בתמונת ילדות מהסוג שיש לאנשים מאוד מאוד בני מזל, נראית אימא המחזיקה בידיה תינוקת ומציגה אותה בפני האח הגדול, בן השש, שפוערעיניים ומקדם את אחותו הקטנה באהבה ענקית. נעמה תורן, מחזאית, מתרגמת, עורכת, כותבת וכעת גם מורה בהתהוות, אומרת שבזכות קבלת הפנים הזו, היה לה ברור שהיא אף פעם לא לבד. אחיה, דן, השחקן והמוזיקאי דן תורן, היה שם בשבילה תמיד, והיום, כמעט שנתיים אחרי מותו הפתאומי כל כך, היא מרגישה שהוא בתוכה, שהיא כאילו בלעה אותו,ומדי פעם בוקעים ממנה הקולות והמחוות שלו, שנטמעו בה במהלך שנים של קרבה אינטימית גדולה. דן, בשבתו כאח גדול שהוא בעצם סוג של הורה, לימד אותה כל כך הרבה, על מוזיקה, על חתולים, על שחייה, על העולם וכמו שנעמה כתבה פעם, חודשים ספורים אחרי הסתלקותו, היא מחכה לו שישוב, כי פאקינג אין נחמה.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠