The Daily Sicha - השיחה היומית

רוב הצרות והבלבולים היום נובעים מכך שאין קשר בין המוח והלב. שאע"פ שהאדם מבין בשכלו שאסור לגזול וכיו"ב, אבל "העין רואה והלב חומד", והמוח אינו שליט על הלב לשעבד את הלב למה שמבין בשכלו. ועוד יותר: הלב שליט על המוח – הוא מנצל את שכלו למלאות תאוות לבו! ואפי' אם זה מתחיל עם דברים קלים אבל מזה משתלשל ענינים חמורים יותר. [תעי'ה בעומק היער מתחילה עם סטי' קלה מ"דרך המלך"]. ובמילא מובן שהעצה לאדם כזה אינו ע"י שיתקנו את הלבושים שלו ויוסיפו לו עוד ידיעות ב(חיצוניות ה)שכל, אלא ע"י שיגיעו לפנימיות נפשו (פנימיות השכל) – שיאמרו לו את האמת שיש לו חלק אלוקה ממעל, ויש לו כחות להתנהג כדרוש ולהתקשר עם "אלוקה ממעל". רק כך יצליחו להוציא שכלו מן הגלות שנמצא בתוך תאוות הלב. וזהו תוכן מצות תפילין – שקושרים את הלב והמוח ברצועה של קדושה. ורק כך עושים אותו לבעל-תשובה.

משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=31-01-2025

The majority of the troubles and confusion in the world today stem from a disconnect between the mind and the heart. Although a person understands intellectually that he shouldn’t steal etc., “The eye sees and the heart desires,” and instead of the mind ruling over the heart so that the heart does the mind’s bidding, the heart rules over the mind – using the intellect to fulfill its desires. Though it begins with small things, it can lead to severe sins; when a person ends up lost in the depths of the forest, it starts with only a slight deviation from the right path. Thus, the solution for such a person is not to correct their external behavior or give them more external knowledge, but rather to reach the inner core of their soul (the inner intellect) – by telling them the truth: that they possess an “actual portion of Hashem from Above,” and they have the ability to behave properly and connect with Hashem Above. Only in this way can their intellect be redeemed from its exile within the desires of the heart. This is the idea of the mitzvah of Tefillin – to bind the heart and mind with the strap of holiness. Only in this way can one be turned into a baal teshuvah.

Excerpt from sichah of 19 Kislev 5728.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=31-01-2025

1) גאולת מצרים היתה "בחפזון" אבל בנוגע לגאולה דלע"ל נאמר "לא בחפזון תצאו", כי בעת יצי"מ היו בנ"י שקועים במ"ט שערי טומאה ולכן הי' צ"ל "כי ברח העם", חפזון דישראל, וזה גרם ענין החפזון דשכינה ו(להבדיל) מצרים, אבל מצב דבנ"י לע"ל יהי' ש"לא בחפזון תצאו", ולכן יהי' כך גם מצב השכינה והעולם. ועוד: גלות מצרים היתה צ"ל ד' מאות שנה, ולכן לולי החפזון היו נשארים בגלות, משא"כ בנוגע לע"ל הרי "כלו כל הקצין", ולכן אפשר ללכת "בשובה ונחת". אבל לפי"ז, בגלות מצרים שהי' להם ד' מאות שנה לא הי' הזמן יקר כ"כ, משא"כ עתה ש"כלו כל הקצין" ומיד יכול להגיע ה"ימים אשר אין בהם חפץ", יש לייקר כל רגע ולמלאותו עם תומ"צ. 2) שיטת פולין היא שהצדיק הוא זה ש"מחי'" את המקושרים אליו, אבל שיטת חב"ד היא שעל כ"א להתייגע בעצמו. אלא שהעזר לזה בא מנשיא הדור, והוא הקובע את צורת העבודה הנדרשת בתקופת דורו.

ב' חלקים מהתוועדות י"ב תמוז ה'תשי"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-01-2025

(1) Whereas the redemption from Egypt took place “in haste,” regarding the future redemption it says, “For not with haste will you go out….” The reason is because when the Jewish people left Egypt they were stuck in the 49 gates of impurity, so they had to “flee,” haste for the Jewish people, which also resulted in the haste of the Shechinah and lehavdil haste for Egypt. But upon the future redemption, when the Jewish people will be in a state where it is not necessary to flee, that will also be the state of the Shechinah and the state of the world. Moreover: the exile in Egypt was supposed to last four hundred years; therefore, had they not fled in haste, they would have gotten stuck there, whereas now, since “all the end-times have passed,” we can go “with tranquility and restfulness.” Accordingly, in Egypt, where they had four hundred years, every moment wasn’t as precious as it is now, when all the end-times have passed, and the “days without desire” can come immediately – so every moment must be cherished and filled with Torah and mitzvos. (2) The approach of Polish Chassidism was that the tzaddik is the one who “gives life” to those connected to him, whereas in the Chabad approach, everyone must toil on his own. But everyone is assisted by the Nasi, who establishes the form of service necessary for his generation.

2 excerpts from farbrengen of 12 Tammuz 5718

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-01-2025

לע”נ ר' יואל זוסמאן ב"ר יצחק מנחם הכהן ענגעל ליום היארצייט שלו ר"ח שבט. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנו ר' אהרן שלמה הכהן שי' ענגעל

[בקשר למצות פדיון הבן שבסיום פ' בא] בסיום מס' פסחים איתא: ר' שמלאי איקלע לפדיון הבן, בעו מיני': פשיטא על פדיון הבן "אשר קדשנו.. וצוונו על פדיון הבן" אבי הבן מברך. "ברוך שהחיינו.. לזמן הזה".. כהן מברך דקמטי הנאה לידי', או אבי הבן מברך דקא עביד מצוה? .. והלכתא אבי הבן מברך שתים. והענין ברוחניות: הקב"ה "אקלע לפדיון הבן" - הגיע הזמן שהוא עומד לפדות בנו בכורו מהגלות. הנה פשיטא שעצם "הפדיון" והגאולה באה מבחי' "אב" שלמע' מסדר השתלשלות, כי עליו המצוה (כביכול) דפדיון הבן. השאלה היא בנוגע לאופן המשכת הגאולה בפועל למטה בזמן ומקום ("שהחיינו.. לזמן הזה") שזה בא ע"י משיח שהוא בשר ודם "והוגה בתורה וכו'": האם זה תהי' ע"י בחי' "כהן" (שהוא איש החסד), בדרך סדר השתלשלות, ובמילא זה יהי' באופן של "קמעה קמעה" וכו', או גם זה תהי' ע"י בחי' "אב" שלמע' מסדר השתלשלות (מכיון שגם ביאת משיח הוא מצוה ו"עיקר" בתומ"צ), ובמילא זה יהי' באופן של "נגאלין מיד",? "והלכתא אבי הבן מברך שתים"!: הן עצם הפדיון והן כפי שזה נמשך למטה ע"י משיח צדקנו תהי' מבחי "אב", בלי חבלי משיח ובטוב הנראה והנגלה בקרוב ממש!

משיחת י"א ניסן ה'תשכ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-01-2025

(In connection with the mitzvah of Pidyon Haben at the end of Parashas Bo) – the end of Masechta Pesachim states: “Rabbi Simlai attended a Pidyon Haben. They asked him: it is obvious that…the blessing, “Who sanctified us with His mitzvos and commanded us regarding Pidyon Haben” is recited by the father of the son. Regarding [the bracha] shehechiyanu…does the Kohen recite it, as he benefits from [the money given for the Pidyon Haben], or does the father of the son recite it, as he is the one who performs the mitzva…And the halacha is that the father of the son recites both brachos.” In spiritual terms: Hashem “attends a Pidyon Haben” – the time has come for Him to redeem His firstborn son from exile. And it is obvious that the Redemption itself comes from the divine level of “Father,” which transcends seder hishtalshelus, because the mitzvah to redeem the son is His obligation, as it were. The question concerns the method of drawing down the redemption practically, within time and space (“Who has given us life, sustained us, and brought us to this time…”), through Moshiach who is a person of flesh and blood and “contemplates Torah” etc.: Will it come from the level of “Kohen” (the man of kindness), by way of seder histalshelus, and as a result it will happen “bit by bit” etc. or will this too come from the level of “Father,” which transcends seder histalshelus (being that the coming of Moshiach is also a mitzvah, and a “principle” of Torah and mitzvos), and as a result, “they will be redeemed immediately”? And the halacha is that the father of the son recites two blessings: The Redemption itself, as well as its practical expression below through Moshiach Tzidkeinu, will come from the level of “Father,” without the birth pangs of Moshiach and with open and revealed good very soon.

Excerpt from sichah of 11 Nissan 5722.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-01-2025

בפרשיות התורה דשבועות אלה (וארא, בא ובשלח) מסופר אודות הגאולה ממצרים. מבואר בתו"א בענין "בשלח פרעה את העם", שפרעה בעצמו שלח עם בנ"י את ניצוצות הקדושה דמצרים. וההוראה: ע"י כל פעולה שיהודי עושה בכל יום בגלות ה"ה מאיר עוד חלק בעוה"ז הגשמי, שעי"ז פועלים את תכלית השלימות דימות המשיח שהוא גילוי אוא"ס בעוה"ז הגשמי, ולכן צריכים להסתכל על כל רגע של גלות כמו רגע של הכנה לגאולה. וכשיודעים זאת, נקל יותר להתמודד עם קשיי הגלות. ובאמת יהודי הוא בעצם למעלה מכללות ענין הגלות ויכול לעבוד עבודתו בלי להתחשב כלל במיצרים וגבולים שמצד הגלות. ובזה יובן מאמר רבי פנחס בן יאיר לגינאי נהרא, שלא רצה לחלוק מימיו בפניו בטענה שזהו תפקידו, ש"אם אי אתה חולק כו' גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם", כי תפקידו של יהודי הוא למעלה מתפקידו של גינאי נהרא. ולכן תובעים צדיקי הדור לעשות דברים שאין להם מקום בטבע, כיון שיהודי הוא בטבעו למעלה מהגלות וכו'.

ב' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשי"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-01-2025

On the verse “When Pharaoh sent the people...,” Torah Or explains that Pharaoh himself sent the sparks of holiness along with the Jewish people when they left Egypt. The lesson is that a Jew’s every deed illuminates another part of this physical world, and thereby brings about the ultimate revelation with the coming of Moshiach. Therefore, one must view every moment of exile as a moment of preparation for Redemption. When one knows this, it becomes easier to cope with the hardships of exile. And the truth is that a Jew inherently transcends the whole existence of exile,and can perform his divine service without consideration at all of the limitations and constraints the exile imposes. As Rabbi Pinchas ben Yair told the Ginai River when it refused to split (claiming that doing so was not its purpose): “If you do not split… I decree upon you that no water shall ever flow through you again” – because the role of a Jew is higher than the role of the Ginai River. For this reason, the Tzaddikim of the generation demand things that defy nature, because a Jew is naturally higher than exile etc.

2 excerpts from sichah of Yud Shevat 5714.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-01-2025

לזכות יוסף הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו כ"ח טבת - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי' ‏

הוראה ממ"ש בתחילת פ' בא "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו . . למען שתי אותתי אלה בקרבו וגו'": ענינים המבלבלים שמקשים על האדם לעבוד את קונו באים ברצונו של הקב"ה, כי עי"ז שמתגברים עליהם מתגלים ויוצאים מן הכח אל הפועל הכחות המיוחדים שהקב"ה נתן לבנ"י, ועד"ז בנוגע לחושך הגלות, ועד"ז בנוגע ה"פרעה מלך מצרים" שבימינו, שזה ש"כבד לב פרעה" ה"ז בגלל ש"אני הכבדתי את לבו", ואי"ז אלא נסיון ויש לעמוד מולו בתוקף וללכת בדרך אור התורה ‏–‏ "באור פניך יהלכון", ואז יהי' "אשרי העם יודעי תרועה" ‏–‏ של תכסיסי מלחמה ‏–‏ יטילו פחד עליהם וכו'.

משיחת מוצאי ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשל"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-01-2025

A lesson from the verse at the beginning of Parasha Bo, “Come to Pharaoh, for I have hardened his heart… so that I may demonstrate these signs of Mine in his midst…”: the distractions a Jew faces in his divine service come from Hashem, so that by overcoming them, he will reveal the hidden powers Hashem has given him. This applies in one’s personal divine service as well as generally to the “Pharaoh” of our times”: the fact that “Pharaoh’s heart is hardened” is only because “I have hardened his heart,” and it is only a test, which one should confront firmly by following the light of Torah – “walking in the light of Your countenance.” Then, “Fortunate is the people that know the blasting of the horn,” the horn sounded in battle will instill fear and dread in the opposition etc.

Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Va’eira, 5738

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-01-2025

בשיעור היומי מבאר הרמב"ם את פרטי החילוקים שבין דברים העשויין להשאיל ולהשכיר לדברים שאינן עשויין להשאיל ולהשכיר, ומוסיף "אל תטעה בין דברים העשויין להשאיל ולהשכיר לדברים שדרכן להשאיל ולהשכיר". ובסיום הענין כותב: "ודבר זה עיקר גדול בדין, והוא דבר של טעם שראוי לסמוך עליו ולדון בו, וברור הוא למוצאי דעת, וראוי לדיין לשום לנגד עיניו ולא ילוז". ד' ענינים אלו הם ד' שלבים בהשגת השכל: 1) "עיקר גדול בדין": קאי על ההנחה הראשונה שלפני ההתבוננות, היינו, שמונח אצלו שזהו "עיקר גדול". 2) "דבר של טעם": קאי על ההתבוננות שכלית בריבוי שקו"ט וסברות לכאן ולכאן. 3) "ברור הוא למוצאי דעת": קאי על מסקנת הענין (לאחרי ההתבוננות שכלית) ע"י כח הדעת. 4) "ולא ילוז": קאי על התוקף דמסקנת השכל, עד ששום דבר שבעולם לא יזיזנו ממקומו. וכוונת הרמב"ם שדין זה נתקבל אצלו בכל התוקף הזה. ועפי"ז מתורצת קושיית נו"כ הרמב"ם מהו המקור לדברי הרמב"ם שם וכו' – כי לרמב"ם מונח הדבר ופשוט כ"כ עד שאין צורך במקור. ולאידך, כל השאלות והקושיות שבעולם לא ישנו אותו מהנחה וסברא פשוטה זו שהתאמתה בשכלו.

משיחת ז' אדר ה'תשמ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-01-2025

Today’s Rambam discusses the differences between objects that are typically borrowed and rented versus objects that are not. He then adds: “Do not err and interpret the phrase ‘entities made to lend out or rent out’ as meaning ‘entities that are wont to be lent out or rented out’…”, before concluding at the end of the chapter: “This concept is a fundamental principle of law and a point of logic that may be relied upon in judgment. It is clear to those who give forth knowledge. It is appropriate for a judge to keep it in mind at all times and not to sway from it.” These four expressions represent four stages in comprehension: (1) “A fundamental principle of law” refers to one’s first impression of something, before he contemplates it. Meaning, it is obvious to him that this is a fundamental principle. (2) “A point of reason” refers to the next stage, his rational analysis of the matter, with arguments on both sides. (3) “It is clear to those who give forth knowledge” refers to his conclusion following the analysis, with the faculty of Daas. (4) “And not to sway from it” refers to the firmness of his conclusion, which is so strong that nothing can move him from it. By writing these four expressions, the Rambam is telling us that this law was so obvious to him that he didn’t have to find a source for it (which also resolves the question asked by the commentaries as to the Rambam’s source in the previous halacha).

Excerpt from sichah of 7 Adar 5745

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-01-2025

[המשך] כמו בהתחלת התניא, הנה גם בסיומו (שדובר שיסיימוהו עד כ"ד טבת, ובודאי קיימו זאת) מודגש ענין החינוך – "הוכח תוכיח את עמיתך". כלומר, אפילו לאחרי לימוד כל החלקים בתניא עדיין ישנה כל המציאות של "הוכח תוכיח", ומוסיף "אפי' מאה פעמים"! וזהו תוכן הפתגם בפירוש המשנה "כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש", שגם מי שחושב שהוא "כלי שנגמר בטהרה" (וכן הוא באמת) – צריך עדיין "טבילה לקודש", ענין הביטול. ועי"ז מגיעים לבחי' פנימיות השבת (שבזה מסיים אדה"ז אגה"ק "הוכח תוכיח"), בחי' "ישראל סבא", מוחין שלמעלה ממדות (למע' מבחי' שבת כפי שנמשכת בימות החול, מוחין השייכים למדות). שזהו העלי' למעלה מעלה עד לפנימיות עתיק – בחי' רעוא דרעוין (וזה נמשך אח"כ לתוך "סעודתא דדוד מלכא", ש"הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון").

משיחת מוצאי ש"ק פ' שמות, אור לכ"ד טבת ה'תשכ"ג, יום ההילולא של אדה"ז שנת הק"ן

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-01-2025

(Continued): Like the beginning of Tanya, education is also emphasized at the end of Tanya, which concludes with the essay, “You shall surely rebuke your fellow.” That is, even after learning all five sections of Tanya, there is still need for “rebuke,” and he adds, “even one hundred times.” This relates to the explanation given on the Mishna, “Vessels completed in purity require immersion for sacred use”: it is explained that even someone who considers himself (and one who really is) a “vessel completed in purity,” still requires “immersion for sacred use” – bitul. That is how one reaches the inner aspect of Shabbos (which is discussed at the end of the essay), the level of Yisroel Saba – intellect that transcends emotions (higher than the level of Shabbos as it is drawn into the days of the week, which is intellect as it relates to emotions). This is the ascent to the level of the inner aspect of Atik – the level of Raava Draavin (which is followed by the “meal of King Dovid,” “the first redeemer who is also the final redeemer”).

Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Shemos, 24 Teves 5723

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-01-2025

לזכות הת' דובער שי' יוניק ליום ההולדת שלו כ"ה טבת - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת הוריו ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

בחיבור השו"ע והתניא ניכר עד כמה התמסר רבינו הזקן לענין החינוך. וענין זה התחיל כבר מהבעש"ט, שכאשר הי' בן י"ח (ח"י שנה לפני התגלותו) הציע לחבורת הצדיקים נסתרים לדאוג ולהשתדל בענין החינוך בכל משובות ישראל, והוא עצמו קיים זאת ונעשה עוזר למלמד וכו'. ועד"ז בנוגע לרבינו הזקן כידוע שהתמסר לעבודת החינוך. הדגשת ענין החינוך בספר התניא: התחלת התניא (כפי שעלה במחשבה שזה יתחיל בשער היחוה"א) הוא ב"חנוך לנער על פי דרכו". וכן הוא בפועל בעבודת האדם, שענין החינוך הוא התחלת העבודה בכח עצמו. ובענין זה מוסיף כ"ק מו"ח אדמו"ר שתורת החסידות מבארת את ענין החינוך גם בנוגע לגדולים (ובאמת רואים זה במוחש). (וזה משתקף גם בנגלה דתורה (במס' קידושין) שלאמיתו של דבר שייכת המציאות דחינוך גם מעבר לגיל כ"ד שנה, אלא שאין ציווי לזה כיון שיתכן שלא יקבל). [המשך יבוא]

משיחת מוצאי ש"ק פ' שמות, אור לכ"ד טבת ה'תשכ"ג, יום ההילולא של אדה"ז שנת הק"ן

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-01-2025

The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch and Tanya demonstrate how devoted the Alter Rebbe was to education. The focus on education began with the Baal Shem Tov, who, at the age of eighteen (eighteen years before he revealed himself), proposed to the society of hidden tzaddikim to take responsibility for the Jewish education in all Jewish communities, and the Baal Shem Tov personally carried out this task by becoming a teacher’s assistant etc. Similarly, the Alter Rebbe devoted himself to education, as seen with the Tanya: The Alter Rebbe originally intended to begin the Tanya with Shaar HaYichud V'ha’Emunah, whose introduction is Chaoch L’naar – “Educate the child according to his way.” And this also applies practically to a Jew’s divine service: education is the starting point of one’s service with their own effort. My father-in-law the Rebbe adds here that Chassidus explains how education applies not only to children, but even adults (as we in fact see clearly). (This is also reflected in Nigleh (in Masechta Kiddushin), where we see that the concept of education really applies even beyond the age of chinuch, just that there’s no obligation, due to the concern that at a later age the person might not listen. (To be continued.)

Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Shemos, 24 Teves 5723

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-01-2025

עה"פ [בשיעור תהלים היומי, מזמור קז] יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים", מפרש הבעש"ט שהכוונה ב"יורדי הים" היא לירידת הנשמה לעוה"ז ("מים רבים"), בגוף – "באניות". ויכול להיות שהגוף הוא כמו "אני'" כפשוטה (שמגין מהמים, ואדרבה – ע"י עובר את המים למחוז חפצו), שהגוף עוזר לו למלאות שליחותו בעוה"ז, ויכול להיות להיפך – "אניות" מלשון "תאני' ואני'" – שיש לו צרות מהגוף. ו"עושי מלאכה במים רבים" הם אלו העוזרים ל"יורדי הים" שלא ייטבעו. נמצא, שמדובר כאן אודות ג' סוגי בבנ"י: 1) מי שמסתדר בעצמו. 2) מי שאינו מסתדר בעצמו. 3) מי שעוזר לאחרים. וההוראה מזה שבפסוק א' מדובר על כל הג' סוגים – כל יהודי שייך לכל הג' סוגים: גם מי שמסתדר ב"אני'" שלו חייב לדאוג גם לזולת, ואפי' מי שאינו מסתדר בעצמו, יכול וחייב לעזור לזולת! וגם מי שעוזר לאחרים ועסוק ב"הצלת העולם", עליו לדאוג גם לעצמו, ל"אני'" שלו, להניח תפילין וכיו"ב, ולבני-ביתו או לבני-קהילתו הנמצאים ב"אני' שלו (שלא יעשו חור במקום מושבם...).

ב' חלקים משיחת י' שבט ה'תשכ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-01-2025

On the verse (in today’s Tehillim, Kapitel 107), “Those who go down to the sea in ships (aniyos), who perform tasks in mighty waters,” the Baal Shem Tov explains that “those who go down to the sea” refers to the soul’s descent into this world (“mighty waters”). The soul descends within the body, which is an Aniyah, which has two meanings: the body can either function as an aniyah meaning a “ship,” protecting from the water, and moreover – enabling the soul to reach its destination of fulfilling its mission in this world. But alternatively, for some people the body functions as an aniyah in the sense of t’aniyah v’aniyah (“pain and lamenting”) – the person struggles because of the body. The next part of the verse, “who perform tasks in mighty waters” refers to those who assist “those who go down to the sea” so they do not drown. Thus, the verse addresses three types of Jews: (1) Those who manage on their own. (2) Those who don’t manage on their own. (3) Those who help others. The fact that all three appear in the same verse teaches us that all three categories apply to every Jew: Even one who manages on their own “ship” must also help others, and even one who doesn’t manage on their own can and must help others. Similarly, one who helps others and is preoccupied with “saving the world” must also take care of their own “ship,” by doing mitzvos and putting on tefillin etc., and ensuring the well-being of his own family and community within his ship (so they don’t make a hole in their part of the ship, which would endanger the whole ship…).

2 excerpts from sichah of 10 Shevat 5725

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-01-2025

החידוש של יום השלישי בעיני בשר הוא שאז הי' "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו" – ההולדה הראשונה מאז בריאת העולם, באופן שה"עשב מזריע זרע", וה"עץ פרי עושה פרי". וההוראה: כללות ימי חיי האדם נחלקים לד' תקופות בדוגמת דומם, צומח, חי ומדבר. מיד כשנולד ה"ה כ"דומם", אח"ז מתחיל בו ענין ה"צמיחה", כשמתחיל ללכת ממקום למקום בכחות עצמו ה"ה בדוגמת "חי", עד שמגיע לשלימות של "מדבר". ונמצא דעיקר ענין ה"צומח" הוא בגיל הילדות לפני בר-בת מצוה (ורק אז מתחיל החיוב לקיום תומ"צ – "הם חיינו" – מה"ת). וזוהי ההוראה לילדי ישראל מיום השלישי השבוע: ילדי ישראל הם ה"עשב" ו"עץ פרי" שצומחים מה"ארץ חפץ", וה' נותן לכל אחד מהם את הכח להיות "מזריע זרע" ו"עושה פרי" – "והשיב לב אבות על (ידי) בנים"! ובפרט ש"בנים עורבים אותנו" וכו'.

משיחת אור ליום ג', י"ב סיון ה'תש"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-01-2025

The third day of the week, when Hashem said, “Let the earth sprout vegetation, seed-bearing plants and fruit-bearing trees that produce fruits according to their species…,” marks the introduction of procreation in the world. A person’s life is divided into four stages, corresponding to the four realms of inanimate matter, plant life, animal life, and human life: When a child is born, he is on the level of inanimate matter. When he begins to grow, he is on the level of plant life. When he begins to move about on his own, he is on the level of animal life. Then, when he becomes an adult, he reaches his fullest state, the level of the human being. We see that a person’s primary growth (plant life) occurs during childhood (it is not until the age of Bar or Bas Mitzvah that one becomes Biblically obligated to follow Torah and mitzvos, which are called “chayeinu” – corresponding to the level of chai/animal life). And this is the lesson for Jewish children from the third day of the week: Jewish children are the “plants” and “fruit trees” that grow from the “land of desire,” and Hashem gives every one of them the power to be a “seed-bearing plant” and “fruit-bearing tree” – “turning the hearts of the fathers back through the children”! Especially because “Our children are our guarantors” etc.

Excerpt from sichah of Monday night, 12 Sivan 5740

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-01-2025

לע”נ הבחור אפרים אליעזר ב"ר מנחם ע"ה דבורקן ליום היארצייט שלו כ"א טבת. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת אחיו ר' ‏ארי שי' דבורקן