אפרכסת

פרופסור יצחק קלדרון אדיג׳ס הוא מומחה בעל שם עולמי לניהול, יועץ למנהיגי מדינות ולמנהלי תאגידים ברחבי תבל. בן 86, ״גר בקליפורניה וחי בארץ״, חריף בביקורתו על נתניהו, סגנונו ואובדן הדרך במאמץ להימנע מאובדן השלטון, שבלעדיו חייו לא יהיו חיים - הוא מסוג הקברניטים שתמות נפשם עם פלישתים, גם כאשר הם הפלישתים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ ממקם אדיג׳ס את נתניהו של שלושת החודשים הראשונים של 2023 במשבצת השליטים ששיכנעו עצמם שהם כל-יודעים וכל-יכולים, גימדו את סביבתם בממשלה או בחברה אך התגמדו בביתם; ונתניהו אף נתון לחסדם של שותפיו סמוטריץ׳ ובן גביר. למרות מרכזיותו של נתניהו באחריות למשבר, בעיני אדיג׳ס הבעייה עמוקה יותר מכל הרכב אישי בפוליטיקה - היא נובעת ממלחמת הכל בכל, בין ציבורים שונים, בשאלת הגדרתה ומהותה של מדינת ישראל.

מאזינים לאלקטרה נדל״ן-הפודקסט, ארז טל משוחח עם יו״ר אלקטרה נדל״ן גיל רושינק. שיחה על השקעות אלטרנטיבות וקבלת החלטות https://bit.ly/3ZpmsEp

בפרק היום אביגדור פלדמן, מיקירי מערכת ״אפרכסת״ פותח לנו חלון, בשלישית, אל מאחורי הקלעים של בתי המשפט. 

על הקולגות ״אני הייתי לוקח את שפטל, משום שהוא מאמין בצדקת הלקוח שלו״, על העבודה כסניגור פלילי ״אתה יכול ללמוד הכל מכתמי הדם״. ההבדל בין ערכאה צבאית לאזרחית ״בבית משפט צבאי יש יותר זיכויים״, הרמה הכללית של השוטרים ״יותר טובה ממה שהתחלתי״, עורכי דין שהופכים לשופטים ״לא כל עורך דין טוב, הוא שופט טוב״ והכיבוש ״שאלו אותי למה אני עותר כל הזמן, אמרתי כי אני רוצה שהם (השופטים) יכתבו, שתהיה ספריית הכיבוש״. 

וגם: ״בית המשפט העליון הוא לא הצבא האדום, הוא לא חייב לשיר במקהלה אחת״. 

לפני 24 שנים פרופ׳ שאול קמחי כתב את הפרופיל של בנימין נתניהו. בשדה האקדמי נחשבת הסוגה הזאת כנחותה, משום שהיא קשה להוכחה. במקרה של נתניהו, טוען פרופ׳ קמחי, הדיוקן האישיותי ששירטט לנתניהו מוכח בימים אלה כנכון. 

הדפוסים שאפיינו אותו הם חשדנות, קורבנות, יחסים אינסטרומנטליים והיעדר אמפתיה. בדידותו של נתניהו, הכוח והניתוק שמביאה איתה שררה ארוכת שנים, משתלבים עם אימת המשפט והשפעתה ההולכת וגוברת של המשפחה. כל אלו הם תערובת אישיותית מסבירים את השינויים שחלו בהתנהגותו של נתניהו בשנים האחרונות. 

נחום אדמוני היה לא רק הרמס״ד הששי, אלא גם הראשון שצמח מתוך המוסד, ומה עוד מתחום קשרי-החוץ החשאיים (״תבל״) ולא מהפעלת הסוכנים (״צומת״) או המבצעים (״קיסריה״). הוא התמנה לתפקידו ערב הטבח בסברה ושתילה, בספטמבר 1982, וכיהן בו שש שנים וחצי.

מסלולו המודיעיני של אדמוני נפתח בשנות ה-40׳, כנער ירושלמי שפעל בשירות הידיעות של ההגנה, ש״י, במחלקת המעקב אחר אנשי אצ״ל ולח״י - הכנה ייחודית לכפיפותו, לאחר ארבעה עשורים, לראשי המחתרות בגין ושמיר. לאחר מלחמת 1948, במצור הקשה על ירושלים, ולימודים בקליפורניה, גוייס למוסד ויצא מטעמו לשליחות במזרח אפריקה. בין השאר, הזדמן לו להגיע לאתיופיה ולמרוקו במוצאי נסיונות הפיכה בהן נגד הקיסר והמלך.

בפעילותו ב״תבל״ התוודע לכמאל אדהאם, ראש המודיעין הסעודי ושותפו של המרגל המצרי אשרף מרוואן, ולאיש ה-CIA ג׳ים אנגלטון, שאותו ליווה לביקור אצל בן גוריון. הוא היה מראשוני המופקדים על המגעים עם הנוצרים בצפון לבנון, אך התלונן על התרועעות-יתר של עמיתו דייב קמחי עם בכירי הפלנגות. במחלוקת על תקיפת הכור ליד בגדד תמך בהפצצה, כאשר מוצתה יכולת המוסד לחבל ברכיבים הגרעיניים בעיראק או מחוצה לה.

בהתמודדות על ראשות המוסד, לאחר האלוף יצחק (חקה) חופי העדיף בגין את האלוף יקותיאל (קותי) אדם. אדמוני התכוון לפרוש עם כניסת אדם לתפקידו. כשאדם נהרג בלבנון חודשה מועמדות אדמוני, שהפעם זכה.

אף שטבח סברה ושתילה העיב על תחילת כהונתו הצליח אדמוני להימנע מהסתבכות ברוב הפרשיות שפקדו זרועות אחרות של מערכת הבטחון באמצע שנות ה-80׳: קו 300, פולארד, איראן-קונטרס, ואנונו (אז נשלח המוסד לתקן מה שמשרד הבטחון והוועדה לאנרגיה אטומית הזניחו). יוזמתו לחידוש המגע המודיעיני עם ירדן הביאה לפגישה מפתיעה עם חוסיין.

בשיחה עם אמיר אורן שופע אדמוני בן ה-93 זכרונות מרתקים. מאחורי חזותו המאופקת והדיפלומטית, ששיקפה הצלחה ברקימת קשרים עם שירותים זרים, נצברה גם מיומנות בפוליטיקה אירגונית, שבלעדיה מן הנמנע להגיע לראשות גוף כוחני כמו המוסד.

אדמוני נשאל פעם מדוע הסתכן המוסד בגיוס ויקטור אוסטרובסקי, שלצד תיחכומו וליטושו נודע גם בהתנהגות בעייתית, ממזרית, של חתול רחוב. ״המגוייסים, ברובם, היו באותה תקופה צעירים ללא רבב, סרנים בצה״ל או ילדים טובים ירושלים,״ אמר, בכוונו למאפיין מסויים של מרובעות. ״לפעמים מועיל לצרף אליהם חתולי רחוב.״ אוסטרובסקי, הסתבר, לא היה החתול הנכון, אבל גם אדמוני, בטיפוסו לראשותו הנכספת של המוסד, לא היה זר לכישורי הניתור, השריטה והנחיתה על הרגליים.

״לאורך השנים,״ כתבו החודש עשרות יוצאי הוועדה לאנרגיה אטומית והמרכזים הגרעיניים בדימונה ובנחל שורק, ״התבצע שירותנו בחרדת קודש ונשען על האמונה בצדקת הדרך, האמון במנהיגי העם והמדינה הנוהגים באחריות על פי מגילת העצמאות ומבינים את עוצמתנו הקיומית כמדינה דמוקרטית חופשית״.

ותיקי האטום הצטרפו למחאת מאות אלפי האזרחים, ביניהם רבבות אנשי בטחון וצבא, נגד ״בליץ החקיקה המטורף (המעורר) חרדה מסכנה אמיתית ומוחשית למפעל הציוני שהוקם כאן״.

אחד מבכירי החותמים על ״המגילה שלנו״, מהדורת הגרעין למגילת העצמאות, היה ד״ר אהוד נצר, לשעבר מנהל הקרייה למחקר גרעיני נגב - קמ״ג. נצר, לפנים בחיל הים, ברפאל ובמטה הוועדה לאנרגיה אטומית, מזהיר מפני פגיעה בטחונית ומדעית חמורה, בסגל הכור הגרעיני (וגם ברפאל ובאקדמיה), אם לא תיעצר חקיקת נתניהו-לוין-רוטמן.

אף שהוא מקפיד שלא לגלות ולו זנב טפח מסודות הגרעין הישראלי, עולה מדברי ד״ר נצר, בשיחה עם אמיר אורן, שהסוד החשוב ביותר של העוצמה הישראלית הוא אמונם של אנשי הבטחון והמדע במשטר הדמוקרטי ובתום-הלב של נבחרי הציבור. אם לא תיבלם הפגיעה בהם, קובע נצר גם בהסתמך על שיחותיו עם רבים מעמיתיו, הנזק יהיה לא רק חמור, אלא גם בלתי-הפיך.


ניצן אלון היה מפקד סיירת מטכ"ל, ראש אגף המבצעים בצה"ל ומפקד פיקוד המרכז. 

בשיחה עם אמיר אורן הוא מתאר את תקופתו כמח״ט בשטחים ״לימדה אותי שהאתגר הוא לייצר מרחב אינטרסים משותף״, היחסים עם הפלשתינים ״יהיה יותר רע לפני שתהיה איזושהי יוזמה״.  

על הסמכויות של המנהל האזרחי בידי סמוטריץ׳ ״קטסטרופאלי״, המאבק מול איראן ״האיום מכיוון איראן הוא לא רק גרעיני וזה איום מוחשי מאוד, אבל איראן אינה דוהרת לגרעין וכדאי לנסות להידבר״, מעמד הגנרלים וכניסתם לפוליטיקה ״יותר משהשתנו הרמטכ״לים השתנתה החברה הישראלית״. 

אורי שגיא, במקור אייזנברג, הוא כיום מזקני שבט גולני, החטיבה שעל לוחמיה פקד בכל דרג, כולל הסיירת וגדוד 13 במלחמת ההתשה ועד למח״ט לאחר מלחמת יום הכיפורים, בין השאר בראש נבחרת של אנשיה במבצע אנטבה. בשתי מלחמות, ב-1973 וב-1982, היה בתפקידי מפתח ב״בור״ המבצעים. שגיא היה מפקד אוגדה 36 בגולן, פיקוד הדרום וחילות השדה.

בתפקידו הבכיר ביותר של שגיא בצה״ל עמד בראשות אגף המודיעין, בתקופת שמיר-ארנס (שלהי כהונת דן שומרון כרמטכ״ל ותחילת כהונת אהוד ברק) ובעיקר בתקופת ראש הממשלה ושר הבטחון רבין, עם ברק כרמטכ״ל. אלה שנות התירגול הקטלני להתנקשות בסדאם חוסיין (צאלים ב׳) ותהליך אוסלו. ראש אמ״ן, שסיירת מטכ״ל כפופה לו ושאוזניו כרויות ליריבים המדברים לעתים גם עם ישראלים, נמצא בעמדת מפתח בפרשיות אלה.

בשיחה עם אמיר אורן מגלה האלוף במילואים שגיא שלאמ״ן נודע שבכירי אש״ף מדברים עם ״יאיר״ ועם ״רון״. לפי ההקשר, ניחשו שיאיר הוא השר יאיר צבן. רבין הרגיע את שגיא: העניין, שבחשיבותו המעיט, ידוע לו; יאיר הוא ד״ר הירשפלד, שיחד עם רון פונדק פעל מטעמו של ביילין, בברכת פרס ובהסכמת רבין.

צומת פעילותו של ראש אמ״ן הוא בין הקב״ר והקברניט - בין קצין הבינה הרשתית של יחידה 8200 לבין ראש הממשלה, שמיר ורבין, פרס ונתניהו. הוא מספר גם על המשא-ומתן עם סוריה, מרבין עד ברק, בדגש על נכונות נתניהו לסגת מכל רמת הגולן.

לשגיא הובטח שיתמנה לסגנו השני של רב-אלוף ברק, כדי שיוכל להתמודד עם אמנון-ליפקין שחק על כהונת הרמטכ״ל ה-15. ההבטחה הופרה, אך שגיא מפתיע: ביחסיו עם שחק היו גם פרקי חיבה והערכה.

משפחת אייזנברג-פיין תקעה סיכות בולטות במפת ישראל: יסוד המעלה, מטולה, דגניה, כפר ביאליק. לאחרונה נדרש שגיא להתייחס לקרוב לא כל כך רחוק המתבלט במפה אחרת, הפוליטית: בצלאל סמוטריץ׳. אין צורך ברקע של מעריך לאומי כדי להסיק מדברי שגיא על סמוטריץ׳ שמיותר להזמין אותם למיפגש משפחתי.

בחלק השני של השיחה משוחחים אמיר אורן ויואב סגלוביץ׳ על חשיבות תהליכי העבודה במלחמה בפשיעה ותפקידו כראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, על תפקידו של החוקר ״יש חשיבות לייצר בועה אל מול מה שקורה בחוץ״. על פרשת הרפז ״חשבתי שאין עבירה פלילית״ ותיק ליברמן ״הייתה החלטה שיוגש כתב אישום, אחרי זה היו תהליכים שאני לא הייתי מודע להם, היועץ שינה את דעתו״. על פרשת ״פגסוס״: ״זאת הייתה חובה ערכית לא לקפוץ למסקנות בלי לבדוק״. 

וגם: המיזם שהוביל ״מסלול בטוח״ והפירגון לליברמן. 

יואב סגלוביץ אינו השוטר הראשון שהגיע לאחר פרישתו לכנסת, אך הוא בודאי הבולט שבכולם. לפוליטיקה הגיע אחרי שלושה עשורים כקצין משטרה, כתובע ומפקד תחנה, מקים יחידות חקירה ארציות (הכלכלית, להב 433) ומפקדן והשיא - ראש אגף החקירות והמודיעין. יאיר לפיד, מארגן פוליטי מעולה אך כשלון מימשלי מתמשך, המעדיף נאמנים ותיקים ואישיים, לא הציב אותו במקום ראוי ברשימת ״יש עתיד״ ולא הציע אותו, כמתבקש מכישוריו, המוחלטים והיחסיים, לתפקיד שר בממשלתו עם בנט, מוטב השר לבטחון פנים. כסגן השר במשרד הבט״פ, נקודת אור בממשלה אפורה באיכות אנשיה ונרתעת מיוזמות, הוביל סגלוביץ מאמץ בין-משרדי לצימצום הפשיעה בחברה הערבית.

בכנסת הנוכחית הוא בולט במתקפה רהוטה, מנומקת ועיקשת על החקיקה האנטי-דמוקרטית של נתניהו ושותפיו. ממושבו בוועדת החוקה, חוק ומשפט, מדוכן הנואמים במליאה וכמרואיין מבוקש בתקשורת הוא מציג את הטיעון העיקבי והמשכנע ביותר נגד נתניהו, לוין ורוטמן.

בשיחה עם אמיר אורן הוא מספר על מסלולו במשטרה, על קשריו עם יוחנן דנינו ומשה מזרחי, על חוויותיו בנתניה, כפר סבא ואילת, על מעורבותו בחקירות צחי הנגבי - השר שקידם אותו - ומשה קצב, על אכזבתו מסגירת תיק ליברמן, על התפנית בגישת רוני אלשיך לחקירות המשטרה, על הפיאסקו של כלכליסט (״פגסוס״) ועל אסכולת הבועה ביחסי חוקר-נחקר.

על פי הגדרתו, ירון לונדון הוא כלבויניק. הילד הקורא שהיה, וחלם להיות מאייר, הפך להיות מהיוצרים הפוריים שהיו לתרבות הישראלית. מראשוני הקריינים בקול ישראל, ראש וראשון המראיינים בטלויזיה. האיש שעשה כמעט הכל ונותר סקרן וחד כתער.  

בשיחה מיוחדת עם אמיר אורן הוא חוזר לימי ילדותו בתל אביב, מספר באופן נדיר את נסיבות מותה של אמו זיכרונה לברכה, נזכר בפעם שבה ראיין את הדלאי לאמה, בטלפון שקיבל ממשה שרת, בחטיבה 401 בפיקודו של דן שומרון שאליה הצטרף בימי מלחמת יום הכיפורים ובאוגדה של האלוף מנדלר שנהרג במהלך המלחמה.