Ta Shma

Avital Hochstein. In this week’s parashah, we learn an important lesson about the difference between seeing and hearing, both in the context of the specific relationship between Hagar and God and in terms of human relationships more broadly. Seeing connects with the concrete; to see people means to accept their presence, to reject the possibility of avoiding them. Moreover, the experience of being seen can help a person to see, thus creating the possibility of a mutual relationship. The third of Rabbi Avital Hochstein's weekly Divrei Torah for 5777.

בפסוקי פרשת לך לך עולה מסר משמעותי הנוגע בהבדל שבין שמיעה לראייה בקשר שבין הגר לאל,

וביחסים שבין בני אדם בכלל. ראייה מתקשרת אל המוחשי וכך ראיית אדם משמעה לקבל את קיומו,

לדחות את אפשרות ההתעלמות ממנו והפיכתו לשקוף. יתירה מזו, חווית ההיראות עשויה לעורר את

הנראה להפוך ולהיות גם רואה, דבר שמוליד לקשר בעל אופי הדדי. מסר זה עולה משני פירושים

שונים המוצעים לחוויה של הגר, פירושו של מלאך ה' ופירושה של הגר עצמה.

Dena Weiss. In celebration of 10 Years of Mechon Hadar, the extended Hadar community will be learning all of Pirkei Avot together at a pace of 3-5 mishnayot a week, concluding with a Siyyum Celebration on March 2, 2017. Each podcast includes the full text, a translation with explanations, and a short Dvar Torah inspired by that week's mishnayot.

ר׳ אביטל הוכשטיין. פרשת נח מלמדת אותנו מסרים משמעותיים ביחס למערכות יחסים בין בני אדם. ברצוני להצביע על מסר אחד שעולה מעמידה על ברית הקשת. במהותה, ברית היא מסמך תנאים וגבולות של היקשרות. עיון בברית, עשוי ללמד אותנו, אודות המרכיבים של הקשר אליו הברית מתייחסת. תפקידה של ברית הקשת, שהיא הברית הראשונה בתנ"ך, הוא הגבלה עצמית על מנת לשמר ולהחיות מערכת יחסים. ברית הקשת מהוה דגם למרקם יחסים המושתתים על כך שצד אחד מודע לחולשותיו בקשר, ומודיע לצד השני על ההגבלות שהוא שם על עצמו על מנת להתמודד איתן

Avital Hochstein. The First Covenant in Tanakh. Of the many profound lessons that Parashat Noach teaches us about relationships, we'll focus on the one we learn from the covenant, the berit, that God makes with Noach in the wake of the flood. A covenant is, fundamentally, a record of the terms of a relationship. Reading the terms of a covenant can teach us about the components and terms of that relationship. This is the first covenant that appears in Tanakh and its function is self-restraint in the name of sustaining and preserving relationship. This covenant presents a model: Any successful set of relationships is predicated on knowing one’s weaknesses and putting systems in place to deal with one’s own limitations. The second of Rabbi Avital Hochstein's weekly Divrei Torah for 5777.

Dena Weiss. In celebration of 10 Years of Mechon Hadar, the extended Hadar community will be learning all of Pirkei Avot together at a pace of 3-5 mishnayot a week, concluding with a Siyyum Celebration on March 2, 2017. Each podcast includes the full text, a translation with explanations, and a short Dvar Torah inspired by that week's mishnayot.

ר׳ אביטל הוכשטיין. פרשת בראשית היא אתר לשאלת שאלות יסוד אודות טיבו, מאפייניו, ומהותו של הקיום האנושי בעולם. שאלה בה אתמקד בשורות שלהלן היא טיבם של קשרים בין בני זוג. פרשת בראשית נפתחת בשני תיאורי בריאה שונים, שני תיאורי בריאה אלו נושאים עמם שני מודלים שונים של זוגיות

Avital Hochstein. Two Models of Marriage and Partnership. Parashat Bereishit opens with two different descriptions of creation, descriptions that assume corollary models of partnership. The Rabbinic law seems to favor only one of these models, but a careful reading of the opening sugyot of Talmud Kiddushin reveals the other's pushback. The first of Rabbi Avital Hochstein's weekly Divrei Torah for 5777.

Ever wanted to know the answer to some deep and challenging questions in halakhah (Jewish law)? Join R. Avi Killip interviewing R. Ethan Tucker with questions sent in by Yeshivat Hadar alumni and others on all sorts of details of Jewish law. This is a joint project between the Center for Jewish Law and Values and Jewish Public Media.

Ethan Tucker. Today, we live in a Jewish world that is commonly bifurcated into the observant and the non-observant, the halakhic and the non-halakhic, a world in which perhaps the greatest spiritual deficits that we face are those of trust and respect. Most rabbis engaged with halakhah don’t trust the average contemporary Jew, seeing emptiness, worthlessness, laziness, and a lack of commitment. And most contemporary Jews don’t deeply value and engage the halakhic tradition they have inherited and, whether for reasons of ignorance or ideology. This was not always so. How did we take leave of that world, where rabbinic figures felt responsible for the wider Jewish community, who trusted and respected the people as a part of the halakhic conversation, and end up in our present moment? And is there any way for us to get back to that world of trust and respect?