מאז גיוסו לצה״ל באמצע שנות ה-60׳, כשהתנדב לסיירת שקד, טיפס אילן בירן במעלות העשייה הבטחונית. בגולני לחם ממפקד מחלקה ועד למח״ט. בגבול לבנון היה למפקד אוגדה 91. במטכ״ל שירת בתפקיד החשוב ביותר של תת-אלוף, ראש חטיבת המבצעים, וכראש אגף האפסנאות, כיום הטכנולוגיה והלוגיסטיקה.

למרות לשונו הבוטה, שלא נאלמה מול בכירים ותקיפים, וכנראה בגללה, מינה אותו הרמטכ״ל ה-10 מוטה גור לראש לשכתו. טרם הסכמתו למינוי, בשנתו הרביעית והאחרונה של גור, בדק בירן עם שלושת האלופים שהובאו בחשבון לתפקיד הרמטכ״ל הבא - האלופים קותי אדם, רפאל איתן והרצל שפיר - אם ירצו בהישארותו. משמע, בירן, המיועד למח״ט גולני, הכיר את החומר כבר במבדקי הכניסה לבית הספר של החיים, כדברי מפקד סיירת מטכ״ל שהיה לרל״ש הרמטכ״ל בדרכו לפיקוד על חטיבת הצנחנים.

וזה אכן היה בית ספר, במבצע ליטני ובחיכוכי גור ואיתן עם שר הבטחון רב-היצר וקצר-הפתיל עזר ויצמן, שהביך את הסא״ל בן ה-31 בהודעה סתומה שהוא ״עולה למנוח״ - לדיון אצל ראש הממשלה בגין. 

רפול, הסגפן ממושב תל עדשים שנהג לעלות על ייצועו עם התרנגולים ולהתעורר איתם, אסר להפריע לו בשנתו והסמיך את בירן להחליט במקומו. כשהתגלעה מחלוקת בעניין אישור פעולה צבאית בהולה, התקצף ויצמן מדוע נמנע בירן מעידכון מזכירו הצבאי. כרגיל אצלו, שככה הסערה במהרה.

כדי ״לשמור על כשירות״ למילואים שיגיעו בתום שירות הקבע הטיס רפול, בן 50 ולא בשיא המיומנות, מטוס קל שהוחזק למענו בבסיסי שדה דב ורמת דוד. באחת הטיסות מול חוף הים מתל אביב צפונה, כשבירן לצידו, החמיץ הרמטכ״ל - שהתעקש להתכחש לטעויותיו  - פעמיים את הפנייה מזרחה, לעמק יזרעאל, והגיע לשטח לבנון. רק שם הכיר בעובדות ופנה דרומה, בשתיקה שהרל״ש הקפיד שלא להפר.

כמפקד בה״ד 1 הדריכו את צועריו מפקדי-המחלקות גדי איזנקוט, שאול אריאלי, ניר ברקת ובני גנץ. קציני אותה תקופה התרשמו מגנץ פחות מאשר ממקביליו. בירן טיפח את איזנקוט, שידל אותו לחתום קבע, הביא אותו כאלוף המרכז לפקד על חטיבת אפרים ותידרך אותו, בהיותו מנכ״ל משרד הבטחון, לקראת מינויו למזכירו הצבאי של ראש הממשלה ושר הבטחון אהוד ברק.

בירן נקלע לתהליך אוסלו לאחר תחילתו ובעקבות כורח המינוי במרכז, לאחר שאלוף הפיקוד נחמיה תמרי נהרג בהתרסקות מטוסו, אף שהעדיף את ראשות אמ״ן, אחרי ידידו אורי שגיא, או את פיקוד הצפון, אחרי איציק מרדכי. לקראת גיל 50 שקל את המשך דרכו. הוצעה לו ראשות אגף התכנון - תפקיד חשוב, אז - ואיתה אופק לסגנות הרמטכ״ל והתמודדות על תפקיד הרמטכ״ל, אך הוא בחר לפרוש ורווה נחת מניהול משרד הבטחון ומתפקידו כיו״ר רפאל. 

בשיחה עם אמיר אורן, ב״אפרכסת״, אילן בירן הוא לפני ואחרי הכל גולני, מג״ד 13 כחוליה בשרשרת של מפקדיו יהודה גולן ואמיר דרורי, של שגיא ו״קפלן״ קפלינסקי ואיזנקוט, תמיר ידעי ותומר גרינברג; וכוותיק מלחמות
ששת הימים וההתשה, יום הכיפורים ולבנון, יש לו דעה נחרצת על מה שקרה לצבא היבשה, מול המודיעין וחיל האוויר, בדרך ל-7 באוקטובר.


הפקה: איתמר אורן
אולפן: בן קונסולוס, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast של אור אליעז, רחוב המרץ, תל אביב

בחלק השני של השיחה עם אמיר אורן  ב״אפרכסת״ חוזר אל״מ במילואים ד״ר ז׳ק נריה אל מגעי אמ״ן והמוסד עם הפלנגות בלבנון ועם הגנרל הסורי, אדם אמיתי אך מקור בדיוני, ״אדום החזה״; אל תקופתו כעוזר-למודיעין של ראש אמ״ן ליפקין-שחק, שתחילתה ביירוט פזיז של מטוס שג׳ורג׳ חבש התעקש שלא לטוס בו; ואל חוויותיו כנספח צבאי בפאריז ובבריסל, שם השיג שיתוף-פעולה בטחוני שנראה לשולחיו קטני-האמונה בתל אביב טוב מכדי להיות אמיתי.

בתום שירותו בצה״ל התמנה נריה ליועצו המדיני של ראש הממשלה ושר הבטחון רבין. מתהליך אוסלו מודר, עד קרוב לפריצתו, וכאשר שותף במהלכים הבאים חש על בשרו את פגיעתם הרעה  של תככנים, מדליפים ומתמרנים למיניהם, לא כולם פלסטינים.

באחד הדיונים בראשות רבין, שבתחילת כהונתו חתר להסדר עם חאפז אסד ולא עם יאסר ערפאת, משחזר נריה איך נשאלו המשתתפים איזה הסכם עדיף, עם סוריה או עם אש״ף. כל בכירי הצבא בחרו בדמשק. רבין הפתיע אותם והסביר מדוע מוטב תהליך מדורג עם ערפאת. איתו זה יהיה הפיך, אמר, אם התהליך ייתקע נישאר בשטח או נחזור אליו. הפרת הסכם עם סוריה, שתצדיק ביטול נסיגה מהגולן, משמעה מלחמה.

מסקנותיו מאסון ה-7 באוקטובר קודרות אך לא נטולות תקווה. נריה, הבקי היטב בעולם הערבי לגווניו וביחסו לדימויי עוצמה וחולשה, משוכנע בכורח ההפעלה המבוקרת של הכוח הישראלי, אך גם בסיכוי להשיג הסכמים המשקפים פשרה גדולה.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: בן קונסולוס, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast של אור אליעז, רחוב המרץ, תל אביב

ישראל כולה אבלה והמומה בעקבות הטבח והכשלון בגבול עזה ב-7 באוקטובר, אך גם בין אויביה יש המתוסכלים מהצלחת חמאס להפתיע את צה״ל.

חסן נסראללה הגה את רעיון פשיטת הקומנדו על המוצבים והישובים לכל אורך החזית. יחיא סינוואר תלש דף מהפנקס של חיזבאללה וכתב ״נוחבה, נגב״ במקום ״רדואן, גליל״. נסראללה התאפק; סינוואר העז. התלמיד עלה על רבו, לאסונה הנמשך של ישראל.

האם חיוני להיות מעורה בתולדות לבנון, בתרבותה, בדתותיה ועדותיה, כדי להבין את נסראללה ולחזות את מהלכיו? אין טוב מז׳ק נריה להשיב על שאלה זו.

ד״ר נריה, אלוף-משנה במילואי אמ״ן, נולד בלבנון והיגר ממנה בהיותו בן 17, לאחר מלחמת ששת הימים. קורות משפחתו נשמעים כסיפור בלשי עם המשך בלשני, שליטתו בחצי תריסר שפות על מבטאיהן ודקויותיהן. זה, בין השאר, בנוסף ליוזמה ולתעוזה, מה שהפך אותו למעריך מודיעיני, קצין קישור ודיפלומט בטחוני מצליח.

בשיחה ראשונה משתיים עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ משרטט נריה את מסלולו מביירות לתל אביב, מהענף המצרי באמ״ן/מחקר לזירת סוריה ולבנון, מהמגעים עם הפלנגות למצור על בירת לבנון, מתפקיד העוזר למודיעין של ראש אמ״ן שחק לנספחות הצבאית בצרפת ובבלגיה.

״קן צרעות״, מתאר נריה את אמ״ן/מחקר בשנות ה-70׳ וה-80׳; תככים ומאבקי אגו, יוהרה והתיישרות לפי רצון הדרג הממונה - רמטכ״ל, שר בטחון, ראש ממשלה. בעקבות עשרות שנות הכרות, אין לו דעה טובה במיוחד על הומו מודיעיניוס, בגירסתו הישראלית.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: בן קונסולוס, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast של אור אליעז, רחוב המרץ, תל אביב

תת-אלוף במילואים דני ברן יכול להיות, אם ירצה, חד, תקיף ובוטה; והוא בהחלט רצה, בשנותיו כראש הגנת הסייבר באגף התקשוב במטכ״ל. אלוף ישראל טל נהג לומר שהאויבים הגדולים ביותר של השריון הם המטות הכלליים. בהשאלה, גדול יריביו של אגף התקשוב, בזירת הסייבר, הוא אגף המודיעין, ששאף למונופול על הסייבר בצה״ל, הגנתי לצד איסופי והתקפי. ברן, באדישותו לעויינות האישית הצפויה כתגובה, הצליח להפוך את דעת המיעוט שהציג למדיניות הרמטכ״ל איזנקוט ושר הבטחון יעלון.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ חוזר ברן לימיו כילד סקרן ותאב דעת, בנם של ניצולי שואה מרומניה שהיגרו לפרדס חנה ולקריות, ונער שקיים את מצוות אביו לרכוש מקצוע מפרנס - מהנדס חשמל. כעתודאי, הוצב תחילה ביחידה 8200, שלימים תעמוד בצד השני של מיתרס הסייבר, מול התקשוב. אנשים ורעיונות מעניינים שפגש במרכז הצופן והבטחון (מצו״ב) שיכנעו אותו לעבור לתחום כמוס זה בחיל הקשר והאלקטרוניקה, ששודרג ב-2003 לאגף התקשוב.

ברן אינו נלאה להסביר שהחשיבות העיקרית של הגנת הסייבר, עוד יותר משמירת סודות המודיעין, היא הבטחת הרציפות התיפקודית של הכוחות הלוחמים ומערכת הפיקוד והשליטה מושתתת-הרשת. לכן, לדעתו, טוב לתת לאמ״ן ובתוכו ל-8200 את אשר להם ולתת להגנת הסייבר שבתיקשוב את אשר לה.

ההישגים הרבים, סמויים כגלויים, של היחידות בפיקודו, מצוב, לוטם ועוד, אינם גורמים לתא״ל ברן לאבד את חוש המידה: הסייבריסטים בצה״ל, בין באמ״ן ובין בתקשוב או במערכים אחרים, אינם ״לוחמי סייבר״ מכונפי סמלים. עבודתם חשובה אך לא מסוכנת. לתואר ״לוחם״ זכאי רק מי שהוכשר ללחימה, נמצא בשדה, נחשף לסכנות החזית ועלול להקריב את חייו.

כשלון ה-7 באוקטובר נוסך גם בו צער עמוק, שמיומנות הכוחות בהתקפה בעזה אינה מפצה עליו. אמנם אירגון שאינו מפותח כצה״ל הערים על הצבא עתיר הטכנולוגיה, מסכים ברן, אך בתוקפו את נקודות התורפה של ההיערכות הישראלית השתמש גם חמאס בטכנולוגיה, דוגמת רחפנים.

המערכת הישראלית כולה, והצבאית בתוכה, חטאה לדעתו בזילזול באויב ובהזנחת עקרונות בסיסיים - עומק, עתודות - אך גדול החטאים הוא של הממשלה והעומד בראשה. כורח הדחתם והעלאת רובד רציני, ישר ומקצועי של משרתי ציבור גורם גם לדני ברן לחזור בו מהנדר לעצמו, כשהשתחרר מצה״ל, שלא לחזור באופן כזה או אחר למערכת. עדיין אינו להוט לפעילות מפלגתית, במסלול ח״כ או שר, אך דומה שלא יסרב אם במשרד שתחום פעילותו מוכר לו היטב יוצע לו לכהן כמנכ״ל.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast של אור אליעז, תל אביב

האלוף במילואים אורי שגיא, שהיה ראש אמ״ן תחת שמיר וארנס, רבין וברק, מי כראש ממשלה, מי כשר בטחון ומי  נכרמטכ״ל, והתוודע במרוצת שנותיו ותפקידיו, גם לעבודתם של בגין, פרס, שרון ואולמרט, אינו נוהג לשייף את קביעותיו. הן חדות ופוצעות את מי שעורו אינו עבה כפוליטיקאי.
  
שגיא, שהזהיר תכופות לפני 7 באוקטובר, בעצרות מחאה נגד ההפיכה המשטרית, שממשלת נתניהו ממיטה פורענות, מייחס לה ובמיוחד לעומד בראשה אחריות עיקרית לאסון שהביא להרג, חטיפה והרס כה המוניים. אילו התפטר נתניהו היום - ושגיא חושד בו שיפעל להיפך, במאמץ ממושך להימנע מהדחה - לא היה זה מוקדם מדי, לדעתו.

במסלולו הצבאי היה שגיא, בין השאר, מח״ט גולני במבצע אנטבה וראש אגף המודיעין - שלפיקודו נתונה סיירת מטכ״ל - באירוע נסיון החילוץ של נחשון וקסמן. בשניהם התרשם עמוקות מנכונותו של רבין לשאת באחריות לתוצאות החלטותיו. כך גם בפרשיות מדיניות ובטחוניות אחרות, והיפוכו, תשלילו, בנתניהו.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מדבר שגיא על רקמת היחסים בין דרגים מדיניים (ראש ממשלה, שר בטחון, קבינט) לצבאיים (רמטכ״ל, ראש אמ״ן, מפקדים בכירים) ועל עבודת גורמי המבצעים מול המודיעין והמטכ״ל מול הפיקוד המרחבי.

שגיא מבחין בין חיבתו והערכתו הכלליות להרצי הלוי, שהיה קצין מצטיין בסיירת מטכ״ל, לבין הציפיה ממנו לסיים את שירותו כרמטכ״ל בתום המלחמה. הוא משוכנע שדין דומה יחילו על עצמם גם ראשי אמ״ן ושב״כ ואלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן, שאביו היה סמל מחלקה בפלוגת גולני בפיקוד סגן אורי אייזנברג, לימים שגיא.

הפער בקצונה הבכירה, משוכנע שגיא, ייסגר במהרה בבוא דור חדש, וכך גם בהנהגה המדינית - דור המחאה והמלחמה יצמיח מתוכו מנהיגים ראויים, שיתקנו מה שנתניהו ושותפיו קילקלו.

נוצר באולפני ProCast, תל אביב

אור ל-7 באוקטובר 2023 הבחין המודיעין הישראלי בתכונה חריגה בעזה - רחשים או התרחשות, לא היה ברור. בשיחת ועידה, עכשיו מהידועות והעגומות בתולדות ישראל, התלבטו הרמטכ״ל הרצי הלוי, ראש השב״כ רונן בר, ראש אמ״ן אהרון חליוה ואלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן אם יש בסימנים מעידים אלה כדי להצדיק מעבר משיגרה רגועה של אחרון חגי תשרי לכוננות חירום לקידום פני רעה עלומה.

החלטתם, להשהות את הדאגה ולהמתין לבוקר, צפויה לפרנס דורות של היסטוריונים, לצד עיתונאים, פוליטיקאים וחברי ועדות בדיקה וחקירה. ההקלטה קל ההחלטה תהיה למוצג רב-ערך ותושמע ברבים, תחילה מצונזרת ולימים במלואה. זה, בין השאר, החומר שממנו עשויה היסטוריה צבאית.

הרמטכ״ל הוא רב-אלוף שמתחתיו אלוף, ראש אגף המבצעים, שמתחתיו תת-אלוף, ראש חטיבת התורה וההדרכה, שמתחתיו ראש המחלקה להיסטוריה, אלוף-משנה בקבע או אזרח עובד צבא בדרגה מקבילה, כמו רמ״ח היסטוריה כיום, ד״ר אלי מיכלסון, לשעבר מפקד בשריון וסגן-אלוף במילואים.

המשמעות היא שבעוד ההיסטוריה, כברייה ערטילאית, מרחפת מעל לאנושות ושופטת גדולים כקטנים, בסולם הצבאי עומד מפקדם של ההיסטוריונים על שלב רביעי בגובהו בלבד. הממונים עליו ובראשם הרמטכ״ל מצפים ממנו, כדי להכין את הצבא למשימותיו העכשוויות והעתידיות, לספר להם מה באמת קרה, אך אינם מחוייבים לחלוק עם הציבור האזרחי את כל האמת, ולעתים מדגדגת אצלם אצבע ההונאה ולוחמות המודיעין והפסיכולוגיה.

במציאות הישראלית, בעייתה של המחלקה להיסטוריה מורכבת אף יותר: אין לה שוות-משקל מדינית, במשרד החוץ או בארכיון המדינה, ובכירי המטכ״ל, הרגישים למוניטין שלהם משירותם הצבאי, מגיעים לא אחת כאלופים או רבי-אלופים בדימוס לתפקידי שר הבטחון וראש הממשלה. עוד טיוטת ההיסטוריה הצבאית עוסקת במעורבותם באירועים שנויים במחלוקת והנה הם פוליטיקאים הרוצים בדרך הטבע בדימוי חיובי בלבד. רמ״ח היסטוריה יכול לשדר אדישות לגירסתם; הרמטכ״ל, או אלוף השואף להתקדם לרמטכ״ל, פחות.

לאחר שנות הקפאה והסתרה של חומרים רגישים, פוליטית יותר מבטחונית, באה תקופה חדשה של פתיחות גוברת לכותבי ההיסטוריה בצה״ל ולמפרסמיה. הסכר נפרץ. מגמה זו בולטת במיוחד ביובל ליום הכיפורים, למרות צרימות תעמולתיות המשווקות את המנה המרה של המלחמה המיותרת ברוטב צבאי ולאומי סמיך. ברור לחלוטין שאילו אותם חומרים עצמם נאספו, נחקרו, נכתבו ופורסמו ללא חותמת צה״ל, הנימה המלווה את המאזן היתה מסוייגת יותר, ובושות המטואטאות מתחת לשטיח היו מאווררות. איש - בפנים - בל יקעקע את המותג המתרפט של הצבא המוסרי ביותר בעולם. 

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, ערב מתקפת חמאס ובחלוף יובל מיום הכיפורים, השתבח ד״ר מיכלסון במרכולתו הטרייה, בלי להתכחש לקשיים הנובעים מעצם היותה של המחלקה מסגרת צבאית. מי כמוהו מבין שאין טעם בייפוי מציאות אפרורית, או לבושת חקי, כי בבוא היום עוד יימצא היסטוריון שיחקור את ההיסטוריה של המחלקה להיסטוריה.

הפקה: איתמר אורן
תפעול: גיא עייני
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast

אביו של יורם בן זאב נהרג בגזרת ירושלים במלחמת 1948. במלחמת ששת הימים, כמפקד ביחידת סיור, נפצע בן זאב באותו מקום. השכול והצבא מוכרים לו היטב, אך דבר לו הכין אותו לזעזוע של המלחמה עם חמאס.

בן זאב יודע איך פועלים גלגלי השיניים של הפוליטיקה והדיפלומטיה. כאיש שירות החוץ הוצב ליד הנשיא חיים הרצוג. לבנימין נתניהו, דור חדש ועולה במנהיגות הציבורית, התוודע בראשית דרכו. נתניהו ניסה לדחוף אותו לדלת הסובבת של ראשי לשכתו. בן זאב, באדיבות, השתמט. זה לא אתה, אמר, זה אני. נכון יותר, זה לא אתם - גם היא השתתפה בראיון המיון והאיבחון.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ נד בן זאב לזוג נתניהו ומונה את סגולותיו: קמצנות, חמדנות, שכרון כוח (רשימה חלקית). מעשה בפגישה חשאית שהתבקש לתאם, בהיותו קונכ״ל לוס אנג׳לס, בין חוסיין מלך ירדן, בשלביה הסופיים של מחלתו, לבין ראש ממשלת ישראל. הפגישה המדינית בלונדון תואמה, אך הדרך אליה לא היתה חלקה: שרה חתרה לכפות את השתתפותה בה ונבלמה רק בסירוב תקיף של שר החצר. חוויה דומה עברה גם קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל.

בן זאב כיהן כשגריר בברלין בשנות המגעים על רכש הצוללות האסטרטגיות. הוא היה ערוץ למגעים מסויימים ועד לאחרים, מילא - לא כליל - הוראת מידור ולא העלה בדעתו לאיזה עומק מגיע הסיאוב. בהיפתח תיק 3000, נדהם לשמע הודעת היועץ המשפטי מנדלבליט, יש מאין, שנתניהו אינו חשוד. לא שהיו ברשות בן זאב ראיות מפלילות, אבל הוא כאחרים הבין שבטיהור הפזיז לנתניהו סיכל מנדלבליט אפשרות של הפיכת חשודים לעדי מדינה מצילי עורם.

בשאלת ההינהון הישראלי לגרמניה, למכור צוללות מתקדמות למצרים, בן זאב דוחה את רמזיו של נתניהו בדבר ״סוד גדול״ שאין לחלוק אף עם ראשי המטכ״ל, חיל הים והמוסד. סוד פוליטי או כספי, קריצה בין פוליטיקאים? בן זאב מוחה. מרקל תמיד פעלה בהקפדה על הנוהל, לא קרצה ולא הבינה קריצות; ואספקת הצוללות לישראל לא היתה נפגעת גם אילו הוכח שבממשלת ישראל, ואף בראשה, מכהן אדם מושחת ושהעיסקה עם המספנה הגרמנית נגועה. הוא ניסה להסביר זאת למנדלבליט, שלא רצה לשמוע.

בוועדת גרוניס לחקירת פרשת הצוללות העיד בן זאב פעמיים. הוא התרשם מהתחקיר והתאכזב מהשתקנות. הוועדה אספה חומר רב אך ממלאת פיה מים. עד שתפרסם דו״ח, ישטפו אותו העניינים היגעים שהזמן גרמם.

עצוב ליורם בן זאב, משרת ציבור שרואה את נבחריו בהתנהגותם המקוממת והנפשעת. כל כך הרבה מחדלים, כל כך הרבה זוועות, וגם החלטות מיותרות המעשירות מקורבים. ערב אחד, בברלין, ביקש ממנו הרמטכ״ל המעשן אשכנזי לצאת לשאוף - ולנשוף - אוויר. היה יום חורפי, בבירת גרמניה, וכשעמדו מחוץ לביתו הדהים אשכנזי את השגריר שהתאמץ להשיג לחיל הים את הצוללת הששית. ״היא מיותרת,״ אמר. ״אין בה צורך״. כמעט מדוייק: אם מביטים הצידה ולמעלה, אפשר למצוא למי היה בה - ובעוד שלוש צוללות - צורך רב.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רמת גן

*הוקלט ב20.9.23

לא איש בשורה הוא, עו״ד אביגדור פלדמן. עננים כבדים מכסים את שמי הארץ שאהבתו לה מוסתרת בציפוי מושחז של אכזבה. שום גורם, לא במערכת הפוליטית  ולא ברשות השופטת, לא במשלח ידו ולא סביב לו, אינו חסין משבט לשונו.

גם לא איש געגוע הוא, העבר אינו נמרח אצלו בצבעי איפור, רק לעתים רחוקות יחמיא לשופט (בנימין כהן מהמחוזי בתל אביב) או לשר משפטים (ליבאי, ביילין). בבוקר השיחה ניסה שוב, נואש מראש, לשכנע הרכב נוח למדי בעליון - פוגלמן, עמית, כשר - לחדול מאישור הריסת בתיהן של משפחות מחבלים. זאת מורשת מלך בריטניה הגדולה ג׳ורג׳ הששי משנות ה-30׳, אמר להם בעייפות, חסר אונים מול הניירות שנציג השב״כ שלף ממזוודתו ושהוכיחו שהמחבל שלאחר הבא יורתע מהריסת בית המחבל הבא, שהורתע מהריסת בית לקוחו של פלדמן.

לא קרוב של השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, ראש ההרכב בתיקי נתניהו, הוא אינו מצפה לגדולות במשפט המשתרך בעצלתיים בסלח-א-דין. אילו הוא סניגורו של נתניהו, היה ממליץ לו, בסטייה מהסתייגותו הקבועה מהסדרי טיעון, לחתור לעיסקה עכשיו, טרם יגיע תורו להתייצב מאחורי הדוכן ולהעיד להגנתו. הנאשם הוא להלכה עד ההגנה, אך למעשה מועיל בעיקר לתביעה, שתשלוף כנגדו ראיות ואמירות, שלו ושל אחרים; לא בלי גבול יוכל לטעון שאינו זוכר.

פלדמן מתפעל מעמידותה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, אף שהנזק שהמיטה אותה החלטת 11:0 בעד כשירות הנאשם נתניהו להרכיב ממשלה שוב אינו בר-תיקון. בג״ץ שמח אז להתיישר עם הקו התבוסני של היועמ״ש הקודם. עשר מיארות לא יוכלו לאחות מה ששבר מנדלבליט אחד.

ליבו העייף של מי שלפני שנות יובל היה כה גאה בהצלחתו להימנות עם המיסדר הנכבד של עורכי-הדין מתרחב רק למראה קשישי המחאה וצעיריה; ואז הוא שב ומתכווץ בהיזכרו בכיבוש ובהתנחלויות.

להערות ותגובות [email protected]
הפיק: איתמר אורן
נוצר באולפני ProCast, רמת גן

תת-אלוף במילואים איתי ברון, שהיה ראש חטיבת המחקר באמ״ן בשנים 2011-15, מתבונן בו-זמנית אחורה וקדימה, בלי להזניח את ההווה.

ברון חוזר לפצע הגדול של המודיעין הישראלי בכלל ושל אמ״ן בפרט - כשלון ההערכה, ולכן גם ההתרעה, ערב מלחמת יום הכיפורים. הוא מציין שאז כהיום נשען אמ״ן על המוחות הטובים ביותר וכי בלי להמעיט בחומרת השגיאה בגילוי החלטת סאדאת ואסד לצאת למלחמה ב-6 באוקטובר ובפיענוח הסימנים המעידים, חלקו היחסי של המודיעין במפולת של המערכת הישראלית אינו גדול מחלקם של דרגי ההכרעה המדינית והפיקוד הצבאי.

לעתיד (קרוב) לבוא בוחן ברון, עכשיו גם בגלימת המרצה האקדמי ובמשחקי הדמייה, את שותפותם - לא השתלטותם - של כלי בינה מלאכותית בהגשת מודיעין למקבלי החלטות.

בהווה המתמשך של העימות הישראלי עם איראן, חיזבאללה וחמאס הוא חולק עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ תובנות מעניינות. נסראללה, שהגיע לראשות חיזבאללה בגלל התנקשות נמהרת בקודמו מוסאווי, אמנם למד להכיר את ישראל בשנות שהייתה בלבנון, אך הסגת צה״ל דרומה שללה ממנו את החיכוך שסיפק לו תחושה מציאותית של העוצמה הישראלית.

ברון ליווה את המערכה בין המלחמות (מב״ם) מראשיתה ומייחס לה הצלחה רבה, אך גם תפוקה שולית פוחתת, בגלל מאזן ההרתעה המונע מצה״ל לתקוף מהאוויר בלבנון.

על המחלוקת בדרג המדיני-בטחוני הבכיר בסוגיית רצונם - לפחות המוצהר - של נתניהו וברק לתקוף באיראן, ב-2011-12, הוא משיב אך לא מפרט. ניתן להסיק מדבריו כי לדעתו צה״ל, ובמיוחד חיל האוויר (שבלהק המודיעין שלו צמח), היה מסוגל לבצע את משימתו המוגדרת, אך שהתכלית הרחבה של מניעת התגרענות איראנית לאורך שנים לא היתה מושגת.

הלקח העיקרי שלדעת ברון ראוי להילמד, מ-1973 (ואף לפני כן) עד ל-2023, הוא שלא נכון לחפש את שורש כשלונות ההערכה, של המודיעין והפיקוד והמדינאים, באנשים מסויימים. אפשר ורצוי להציג אפשרויות חלופיות, להטיל ספק, להתווכח, אך כבר הקדמונים ידעו שהשגיאה גלומה בטבע האנושי.

להערות ותגובות [email protected]