אהרון גבע חוזר לבוקר ההוא לפני עשרים שנה כשהוא רק בן 16 ובו איבד את אביו האמן דודו גבע ז"ל, לצירוף המקרים שבו היה במקרה בבית ונכח שם ברגע שלקה בליבו והתמוטט, לקורס העזרה ראשונה שנכח בו שבועיים לפני ולתחושת האשמה שלא באמת עוזבת אף פעם ולמה עד הרגע האחרון הוא ואימו ואחותו לא הצליחו לעכל שיש תסריט שזה יסתיים ככה.

לבית שבו גדל, לציפיות המאוד גדולות שהיו ממנו ליצור אומנות משלו ולמה דווקא מצידו הטלנובלות וגיא פינס היו הבריחה שלו בחדרי חדרים, ולמה היום הוא מבין את מה שלא הבין אז שלאף אחד מהאנשים שפגש בדרך לא איכפת שהבן של דודו גבע עובד בטלויזיה.

איך העבודה על הפודקאסט שלו ״השעשועון של גבע אהרון״ מאפשרת לו לפצות בתחושת שליטה אמיתית ואיך זה קשור לקרוהן שממנו הוא סובל.

על קרובי המשפחה הרחוקים שלו שנחטפו בשבעה באוקטובר מביתם בקיבוץ בארי ואיך דווקא בנקודה הקשה הזו בציר הזמן הצליח להגיע הכי קרוב שיש לאבא שלו ולזכרונות ממנו.