אפרכסת

כשגבי סיבוני, אלוף-משנה במילואים, דוקטור להנדסה ופרופסור לסייבר, מתאר את עצמו בחיוך כ״כנעני״, לא לזרם הרעיוני הוא מתכוון, אלא לילדותו בשיכון כנען בצפת. שם גדל, עוד לפני שפיקוד הצפון קבע את מפקדתו בראש ההר; בתי ההבראה הסמוכים סיפקו לנוער המקומי עבודות קיץ.

כדרך הטבע בגליל התגייס לגולני - לא לסיירת, כי פגיעה ברגליו קטעה את השתתפותו בגיבושה. אחרי שירות כרובאי, מ״כ, סמל מחלקה ומ״מ בגדוד 51, תפקידים נוספים בחטיבה ותחילת לימודים הגיע לסיירת, כמפקד. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא מספר על השוני בין הסיירת, הנבחרת ביחידות העלית בעיני אנשיה, איכותית בעליל אך גם חדגונית בהרכבה (״ועוד שמו מעליהם סיבוני״), לבין הגדודים, תבנית נוף המולדת.

בתקופתו כמפקד סיירת גולני התיידד עם מפקד יחידת ה״עורב״, גדי איזנקוט. ארבעה עשורים אחר כך, ברור שהידידות עמידה בפני הסכמות (על קווים לבניין כוחו של צה״ל והפעלתו) ומחלוקות (על ראיית הסכסוך ודרכי פתרונו; ״אם בכלל״, יוסיף כאן סיבוני).

ב-2020 נטל לעצמו האזרח סיבוני רשות לבלדר אל אמנון אברמוביץ בערוץ 12 את המסמך שנחזה אז כגלנט ונחשף במהרה כהרפז. אילו הבליג אז, אפשר שהיה משנה את תולדות ישראל, כולל את מסלולו הפוליטי של מי שנחשב זמן-מה לאיום ממשי על בכורת נתניהו - גבי אשכנזי. סיבוני, כדרכו, לא התאפק. הוא ציית לצו מצפונו, מנועים מלא קדימה. אתה איש ריב ומדון? ״יש מצב״.

לצד ביקורתו על דגשים שגויים במבנה צה״ל, בעדיפויות בין הזרועות ובגודל סדר-הכוחות, שבהסכמה לקיצוצו הוא תולה את האחריות בכל הרמטכ״לים האחרונים, ביניהם איזנקוט (אף שהוא רואה בו אחד החשובים והמשפיעים בראשי המטה הכללי של צה״ל בכל שנותיו), מתפעל סיבוני עמוקות מהרוח הנושבת מלוחמי החובה, הקבע והמילואים בעזה. זה דור אדיר, הוא מתמוגג, דור של נפילים. בשנות ה-80׳ וה-90׳, בלבנון, היו אש ומטענים ושחיקה, אבל בהשוואה לאתגרי המלחמה בחמאס, מעל לקרקע העזתית ומתחתיה, האיומים הקטלניים של אז היו כאקדחי צעצוע בפורים.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב

עד לפני כשנה היה ערן אורטל תת-אלוף בקבע, מפקד מרכז החשיבה הצבאית על-שם דדו אלעזר באגף המבצעים במטכ״ל. הוא יצא לפרישה ולמילואים יחד עם הרמטכ״ל הקודם אביב כוכבי, שאורטל היה ממקורביו ושותפיו הרעיוניים המובהקים זה עשור ומעלה.

כמי שלא היה שם בחודשים הבעייתיים של ההפיכה המשטרית, שהרמטכ״ל הטרי הרצי הלוי הגיב עליה בקול ענות חלושה, ובמיוחד כמי שלא היה בצבא ב-7 באוקטובר, נחסכה מאורטל הבחירה המביכה בין טענה שאינה ניתנת להוכחה או להזמה - לשלטון הקודם במטכ״ל זה לא היה קורה - לבין הכאה מאוחרת, חשודה כמתחסדת, על חטאי אסכולת כוכבי. חלופות רעות, ששומר נפשו ירחק משתיהן.

מכך אין להסיק שלאורטל אין דעות נחרצות ומנומקות על תרחישי הייחוס שלקראתם היה על צה״ל להיבנות ברבע המאה שמאז סוף שהייתו בלבנון ועל הגיונם של המבצעים נגד חיזבאללה וחמאס. במאמריו בכתב העת ״בין הקטבים״ ובספרו ״המלחמה שלפני״ הסתייג בעיקביות, לבדו או לעתים עם אלופים שביקשו לאתגר את המוסכמה, מסבבי אשליית ההרתעה ומעדיפות-היתר שהוענקה, גם משום כך, לזרועות האוויר והמודיעין על פני כוחות היבשה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ סוקר אורטל את השפעתם של קצינים בתפקידי מפתח (סמי תורג׳מן, גבי אשכנזי, גדי איזנקוט ולבסוף כוכבי) על צה״ל בשני העשורים האחרונים, מנתח את הרקע לשרשרת הכשלונות של 7 באוקטובר, מתנחם בהתאוששות הפיקוד הבכיר והקרבי בחודשי הלחימה בעזה ומסמן את כיווני ההתפתחות בחזיתות השונות.

אף שהוא מתנער מניבוי, מוכן תא״ל (מיל.) אורטל לספק תחזית מסויימת, שאין בה אף שמץ של התבהרות חלקית. מלחמה עם חיזבאללה, להערכתו, בוא תבוא, ואם כך - מוטב לישראל להיערך לקראתה ולבחור בעיתוי הנוח ביותר לניהולה, לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי, בעוד כשנתיים. היכונו, לפיכך, למלחמת 2026 (לא סופי).


הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב

אלוף-מישנה במילואים קובי מרום אוהב לקנטר את עמיתיו מהצנחנים, כאילו הוא פלא נדיר: ״גולנצ׳יק שיודע לחבר ארבעה משפטים״ (ההמשך המרומז הוא ״בזמן שאתם מתקשים לייצר אמירה רצופה״). מרום, חוקר אסטרטגיה ובטחון לאומי, הוא אכן פרשן רהוט, עמוק מקורות, של המצב הבטחוני; בכלל, ובמיוחד במשבר שנפל על ישראל מאז 7 באוקטובר.

והוא גם גולני, מפקד בחטיבה 1 ולצידה - בגדוד שיצא ממנה לבית-הספר למ״כים, בחטיבה 769 שבגיזרה המזרחית בלבנון, כמח״ט החרמון - כל שנותיו בצבא, 1978-2000, שהיו גם בראש ובראשונה שנות הלחימה המפרכת, המוגיעה, עתירת אחוות החיילים אך דלת התכלית המדינית.

בדור שלו, משוכנע מרום, זה - 7 באוקטובר 2023 - (כמעט) לא היה יכול לקרות. בדקו, נערכו, מיזערו סיכונים. ולא שחסרו אסונות: בשנה אחת, 1997, גם התנגשות היסעורים (בדרך לגיזרת אחריותו), השריפה בסלוקי (כנ״ל), ״שירת הציפצפה״ של שייטת 13. אבל הוא מעריך שלנוכח הרחשים העמומים לפנות אותו בוקר היו בני דורו מקפיצים את הגיזרה עם שחר, ליתר בטחון.

מדרג האוגדה ועד לרמטכ״ל, אומר מרום בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, מובן מאליו שהמפקדים (וקציני-מטה בכירים ורמי-אחריות) יתפטרו כשתוכרז הפוגה ממושכת בלחימה בעזה. הדרג הפוליטי ונתניהו בראשו מוכרח גם הוא להתפטר, הוא מוסיף; הממשלה, האחראית העליונה למחדלים, עוסקת זה ארבעה חודשים רק בהישרדותה.

למרום ביקורת מקצועית מנומקת על תוכנית המלחמה בעזה ועל קצב וסדר ההתקדמות בה - לא על איכות הלוחמים, דור הבנים של מפקדי לבנון, על תעוזתם, נחישותם והקרבתם. כאיש הצפון, תושב נווה אטי״ב, לקויה בעיניו גם התמהמהות הממשלה בהחלטה על תוכנית צבאית, תומכת מהלך מדיני, להרחקת חיזבאללה לגדה הצפונית של הליטני. יומרות להשמדת האירגון, אחת ולתמיד, פסולות בעיניו כשאפתניות וזרות למציאות.

מתחילת שירותו בגולני התיידד מרום עם איזנקוט ועודנו קרוב אליו. כשהוא קורא לו - ולבני גנץ - להקדים ולנתק מגע מנתניהו, הוא מהדהד רעיונות הממריצים גם את איזנקוט עצמו.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב

ביום רביעי, 4 באוקטובר,  חלפה ברועי אלקבץ, ראש מטה פיקוד הדרום בחירום, תחושה מטרידה: משהו עלול לקרות. הוא טילפן לקצין בכיר במפקדה בבאר שבע, להשיח את דאגתו ולברר מה יודעים. ״הכל בסדר, אחי,״ הרגיע אותו עמיתו שבקבע, ״שיגרה, ואחרי החג יהיו אישורי תוכניות מבצעיות לאוגדות״.

אוי לאותו חג, אוי לתוכניות האוגדות. לאלקבץ, תת-אלוף במילואים, עד לאחרונה בשירות פעיל, אין הסבר פשוט למפולת של 7 באוקטובר. יש חלקי-הסבר, השערות המחייבות חקירה, והוא משוכנע שאכן יימצאו התשובות לתהיות. בינתיים, לדעתו, במצב הקשה שנוצר ולנוכח זירה מורכבת בהרבה מזאת שאליה התכונן, צה״ל מבצע היטב את משימותיו בעזה.

אלקבץ, דוקטור למשפטים, צמח בשריון ולא צנח בחטיבה 35. מי שנכבש לטנקים בעקבות ״עוז 77״ של קהלני והיה כמוהו מח״ט 7 גם סיים שירותו בדרגת הקצה של קהלני. הצנחנים ניהלו את הצבא והעדיפו את האדום על השחור. אחרי שני תפקידי תא״ל - רמ״ט פד״ם ומפקד אוגדה 80, האחראית על הערבה והנגב בגבולות השלום עם ירדן ומצרים, מסלולו הטבעי היה לאוגדה משוריינת סדירה ומשם להתמודדות על דרגת אלוף - תלוי ברמטכ״ל. אלקבץ, בהערכת מצב קרה, הסיק שאביב כוכבי (1) יתמנה לרמטכ״ל אחרי גדי איזנקוט ו(2) לא ירצה בו בין אלופיו. הוא העדיף, לפיכך, לפרוש לדרכו האזרחית.

בלימודיו התעמק בנושא המצביאות, בישראל ובעולם, ובין השאר ביחסן של ועדות חקירה לאחר מלחמה לפיקוד בכיר - רמטכ״ל, אלוף פיקוד או חזית, אוגדונר. בעקבות ועדות אגרנט, כהן ואולי במיוחד וינוגרד הוא צופה אמות מידה מסויימות לשיפוט מקצועי של הקצונה הבכירה בוועדת החקירה הממשמשת ובאה. גם הדרג הפוליטי לא יינקה, משוכנע אלקבץ.


תא״ל (מיל.) ד״ר אלקבץ, המדריך בקורס מפקדי אוגדות תא״לים ואל״מים - כולל מפקדי חטיבות סדירות הלוחמות בעזה - המקווים להגיע לתפקידים הבכירים ביותר בצבא, אינו מנותק מההוויה הצבאית. כמח״ט במבצע עופרת יצוקה , ואחר כך כקצין האג״ם של פיקוד הדרום, רמ״ט הפיקוד ומאו״ג 80 ראה מקרוב את האלופים גלנט, רוסו ותורג׳מן; הוא בוחר במלים חיוביות לאיפיון כל אחד מהם. כך גם להרצי הלוי, מקבילו כמח״ט - תחת גלנט - לפני עשור וחצי ומפקדו במילואים בדרום. 

כשאינו מגוייס, לאחרונה יחד עם שלושה בנים שלחמו בחטיבות שונות בעזה, הוא חבר מועצת עיריית תל אביב מטעם יש עתיד ומוביל הסיעה שהמפלגה מקווה להכניס למועצה לצד התמודדות אורנה ברביבאי נגד רון חולדאי על ראשות העיריה. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר אלקבץ על הכרותו עם ברביבאי משירותם הצבאי, על התרשמותו מתיפקוד חולדאי כחלוף רבע-מאה בתפקידו, על שאיפתו להיבחר בבוא היום לראשות העירייה ועל שיקוליו אם ומתי לנסות לעבור מהפוליטיקה המקומית לארצית.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב

הנה, חינם אין כסף, תמצית רעיון לסרט, או לסדרה, רק בישראל: ארבעה חברי ילדות, או מכרים מהשירות הצבאי, משרתים בזרועות השונות של המנגנון הממלכתי. אחד נשאר בקצונת הקבע, שני מצטרף למוסד, שלישי לשב״כ, רביעי מתגייס למשטרה. נסיבות החיים שלהם, מאוויי בת-זוג, אילוצים משפחתיים, אופי - כולם נמהלים במתכונת הדומה-שונה של האירגונים; מי שבודאי היה נחסם הרבה מתחת לרמטכ״ל, מסוגל להתמודד על ראשות השב״כ או תפקיד המפכ״ל. כחלוף עשר, עשרים, שלושים שנה הם אנשים אחרים.

גונן בן יצחק גדל בביתו של איש צבא, אך לא תיכנן לעצמו מסלול בטחוני. אביו, עוזי בן יצחק, לחם בסיירת מטכ״ל, בצנחנים ובשריון, היה מג״ד בקרבות מלחמת יום הכיפורים ולבסוף ראש מטה פיקוד המרכז ומפקד אוגדה, תת-אלוף. עוזי וגונן בן יצחק הם הצמד הראשון של אב ובן שהתראיינו כאן, בנפרד, ב״אפרכסת״.

״הייתי חייל מצ׳וקמק,״ מספר גונן על שירותו הסדיר בחיל-הים. התנדב לקורס חובלים, חבל ונחבל, המשיך קצת להפליג ולהדריך, השתחרר, למד פסיכולוגיה, חש שלא מיצה את החלק התורם באישיותו. רצח רבין, שהפך את 4 בנובמבר לתאריך הנורא ביותר בלוח השנה של השב״כ, עד שהצטרף אליו לאחרונה 7 באוקטובר, התדפק על דלת שירות הבטחון הכללי והתקבל.

במהרה היה לרכז מצטיין, מגייס מקורות פלשתינים ומפעילם, לאספקת מודיעין איכותי ולסיכול פיגועים. המצליח במרגלים שטיפח, ״הנסיך הירוק״, נחשף לימים כבנו של בכיר חמאס בגדה המערבית. זאת היתה מדרגה האמורה להוביל לפיסגה, אך בן יצחק נבלם בה והופל ממנה, בגלל רשלנות בתיעוד ובדיווח - הוא אינו משתמט מאחריות לה - וגם על רקע תככים משרדיים ותיפקוד מקומם של גורמי המשפט והמשמעת.

מודעות חברתית המריצה אותו, לצד ובאמצעות משלח-ידו החדש כעורך דין, לפעילות מחאה ולייצוג עצוריה, שהזדמן לו הכבוד, אם לא העונג, להיות מהבולטים ציבורית ביניהם. תמונתו - מאבטח שב״כ מסתער עליו למוטטו, מכונית-התזה מעל ידיו הפשוטות כרכבת שסופרמן משתרג להעיף - מפארות את אלבומי המחאה. ציוציו, מפורשים או מרומזים, הם קוצים במותני המימסד הביביסטי.

היו לו גם פרקים קצרצרים של מגעים פוליטיים, עם אלדד יניב ומשה יעלון. לא בחירות מיטביות לשותפים לדרך; לא נורא. גונן בן יצחק של 2024 קצת משתאה בהתבוננו בגירסתו מלפני רבע מאה, אבל בעצם רק פשט צורה ולבש צורה, כי ההגנה על המשטר הדמוקרטי היא אחת מהמשימות שהחוק מטיל על השב״כ, וזה מה שבן יצחק מנסה לעשות, בדרכו, גם במחאה נגד עוולות הממשלה והמתעקש לעמוד בראשה.


הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב

״אפרכסת״, הפעם, עם שני היסטוריוניים בטחוניים מוסמכים וממוסמכים, פוריים ומעמיקים:

אלוף-מישנה במילואים ד״ר שמעון גולן מספר על לקחיו ממחקרי מלחמות ישראל ותיפקוד הממשלה, המטכ״ל, הזרועות והפיקודים בהן (בדגש על ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ״ל) ועל יחסם של דדו אלעזר ואריק שרון לחקר מלחמת יום הכיפורים.

ד״ר ניר מן מחזיר לתודעה הבטחונית את משה סנה, ראש המפקדה הארצית של ההגנה, ממייסדי הפלמ״ח, הדמות המרכזית בהשקת ההעפלה ובהשגת הנשק החיוני מהגוש הסובייטי, שאכזבה מהתמורה הקיצונית בעמדותיו הפוליטיות וקנאה אישית ותנועתית שיכתבו ושינמכו את חלקו בביצור כוח המגן של היישוב העברי שהיה למדינת ישראל.



הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב

מבעו הנינוח והקשוב של נמרוד שפר אינו מסגיר את מקצועו רוב שנותיו - לוחם אווירי - ואת הגעתו לדרגת אלוף בצה״ל, כראש אגף התכנון במטכ״ל. שפר היה טייס קרב, מפקד טייסות ובסיס, ראש מחלקת המבצעים ולהק אוויר, ולבסוף בחיל האוויר ראש המטה, סגנו הבכיר של מח״א. בריקעו התעופתי-ניהולי גם תפקיד מנכ״ל התעשיה האווירית.

כראש אג״ת עסק בתוכניות בניין הכוח וברובד האסטרטגי, בכלל זה בתוכנית ״עצי זית״ לסידורי הבטחון היה ותוקם מדינה פלשתינית. מעבודתו עליה, עם שאר גורמי המערכת (שב״כ, מוסד, משטרה) ועם מימשל אובמה-ביידן, הסיק שפר שניתן לכונן לצד ישראל מדינה מעוקרת מאיומים. אם ישראל רוצה לחוש מאובטחת לצידה, כמו לצד מדינות השלום - והשותפות האסטרטגית מצרים וירדן - מוטב לה, לדעתו, לסייע לה לכונן מימשל חזק, תקיף כלפי פנים באופן שיאפשר לו לדכא טרור.

שפר מכה על חטא: בשעתו, בהיותו בעמדת המלצה אם גם לא הכרעה, לא עירער על חתירת ממשלת נתניהו לחיזוק חמאס ולהחלשת הרשות הפלשתינית. הוא נוקב בביקורתו על ההנהגה הפוליטית הכושלת ומציין, כמובן מאליו, שניהול כה כושל מחייב התפטרות.

מאז 7 באוקטובר, אירוע שאין לו הסבר לקריסתה המוחלטת של המערכת בו, בולטת נוכחותו המתונה והיודעת באולפני הטלוויזיה, שער הכניסה לפוליטיקה, צדיקים יבואו בו. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ אומר שפר שעדיין לא החליט אם יתמודד בבחירות הבאות, ואם כן - באיזו מסגרת. מותר לנחש שהקיבוצניק מאלונים, המסייע כיום לבארי, יתמקם במרחב שבין מפלגת העבודה הגוססת לבין יואב סגלוביץ ביש עתיד וגדי איזנקוט במחנה הממלכתי. באשר יהיה, ברור שהוא מהאנשים הטובים שהשירות הציבורי, בתפקידי בחירה או מינוי, זקוק להם ויכול להשתפר בזכותם.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רשת הסכת של אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב

באחד הרגעים הגורליים במלחמת תש״ח, על גבעה בלטרון, סביבו גופות 19 לוחמים שפוצצו את עצמם במשוריין כדי שלא ליפול בשבי, עמד עמוס סוחצ׳בר - חצי שנה לפני ששמו שונה בהוראת יגאל אלון ל״חורב״ - ליד קצין בריטי שנקלע למקום, מלשון המקלעים שהפעיל לטובת כוח הפלמ״ח. ״מצבכם אבוד,״ פסק האנגלי ללא לחלוחית. ״לא אבוד,״ מחה עמוס, ״קשה״.

חורב, מראשוני הפלמ״ח ומאחרוני אלופיו - רק שייק׳ה גביש נותר איתו - היה אז מפקד צעיר, בן 24. עכשיו, בשנתו ה-100, הוא סוקר לאחור את המשוכות והמהמורות בדרך מהאיום הנאצי של תחילת שנות ה-40׳ ועד עתה. המצב עדיין - או שוב - קשה, לא אבוד ולא נואש, אך מעולם, אף לא בימים הקודרים של תש״ח, לא חווה מחדל אסוני כב-7 באוקטובר. ראוי היה שכל האחראים לו, איש-איש במקומו ונתניהו בראשם, יגישו את התפטרותם בו-ביום.

הנערץ במפקדיו, בפלמ״ח ובחזית הדרום, היה יגאל אלון. קצין המבצעים של אלון - גירסת 1948 לסגן וקצין אג״ם - היה יצחק רבין, ידידו של חורב מאז פגישתם במחלקת כפר גלעדי, המ״מ המסמיק רבין וסגנו חורב, ב-1942. חורב הודף את הביקורת על תיפקוד רבין כמפקד חטיבת הראל בקרבות על הדרך לירושלים. 

חורב, עוזרו של רבין, התמנה במקומו בעת שיחות שביתת הנשק ברודוס, שסגן-אלוף רבין נשלח להשתתף בהן. כשאלון התבשר בעת שליחות לחו״ל על סיום תפקידו, על רקע פוליטי, זיהויו עם מפ״ם יריבת מפא״י, מינה בן גוריון לאלוף הדרום את משה דיין. חורב נשאר קצין המבצעים של דיין עד לנסיעתו ללימודים בבוסטון. אז התמנה במקומו צבי (צ׳רה) צור. יצא שחורב היה לגשר בין שני רמטכ״לים לעתיד, רבין וצור, אך כשלעצמו העדיף לעבור ממסלול שדה ומבצעים שבקצהו הקרוב אלוף פיקוד למסלול מקצועי של הנדסה, חימוש, פיתוח והצטיידות.

לאחר שהקים את מחלקת אמצעי-הלחימה במטכ״ל, התברר שכקצין חימוש ראשי, מפקדם של תומכי הלחימה שבלעדיהם הטנקים לא יזוזו, אין לו תחליף. בתום לימודים לתואר נוסף ב-M.I.T חזר לסבב שני כקחש״ר, בדרגה אישית של אלוף. כראש אגף האפסנאות, לאחר מלחמת ששת הימים ולפני מלחמת יום הכיפורים, היה לזמן-מה מפקדו של דודנו, אברשה טמיר, חברו למשחקי ילדות בשכונת הבוכרים בירושלים.

חורב עסק גם בנושאים כמוסים, כסגן המדען הראשי למערכת הבטחון וכחבר בוועדה לאנרגיה אטומית. כשתכפו פיגועים רבי-קטל בגבול לבנון עמד בראש ועדה שהיתוותה את גבולות הגיזרה בין צה״ל למשטרה. אחת מתוצאותיה של ועדת חורב היתה הקמת הימ״מ, היחידה המיוחדת ללחימה בטרור של משמר הגבול, ששיפרה את היכולת להתמודד עם פיגועי מיקוח וקלטה לוחמים וקצינים שהגיעו בהמשך לפיקוד הבכיר של המשטרה.

אף שגאוותו גם על תקופותיו כנשיא הטכניון ויו״ר חברת רפאל, הוא מתרפק בעיקר על שנותיו בפלמ״ח. בתום מלחמת תש״ח ופירוק מטה הפלמ״ח - שחורב, במיעוט בין חבריו, הסכים להגיונו - נראה לזמן-מה שהבכורה בצה״ל ניתנה ליוצאי ההגנה והצבא הבריטי; אבל לאחר פרישת בן גוריון והגעת אשכול לתפקידי ראש הממשלה ושר הבטחון, היתה לפלמ״ח עדנה.

המטה הכללי בראשות רבין ב-1967 נחשב למטכ״ל הטוב ביותר של צה״ל בכל שנותיו. הפלמ״ח נתן לו את הרמטכ״ל, סגנו בר-לב, שלושת אלופי הפיקודים (גביש, נרקיס ואלעזר), מפקד חיל האוויר הוד, עוזר ראש אג״ם זאבי, ראש אג״א מתי פלד, מפקד המכללה לבטחון לאומי ואוגדה 36 אלעד פלד, חורב, הנספח הצבאי במערב אירופה זמיר - 10 אלופים - וגם אלופי-משנה מרכזיים כרמ״ח מבצעים חופי ושלושת מפקדי החטיבות בירושלים (גור, אמיתי ובן ארי). היתה לכך השפעה על הלוחמנות ועל התמיכה בהתפשטות ובהתנחלות.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ שואב חורב ממעמקי זכרונו בן ה-99, מספר על השתתפותו במחאה נגד ההפיכה המשטרית ואינו חומל על הדור העכשווי של האלופים, שהליקויים בתיפקודם ב-7 באוקטובר הצדיקו לדעתו את העברתם המיידית מתפקידיהם - ״לכל מפקד יש סגן, למקרה של צורך במילוי מקום״ - אך מעל לכל הוא חריף בביקורתו על נתניהו.

הפקה: איתמר אורן 
אולפן: קמילה פאס פבסנר

נוצר באולפני רשת הסכת, ProCast, אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב

https://i.imagesup.co/images2/6c16848ce3d14ec593cd5405b14bad92071102d9.jpg

האלוף במילואים ישראל זיו, 66, פורץ בצחוק כאשר מובילים אותו לכותל הגרפיטי של ״שלושת
הגיבורים״, בקריית המלאכה בדרום תל אביב. הנה הוא שם, בגודל על טבעי, מאגף את יאיר גולן בעוד נעם תיבון בכנף השנייה, מוכנים לסדרה הבאה של מארוול.

מה שלא עשו ארבעה עשורים של שירות מאתגר ומפרך בחובה ובקבע עשתה יממה גורלית אחת של יוזמה עצמית, במדים עם דרגה משונמכת ואקדח. כשהמערכת המדינית והצבאית שותקה והתקשתה לחזור לאיזון, זיו וחבריו, לחוד או ביחד, פעלו, חתרו למגע, לחמו, הצילו והפכו תחת עדשת הטלוויזיה לגיבורי-על, נכסים תקשורתיים ופוליטיים.

ההצלחה הציבורית הפתאומית, המאוחרת, פגשה את זיו במיטב שנותיו, סב לשבעה (״וחצי״), רב עסקים ועיסוקים. נותר בו משהו מהדיפלומט הביטחוני שהיה בנספחות צה״ל בוושינגטון ויש בו משהו מהפוליטיקאי העתידי: כשהוא מפליג ללא סייג לציטוט בשבחו של מישהו ונשאל האמנם זאת דעתו, הוא מחייך, ״70 אחוז״.

סיפורו על השבעה באוקטובר מרתק עד מדהים. חייו בצנחנים וכמפקד חטיבות, אוגדה וראש אגף המבצעים במטכ״ל מספקים תיאורים ותובנות לרוב. צר לו, ולדעתו חבל לא רק לו, שלאחר פינוי עזה נמנע הרמטכ״ל חלוץ מלמנותו לאלוף פיקוד הצפון; הוא משוכנע שהיה מיטיב לנהל את המערכה בלבנון בקיץ 2006. למפקד אוגדה 91 אז, גל הירש, שאותו - ואת מקביליו - ראה מקרוב, נגרם לדעתו עוול.

כ״ועדת חקירה של איש אחד״ הוא מתחבט בשיחה עם אמיר אורן באפרכסת כיצד נקלע צה״ל למדרון שהוביל ל-7 באוקטובר. מסקנותיו קשות: החברה הישראלית, ההנהגה הפוליטית והקצונה הבכירה תרמו כל אחת את חלקה - והוא מפרט, בלי לרכך.

לפנים לא עלה בדעתו להיכנס לזירה הפוליטית. עכשיו אינו שולל, אינו פוסל ואף שאינו פוזל, הוא שוקל. היכן? ישר לאמצע. שם, בדיוק באמצע, ייעצר המחוג שלו. בינתיים הוא האיש שבקיר, האיש שיותר ויותר כמעט כל ישראלי מכיר.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
תמיכה גרפית: רועי קינן
נוצר באולפני ProCast של אור אליעז, רחוב המרץ, תל אביב

״הקוד האתי של גולני,״ נוהג יובל בזק לומר, ״הוא ה-DNA המקודד בכל טירון המגיע לבסיס האימונים החטיבתי ויוצא מהבא״ח אחרי חצי שנה כשטבוע בו האתוס של גולני - דבקות במשימה, נחישות, התאוששות, אחוות צבא העם״. 

תת-אלוף במילואים בזק טיפס בהררי גולני ובמשעוליה מטירון עד סמח״ט, היה מפקד חטיבת שומרון תחת שני מח״טים לשעבר מגולני - אלוף הפיקוד קפלינסקי והאוגדונר איזנקוט - ומשרת בחירום כראש מטה אוגדת הגליל (91) שמפקדה הנוכחי, קלפר, גם הוא מח״ט לשעבר של גולני. לקינוח, הגה - יחד עם עוד אקס-מח״ט 1, מפקד זרוע היבשה ידעי - תוכנית להכשרת קצונה יבשתית איכותית, ״ארז״, על שמו של תא״ל גרשטיין, ממפקדי גולני ומסמליה.

אם לא די בכך, הגיע ב-7 באוקטובר חיבור מצמרר לגולני: סמל גיא בזק, בן כרמית ויובל, לחם עד מוות להצלת קיבוץ כיסופים מטובחיו. בנופלו היה גיא מלוחמי גדוד 51, שאביו - ולפניו בין השאר גרשטיין - היה מפקדו בשנות ה-90׳, בלבנון.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ חוזר יובל בזק לאותו יום איום ולארבעת העשורים שקדמו לו, למפקד הכיתה שפתח בפניו דלת לקצונה, לקשיים המוסריים והמבצעיים באינתיפאדה של סוף שנות ה-80׳, ללבנון בעשור וחצי של שירות מפרך ומסוכן. 

יותר מכל מנסה בזק להשיב על השאלה שאינה נותנת לו מנוח: מה קרה לצה״ל לקראת אותה שבת ובה, ברובד הבכיר שמעל דרגי ההסתערות וההקרבה. עד כדי כך היה הפיקוד הצבאי משוכנע בעליונותו המודיעינית וביכולתו ליזום מערכה ולא לאפשר לאויב להפתיע בפתיחתה, הוא אומר, שלא נערך למצב שהתהווה פתאום באותו בוקר.

בזק, רהוט, שכלתני ובהקשר האישי-משפחתי גם מרגש, משוכנע שקרבות התנועה נגד חמאס והאש נגד חיזבאללה הם חוליות בשרשרת מפותלת של מערכה שמובילה איראן. לצערו, אינו רואה איך ההתמודדות עם חיזבאללה, שלאוגדת הקו המשתתפת בה חזר בתום ימי האבל על בנו, יכולה להסתיים בנסיגת האויב מאזור הגבול בלי שיספוג מהלומה. במשתמע, לפיכך, עמדתו קרובה יותר לרמטכ״ל הלוי - שכמפקד 91 לפני עשור ביקש מבזק לשרת במילואים כראש מטהו - ושר הבטחון גלנט מאשר לידידו ושותפו לשכול בעזה, איזנקוט.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast של אור אליעז, רחוב המרץ, תל אביב