כשאנחנו חושבים על מחלות קשות כמו סרטן, אנחנו בדרך כלל מדמיינים מוטציות, גנים ואולי גם כימותרפיה. אבל יש שכבה אחרת, שקטה יותר, שקשה לראות אותה בעין, והיא יכולה להיות ההבדל בין תא שהגוף מזהה כתא בעייתי, לבין תא שמצליח להתחמק. זו שכבת הסוכרים, שרשראות זעירות שעוטפות את התאים שלנו, כמו סוג של “תעודת זהות” ביולוגית. כשהתעודה הזו משתנה, זה יכול להופיע בסרטן, אבל זה יכול להופיע גם במחלות אחרות, למשל אנדומטריוזיס, מחלה נפוצה וכואבת שלפעמים לוקח שנים עד שמקבלים עליה אבחנה. והשאלה המרתקת היא האם אפשר לקחת את השינויים האלה על פני התא ולהפוך אותם לשפה חדשה של רפואה, גם לאבחון מוקדם יותר וגם לטיפול מדויק יותר.

היום בפרק אנחנו נכנסים לעולם הזה, עולם הגליקוביולוגיה התרגומית, ונשאל איך הופכים שינוי קטן על פני תא לכלי שעוזר לנו לזהות מחלה מוקדם יותר או לתקוף אותה בספציפיות גבוהה. איתנו באולפן ד”ר אורן מוסקוביץ, מרצה בכיר וראש המעבדה לגליקוביולוגיה תרגומית במכון סקוג’ן לביולוגיה סינתטית בבית הספר דינה רקנאטי לרפואה באוניברסיטת רייכמן. אורן מוביל מחקר שמשלב גליקוביולוגיה, ביולוגיה סינתטית והנדסת נוגדנים, עם קווים שמתחברים גם לאנדומטריוזיס וגם לאונקולוגיה. בנוסף, הוא גם זכה במענק מחקר משותף MOST-DGF ישראל–גרמניה, שמקדם גישה חדשה לטיפול בסרטן שד טריפל נגטיב, TNBC, אחת הצורות האגרסיביות והמאתגרות ביותר לטיפול.