אפרכסת

סרן במילואים רון פיינר הוא סטודנט לפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה, בן 26. אמנם בגיל זה יצחק רבין היה מח״ט הראל במלחמה ואריק שרון מג״ד הצנחנים בפעולות הגמול, אבל פיינר הוא בן זמנו וממלא את חובותיו לצבא כעיסוק חשוב אך לא עיקרי.

פיינר, בן מושב בן עמי בגליל המערבי, היה לוחם, מ״מ וסמ״פ בחטיבת הנחל. בשירות המילואים הוצב לחטיבת חי״ר צפונית של יוצאי הנחל, כמפקד מחלקה שהתאמנה למיתארים קרביים בלבנון ובעזה. ב-7 באוקטובר יצא ביוזמתו לכיוון מחסני החירום ובדרך גייס את המחלקה. הוא זומן והגיע לסבב אחר סבב, בקו לבנון, שם ספג גדודו הרוגים ופצועים.

כשהתערער אמונו בתום הלב ובשיקול הדעת של הממשלה ביחסה לחטופים בעזה ולהמשך המלחמה שם לתועלת פוליטית נבט בו רעיון הסירוב להתייצב שוב לשירות מילואים פעיל, כדי לפנות כוחות סדירים לעזה. הוא התלבט בסוגיה בכל רבדיה המוסריים, מול מצפונו, מחוייבותו לחייליו ושותפותו בביצוע מדיניות המייצרת פקודות שאינן בלתי-חוקיות בעליל בהגדרה הצרה אך נוגדות את אתוס הצבא וערכי הקצונה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר פיינר על תגובות מפקדו הישיר, עמיתיו, חייליו וחניכיו שלקראת - ועכשיו גם בתוך - השירות הצבאי; שיגרת הכלא; נחישותו לדבוק בעקרונותיומפקד הפלוגה העדיף לפטור אותו מהתייצבות כדי שלא יסרב, אך קצין בכיר ממנו שפט את הסרן - ללא סמכות, כמסתבר - ל-20 יום בכלא הצבאי. 

במהרה, אך לאחר שפיינר הספיק להתוודע ל״קצינייה״ בכלא 10, בוטל המשפט הראשון ופיינר הובא בפני תת-אלוף יפתח נורקין, ופיינר גילה שמפקד האוגדה מהשריון לא רק אינו נוטה לו חסד, אלא אף מגדיל את עונשו. הכל, מסתבר, בגלל פגם נשפטי חמור, האשמת פיינר בנפקדות ובלי שהוסברה לו זכותו להיעזר בסניגור צבאי. צדק בצה״ל, 2025.

רון פיינר נראה ונשמע כהיפוכו של מנהיג המשלהב המונים ומניף נס מרד. הוא רק מבקש להיות שלם עם עצמו ועם ערכיו, בצעד אישי קטן, עם חגור, נשק ומשקל רב על גבו, בדרך התלולה לחברה, מדינה ומערכת צבאית טובות יותר.

אולפן: אמנון האס

אולפן: אמנון האס

היכנסו והשפיעו על "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

אולפן: אמנון האס

״כאוס מאורגן,״ מתאר משה רדמן אבוטבול, להלן מר״א, את פעילות המחאה נגד ממשלת נתניהו, מעשיה ומחדליה זה שנתיים וחצי, מהכרזת יריב לוין על ההפיכה המשטרית, דרך מלחמת 7 באוקטובר ולקראת הבחירות לכנסת, בעוד כך-וכך חודשים.

רוצה לומר, לאנרכיה - הגנאי המופרך בפי חסידי נתניהו - אין היררכיה. יש ״שולחן״ (מונח ששימש את בן-גוריון, גולדה ושרים אחרים לאיפיון הממשלה ודיוניה) שסביבו מתכנסים הוא, שקמה ברסלר ופעילים בולטים ומתמידים נוספים, מתייעצים, מתאמים ומחליטים בהסכמה רחבה ככל האפשר; וצעידה שלובת זרועות, מבססת בכורה, בראש טורי צלייני דמוקרטיה במעלה הדרך לירושלים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, הפעם באולפן עמותת המתנדבים שלו בהרצליה, מספר רדמן על כיווני הפעולה, ההתארגנות וההידברות של מובילי המחאה. בין השמות הנזכרים, מהם לחיוב ומהם פחות: יאיר גולן (המנהיג הפוליטי המבטא נאמנה וללא מורא את השקפותיו של מר״א), אהוד ברק, בני גנץ, יצחק הרצוג, גדי איזנקוט, יאיר לפיד. עלותן המצטברת והנתרמת של ההפגנות, העצרות והפעילויות הנוספות, הוא אומר, נאמדת במאות (״נמוכות״) של מיליוני שקלים, הרחק מהמיליארדים שהיריבים מדמיינים.

האיש הנמרץ בחולצת הטריקו הלבנה, שלדבריו אין בדעתו להמיר בשנים הקרובות בחליפת ח״כ, גילה את כוחה של ההובלה כשחסם עם מאות מפגינים את איילון, ערב אביבי אחד ב-2003, ומאז צבר עוד כ-10 מעצרים וספג אלימות משטרתית לתפארת, אך מזדהה עם מצוקת השוטרים והסוהרים וחותר להידברות עניינית עם מפקדיהם. לא עם נתניהו, שמקורביו גיששו אחר פגישה מפייסת, כביכול. מר״א וחבריו חשדו בכוונות השליחים והחליטו שלא משתלם להצטלם כמופעלים-משוטים.

למחוללי ההפיכה המשטרית היו מניעים שונים, שהשתרגו זה בזה למזימה משותפת. נתניהו רצה בהצלחתה כמילוט מאישומיו, פן יורשע. רדמן, אולי במפתיע, מאותת שאינו בקוטב הקנאי של המחאה: הוא מוכן להעניק לנתניהו הישג בדמות הסדר טיעון וחנינה נשיאותית, ובלבד שייעלם סופית מהשדה הפוליטי.

אולפן: אמנון האס

במהלך הרגיל של הצמיחה המקצועית בשירות המשפטי, עו״ד נאוה בן-אור היתה המועמדת הטבעית, הבאה בתור, לתפקיד פרקליטת המדינה, כאשר עדנה ארבל פרשה והתמנתה לשופטת בעליון. ב-2004 לא היתה ההתנהלות רגילה כלל. גם היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין פרש למען מושב בעליון, ומישנהו-יורשו, מני מזוז, החליט למעשה ״רק לא נאווה״ וקידם את ידידו ערן שנדר, מנהל המחלקה לחקירות שוטרים, לתפקיד השני בחשיבותו בנערכת.

זאת היתה תוצאה אומללה - למערכת, לא לבן-אור - של יחסים עכורים בין מחנה רובינשטיין-מזוז למחנה ארבל, סביב יחסו הכפייתי של היועמ״ש לראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי. ארבל, בן-אור ופרקליטת מחוז הדרום יסכה לייבוביץ זיהו במזרחי קצין ישר ותקיף, לוחם נחוש בשחיתות. רובינשטיין המתחסד דימה לראות בו, בהשאלה מאולצת מארצות אחרות, שוטר תאב כוח המוכן לכופף את הכללים בדרך למטרה. יצא שבן-אור הקריבה את קידומו למען עניין צודק.

בן-אור לא סיימה בכך את מסלולה כמשפטנית בכירה. לאחר הפוגה קצרה התמנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים ואף היתה מועמדת לעליון. בין עיסוקיה כיום: פעילות לתיעוד ולמיצוי הדין עם פושעי המין בזוועות ה-7 באוקטובר.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספרת בן-אור על דרכה בפרקליטות, מאז התמחותה אצל דורית בייניש; על התרשמותה מפתיחותו של היועמ״ש יצחק זמיר; על תיקיהם של אישי ציבור, כולל נתניהו, ועל האתוס המקצועי של חתירה לגיבוש חוות דעת ללא משוא פנים וללא התאהבות במסקנות ראשוניות.

כצפוי, היא נחרדת לנוכח ההפיכה המשטרית, ההכפשות, הטלת הדופי בבית המשפט העליון וההתפוררות המודרכת של האמון בחוק ובאנשיו. התהליך ההדרגתי של הירידה ברמת המצטרפים לשירות הציבורי והמוכנים להישאר בו, היא מסכימה, מוכרח להשפיע לרעה גם על רמת השופטים.

בן-אור נרגשת, כמעט עד לחלוחית בעיניה, כשהיא נזכרת בהתלבטויות מייסרות לקראת הרשעות הנושאות עונשי מאסר, ובמיוחד בהחלטתה להימנע מכליאת צעיר ששדד נהג מונית. בגזר דינו אמרה לו שהמערכת מושיטה לו יד; בו תלוי אם ייענה ליד המושטת, יסור מרע, יתגייס לשירות חובה ויהיה לאזרח המועיל לעצמו ולכלל. לא היה מאושר משניהם כששלח ״לשופטת נאוה״ מכתב המגולל את הצלחתו להתנזר מפשע, את התקדמותו בצבא ואת הסמכתו לקצונה, במעמד שביקש ממנה לכבדו בנוכחותה.

היכנסו והשפיעו על "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

בסוף 43 שנותיו במשרד החוץ היה נמרוד ברקן שגריר ישראל באוטאווה, ולמרבה ההפתעה הוא אינו נזעק לחמול על מארחיו לנוכח חזון הסיפוח דרומה שהפיל עליהם לאחרונה דונלד טראמפ. יש בכך שיקוף מסויים לקו שמייצג ברקן, לפחות כעת ממיצפה יוצא שירות החוץ, בעד הבעת עמדה גם כשאינה תואמת את החכמה המקובלת - או את מדיניות הדרג הממונה.

ברקן שירת ארבע פעמים בצפון אמריקה. לפני קנדה - בפילדלפיה, וושינגטון וסן פרנסיסקו - וניהל את חטיבת התפוצות והדתות במטה משרד החוץ. הוא אינו מוחה כשמזהים אותו עם האסכולה הבטחונית במשרד, זאת שהיתה קרובה יותר בגישתה לצה״ל, לזרועות המודיעין, לוועדה לאנרגיה אטומית ולמשרד הבטחון, המחובר בטבורו לתעשיות הבטחוניות. זאת אסכולה שראשיתה בתקופת ועדות שביתת הנשק ואנשי המשרד כיוסף תקוע, משה ביתן, מרדכי גזית ושמשון ארד.

ברקן הושאל לזמן-מה ללשכת הממונה על קשרי-החוץ במשרד הבטחון והירצה במכללה לבטחון לאומי. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא מספר גם על חוויות מימיו בלשכת שר החוץ שמעון פרס. בכל בוקר, כשפרס טיפס לחדרו במדרגות המשרד הישן, קידמו את פניו תמונות השרים הקודמים. ראש וראשון להם - משה שרת, שפרס - מנכ״ל משרד הבטחון שבן גוריון מינה ערב צאתו לחופשה ממושכת בשדה בוקר - עקף ותימרן. ״תזיזו את התמונה הזאת,״ רטן פרס חסר אונים, כמו דוריאן גריי המתבונן במראה ומתכחש לתהפוכת הזמן שעשתה אותו מאנטי-שרת לשרת.

החשוב בתפקידיו של ברקן במשרד החוץ היה ראש ממ״ד, המרכז למחקר מדיני - הזרוע המודיעינית של המשרד האמור להשפיע על המדיניות הבין-לאומית של ממשלת ישראל, אך לרוב אינו מצליח, ולעתים אף אינו מנסה, לעשות זאת. ממ״ד לא המריא לגובה שהועידה לו ועדת אגרנט בסוף תקופת אבא אבן, שקודמיו היו רק גולדה ושרת - פוליטיקאים בעלי מעמד במפלגת השלטון. משולש ברמודה של המודיעין - אמ״ן, המוסד ושב״כ - העלים את ממ״ד, לא כטיטניק עוצמתית הפוגשת קרחון אלא כסירה קרועת מפרש המיטלטלת על הגלים.

תוצאת מידורם של חוקרי ממ״ד מחומר מסווג מאד הזיקה לממדרים ולאדוניהם הפוליטיים, שהתבשמו מהסודות וטעו בהערכות. במאמר שפירסם ברקן לאחרונה, עם בני דגן, גם הוא ראש ממ״ד לשעבר, הם מתעדים סדרת התרעות שהפיץ ממ״ד לפני 7 באוקטובר ושלא הוציאו את נתניהו, השרים ובכירי הבטחון משאננותם.

כנסו והשפיעו על "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

ד״ר משה סנה, ממנהיגיו הבטחוניים-מדיניים של היישוב העברי בשנות ה-40׳ ואיש ציבור בולט בעשוריה הראשונים של מדינת ישראל, קיווה שבנו אפרים יירתע מהתחום הפוליטי ויילך בדרכו רק לרפואה. אפרים לא מילא את משאלתו. הוא הלך בעקבות אביו לבטחון ולרפואה, אבל גם לכנסת ואף לממשלה, שאליה היה משה סנה בודאי מגיע לולא דבק באמונותיו ונשאר מחוץ לזרם המרכזי.

תת-אלוף בדימוס ד״ר אפרים סנה היה לוחם, מפקד ומושל לפני שהתאזרח והצטרף למפלגת העבודה, כתומך ברבין ולכן גם פסול בעיני פרס. בצה״ל היה רופא מערך החי״ר והצנחנים, מפקד צוותי הרפואה באנטבה - שם היה האחרון שראה את הפצוע האנוש יוני נתניהו לפני מותו - ומייסד יחידת החילוץ של חיל האוויר 669 במתכונתה המשודרגת והקרבית. בדרום לבנון ובגדה המערבית ניהל את הטיפול הבטחוני-פוליטי-אזרחי באוכלוסיה נפיצה. בממשלת רבין היה שר הבריאות - הרופא היחיד מעולם - ובממשלת שרון שר התחבורה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר סנה על ילדות תל אביבית במשפחת שני רופאים, נעוריו בתנועה הקומוניסטית בנק״י, שירותו בנח״ל ובצנחנים ולימודי הרפואה. במלחמת יום הכיפורים, כמפקד פלוגת הרפואה של חטיבת הצנחנים הסדירה, היה עם גדוד 890 בחווה הסינית ועם המח״ט עוזי יאירי, שכרע תחת נטל האבל על חללי החטיבה.

לאורך הדרך נתקל בדמויות שונות, ממקורבי ערפאת בשליחויות חשאיות מטעם פרס ורבין ועד לברוך גולדשטיין. בהתמודדויות על ראשות מפלגת העבודה הפסיד לאהוד ברק לאחר בחירות 1996 ולפואד בן אליעזר לאחר בחירות 2001. שש שנים אחר כך, כסגנו של שר הבטחון עמיר פרץ, היה מעורב בהכנות לתקיפת הכור הגרעיני הסורי, עד שברק גבר על פרץ והזדרז להוציא את שניהם ממשרד הבטחון. המבצע נדחה ביותר מחודשיים והצליח, לדעת סנה, בעיקר בזכות ביצועי חיל האוויר בפיקוד אליעזר שקדי ושיקול הדעת של ראש המוסד מאיר דגן, ידיד ותיק של סנה מימי לבנון. סנה גאה בתרומתו להחלטת שרון להתעלם מהביקורת על נגיעת דגן בפוליטיקה ולמנותו לרמס״ד.

כחבר-כנסת חדש שלא צורף עדיין לממשלת רבין, שלמענו פעל נגד פרס, התנחם סנה בחברות בתת-ועדת החוץ והבטחון לשירותים החשאיים, התעמק בחומר המודיעיני ואיבחן את סכנת הגרעין האיראני. רבין הסכים איתו, שנים לפני שבנימין נתניהו ניסה לנכס את הנושא לעצמו. איראן ממשיכה לקנן בראש דאגותיו של סנה והוא מצדד בתקיפת התשתית הגרעינית שלה - אך לא בשנה הקרובה, באין לה עדיין יכולת להתחמש.

אולפן: אורי אנוליק

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

כקצין-לוחם ביחידת מודיעין ניסה יונתן דקל לתהות על קנקנם של עמיתים מבוגרים ממנו ולבושים אזרחית מגוף מקביל - המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. הם היו בה בעת דומים לדקל וחבריו, ביניהם שי סתרן, ושונים מהם, בגישה ולא רק בגיל ובנסיון.

כשסיים את לימודיו בבית-הספר לקולנוע ולטלוויזיה סם שפיגל, חמש שנים מאומצות שניראו לו המשך של חמש שנותיו בחובה ובקבע, החליט דקל להעמיד את המוסד - עם סתרן, דוקטור לאנתרופולוגיה, כשותפו לתסריט - במרכז סרט עלילתי שיעביר לצופיו את המציאות של מבצעי מודיעין החוץ במעטפת יצירתית. התוצאה היא ״צ׳קאאוט״, עם אקשן - חלקו מדומיין - ואווירה של מרפק בצלעות ולשון בחך יותר מאשר של אגרוף בבטן וסכין בין השיניים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר דקל, במגבלות בטחון מידע, את רקעו האישי ואת בניית הסיפור והדמויות. העלילה נעה בין ההתרחשות במקום מסויים, מלון באיסטנבול, לבין התחקיר המתבצע לאחר שנה, בפועל במטה המוסד ובהזייה שוב במלון.

דקל וסתרן חמקו משתי מלכודות שגרתיות בסרטי ביונוקרטיה, המימסד הביורוקרטי של הביון - CIA או MI-6, קג״ב או מוסד - אחת של טובים מאד מול רעים לחלוטין ושנייה של רקב בוגדני בצמרת אירגון מודיעיני שנחדר בידי אויב. הם משרטטים אנשים רגילים, באופיים, במצבים פחות רגילים, עם חיים כפולים, בבית ובחוץ, כשהפעולות בשליטת העושה בעת העשייה אך בידיעה שהוא עתיד ליתן דין וחשבון בפני הממונים עליו. 

״צ׳קאאוט״ אינו ״גבעת חלפון״ או ״מבצע סבתא״ של המוסד: הוא מחוייך, אבל גם רגיש ולעתים רגשני. סרט שאנשי המוסד שצפו בו אמרו שהציב מולם מראה ושקהל אחר יכיר בו את קילוף המיתוס מהאמיתות.

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

ד״ר נמרוד נוביק קלט נינוחות של בטחון ומודיעין, חשאיות ומימשל, בבית הוריו, תחילה בכפר חיים שבשרון ואחר כך במגורי משפחות השב״כ, המוסד ושלוחות אחרות של המערכת ביפו. אביו, מאיר נוביק, לימים ניצב במשטרה, היה איש שירות הידיעות של ההגנה - בין השאר מפעילם של הסמלים מרטין ופייס, המקורות המודיעיניים שנחטפו וניתלו בידי אצ״ל - שעבר מהשי״ן-בי״ת של איסר הראל למחלקה לתפקידים מיוחדים במשטרה. בחדר ההורים בדירת משפחת נוביק הוסתרו נשק, סודות וזכרונות.

כנער שאף נמרוד להיות דיפלומט. בבגרותו למד וחקר מדיניות ואסטרטגיה, עד שהזדמנה לו אפשרות ליישום מעשי, בצוותו של שמעון פרס בממשלה המשותפת עם יצחק שמיר, תחילה כראש הממשלה ובהיפוך התקליט - במשרד החוץ. 

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר נוביק על חוויותיו עם פרס, שמיר ושר הבטחון רבין; יוסי ביילין ואורי סביר, שותפיו בשלשת ״נערי פרס״; נציגים סובייטיים במגעים כמוסים; ובמילה או שתיים על אהוד ברק ועמוס עוז.

הוא מבכה את החמצת הרגע של טיוטת הסכם ישראל-ירדן, שפרס השיג ושמיר סיכל, ומשחזר את הימים המתוחים של נפילת משטר מובארק, כשמקורביו ובראשם שר המודיעין עומר סוליימן היו חסרי-אונים להושיע - גם את עצמם.

מארג קשריו של נוביק באזור ובוושינגטון מסמיך אותו להציג בבהירות את הברירה החדה שבפני ישראל באביב 2025: השתלבות באזור, כולל פתרון בעיית עזה והחזרת החטופים, מול גלישה לסחרור קנאי שיעמיד בסכנה חמורה את בטחון המדינה ואזרחיה.

בשנת 1991, עשור וחצי לאחר מבצע אנטבה, היה יצחק רבין חבר-כנסת שעתידו במפלגה בראשות שמעון פרס, מחוץ לממשלת שמיר, עמום. רבין, כמעט בן 70, לשעבר רמטכ״ל, שגריר בוושינגטון, ראש ממשלה ושר בטחון, הרבה לפני שכל התפקידים הללו סבלו מזילות מחפירה, לא נראה באותה עת כמי שעוד יחזור לשלטון.

למוטה גור, שהיה בתקופת הרמטכ״ל רבין ראש מחלקת המבצעים, מפקד בית-הספר לפיקוד ומטה ומח״ט מילואי הצנחנים 55 בקרב על ירושלים, היו שאיפות פוליטיות בלתי-מוגבלות, שנכזבו. הוא הצטרף למפלגה שהתפקעה מעודף רמטכ״לים. רבין ובר-לב קדמו לו בתור. גור נאלץ להסתפק בתפקיד מישני,  שר הבריאות, מחוץ לקבינט בממשלת פרס-שמיר. ב-91׳ היה רק ח״כ, רחוק מהצמרת. שנה אחר-כך, כשהוקמה ממשלתו השנייה של רבין, העדיף את הקירבה לחומר הצבאי והמודיעיני כסגן שר במשרד הבטחון על תיק מלא אך דל-ערך.

דן שומרון סיים באפריל 1991 ארבע שנים כרמטכ״ל. בין אתגריו: ביטול ה״לביא״, האינתיפאדה, מלחמת עיראק. זה היה שיא מעופו הציבורי. הוא מת ב-2008. גור, שהתייסר במחלה חשוכת מרפא, התאבד בקיץ 1995, כארבעה חודשים לפני רצח רבין.

המיוחד בשיח שלושת רבי-האלופים על אנטבה אינו רק בעצם המיפגש בין הדרגים - ראש ממשלה שהיה רמטכ״ל, רמטכ״ל ומפקד המיבצע שיהיה רמטכ״ל. בכל אחת מתשובותיהם, הערותיהם ותובנותיהם ניכרות הרמה, הרצינות והערכיות החסרות כל כך בדרגי הפוליטיקה והבטחון של ישראל העכשווית, הלפותה בידי אחיו של החייל היחיד שנהרג באנטבה.

רבין, שהוראתו על פעולה צבאית לשחרור נחשון וקסמן נגזרה ממדיניותו בסוגיית המצבים השונים של אירועי בני ערובה, המתוארת כאן בפיו, היה מוכן לממש בהתפטרות את אחריותו המצפונית והמימשלית למיבצע אנטבה, אילו נכשל - כי היתה גם אפשרות להחלפת חטופי מטוס איר פראנס בעשרות אסירים ערביים ואירופיים. ודאי שהיה מתפטר ללא תירוצים אילו היה אחראי ל-7 באוקטובר, הוא ולא התשליל הדהוי שלו.

(השיחה שודרה לראשונה בגלי צה״ל והובאה שוב ב״אפרכסת״ ב-2022)