אפרכסת

באופיו של ישראל פרלוב יש ממד ממזרי, הגורם לו לפעול, או להתבטא, באופן שאחרים היו מרסנים, שמא הוא חורג מהמוסכמות. כשגולדה מאיר כיבדה בנוכחותה אירוע חגיגי של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, והזרקור סינוור את השורה האחרונה, שם ישבו צוערי המוסד, שאל פרלוב בקול, כאילו הוא מתבלבל בין ראש הממשלה לזמרת, ״מי זאת, אילנית?״

וכשסרן פרלוב ממילואי השריון נזעק עם חבריו לרמת הגולן ב-7 באוקטובר 1973 ונוכח במצוקת צה״ל מול המתקפה הסורית, ידע מה להשיב למפקד אוגדה 36, רפול, ששאל אותו היכן הכוח שלו. ״המפקד,״ ענה הקצין הצעיר לתא״ל, ״היכן האוגדה שלך?״

זה, כנראה, אחד הרכיבים באופיו של פרלוב שהכשירו אותו לפעול במוסד, במבצעים בחו״ל המצריכים קור-רוח וחשיבה מהיאה ולטפס שם עד לחברות בפורום רש״א, ראשי האגפים, אף שלא היה ראש אגף. כך בתקופת הרמס״ד שבתי שביט, שהועיד את פרלוב לקידום נוסף, אך בלכת שביט ובהגיע דני יתום השתנתה האווירה והוא העדיף לפרוש.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר פרלוב על המוסד המשפחתי שהכיר משנות ה-70 עד שלהי המאה ועל הדומה והשונה בין שני האירגונים הבטחוניים שחווה - צה״ל והמוסד (אף שבראשו עמדו בעשור הראשון של פרלוב בו שני אלופים במילואים, צבי זמיר ויצחק חופי).

באחד מתפקידיו האחרונים במוסד, וציבורית אולי החשוב מכולם, הוביל פרלוב את יחידת חיפוש השבויים והנעדרים, ״ליברטי״. פרלוב וצוותו התחקו גם אחר השריונאים שנהרגו בקרב סולטן יעקב, אך במוקד מבצעיהם עמדה חידת נווט חיל האוויר רון ארד, שאחרי נטישת הפנטום הפגוע באוקטובר 1986 נותר בחיים ובשבי עד מאי 1988; אז נעלמו עקבותיו.

פרלוב מתאר את המהלכים העיקביים והשיטתיים להשגת מידע מלבנונים (מוסטפה דיראני, שנחטף במבצע של סיירת מטכ״ל אך לא השכיל את חוקריו) ומאיראנים; את התקוות שהתעוררו ונגוזו; את ההתלבטויות כיצד לנהוג בתגרני מודיעין - רוכלים החשודים כנוכלים; ואת החלטתו להתנזר - עם חריג יחיד - מהמעורבות הריגשית הכרוכה במפגש עם משפחות נעדרים.

למוסד היה נסיון מסויים בחיפוש אנשים שרצו להסתתר, פושעי הרייך השלישי שנמלטו לאמריקה הלטינית. פרשת רון ארד לימדה עד כמה קשה למצוא אנשים שגורמים מוסלמים קנאיים נחושים להסתירם, חיים או מתים (וכך גם גלעד שליט וגופת אלי כהן).

לקח זה הולם בישראל עשרות ומאות מונים בסוגיית חטופי עזה, והוא אינו מצטמצם רק לפיגועי מיקוח ולבני ערובה, אלא מלמד שסוד עילאי המוחזק בידי מעטים, בתנאים נוקשים של מידור ובטחון מידע, מאתגר את יומרת המודיעין הישראלי לחדירה מירבית לנבכי האויב. אם זה נכון לרון ארד, זה עלול להיות נכון גם לגרעין האיראני.

הפיק: איתמר אורן
אולפן: עדי זקס, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

פרופ׳ עוזי בלר הוא מהבולטים ברופאים שהצמיחה ירושלים, העיר (הקטנה, לפני מלחמת ששת הימים) והאוניברסיטה. רופא בן רופא; אביו, פרופ׳ אהרן בלר, היה בשעתו נוירוכרורג נודע.

עוזי בלר הלך בדרכי מומחיותו של אביו רק לרגע מקצועי קצר. הוא העדיף לשנות כיוון, גם כדי לא להיות ״בנו של״. הוא - בהדסה, בניו יורק, בשערי צדק, במעייני הישועה - גינקולוג ואונקולוג. התמקדות זו ברפואת נשים ובממד הסרטני שלה חשובה מכדי שתידון ברדידות במסגרת זו; בלר הוא כאן, בעיקר, ביבילוג.

היחס לבנימין נתניהו הוליד שלושה ענפים: ביביסטים, אנטי-ביביסטים וביבילוגים. עוזי בלר מעולם לא השתייך לראשון, גם כשהיה הקרוב בחברי ילדותו ונעוריו של נתניהו; הוכתר כאחד ממובילי השלישי, בתוקף היכרותם, שהתמעטה במחצית השנייה של שנות נתניהו עד כה; ואף שאינו משתייך רשמית לשני, ברור עד כמה הוא מאוכזב, מזועזע ונואש מהגילגול הבוגר של נתניהו הצעיר.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר בלר על ירושלים הישנה והמשפחתית טרום-67׳, על הבחירה ברפואה (ועל הפרידה מהנויורוכרורגיה, למען הסר גרגר אבק של משוא בנים), על ביבי של בית הספר היסודי וביקורי הקיץ מהתיכון האמריקאי, על היחסים במשפחת נתניהו הסמוכה בטלביה ועל התגייסותם המשותפת של ביבי ועוזי - כלשון שירבוטם על קיר המקלט בבניין המגורים של בלר - לצה״ל במוצאי מלחמת ששת הימים.

בלר התנדב לסיירת חטיבת השריון 7 - אז, על רקע קרבות פיתחת רפיח וסיני ביוני 1967, מהיחידות המבוקשות ביותר - ונתניהו לסיירת מטכ״ל, כתוספת עתידית חשובה לקורות החיים (בתנאי שנשארים בחיים, מה שכלל לא היה מובטח במלחמת ההתשה). בלר התרשם, אז ובשנים הבאות, למשל במילואים, שנתניהו יצא ידי חובתו ולא יותר, לא כמו חיילים וקצינים אחרים ביחידה שנשאו בנטל.

התואר, הכבוד, היה חשוב לנתניהו עוד בתחילת דרכו. לאחרונה שמע בלר ממכר ותיק, שהיה צוער לצידו בקורס הקצינים ונשאר בבה״ד 1 להדריך את המחזור הבא, שאחד החניכים בו היה נתניהו. המדריך זוכר היטב את התמרמרותו של נתניהו על שסגן-משנה אחר, לוחם ראוי בהחלט משייטת 13, הועדף על פניו כחניך מצטיין.

בלר לא שש לדבר על ״האישיות הפגומה״ של חברו-לשעבר. ״הלימון הזה כבר נסחט,״ הוא אומר, אך נעתר ומדבר בכאב על ישראל של עידן שלטון נתניהו, במדרון אל 7 באוקטובר ומאז. לאחר שנות התראות בתכיפות פוחתת והשתתפות הדדית באירועים משפחתיים חגיגיים נותקו קשריהם של חברי הילדות ערב תחילת משפט השחיתות של נתניהו. בשיחתם האחרונה שיכנע נתניהו את עצמו שהוא נרדף חינם. בלר לא הופתע; עוד בשיחותיהם הנעריות הבחין שנתניהו אינו קשוב לבני-שיחו ו״לא מדבר - נואם״.

הפיק: איתמר אורן
אולפן: עדי זקס
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

עמוס גיורא על ההקרבה של ארנון זמורה, השקרים של משפחת נתניהו, המורמונים של יוטה והמשת״פים המאפשרים פשע ורשע

מבטאו של עמוס גיורא מסגיר את המחצית האמריקאית שלו. כילד נעקר מישראל למישיגן, התבגר והשכיל במולדתו השנייה, היה משקיף-מעורב בפוליטיקה במשרדו הוושינגטוני של חבר קונגרס, שב והיגר ארצה, שיחזר את העברית שהתפוגגה באולפן ובראותו את המורה חגית ביינארט פרחה אהבה משיעור ראשון.

בשיחה עם אמיר אורן,  ב״אפרכסת״, תוקע הפרופסור למשפטים וסגן-אלוף במילואים גיורא סיכה בבלון הנפוח של טענות הקיפוח שנוהגים להשמיע בני משפחת נתניהו. אבי המשפחה, בן ציון, התמודד עם חמיו של גיורא, חיים ביינארט, על מישרת היסטוריון באוניברסיטה העברית. שניהם התענו בחקר אותו נושא - האינקוויזיציה הספרדית. ביינארט, שבהשקפתו לא היה פחות ימני מנתניהו, נבחר משיקולים מקצועיים. המפסיד חזר לאמריקה, מקום מגוריו בשנות ה-40׳, כשהוא מפריח אגדת קורבן אפליה פוליטית.

לגיורא, תושב מבשרת ירושלים בתקופות שהותו בארץ, היכרות הדוקה עם משפחתו של רב-פקד הימ״מ ארנון זמורה, שנהרג במבצע שיחרורם מהשבי בנוסייראת של ארבעה מחטופי 7 באוקטובר. הפער התהומי בין המסירות, הצניעות וההקרבה של זמורה וחבריו לנשק לבין נתניהו וחבר מרעיו ממחיש בעיניו את עומק המשבר המרסק את ישראל.

בשירותו בפרקליטות הצבאית, בעזה כמו גם בגדה המערבית, התחכך גיורא במאמצים הצבאיים - לחימה בטרור - והמדיניים (אוסלו) גם יחד. הוא הוקיר את מפקדי האוגדות ואלופי הפיקודים, רובם אם לא כולם, שכיהנו באותו עשור בדרום ובמרכז. לאיציק מרדכי היתה בפיו בשורה מביכה: התצהיר לבג״ץ, שעליו חתם להדיפת עתירה נגד הריסת בית, לא הלם את העובדות בשטח, ששופט העליון אהרן ברק דרש לברר. כצפוי, לא היתה סיבה להתקנא בקצין ההנדסה שהחתים את מרדכי על התצהיר הפגום.

גיורא מתגורר בסולט לייק סיטי ומלמד באוניברסיטת יוטה, מהנחשבות באוניברסיטאות הציבוריות במערב האמריקאי. מעניין לשמוע מפיו תיאור תמציתי של מצב השליטה המורמונית - והמפלגה הרפובליקאית - ביוטה.

לאחר שנקלע בנסיבות משפחתיות לחקור הבטים בשואת יהודי אירופה החליט גיורא להתמקד ב״מאפשרים״, העומדים מהצד, סבילים ואדישים לזוועות המתחוללות בנוכחותם. זאת הערוגה המניחה לרוע לצמוח ולשגשג. היא קיימת בכל תקופה ובכל אומה. בישראל, בלעדיה, בלי השרים וחברי הכנסת והפקידים והקצינים משתפי הפעולה, מי בהשפלת עיניים ומי בהתלהבות סייענים, לא היה שלטון נתניהו שורד.

הפיק: איתמר אורן
אולפן: עדי זקס, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני פרוקאסט/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב.

בישראל כינו אותם רובוטריקים. במקור: טרנספורמרים, פושטי צורה ולובשי צורה. נחמן שי, עם טריקים או בלעדיהם אך בודאי לא רובוט, הוא טרנספורמר (וקצת גם פרפורמר). היו לו עד כה כמעט תריסר גילגולים: כתב, דובר דיפלומטי, יועץ תקשורת לשרי בטחון, מפקד תחנת שידור, דובר צה״ל, מקים הרשות השנייה, מנכ״ל משרד ממשלתי, נציג אירגון יהודי-אמריקאי, ח״כ (גילגול ראשון בקדימה, שני בעבודה), שר; והוא גם דוקטור.

שי הוא אדם ידוע במדינת ישראל ובתקשורתה. לכאורה, מה עוד ניתן לחדש בסיפורו. אלא שלאחרונה צץ איזה אנוך פישביצקי או בירדיצקי, ח״כ מהשלטון, והמציא לתא״ל בדימוס השר לשעבר דוקטור שי גילגול מארץ הגילגולים: רואה ואינו נראה. מתברר שחלמיצקי התכחש לקיומו המוכח של שי. הוא אף התגאה בהיותו משקל-נגד כבד מנשוא לאותו אלמוני שקוף. ״אני נבחר ציבור,״ הכריז, כמנצח מראש בכל מחלוקת, וההד ענה אחריו, ״ציבור, בור, בור, בור״.

ילד בירושלים של סוף המנדט היה שי, ואחר כך בבירה הקטנה של שני העשורים הראשונים למדינה, וחייל בנח״ל, ואז עיתונאי. הוא מספר, בחביבותו האופיינית, איך נקלע לתפקיד זה ואחר. תכונה זו הועילה לו מאד כשדילג מעל משוכת המימסד, הותיר מאחור את מישרת השדר הצבאי בערוץ היחיד וטס לדברר את הנציגות באו״ם. מניו יורק הדרים לוושינגטון, לשגרירות, ממנה ללשכת שר הבטחון, ובעבודתו עם אישים כארנס ורבין השכיל להתחבב בלי להתחנף.

אין לו מילה רעה על שניהם; ניכר בו שעודנו אסיר תודה על ההזדמנויות שהעניקו לו. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא מספר בין השאר על תגובתם לחשיפת הפעלתו של ג׳ונתן פולארד כסוכן של הלשכה לקשרי מדע. הם אכן הופתעו, מעיד שי. מי כשגרירים ותיקים אלה בבירה האמריקאית, שרי בטחון שאחד מהם היה גם רמטכ״ל וראש ממשלה, בקיאים בתלות הישראלית ברצונם הטוב של המימשל והקונגרס ולא יעזו לסכן אותו.

כשהוקמה ממשלת פרס-שמיר ורבין הגיע למשרד הבטחון בעקבות ארנס הניח שי שהשר החדש ירצה בדובר טרי, איש-אמונו. לשמחתו, התבקש להישאר.  ״מה תהיה מדיניות הפרסום שלך?״ התעניין. רבין הסתפק בשתי מלים: ״אומרים אמת״.

כמי שהגיע מהעיתונות והפנים את חשיבותה העילאית של האמינות קבע לעצמו שי כלל: לא לשקר, ואם יתברר בדיעבד שהוטעה ולכן היטעה - יתפטר. הוא היה קרוב לכך בפרשת מסכות המגן הפגומות במלחמת 1991. דעתו נחה רק כשהופרכה טיוטה שלילית מדי של דו״ח מבקרת המדינה.

לאחר אותה מלחמה, שהפכה אותו לשם דבר, שם דובר, בכל בית בישראל, למעט בית טיפשיצקי, פשט שי את המדים שהולבש כשהושב ליד שולחן המטכ״ל. גם בשלושת העשורים הבאים היו לו חוויות - למשל, במפלגותיהן של ציפי לבני ומרב מיכאלי - שיכולות לפרנס שני הסכתים, אלא שהיה זמן רק לאחד, ולא מהארוכים.

בזכות תמהיל הרקע, הכישורים והנסיבות נמצא שי בפיסגת דוברי צה״ל, מאז שתפקיד זה נוסד בחיל המודיעין (במשימות של בטחון שדה וגיוס כתבים זרים כמקורות המסיירים במדינות שכנות) ועודכן במלחמת יום הכיפורים לתצורת המימשק עם התקשורת והחברה הישראליות. ממיצפה זה הוא מתבונן בתא״ל דניאל הגרי ואינו חוסך בשבחיו המנומקים.

הפיק: איתמר אורן
אולפן: עדי זקס, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני פרוקאסט/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב.

כשמנסור עבאס מתבקש לתאר את רוחב הפער שסיכל סיכום בינו לבין נתניהו על תמיכה בו ובממשלתו, הוא מתאר באצבעותיו מירווח של בערך שן עקורה, מהסוג שהיה בטיפולו בגילגולו הקצר כד״ר עבאס, לפני שהחליט להתמסר לפעילותו הציבורית. זה היה קרוב מאד. לעבאס לא היה כל קושי רעיוני לחבור לכל מרכיב ממשלה, ישתייך לאיזה צד של המפה הפוליטית שישתייך. הוא עיקבי, לדבריו: כמי שמתנגד להיות מוחרם בידי הזולת, גם אינו מחרים איש, והשחיתות המיוחסת לנתניהו אינה מפריעה לו. 

עבאס, שנולד לפני יובל, בתפר שבין גולדה ורבין, הוא דמות ייחודית בפוליטיקה הישראלית. בחמש שנים בלבד בכנסת חצב לעצמו ולמפלגתו, הרשימה הערבית המאוחדת, נתיב מקורי. הוא מוכוון מטרה ומסרב להניח להפרעות מישניות להסיט אותו ממנה. מפלגות אחרות המייצגות מצביעים ערבים מסתפקות בשריקות בוז מהיציע, לעתים זו נגד זו. עבאס בא לשחק ומוכן לשלם את דמי ההעברה למועדון מוביל בליגת-העל. חבריו בכנסת, מתארים אותו בחיוך כמקביל המוסלמי של ש״ס, מפלגה שכידוע ראשי-תיבותיה מייצגים את הסיסמה ״שלם (ו)סע״.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, הפעם באולפני רדיו א-נאס שבמרומי מלון רמדה אוליביה בנוף הגליל, מתאר עבאס את כפר (עתה כבר עיר) הולדתו בגליל, מע׳אר, כדגם של ישראל בזעיר אנפין: קהילה רב-דתית, רב-עדתית, רב-תרבותית, המתקיימת בסובלנות הדדית.

זאת, הוא אומר, המציאות המזרח-תיכונית: רוב מקומי שהוא מיעוט ארצי, רוב ארצי שהוא מיעוט אזורי, והסיכוי היחיד לחיים בצוותא הוא במבנה של שתי מדינות שכנות, שואפות שלום. 

נועם השיח שלו אינו מסתיר את כעסו על ממשלת נתניהו, שהשחיתה את זמנה על עניינים שוליים (ההפיכה המשטרית) עד שישראל הוכתה באסון ה-7 באוקטובר. הוא מביע צער על קורבנות הטבח והחטיפה - ביניהם, הוא מציין, 20 ערבים - כמו גם על אלפי האזרחים שנהרגו במלחמת עזה. תגובתו לתעמולה הקושרת את רע״ם בחמאס, כשתי תנועות השואבות ממעיין איסלמי משותף, מאזכרת את הכסף הקטארי שנתניהו הרעיף על סינוואר.

היצירתיות של עבאס מרשימה במיוחד משום שהוא פועל בתוך המסגרת השמרנית של אחד משני הפלגים בתנועה האיסלמית, אך מאגף במהפכנותו הפוליטית גורמים חילוניים ותיקים בפוליטיקה הפנים-ערבית. כדי להועיל לשולחיו הוא חותר להשפעה בחוג מקבלי ההחלטות. בממשלת בנט-לפיד לא רצה לקפוץ מהר מדי, גבוה מדי. בפעם הבאה, אם חצי תריסר הח״כים של רע״ם, לא סופי, יהיו חיוניים להקמת ממשלה, לא יסרב לתיק. המבחר העשוי לעניין אותו נע על כל קשת החברה והכלכלה - רק לא חוץ ובטחון (ולכן גם לא אחד מששת המשרדים המושיבים את דייריהם בקבינט) - ומעל כולם שר הפנים.

עבאס מדבר באומץ על הפשיעה האלימה בחברה הערבית ובתיסכול על קטיעת פעולתו של המשרד לבטחון הפנים בתקופת סגלוביץ׳-בר-לב להפחתתה. במקום שממנו בא ושאליו הוא חוזר איש אינו חסין מפגיעתן של הכנופיות. כנגד הסיכון הברור, הוא אומר, פיתח ״מנגנונים נפשיים״.

הוא הזדרז לסיים את השיחה; ממתינים לו באחד הישובים הערביים, חצי שעה מנצרת, לנצח על סולחה בין משפחות. ריפרוף קל בחדשות הפלילים מהשנה החולפת, שנת ממשלת נתניהו: רצח בפברואר 2023. רצח בספטמבר. רצח בפברואר 2024. לא אחת, לא רק קורבן אחד. הסולחה, מקווה עבאס, תקטע את שרשרת נקמת הדם, אמנם רק אחת מעשרות.

ובשעת ערב, בנצרת, פולח את השקט, שהופר בצהרים באזעקת חדירת כלי טיס עוין וכעת לווה בצלילי תזמורת באולם אירועים, טיקטוק קליעי חצי תריסר כדורים. לא בטחוני, ממהרת המשטרה לעדכן; רק פלילי. בבית החולים נקבע מותו של אחד הפצועים. עבאס אמנם אינו מאבד תקווה, אך לעת-עתה הגעתה מתמהמהת.



הפיק: איתמר אורן
אולפן: צוות רדיו א-נאס, מלון רמדה אוליביה, נוף הגליל
סדרת ההסכתים ״אפרכסת״ מצולמת ומוקלטת באולפני פרוקאסט/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב.

כשאמיר השכל נעצר לראשונה, הופתע רכז המודיעין בכלא הדרים לגלות שלפניו תת-אלוף, ומה עוד טייס בחיל-האוויר. הסוהר, חובב מטוסים, הגיב על הגילוי בשידרוג השכל לתא נוח יותר, אם גם לא פחות משעמם.

מאז נעצר השכל במחאות ובהפגנות שוב ושוב, עוד תשע פעמים, כך שאם כל 10 מעצרים מזכים את קורבנם במעצר נוסף חינם, התא״ל בדימוס כבר יכול לצפות לו בקרוב - ולא שהמעצרים כולם לא היו חינם, נטולי עילה מוצדקת.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתווה השכל את מסלולו משלושה עשורים במדים מכונפים לחקר שואת יהדות אירופה ומשם לפעילות עיקשת במחאות נגד נתניהו וממשלתו. הרקע: הסתייגות ממדיניות נתניהו, תיפקודו והשחיתות שמייחסות לו המשטרה והתביעה.

השכל היה טייס תובלה, מפקד טייסות ובסיסים (שדה דב ולוד) וראש להק כוח אדם. בתפקידו כרלכ״א, תחת פיקודו של דני חלוץ, השיק את תוכנית הפיכתו של קורס-הטיס לאקדמיה אווירית המעניקה לבוגרי שלוש שנותיה תואר ראשון, בנוסף לכנפיים ולדרגות סגן.

כפעיל מחאה נרתע השכל מיומרת מנהיגות; הוא אינו מאתר בעצמו יכולת לסחוף אחריו את המשתכנעים מדבריו. די לו בהתמדה בפעילותו רבת-השנים, בכל מזג אוויר, ביום ובלילה - בעצם, כמו בחיל האוויר. מדבריו הכנים נובע שלא כל מי שנושא שלט ״לך!״ הוא בן-דמותו הישראלי של לך ולנסה.

הוא מבחין בין המשטרות המחוזיות השונות שפיזרו את חבריו ואותו בהפגנות. קצת גם איבד מתמימותו. כשנעצר לראשונה, נאזק. לאחר יומיים, בדרך להארכת מעצר בבית המשפט, ויתר מפקד המשימה על האזיקים. השכל דימה לאבחן אצל השוטר זיק של אנושיות. כשהתעכבו בכביש לתיאום עם קצין אחר, התחוור להשכל שהמשטרה לא רצתה שצלמי העיתונות יתעדו את המוחים באזיקים.

מעל לכל מחשיב השכל את הדוגמה האישית. על כן אינו מוותר ואינו מרפה. ההישג שאליו חותרת המחאה, שמונה חודשים לאחר ה-7 באוקטובר: הקדמת הבחירות לכנסת, שבעקבותיהן תיכון ממשלה חדשה. אז, אולי, ינוח התא״ל המפגין בן ה-70.


הפקה : איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב

כחודש לפני 7 באוקטובר אשתקד התנדב האלוף במילואים רוני נומה לשמש דובר לכל חיילי צה״ל ומפקדיו. לבקשת עו״ד עודד סבוראי ושותפתו עו״ד סיוון האוזמן הזהיר נומה, בעתירה לבג״ץ, כי אישור החוק לביטול עילת הסבירות יחשוף את הלוחמים ושולחיהם לסכנת הפללה בפני שני בתי-הדין הבין-לאומיים בהאג. יו״ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, רוטמן, זילזל באזהרות קודמות בכיוון זה, שהשמיעו חברי-כנסת, וכמוהו גם ממשלתם של נתניהו ושר משפטו לוין.

עד שבית-המשפט העליון, בהרכב 15 שופטים ובראשות הנשיאה שפרשה אסתר חיות, סיים את כתיבת הכרעתו בעתירות הרבות נגד ביטול הסבירות, כבר היה צה״ל שקוע בעומק השטח בעזה, הורג והורס במצוות הדרג המדיני העליון והפיקוד הבכיר במטכ״ל, בזרועותיו ובעוצבותיו. בג״ץ אישר, למעשה ובין שאר נימוקיו, שהיה יסוד מוצק לחשש שהשמיע עו״ד סבוראי; ואם לא היה די בכך, בא התובע בבית הדין הפלילי בהאג והתייחס לעניין זה על דרך השלילה, בהמליצו להגיש כתבי אישום נגד דרג קובעי המדיניות בממשלה אך לא נגד דרגי הביצוע של מדיניות זו.

״אמרתי לכם,״ יכול סבוראי לומר. כיוצא הפרקליטות הצבאית ואלוף-מישנה במילואים הוא בקי מקרוב בשתי ההוויות המשיקות, הצבאית והמשפטית, כולל במלחמת עזה, כשגוייס לשירות ממושך.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר סבוראי על אתגרי הטיפול בנחקרי צווארון החקי, בנושאי הדין הבין-לאומי וחוק השיפוט הצבאי (או העונשין) גם יחד.

בין לקוחותיו - ״שהיו גם לחברים״ - של סבוראי: אל״מ (לימים תא״ל) ארז וינר, עוזר הרמטכ״ל אשכנזי בפרשת הרפז; תא״ל (אח״כ אל״מ) אופק בוכריס, במשפט יחסיו עם חיילת ששירתה תחתיו; תא״ל עופר וינטר; גונדר-מישנה פרדי בן שיטרית, מפקד כלא גלבוע בפרשת בריחת האסירים.

עו״ד סבוראי לא התבקש מעולם וממילא לא הזדמן לו לסרב לייצג את נתניהו בתיקיו הפליליים בישראל - הוא מתנגד בחריפות להפיכה המשטרית. בהאג עמדתו שונה: הוא חולק על גישת התובע והיה שש להצטרף להגנה על מדינת ישראל ובכיריה, אילו רצו בכך. לא שיהיה בטל ממעש, אם תרומתו תידחה: מובטח שכשתקום ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר, לפני ואחרי, יימצא קצין בכיר, בתפקיד מרכזי, שיסתייע בו.

 הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב

בשיחה השנייה של אמיר אורן עם תא״ל במילואים ישראל בהרב ב״אפרכסת״ משחזר טייס-הקרב שהפיל 12 מיגים את הרגעים והימים סביב ההמראה שכמעט הרגה אותו ב-7 באוקטובר 1973.

בהרב היה אז, שלושה שבועות לפני יום הולדתו ה-28, רב-סרן בטייסת היירוט 101 בבסיס חצור, סגנו הבכיר של מפקד הטייסת אבי לניר. חיל האוויר התגאה תמיד בסבב המהיר של גיחותיו - רק חוזר מטוס ונוחת, וצוותי הקרקע מזדרזים להכין אותו למשימה הבאה. בפעם הזאת, ביום הקשה ביותר במלחמה, היה החפזון רב מדי. צמיגי הגלגלים טרם התקררו ואחד מהם התלהט בריצה על המסלול ושיבש את ההמראה עד כדי סכנת תאונה קטלנית.

התיאור המפורט של החלטות הטייס על פעולות החירום בשברירי-השניות של בין חיים ומוות מצמרר גם כשהסוף ידוע, אחרי יובל שנים וכמסופר בזכרונות בהרב, ״בין רקיע לארץ״. למרות פציעתו מיהר בהרב לחזור לניהול הלחימה בטייסת, לפקד עליה לאחר שלניר נשבה (ונרצח) בסוריה ואף להפיל בשלהי המלחמה שלושה מיגים, בסוריה ובמצרים. 

על חיל האוויר בפיקוד בני פלד במלחמת יום הכיפורים דעתו חיובית, אם גם מהולה בביקורת, אך עיקר זעמו, ״צרור בהרב״ בהשאלה משיטת היירוט שהגה בשנות ה-60׳, מכוון למשתלחים ללא ביסוס בביצועי החיל. הם לא הבינו, ואולי מסרבים להבין שאינם מבינים, את יחסי הגומלין בין המסתייעים הקרקעיים והמסייעים האוויריים התלויים בנתונים המסופקים להם. הוא בז לשוטים המתחזים למומחים, ואין הכוונה ל״בז״, F-15, שבהרב היה ראש צוות איפיונו וקליטתו.

לא היתה לו התנגדות עקרונית למטוסים מתוצרת התעשיה האווירית - הוא הטיס את ה״נשר״ ופיקד על טייסת ״כפיר״. אך כראש מחלקת אמצעי לחימה במטה החיל התעמת עם תומכים נלהבים מדי של ה״לביא״ וגילה שהתנגשות של טייס-קרב בחסידים מסוכנת כמעט כמו בחסידות. מצדדי ה״לביא״ היגלו את האל״מ העיקש לאגף התכנון במטכ״ל, לראשות החטיבה האסטרטגית, שם היה ממניחי היסודות לשיתוף-הפעולה עם הפנטגון, שתוצריו ניראו לעין כל מאז 7 באוקטובר 2023 וביתר שאת ביירוט המתקפה הטילית האיראנית בליל 13-14 באפריל השנה.

בהרב חזר מגלות המטכ״ל לחיל האוויר יחד עם מפקדו באג״ת אביהו בן נון, שסייע לשר הבטחון רבין ולרמטכ״ל שומרון להפוך את מדיניותם הלוביסטית-לביאיסטית של קודמיהם; ולאחר ראשות להק המודיעין יצא לגלות אמיתית, באירופה, כנספח צה״ל. לטוס המשיך עד גיל 60, כמדריך פרחי-טיס, כשהוא גאה בצאצאיו שהלכו בדרכו. 

הטיסה חסרה לו, אך לא אותה טיסה ששובשה ושכמעט עלתה לו בחייו: היא חזרה ופקדה אותו, כחושך מצרים, בנקודות קבועות, כשמטוסיו האיצו להמראות.


הפקה : איתמר אורן
אולפן: עדי זקס, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב

לפני 120 שנה המריאו האחים רייט לטיסתם הראשונה, מחוללת המהפכה באנושות בכלל ובצבא בפרט. 60 שנה אחר כך התגייס לחיל האוויר הישראלי נער מקיבוץ שדות ים ומצא את עצמו משתתף בסיפור הגדול של הזרוע החשובה ביותר בצה״ל, בתקופת השיא של המטוס המאוייש, הנראית כיום מתקרבת לסיומה.

העשור הראשון לשירותו של תת-אלוף במילואים ישראל בהרב במערך הקרב של חיל האוויר היה הנדבך המרכזי בעיצוב המהות והמורשת של החיל. אלה שנות העברת הסטיק מעזר ויצמן למוטי הוד לבני פלד, שנות קרבות האוויר עם מטוסי אויב מ-1966 דרך ששת הימים וההתשה ליום הכיפורים, שנות המיראז׳ והפנטום. במחצית השנייה של עשור זה היה בהרב לאלוף כפול וחצי של הפלות - תריסר מיג 21.

בשיחה ראשונה משתיים עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר בהרב על ילדותו בקיבוץ שבסמוך לקיסריה, על משיכתו למטוסי הקרב, על ההתנסות המפרכת בפעילויות הימיות ועל ראשית התקדמותו באוויר כפרח-טיס (״הייתי די גבולי״) וכ״תרנגול צעיר״ עם כנפיים. תיאור מפורט, מלווה בהסברים מקצועיים מאירי עיניים לחידושים שהציע ושנתקלו בהתנגדות שמרנית עד שהוכחו כיעילים, מופיע בספרו ״בין רקיע לארץ״ (בהוצאת ספרי ניב).

בין שדות ים ומרחבי אוויר נחשף בהרב כקצין-לוחם יצירתי, נחוש ודעתן, המסרב לקבל בצייתנות עמדות של בכירים ממנו, גם במחיר פגיעה בקידומו. כך בהיותו סרן בטייסת 101 וכך - כפי שיתאר בשיחה השנייה - כאל״מ במטה חיל האוויר שהצביע על המשמעות ההרסנית של דבקות הפיקוד והפוליטיקאים בתוכנית המטוס ״לביא״.

הפקה : איתמר אורן
אולפן: עדי זקס, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב

כשגדל במושבה הדרומית, אז, רחובות, שצנחנים בריטים הוצבו בחוצותיה ופינקו את הילדים בעוגיות עם נגיעות ריבה, העריץ יעקב לפידות את דודנו, אהוד אלעד. בהגיעו לגיל הגיוס התעקש ללכת בעקבות אלעד לחיל השריון ובו להיות אך ורק לטנקיסט.

אלעד, מג״ד 79 ומהבולטים בקציני דורו בשריון, נהרג במלחמת ששת הימים. לפידות, אז כבר מפקד פלוגה, היה נחוש להתמיד ולהתמנות בבוא זמנו - ואף להמתין קצת לשם כך - למפקד אותו גדוד. ואם אמרו על אלעד שקורץ מחומר של אלופים, לפידות לא הצטנע ולחץ על חורצי הגורלות במטכ״ל למנותו למפקד חטיבה ואוגדה סדירות, בדרכו לדרגת האלוף.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר לפידות על ישראל (טליק) טל, אברהם (ברן) אדן, דוד (דדו) אלעזר, אברהם (אלברט) מנדלר; על חניכו בהסבה לשריון, אהוד ברק; על הקרב בחווה הסינית, מתצפיתו הסמוכה ומהאזנה לבקשות הסיוע של מח״ט הצנחנים עוזי יאירי; על משה (וחצי) לוי, שהתלווה אליו לתרגיל אוגדתי ובסופו בישר לו שהחליט לקדמו לאלוף. ״אשמח מאד,״ הסכים איתו לפידות.

במבצע ״רביב״ ב-1969, בעיצומה של תקופה קשה במיוחד במלחמת ההתשה, היה לפידות מפקד כוח נחיתה של טנקי ונגמ״שי שלל. כמפקד קורס קציני השריון הסמיך יותר מ-300 צוערים למפקדי מחלקות הטנקים שהיוו את שדרת הפיקוד הזוטר, המקריב מכולם, באוקטובר 1973.

השאננות איפיינה את הדרגים שמעליו. דדו, רמטכ״ל מפיקוד הצפון, בביקור נדיר בתעלה בשלוש שנות הפסקת האש, אמר למג״ד לפידות שכדי להדוף צליחה מצרית, אם סאדאת ישתטה להורות עליה, יהיה די באחת מפלוגותיו, ולא סתם פלוגה ו׳ או ח׳, אלא ״פלוגה ז׳״ בדיונית. אלברט, מפקד האוגדה הסדירה 252, טילפן לסא״ל לפידות ערב יום הכיפורים כדי להעמידו בכוננות, שמא יזדקק לו לצידו למחרת, אך גם הזדרז להרגיעו שלהערכתו לא תפרוץ מלחמה (שאלברט נהרג בה לאחר שבוע).

לדעת לפידות, צה״ל נפגע מכך שמאז התפטרות דדו לא התמנה לרמטכ״ל אלוף מהשריון, כגון טל או הרצל שפיר. הוא, אישית, גם חזה בהעדפת קבוצת מקורבי רפול איתן מהצפון, או מקורבי המקורבים (יאנוש בן גל, אורי אור, עמרם מצנע, כולם מהשריון, ואיתם קציני גולני), על מפקדי השריון מהדרום, כמותו. אם זה לא היה צפוני שנחשב ראוי יותר לקידום, נמצא חובש כומתה אדומה.

דן שומרון הבטיח לו תפקיד נוסף של אלוף, בהיותו מפקד המכללה לבטחון לאומי (וגם מפקד הגיס הצפוני, המיותר אז), אך ברק - פקודו לרגע בהסבה ועמיתו ביום הכיפורים - לא ראה עצמו מחוייב למילוי הבטחות קודמו. לפידות פרש כשהוא גאה בעבודתו כראש צוות התחקיר של בעיית התאונות בצה״ל, שאסף נתונים מצמררים על סך אלפי המפגעים בעשור והגיש המלצות, שלא כולן יושמו, כגון מינוי ראש מינהל בטיחות בדרגת אלוף. בתום שירותו הצבאי כיהן כמנכ״ל משרד המשטרה תחת רוני מילוא ומשה שחל, ראה איך עושים פוליטיקה והתנזר ממנה.

נותרו בו האופי והמנהגים של עשרות שנות קצונה בכלל ובשריון בפרט. הוא מעריך את מנכ״ל משרד הבטחון, האלוף במילואים איל זמיר, שהיה פקודו בשריון, וסבור שאילו זמיר ולא הרצי הלוי מהצנחנים וסיירת מטכ״ל כיהן כרמטכ״ל ב-7 באוקטובר, לו - לממשיך השושלת של טל ושפיר, אלעד ולפידות - זה לא היה קורה. 

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב