראי עליהם, מה בדיוק נשאר מהדמוקרטיה האמריקאית, ההמנון?

אתר האינטרנט של "סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il

לתמיכה ב"סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il/support

אם היה לי שקל על כל פעם שבה שאלו אותי בחודשים האחרונים האם אני חושב שכולנו עומדים למות בגלל הבינה המלאכותית, היו לי בערך... חמישים שקלים – שזה לא הרבה, ועדיין, זה די הרבה!

חרדה מטכנולוגיה היא לא תופעה חדשה ולאורך ההיסטוריה היו לה מופעים רבים ובכל זאת, אפילו ממבט היסטורי, קשה שלא להרגיש שאנחנו מתמודדים עם משהו שונה. למה?

מה הקשר של החרדה הזו לאחד הכותבים האהובים עליי בעולם, לנגדון ווינר, איך זה קשור לצורך שלנו בשליטה ואיך, אולי, ניתן להיאבק בה?

שיר סיום: Anxiety, בביצוע Mindme.

אתר האינטרנט של "סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il

לתמיכה ב"סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il/support

ראש עיריית רמת-גן, כרמל שאמה הכהן, צוטט כמי שקבע ש"תפקיד החינוך בדורנו הוא להעניק לילדים את הכלים והאומץ להוביל את פיתוחה ורתימתה של הבינה המלאכותית למען עתיד טוב יותר".

ביקורת רבה הופנתה כלפי ההחלטה להציב שלט ענק, שעליו נחרט הציטוט הזה, בכניסה לאחד מבתי הספר בעיר, אבל אפילו מבקריו העיקשים ביותר של שאמה הכהן יתקשו לחלוק על העובדה שהציטוט הוא חלק ממסורת אינטלקטואלית מפוארת וארוכה, שאת מקורותיה ניתן למצוא לפני יותר מ-500 שנה.

המסורת הזו היא "אוטופיזם טכנולוגי" והיא מסמנת את הטכנולוגיה כמי שתביא לישועה, תפתור את בעיותינו ותייצר גן-עדן, כאן, על פני האדמה.

אבל האם שאמה הכהן שאל את עצמו מהן המשמעויות של הטענה הזו שלו לפיה הטכנולוגיה תוביל לגאולה או לכל הפחות לעתיד יותר טוב?

אתר האינטרנט של "סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il

לתמיכה ב"סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il/support

לאנשים רבים יש צורך נפשי עמוק בסגירה, ב-Closure. הם רוצים לקבל תשובה, הם רוצים לסגור מעגל, הם רוצים להבין את העלילה ועלילה שלא ברור איך היא הסתיימה, מעצבנת אותם.

זו הסיבה שתופעת ה"גוסטינג", שהפכה לפרקטיקה תרבותית מקובלת, כל כך פוצעת ומעיקה: היא שוללת מהננטש את הזכות שלו לנרטיב סגור, היא משאירה אותו תקוע עם סיפור שאין לו סוף והתקיעות הזו מותירה אותו בתוך לולאה.

האם יש דרך לחיות עם סיפורים בלתי פתורים, שאין להם סוף ברור ומובחן?

זה החלק השני בסדרה בת שני חלקים שעוסקת בסוף של הסיפורים שאנחנו מספרים.

שיר סיום: The End - Sture Zetterberg feat. Red Revision

אתר האינטרנט של "סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il

לתמיכה ב"סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il/support

לכאורה לאף אחד אין עניין להתעסק עם המחשבה על "סוף העולם" - זו לא מחשבה נעימה - אבל אנשים חוזרים אל הרעיון של סוף העולם בכל תרבות ובכל תקופה. סוף העולם הוא כמו מנוע שמייצר ספרים, דתות, סרטים שוברי-קופות, תיאוריות מדעיות ותנועות פוליטיות. במקום לברוח מהאימה, בני האדם נותנים לה במה.

למה העיסוק האובססיבי שלנו בסוף העולם החליף לאורך ההיסטוריה צבעים וצורות אבל לא נעלם, למה כל דור ממציא לעצמו סוף עולם משל עצמו, למה יש לנו צורך עמוק בסוף, בקץ, בסגירה?

זה החלק הראשון בסדרה בת שני חלקים שעוסקת בסוף של הסיפורים שאנחנו מספרים.

אתר האינטרנט של "סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il

לתמיכה ב"סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il/support

אנשים מודאגים מהופעת הבינה המלאכותית: פגיעה במקומות עבודה, הפצת פייק, האפשרות שהמערכות האלו יצאו מכלל שליטה – באמת שלא חסרות סיבות.

אבל כאשר אנחנו שמים לב לסכנות אנחנו פועלים כדי לטפל בהן. מה קורה עם סכנות שאנחנו לא מזהים אותן כסכנות?

אנשים נותנים לבינה המלאכותית לכתוב עבורם, להתנסח עבורם, הם נותנים למערכות האלו לערוך אותן, אבל לא בטוח שהם מבינים מה הם מאבדים בדרך. כאשר אני מנסח משהו ונותן לבינה המלאכותית לנסח "טוב יותר", אני לא מקבל "אותי" פלוס ניסוח טוב יותר; אני מקבל משהו אחר ובעיקר, מישהו אחר.

הפרק הזה הוא מסוג המקרים שבהם אני משרבט כמה נקודות, פותח מיקרופון ומתחיל לדבר. זה לא פרק מתוכנן, אבל זה משהו שאני חייב לדבר עליו. עכשיו. לפני שיהיה מאוחר.

שיר סיום: Dear Lilly - Houses On The Hill

אתר האינטרנט של "סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il

לתמיכה ב"סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il/support

שינה היא דבר מוזר. אדם עוצם עיניים, מתעורר אחרי כמה שעות ובמהלך הזמן הזה הוא בעצם מתנתק מהעולם. ואז הוא קם, עושה כמה דברים, ושוב מתנתק. איך זה הגיוני?

לא רק שזה לא הגיוני, זה לא יעיל ובעולם שבו יעילות היא הכל, מתפתחת גישה שמנסה למקסם את השינה, להפוך אותה לאירוע שמניב תועלת: תועלת אישית, תועלת בריאותית וכמובן תועלת כלכלית.

איך ולמה עברנו מתרבות שרואה בשינה מעמסה, פינוק וסמל לעצלנות, לתרבות שרואה בשינה משהו שלא רק ראוי להתפאר בו אלא גם משהו שחשוב להשקיע בו?

אתר האינטרנט של "סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il

לתמיכה ב"סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il/support

המונח "סינגולריות" עבר חתיכת דרך.

הוא החל את דרכו בלטינית, עבר למתמטיקה, קפץ לפיזיקה ובעשורים האחרונים עבר מהפך שלישי: סופרי מדע בדיוני, עתידנים ואנשי מדעי המחשב החלו להשתמש בו כדי לתאר את הופעתה של בינה מלאכותית כל כך מתקדמת וחכמה, שהיא תשנה את הכל. יש מי שבטוח שכבר הגענו אליה, אל הסינגולריות; ממש באחרונה אילון מאסק צייץ: "ברוכים הבאים לסינגולריות. איך הטמפרטורה?".

אז רגע, זה אומר שהגענו?

התשובה על השאלה הזו רחוקה מלהיות פשוטה כי "סינגולריות" הוא מושג שעטוף באי-ודאות מכל הכיוונים. הוא לא רק מושג טכנולוגי, הוא גם מושג תרבותי ואפילו פוליטי ואין שום הסכמה על ההגדרה שלו, על המשמעות שלו או על האופן שבו בודקים האם חצינו את הסף שלאחריו יהיה אפשר להכריז ש"הגענו לסינגולריות".

אז הגענו או לא?

אתר האינטרנט של "סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il

לתמיכה ב"סערה מושלמת":

https://www.perfectstorm.co.il/support